לא 'נאות' וגם לא ב'פסגה'

מגרדים את הטיח מ'נאות הפיסגה'

רק שלושה ימים חלפו מאז נחתה עלינו מכת 'נאות הפסגה' והתמונה מתחילה אט-אט להתבהר.

אפילו 'המודיע' ו'המבשר', שבפרסום הראשון שיתפו פעולה ועשו כל מאמץ לעגל לא רק את הפינות, נאלצים היום לשוב ולרבע את מסגרת תמונת המצב הקשה, אם כי העדר השקר אין פירושו שכל האמת נכתבת בהן. 'יתד נאמן' ממשיך, אגב, לדבוק בהתעלמות - לא אמת ולא חובה.

עם פרוץ הפרשה, בהגשת בקשת 'הקפאת ההליכים' לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, העבירו, כזכור, העיתונים החרדים לקוראיהם את המסר שמדובר בסך הכל בתרגיל משפטי, שכל מטרתו היא לכפות על צה"ל להפשיר את הקרקעות באזור תוואי גדר ההפרדה במודיעין עלית.

מאז השקיעו בעלי החברה מאמץ על לשכנע גם את כלי התקשורת האחרים ש'עסקים כרגיל'. צה"ל כבר 'התקפל' והפשיר חלק מהקרקעות, מיליונים נוספים הוזרמו, הבניה תחל תיכף ומיד ואפילו בעלי אגרות החוב, האמורים לקבל מחר את הריבית, יקבלו אותה כמתוכנן. "הכל תחת שליטה".

אלא שהיום מסתבר ש'עסקים כרגיל' פירושו שה'ברוך' גדול יותר אפילו מכפי שאנחנו הערכנו.
השופטת ורדה אלשיך, הנחשבת למומחית מספר 1 בפירוק חברות והקפאת הליכים, דנה אתמול בבקשה להקפאת הליכים ודחתה אותה על הסף. על פי הנתונים שהונחו לפניה, היא לא נטתה להאמין לרגע שהבקשה היא רק תרגיל שנועד לחלץ את העגלה מהבוץ שעל גבול מודיעין עלית-בילעין.

ל'המודיע' ו'המבשר' לא נותרה ברירה והם מדווחים היום, בחלק החדשותי של העיתון, כמעט באותו נוסח, על ההתפתחות שהפעם לא תהיה זו קלישאה אם נאמר 'דרמטית'. כדי להמעיט בכל זאת מהעוולה שעשו לרוכשים בניסיונות הטיוח הראשונים, דוחק 'המודיע' את הפרסום לעמוד פנימי, ואילו ה'מבשר' מפרסם כתבת מגזין ארוכה המאשימה בקריסה את...בית המשפט במקום את בעלי החברה.

מתוך פסק הדין עצמו בחרו שני העיתונים לפרסם רק קטע אחד, וגם הוא אומר הכל. "בנימוק להחלטה שלא להקפיא את ההליכים כותבת השופטת אלשיך: דומה כי החברה ומנהליה בחרו להשקיע את כל כולה בפרויקט אחד, הממוקם ממילא באיזור אשר ידוע מזה שנים כאתר שאינו נעדר בעייתיות ונטלה סיכון זה מרצון על עצמה. כעת, משהתגשם הסיכון, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. דין דומה חל, למרבה הצער, גם על אלה שהתקשרו עמה בחוזי רכישה".

תודו שפיסקה שכזו המתפרסמת ב'המודיע' היא לא רק יציאה, אלא הימלטות, של המרצע מהשק שהיה קשור עד היום.

בשני העיתונים, גם ב'המודיע' וגם ב'המבשר', נותנים לבעל המניות הראשי ב'נאות הפסגה', ר' פנחס זלצמן, פתחון פה, ובשניהם עדיין לא מציקים לו בשאלה הבסיסית: איך גרר להרפתקה שכזו משפחות אברכים שהשקיעו בה את הכסף שלא מצוי בידם? זלצמן, מעדכן אותם, כי מבחינתו ה'תרגיל' עדיין לא הסתיים וכי הוא נחוש בדעתו להמשיך ולהיאבק בבג"צ עד להסרת כל צווי ההקפאה. את הכל הוא עושה, כמובן, רק לטובת הרוכשים. הוא הרי רק 'ארגון החסד' שנחלץ להציל אותם מירידת השקעתם לטמיון. 'המבשר': "המטרה היחידה העומדת לנגד עיניו היא טובת רוכשי הדירות שבנייתן מוקפאת וההפשרה לא נראית באופק".

בית המשפט, אם כן, הוא נגד הרוכשים ורק חברת 'נאות הפסגה' 'דואגת' להם.

