מה עושה מקלב בתוך השיפוצים של הכנסת?

"אין תקציב". צמד המילים הנשמע בתדירות הגבוהה ביותר בין כתלי הכנסת.

"אין תקציב", יאמרו לך ראשי משטרת ישראל, ויסבירו למה כשלו בשמירה על ביטחוננו. "אין תקציב", יסבירו לך ראשי האוצר מדוע הם אינם יכולים לאפשר את הגדלת קצבאות הילדים. מדובר בתירוץ מפתח, שכמעט תמיד משתיק את העומדים ממול.

אין תקציב - ולך תתווכח. פשוט אין.

יום רביעי האחרון היה עוד יום של פגרה בבית הנבחרים הישראלי. אלא שהפגרה אינה כוללת דיונים בנושאים 'חשובים', וככזה נערך ביום זה דיון אודות מערכת החינוך. לא טרחתי לספור, אבל צמד המילים הנ"ל שבו וחזרו בתזמון מתסכל. מדינה ענייה, תקציביה דלים, מה לעשות.

בדרכי הלוך, בעיר בה אני מתגורר, מצאתי את אחד מהכבישים כשהם חסומים לתנועה. על מה ולמה? ובכן, לרגל מעמד הנחת קראוונים לאחד מבתי הספר. מספר משאיות התפרסו על כל השטח, נושאות על גבן את מטענן 'היוקרתי'. אין תקציב לבניית מבנה, כבר אמרנו? בית-ספר חרדי לבנות 'החינוך העצמאי', כבר כתבנו?

כמחצית השעה לאחר מכן 'נחתנו' במבנה הנח בשלווה על פגרתו. מתברר כי בעוד נבחרי הציבור עסוקים בנופש הקיץ שלהם, טורחים הפועלים על שיפוץ הכנסת. רוב חדרי הבניין חסומים, ריהוט מוזז ממקום למקום, והלמות פטישים בחלל.

עמדתי מול כל ההמולה הזו, ושאלתי את עצמי: תקציב לכל זה, מניין בא? וכי משהו במבנה היה בלתי תקין? שבור? לא מושלם? היה יפה קודם לשיפוצים, יהיה יפה גם אחר-כך. ואם אין לה למדינה היכן להשקיע את כספה, אולי באמת הגיע הזמן לדאוג למבנים גם לאזרחי מדינת ישראל המכונים חרדים?!

לא מתחשבים בנכים

אפילו בחלם היו עושים את זה אלגנטי יותר.

שוו בנפשכם. בין הנושאים לשמם התכנסה ועדת החינוך והתרבות עמד גם נושא התלמידים הנכים. לפיכך, בין המוזמנים היו גם כמה שהגיעו אל הדיון על כסאות גלגלים, מבקשים לשאת את דברם. אלא מאי? שבחלם, ממש כמו בחלם, איש לא חשב על כך שצריך למצוא להם דרך לכניסה אל אולם ההרצאות, שם התקיימה הישיבה.

"מדהים לראות שהכנסת, שמזמינה אנשים לוועדה, לא דואגת להם לאפשרות להיכנס פנימה אל המושבים", אמרה אחת מהמוזמנות, אישה נכה על כסא גלגלים, שנאלצה להסתפק בהעמדת הכסא שלה ביציע העיתונאים בשל מספר מדרגות שחסמו את דרכה אל החדר פנימה.

"משפצים את המבנה, מדובר בדיון פגרה", ניסה יו"ר הועדה, זבולון אורלב, להסביר לה. "אם הייתי יודע הייתי מבקש מהסדרנים לסייע לך", הוסיף בנימה של התנצלות.

"מנהלת הוועדה ידעה מבעוד מועד שאני מגיעה, גם ידעה שאני על כסא גלגלים. אבל לצערי הרב בכנסת, כמו גם במקומות נוספים ורבים במדינה, לא ממש מתחשבים בנכים", אמרה בנימה של כאב.
למרבה ההפתעה גם בדיון חשוב זה לא השתתף איש מבין נציגי הציבור החרדים. כאילו הנושאים המדוברים שם אינם מענייננו. וכי בעיות נגישות אינן קיימות בבתי הספר שלנו?! האם במפעלי ההזנה שלנו הכול טוב ויפה?! אין זיהומים במזון המוגש אל פיות התלמידים?! אין תקלות?! למה יודעים חברי כנסת חילוניים לייצג את בוחריהם ולנצל כל הזדמנות דמוקרטית לדפוק על השולחן ולהעלות דרישות, ואילו נבחרנו אוהבים לסגור את הפינות מתחת לשולחנות ובדרכים עוקפות?!
למה לא היה שם נציג כלשהו, שיוכל להשיב לאלכס מילר (ישראל ביתנו), לדוגמה?

מילר התלונן על עיריית בית שמש, שבחרה למסור קומה ממבנה של בית-ספר חילוני לידיים חרדיות, "וראש העיר, במקום לסייע להורים החילוניים ולמצוא להם פתרון הולם, שלח אותם לרשום את ילדיהם ברשת 'שובו'"...

