בגלל הקורונה: באיראן לא יצומו בתענית אסתר

הרב יהודה גראמי רבה של טהרן - איראן פרסם 'קול קורא' לקהילות היהודיות באיראן, והורה ליהודים בגלל המצב של וירוס הקורונה שמסתובב שם והביא למותם של אזרחים, שאסור להתענות תענית אסתר משום פקוח נפש. הסיבה לכך היא שהצום מחליש את המערכת החיסונית של האדם.

הרב גראמי פרסם את הסיפור ליהודים באיראן. סיפור ידוע של רבי ישראל מסלאנט. והבי את דברי בעל משנה ברורה גם כן.

"המעשה על שלל גירסאותיו"

בספר תנועת המוסר ח"א עמ' 159 בתולדות ר' ישראל מסלנט זצוק"ל מובא:

באותו זמן בפרוס שנת תר"ט וכבר הגיעו 'הימים הנוראים' והמגיפה עדיין בתקפה. כידוע, עלולים מקרים של רעב, צפיפות, התעייפות וכדומה הגורמים חלישות הגוף, להביא להתפשטות המחלה. בכל זאת, לא הרהיבו רבני וילנא להכריע להתיר בפרהסיה לאכול ביוה"כ.

הרב יהודה גראמי רבה של טהרן

אז קם רבי ישראל והתהפך מצנוע ועניו לגאה ותקיף, ויצא לבדו להכריע על דעת עצמו בדבר הזה. הוא חשב את הצום בשעה זו לאיסור ועבירה חמורה. {הערה 6: ראה ברשימות הנ"ל שאחד מידידיו סיפר לו, שהחמיר על עצמו לצום ביוה"כ, והתפלא ר' ישראל היאך העיז לעבור עבירה חמורה כזו בעצם יום הקדוש הזה}. גם ראה בזה חילול השם שלא יאמרו הגויים שבגלל אמונת ישראל הביאו עליהם את המחלה הזו.

ובערב יוה"כ תר"ט פרסם מודעות בכל בתי הכנסיות שבעיר: 'לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, לקצר בפיוטים, ללכת לטייל בחוצות העיר לרוח היום, ולהושיע איש את רעהו בכח ובכסף עצה. בחששו שהקהל לא יציית לו מפני אימת יום הקדוש הזה, עלה על הבמה בבית הכנסת הגדול כתום תפילת שחרית, הוציא יין ועוגות, קידש ואכל לעיני כל הקהל.

{הערה 8: בנו ר' יצחק ברשימותיו הנ"ל כותב שהתיר לאכול פחות מכשיעור. כפי דברי הרב פרבר ב'שערי ציון' ציווה כן רק לתלמידיו, והורה להם עצה בהלכה שלא יחול האיסור על פחות מכשיעור.

יעקב מרק בספרו 'גדולים פון אונזער צייט עמ' 67 כותב בשם עד ראיה, ר' שמעון שטרשון, שר' ישראל עצמו לא אכל. אבל זה לא יתכן, כפי שמוכח מרשימות בנו שחשב את הצום כאמור לעבירה חמורה. ראה פרטי המעשה גם בספר מקור ברוך של ברוך עפשטיין וילנא תרפ"ח ח"ב עמ' 1012 שר' ישראל עלה על הבימה ואתו שני מורי הוראה נודעים בוילנא והכריז: בשם ה' ומרשות תורתינו הק' אשר ענדה עטרה לכל מצוותיה במצוה אחת יסודית: 'וחי בהם - ולא שימות בהם' אנו מתירים שלא להתענות היום. אח"ףכ לקח כוס יין ויקדש עליו וישת ממנו, ומורי ההוראה העומדים עליו, וגם טעמו מיני מתיקה ומעשה אופה.

אולם הוא כותב שזה אירע בשנת תר"ל, וכנראה טעות בידו. אמנם גם בשנה ההיא השתוללה בוילנא מגפת החלי-רע שבה מתה גם אשתו של ר' ישראל בוילנא, אבל לא נמצא בשום מקור שחזר אז אותו מאורע עם צום יוהכ"פ שקרה בשנת תר"ט. ראה פרטי הדברים גם ב'עיר וילנא' של שטינשנידר עמ' 130}.

הקהל נפחד מאוד ולא האמין למראה עיניו, אחד מנכבדי בית הכנסת גם התקומם כנגדו וקרא בקול: האם אין לנו רבנים ומוצי"ם היודעים דיני פיקוח נפשות, והם לא התירו בפרהסיא כמוהו. ויש מספרים, שאחריו עלה על הבמה זקן הדיינים שבוילנא רבי בצלאל, ומיחה בשם כל הדיינים על ההיתר הכללי הזה, בלי פקודת רופא מיוחדת בכל מקרה ומקרה. אבל ר' ישראל עמד על דעתו ולא זז משם עד שכל מתפללי ביה"כ עלו על הבמה, אחד, אחד, ועשו כמותו. ומשם, כפי שמספרים עבר לכל בתי הכנסיות שבעיר והשפיע על כל המתפללים לבל יצומו.

וראה עוד שם תיאור השלכות המעשה והסערה שבאה בעקבותיה שקמה לדממה בעקבות פלפול תורני עמוק וחריף שהשמיע הגרי"ס בביהכ"נ הגדול בוילנא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!