מה יקרה מחר עם תשלום הריבית לבעלי אגרות החוב, שגם הם ברובם משקיעים מתוך הציבור החרדי שחיפשו אפיק השקעה שומר שבת המנוהל על פי כללי ההלכה וב'היתר עסקא'? ב'המודיע' לא מצאנו לכך כל התייחסות. ב'המבשר' דווקא כן. שם נאמר כי הפניה לבג"צ נגד החלטתה של השופטת ורדה אלשיך שלא לאשר הקפאת הליכים תעשה במהירות, כבר היום, משום ש"מחר חל מועד הפרעון של הריבית לבעלי אגרות החוב של החברה, ומכאן הצורך בעתירה דחופה לבג"צ שתביא לדחיית המועד".

רק לפני שלושה ימים, הכחיש ר' פנחס זלצמן את הדברים שפורסמו כאן בעניין אגרות החוב, וטען באזני כתב 'בחדרי חרדים' כי הריבית תשולם ביום ו' כלומר מחר, כמתוכנן. לפתע הוא מבקש את עזרת הבג"צ שלא לשלם? יכול להיות שגם עלינו ניסו להפעיל איזה 'תרגיל'?

ומה באמת יקרה עם הפרויקט? האם יחלצו הקונים מהבתים הקורסים עוד בטרם נבנו? מה יהיה עתידם של עובדי החברה? - מי אנחנו שנדע. ניתן רק לצטט את דבריה של ברת הסמכה, השופטת ורדה אלשיך, באותו קטע כואב שכמובן לא הובא בעיתונים החרדיים, מהטעמים המובנים והמוכרים, אבל כן מתפרסם הבוקר ב'דה מרקר', בידיעה של הכתב אריק מירובסקי על הפרשה: "נראה לי כי בנסיבות שנוצרו אין עוד סיבה ותכלית אמיתית לקיומה של חברת 'נאות הפסגה'. אין ספק כי עסקינן בבשורה קשה עבור החברה ועובדיה, כמו גם לרוכשי הדירות שהסתמכו עליה".

משהו לא נאות ולא בפסגה נעשה כאן.

אין לנו 'פרטנר'

כשראינו את התמונה של אילן בן דב מתנוססת מעל דפי כל העיתונים כמעט מידי יום, שאלנו עצמנו בכל פעם מחדש, גם אם לא רצינו, מאיפה הוא מוכר לנו? אילן בן דב? - השם לא אומר לנו שום דבר! אבל הפנים? - תנו לנו רק עוד רגע אחד להיזכר.

בעצם, מאיפה אנחנו אמורים להכיר אותו? אפילו בקהיליית אנשי העסקים בקושי יודעים מי האיש שבין לילה הפך מאיש עסקים לדמות כלכלית לאומית מרכזית.

גם עם 'אורנג' - החברה שהוא רכש לפני מספר ימים, אין לנו כמעט כל קשר מלבד הקשר הטלפוני והויכוח הישן על התשלום. הרי לא יכול להיות שמיד כשאילן בן דב נכנס למעמד של בעל הבית בחברה, עידכנו אותו דווקא בחשבון הסלולרי שלנו. שופטת בית המשפט השלום בנתניה אמנם המליצה, לא מזמן, ל'אורנג' להפגיש אותנו עם "נציג בכיר ובעל סמכות", כדי ללבן את הסכסוך הכספי בינינו, אבל מי חשב שהוא יהיה בכיר עד כדי כך? בעל חברת פרטנר-אורנג' בכבודו ובעצמו?

היום, עוד לפני שאפילו עיינו בעיתון כלשהו ונתקלנו שוב בתמונה שלו, עברנו ליד 'בית התבשיל' של הרב שמחה קרקובסקי, המאכיל באולם שליד בית הכנסת הגדול בבני ברק מאות קשיי יום בארוחות חמות כל יום, ומשום מה דווקא כאן שוב ניקרה במוחנו השאלה: מאיפה פניו מוכרים לי?
למה דווקא במקום הזה? ה'זן מאסטר' שבנו, ועוד מעט תדעו גם אתם מה זה, אומר לנו שראינו אותו כאן. כן כאן! התחושה הזו היא משהו שמעבר לחוש השישי.
אל תצחקו עלינו אבל אילן בן דב, שקנה את 'אורנג' קיבץ נדבות ואחר כך התיישב לאכול. מכאן אנחנו מכירים אותו.
טרוף אה? לא שלנו.
נסים אמון מלווה מזה שש שנים את אילן בן דב בעליו החדשים של 'אורנג' עם מה שהוא קורא לו "חכמת המזרח". לדבריו הוא מלמד אותו איך לשמור על צלילות מחשבתית וענווה.