אפילו חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, לה 8 ילדים בחופשה, בחרה לעשות את המאמץ הנדרש ולהגיע אל הוועדה, מלווה באחת מבנותיה. "אני מכירה היטב מהבית את הבעיה של ספרי הלימוד", תרמה את חלקה, כשהיא דורשת לדון בנושא.

"אני מודה שלא הספקתי, בזמן הקצר בו אני במשרד, לטפל בנושא זה, אבל גם אני עמדתי על חשיבותו משראיתי את ערימת ספרי הלימוד בביתי", השיב לה שר החינוך, גדעון סער, שטרח ובא.
גמ"ח פה וגמ"ח שם, ברור שאין תחליף למערכת מסודרת להשאלת ספרים, כשהיא מכוונת בידי הממשלה ומשרד החינוך. בבתים שלנו, כאשר '8 ילדים' נחשב למשפחה לא גדולה במיוחד, נקרעים כל שנה מחדש, כורעים תחת הנטל הכלכלי הכרוך בציודו של הטף אל שנת לימודים חדשה.

"חייבים לעשות סדר ולאכוף את החוק המונע מבתי הספר להחליף ספר לימוד לפני שחלפו 5 שנים להכללתו ברשימת הספרים", העלתה ח"כ רונית תירוש נושא בעייתי במיוחד. בעייתי, גם אצלנו, שכן מן המפורסמות הוא כי גם בין כתלי החינוך העצמאי ושאר הרשתות נפוץ הנוהג של 'בואו נחליף את הספר'. די בהחלפת הכריכה או בשינוי מזערי, כדי לחייב תלמידים לרוץ ולרכוש ספר חדש. עכשיו, את מספר הספרים במחיר המפולפל אותו דורשים על כל אחד מהם, תכפילו במספר הילדים במשפחה, ותבינו למה הנושאים בהם טיפלה הועדה היו כה חשובים.

"כאשר תלמיד מגיע לכיתה, ביום הראשון ללימודים, בלי ספרים, זה יוצר לחץ ואי שקט", המשיכה תירוש. ולא ידעה עד כמה היא צודקת. השאלה היא האם היא מודעת לכמות התלמידים הללו בבתי הספר החרדיים.

לתשומת לב נבחרי הציבור שלנו, המתבקשים לעקוב אחר הועדות השונות לפחות באמצעות טור זה.

ומי לא מפספס עבודה?

דווקא בשל העובדה שהבניין היה 'נקי מחרדים' כה הופתענו לפגוש בו יוצא מרכבו וצועד בצעדים נמרצים אל עבר לשכתו.

"מקלב אינו מפספס ימי עבודה", אומרים יודעי דבר. "האיש חרוץ ברמות גבוהות", הם מוסיפים. יש חדר, או אין חדר, כן משפצים או לא משפצים, מקלב אינו יכול שלא ליטול את תיק העבודה שלו, להתניע את הרכב ולהגיע לעוד יום של עבודה.

פגרה? - לא, הוא לא מכיר יצור כזה. מבחינתו, חופש או לא חופש, הוא מגיע יום-יום. "נכון, הגישה קצת בעייתית, משפצים מסביב, אבל מסתדרים", הוא אומר.

ידיו מלאות עבודה גם בימים אלו, כאשר הנושא המרכזי בו הוא מטפל הוא נושא התחבורה בירושלים. בעקבות תוכניות הרכבת הקלה חלו אי אלו שינויים במערך התחבורה בבירה, והבלגן החוגג שם בימים אלו הביא את הפונים, כרגיל - אל מקלב.

"אני ממתין בסבלנות עד לפתיחת שנת הלימודים, כי רק אז תהיה לנו אינדיקציה ברורה האם המערך החדש טוב או רע. מטבע הדברים כל שכונה רואה לנגד עיניה את הרצונות שלה ואת הצד שלה, וצריך תיאום בין כולם. קודם נעבור את ה-1 לספטמבר, ואז נהיה חכמים יותר", הוא אומר. בלו"ז הצפוף שלו הוא משריין מועד לוועדה שתדון בנושא, במידה ויחליט כי יש בעיה.

אבל צריך להיות הוגנים.

העובדה שנבחרנו אינם מראים את פרצופים בוועדות השונות עדיין אינה מלמדת דבר על קצב עבודתם. בכנסת, אין להם מה לעשות. לגבי הועדות - "הנושא שווה בדיקה", כפי שאומר לי אחד מהעוזרים הנמרצים של אחד מח"כינו. "או שלא מזמינים אותם, או שהם לא מוצאים בזה עניין", הוא מנתח. אבל ברור לו שהם ממשיכים לעבוד גם בימים אלו. "בעצם, לא כולם. לא אפרט מי כן ומי לא, אבל אני בטוח שהציבור יודע גם יודע".

גם אנחנו לא נפרט.