איך הוא עושה את זה?

בשיחה ארוכה עם ענת כהן מ'גלובס' מספר אמון: "ביפן הושבתי את אילן לקבץ נדבות ברחוב מחוץ למקדש בודהיסטי, כיון שלדעתי מיליונרים צריכים להכיר גם את הצד השני, לשמור על צלילות מחשבתית וללמוד ענווה. זה סוג של תרגול זן. לאילן יש נשמה של סמוראי. אין לו פחד ויש לא אמון גדול ביקום...האומץ שלו הוא, ללא ספק פונקציה של התרגול הרוחני".

לזה הוא קורא "צלילות מחשבתית".

אמון הוא אחד ממייבאי ומחדירי הבודהיזם בישראל. במלים מכובסות ולא מוכרות זה נקרא 'זן מאסטר' או במלים פשוטות יותר 'מורה למדיטציה' ואם תרצו 'מנחה קבוצות ומפתח שיטת הטרילותרפיה'.

לכולן משמעות אחת - עבודה זרה של ממש.

אמון הצטרף למנזר זן בודהיזם בקוריאה וחי שם כנזיר במשך שבע שנים. אחר כך שב לישראל והתחיל להנחות קבוצות וסדנאות שונות על בודהיזם ומדיטציה. היום הוא מנהל את מרכז 'טאוס' הפועל על אי ביוון והוא מושך אליו אנשים מרכזיים מעולם העסקים והכלכלה בישראל.

אסור להקל ראש במה שעובר לאחרונה על אצולת הממון בישראל. חוסר הוודאות הרקוחה בריקנות, מביאה דמויות מרכזיות בתחום הזה להיתפס אל כל מיני אמונות שונות ומשונות ולתלות עליהן את כל יהבם. מה שמשך בעבר בעיקר צעירים מחפשי דרך, הוא עכשיו מוקד משיכה למעמד העליון התוהה.

גלובס: "המרכז שאמון מפעיל מושך אליו דרך קבע אנשים מהשכבות החזקות במדינה. אמון מספר כי הוא כבר נפגש בעבר עם סלבס ועם פיגורות עיסקיות בכירות כמו איתן ורטהיימר ונוחי דנקנר. היום הוא מלווה את יגאל שרמייסטר בעלי חברת 'השמירה' ומקורבם של מנהיגי המדינה ואת אילן בן דב"

"בשנים האחרונות - אומר אמון ל'גלובס'- התעשיה הזו היא בזינוק, והיא הולכת לגדול אפילו בקצב גדול יותר בעולם המערבי. המשבר הכלכלי לא יעשה עליה רושם, להיפך. היא דווקא מתחזקת ממשברים. אז מתעוררות בציבור שאלות, ספקות וחיפושים. אנשים שואלים את עצמם איפה שגיתי? ומחפשים מורה נבוכים".

מלבד עבודת האלילים שבהיתפסות לאמונות זרות וטפלות, יש בתופעה החדשה הזו כשלון מוחלט לציבור החרדי שאינו משכיל לנווט את התהיות הללו אל האמונה בקב"ה, ומפקיר את השטח לאמונות המזרח המזויפות. בעבר עוד השקיעו רבות בהסבת הסקרנות הזו, שהתעוררה בעיקר אצל צעירים ובהטייתה, ברגע הנכון, לכיוון היהודי - השורשי. רוב תנועת התשובה האיכותית פעלו על רקע זה ונערי החידות מבומביי שבהודו הפכו לנושאי מסר "הודו לה' כי טוב".

נראה שכשעולם העסקים והכלכלה שוקע באותן אמונות טפילות, אנחנו מפספסים.

אילן בן דב אמנם ידאג לנו אולי לטלפון 'כשר', אבל הוא עצמו יישאר צמוד לשיחות הטריפות והמטורפות של הבודהיזם.

כמה וחבל.

זה יותר שמא מ...בריא

ימים קשים עוד נכונו לנו עד לשחרורו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בסוף השנה האזרחית, מתפקידו. יודעי דבר סבורים שהתגובה על הכרסום שחל השבוע במעמדה של מערכת המשפט שהשליטה את עצמה על הרשות המחוקקת והנבחרת, צפויה לבוא מכיוונו של מזוז, ולא בהפתעה. הציבור החרדי עומד במרכז מטווח הברווזים הזה.

על קריטריונים חדשים שהוא מנסה לקבוע למוסדות התורה, ברוח סטירותיו של דה הרטוך, כבר כתבנו. על פעילות יתר שמגלים אנשיו בפרשיות משפטיות שעל הפרק, כמו האם לילד החולה ממאה שערים - אנו נחשפים כמעט מדי יום בדיווחים מדיוני הביניים שבהם מופיעים נציגיו בבית המשפט. היום נטען שגם מאחורי החקירה המתוקשרת של מס הכנסה נגד רבנים, שגם עליה כתבנו במדור זה השבוע, עומד מני מזוז.

מיסכן, אל תפריעו לו, יש לו עבודה עד מעל לראש שהוא חייב לגמור, ואותנו עמה, בתוך שלושה חודשים.

'חדשות משפחה', שהיה הראשון לדווח על חקירת מס הכנסה נגד 'משמשים בקודש', מדווח הבוקר כי היוזמה לחקירה לא התעוררה ברשות המסים, אלא היא אחת ממתנות הפרידה של היועץ המשפטי מזוז.

בכתבה של יצחק לביא, להערכתנו שם עט, אולי מחשש שגם הוא יהפוך יעד לנקמנות, נכתב: "ההנחיה לצאת למבצע לא באה מתוך רשות המסים, ואף לא מהדרג הפוליטי או מהדרג המקצועי במשרד האוצר. מדובר בהנחיה חד משמעית שהגיעה מלשכת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, תחת הכותרת 'מיסוי שרותי הדת בישראל'. מזוז הוא שהחליט להיכנס לתחום המיוחד של גדולי תורה ומנהיגים רוחניים, טריטוריה שרשות המסים נזהרת מאוד מלהיכנס אליה מאז קום המדינה".

בהמשך הכתבה נאמר כי המידע מבוסס על פרוטוקול שהגיע לידי העיתון, מישיבה שהתקיימה בנושא לפני כארבעה חודשים ברשות המסים ושבה הוצגה תביעתו של היועץ המשפטי לממשלה "לנער את רשות המסים ולחייבה לפעול למען מיסוי שירותי הדת בישראל. בישיבה נוספת שהתקיימה בהנהלת הרשות הוזכרו סכומים של מיליוני שקלים שעל פי החשד לא שולמו לשלטונות המס וניתן לגבותם כעת".

אי אפשר שלא להתרשם שהידיעה ב'חדשות משפחה' באה להעניק כיסוי לסגן שר האוצר מש"ס, יצחק כהן. הוא חייב לציבור החרדי תשובה איך נכנסת רשות שהיא תחת אחריותו, לחקירות מתוקשרות הבאות להכפיש ולהכתים את כל עולם הרבנות ונותני שירותי הדת בישראל, כאילו מדובר בשוק אפור של 'מעלימי מס' מועדים? אי אפשר שלא להבחין בין השורות בניסיון לנקות את יו"ר הרשות יהודה נסרדישי, הנמצא תחת אזהרת פיטורין, מאחריות לפתיחת חקירות אלה. אבל יחד עם זאת, היא בהחלט מוכיחה שהיועץ המשפטי לממשלה שוקד ושוקט על שמריו, ושומר עליהם היטב רק ללישת הבצק שלו, כדי שלא יפלו לידי החרדים ושהעוגה שלהם לא תיתפח.

אם ידעתם עד היום שרשויות המשפט והחוק בישראל החליטו להכביד את ידם על ארגוני הפשע בישראל, ולמוטט אותם באמצעות חקירות מסיביות ונוקשות בתחום המיסוי והלבנת ההון, כדאי שתפנימו שיתכן ו'המשימה הלאומית' הזו תדחה לזמן מה, עד שימולאו הוראותיו של מזוז לטיפול במנהיגים רוחניים ונותני שירותי דת.

בחיסולו הנועז של מורניה, מפקד ה'זרוע' הצבאית של ה'חיבאללה', למשל, נלקחה בחשבון האפשרות שתבוא נקמה ואפילו קשה. אלא שהצלת חיי אדם מידיו המגואלות בדם הוכרה כחשובה יותר לאין ערוך. ברי ושמא ברי עדיף. אבל לא בטוח שבחיסול מעמד העל שנטל לעצמו בית המשפט, ובשמחה לאיד כשזה קורה, יש די הצדקה למחיר הנקמה. כאן לא מדובר ב"ברי". תוספת של שני שופטים חובשי כיפה לבית המשפט העליון, או כמה נוספים בבחירות שייערכו מחר לבתי המשפט המחוזיים, לא מבטיחים שום שינוי. גם אדמונד לוי חובש כיפה. גם ה'שמא" תבוא נקמה, אינו שמא שהרי היא כבר כאן.

צריך לחשוב שוב האם לא כדאי להוריד פרופיל ולהמתין עד שמזוז יזוז.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!