חייבים להרעיש עולמות

בין לבין התכנסה השבוע ועדה יוצאת-דופן, לדיון בנושא הבוער ביותר בציבור החרדי: הדיור. סביב שולחן אחד ישבו גפני, מקלב, מנחם כרמל ונציגי ועדת הדיור של דגל התורה, כשהם דנים, יחד עם שר השיכון אריאל אטיאס, על נושא שהיה אמור להיות מטופל על ידו בלבד.

האם הוא קיבל את זה ברוח טובה? -שאלתי את אחד מהמשתתפים בפגישה. "בהחלט", הוא אומר. "זכינו לשיתוף פעולה מיוחד במינו".

מה באמת מביא את ראשי תנועת יהדות התורה להיכנס לעובי הקורה בנושא שאמור להיות מטופל בידי התנועה האחות? - ח"כ גפני סבור שמהלך מהסוג הזה הוא מהלך מנצח, וכי אילו ישנסו מותניים ויעבדו בשיתוף פעולה חוצה מפלגות, ההישגים יהיו מרשימים פי כמה. "אסור לשכוח שבהסכם הקואליציוני של יהדות התורה יש סעיפים העוסקים בנושא הדיור. ראש הממשלה מחויב לנו בכל הנוגע למציאת פתרונות, וכולם מבינים שחייבים לטפל בכך".

לקראת השבוע הבא הם נערכים ל'פגישת פיסגה' בה ישתתפו נתניהו-אטיאס וראשי יהדות התורה, ובמהלכה ייבחנו הפתרונות האפשריים. לא, בשלב הזה איש אינו מדבר על מודיעין עילית וביתר, מילים שהפכו למוקצות מחמת מיאוס בכל הנוגע לפתרונות דיור. איש אינו רוצה לסבך את נתניהו בצרות מול אובמה, ושמירת זכות השתיקה בנושא היא השיטה המועדפת כרגע על הצדדים.

אבל מלבד הפתרונות המוכרים, אותם מקדם משרד השיכון (בית שמש-לוד-חריש) עליהם חזרנו וכתבנו בטורים הקודמים, איפה, למען ה', אפשר לגרד קרקעות לבניית שכונות מגורים? ובכן, אנשיו של גפני משוכנעים שיש גם יש מקומות ואפשרויות, ומבטיחים הפתעות בהמשך, ולא רק בתחום של הורדת מיסים והקלה על קנית דירה, נושאים חשובים בפני עצמם.

למה לא רואים אותו בכנסת? - ובכן, בימים אלו הוא עסוק ביותר בסיורים מדרום לצפון, כשהוא חורש את ריכוזי החרדים בערים השונות, עומד על בעיות ומחפש פתרונות.

בין לבין הוא אוסף נשימה לקראת השבוע הבא, עת תפתח הכנסת את שעריה וועדת הכספים תחזור לפעילות, אם כי לא מלאה. "אנחנו מתכננים דיון בנושא המים", הוא אומר, ומספר על חשש מפני קטסטרופה עם יציאתו לדרך של חשבון המים הקרוב. "מלבד העלאת המחירים בעקבות הרפורמה במים, יוטל גם היטל המים המפורסם, והחשש של ראשי ערים הוא כי אנשים יתקשו לשלם את התשלומים והם ייאלצו לנתק את זרם המים ולנקוט באמצעים". רגע לפני שכל זה קורה, ינסה גפני לכנס ועדה מיוחדת, שתנסה לעצור איכשהו את מחול השדים הדוהר.

ויש גם את עובדי תדיראן, שמצבם מקפיץ את גפני. "איך יכול להיות שמצד אחד מתפרסמים נתוני האבטלה המדאיגים והגואים, ומצד שני המדינה לא עושה כלום כדי למנוע את עקירתו של מפעל תדיראן מעפולה היישר אל סין?! זה הרי מזעזע, חייבים להרעיש עולמות בנושא".

אפילו על הצעד של סטנלי פישר הוא גיבש דעה ברורה. גפני נחשב לאחד מהמעריצים של פישר, הוא סומך עליו בעיניים עצומות, ובכל זאת השבוע לא יכול היה שלא לצאת בביקורת על העלאת רבע האחוז של ריבית. גפני, כמו גפני, אומר את מה שהוא חושב, וכשיש לו ביקורת, הוא בהחלט אינו שומר אותה מאחורי מחסום כזה או אחר. וכך, בעוד העולם מהלל את האיש, שהעז להיות "ראשון בעולם" ולעשות את מה שאפילו אמריקה הגדולה עם בן ברננקי המנוסה שלה לא עשתה, ליושב ראש ועדת הכספים חשוב לומר: "רבותי, עצרו, זו הייתה שגיאה".

עם אומץ לב שכזה אין פלא שאפילו רשת עיתוני 'העיר', שאינה חשודה על אהדה חרדית כלשהי, הכתירה אותו בין 50 האישים המשפיעים על החינוך בישראל.

ולא רק בגלל חוק גפני.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!