רוזנשטיין משיב אש: יש גבול ליריקה בפרצוף

הרבה גיצים של אש וגופרית התעופפו הערב מצד לצד, במהלך כינוס התחבורה שהתקיים בירושלים, בתגובה לפעימה החדשה שהוכרזה בבירה.

תושבים רבים העושים שימוש יומיומי בתחבורה הציבורית, חשים פגועים ונבגדים. אנשים היוצאים בבוקר לעבודה באמצעות האוטובוס וחוזרים הביתה באותה הדרך מורטת-העצבים, רוטנים כעת, עם יציאתה לדרך של תוכנית הפעימה, שהיה מי שפעל מאחורי גבם.

קבוצות של תושבים נזעמים התאגדו באמצעות מינהלים קהילתיים, ופתחו במאבק רב זרועות, כנגד הגורמים העירוניים שהכריזו על הרפורמה התחבורתית.

המאבק הזה הגיע לשיאו הערב, כאשר נציגי העירייה, סגן ראש העיר ר' יצחק פינדרוס ומחזיק תיק התחבורה העירונית ר' שלמה רוזנשטיין, התיישבו אל מול נציגי המינהלים הקהילתיים, ושמעו את טענותיהם הקשות. הללו אומרים: 'לא התחשבו בנו, תפסו עלינו טרמפ', והללו אומרים: 'הכול נעשה למענכם ולרווחתכם'.

אלא שנראה היה שאף אחד לא הגיע בכדי להשתכנע בצדקתו של הצד האחר. בשיאו של הויכוח, הטיל מחזיק תיק התחבורה, ר' שלמה רוזנשטיין, את הפצצה. "אתם יודעים מה", הוא אמר לנציגי התושבים הנדהמים. "אתפטר מתיק התחבורה. מה לי ולצרה הצרורה הזאת".

לפצצה כזאת, גם הלוחמים המיליטנטיים שבין התושבים, לא ציפו כלל ועיקר. הכול מכירים בכך שר' שלמה רוזנשטיין השקיע רבות ביוזמה החדשה, ושם לילות כימים במהלך החודשים האחרונים, בכדי להוציא את התוכנית החדשה לפועל.

הוא נפגש עם נציגי מינהלים קהילתיים, מישש את הדופק הציבורי, חקר את הרגלי התחבורה ואת מסלולי הנסיעה. רק לאחר חודשי עבודה אינטנסיביים, הוא הוציא מתחת ידו תוכנית מתאר חדשה. פעימה הוא קורא לה. לדעתו, התוכנית הזאת היא כלילת המעלות, כזו הלוקחת בחשבון את צרכיהם של מרבית התושבים.

אבל מה לעשות, שהתושבים, או לפחות מי שרואים עצמם כנציגי התושבים, אינם מכירים בכך. לדעתם, נעשה להם עוול גדול. ישבו להם אנשים שלא עלו על אוטובוס ציבורי מזה עשרים שנה, ומתוך רכב-השרד הממוזג שלהם החליטו מה טוב לתושבים.

"שפינדרוס ייקח את התפקיד"

העימות הזה הגיע היום לשיאו, ורוזנשטיין החליט שלא עוד. התפקיד הזה גדול עליו. כל צעד שהוא יעשה, יזכה לקיתונות של שופכין. אז הוא הניח את המפתחות. שמישהו אחר ייכנס למיטה החולה הזו.

בשיחה עם 'בחדרי חרדים' נשמע מחזיק תיק התחבורה (בינתיים) כשהוא סר וזעף, פגוע ואכול תחושות של כפיות טובה. "אנשים מסוימים בציבור החרדי, בעלי אינטרסים לא ברורים, החליטו לנהל מלחמת חורמה בפעימה החדשה. המלחמה שלהם ירדה לפסים בלתי רצויים וחצתה גבולות בלתי אפשריים, מבחינת הצורה והאופן שהדברים נעשו. החלטתי שלא עוד".

• אז הודעת שאתה מניח את המפתחות?

"אמרתי שאני לא בעל הבית על התפקידים שלי. מי ששלח אותי לעירייה הם כ"ק האדמו"ר מערלוי והרה"צ ר' ישראל הגר מויז'ניץ. אעלה אליהם ואבקש מהם להשתחרר מהתפקיד הזה".

• זה לא תפקיד טוב?

"התפקיד הוא טוב מאוד. אבל אני חושב שההתנהלות של המבקרים למיניהם, ואופן הביקורת שלהם, חרג מכל גבול אפשרי. ולכן, אשמח להתמקד בתפקידים האחרים שאני מחזיק בהם, במסגרת תיק הפיקוח העירוני ותחום התמיכות בעירייה. את התיק הבעייתי הזה אעביר ליצחק פינדרוס".

• לגופו של עניין, מה יש לך להשיב כנגד הטענות הקשות?

"אני אומר שהפעימה הזאת הועילה בצורה היסטורית לציבור החרדי. אפשר לראות את זה בעיניים אובייקטיביות. הציבור החרדי לא רגיל להודות על דברים טובים שעושים לו. רק כשיש בעיה או תלונה, מתקשרים לצעוק ולרטון. אבל במקרה הזה, רוב האנשים אומרים 'יישר כח'. המהלך נעשה בצורה מתחשבת. יש תקלות, כי פעימה בסדר גודל כזה, לא יכולה שלא לכלול תקלות פה ושם. לכן אמרנו שאחנו ערוכים לתקן.

מאז שהכרזנו על הפעימה, שתים-עשרה בעיות נפתרו כבר", מספר רוזנשטיין בסערת רגשות. "בתוך 48 שעות, סידרנו בעיות רבות. כל תלונה מטופלת בצורה הראויה לה. שאר התלונות, יסודרו בתוך שבועיים. אבל הגורמים האלה תמיד ירטנו"...

• יש כאן אלמנט של פגיעה אישית? אתה מרגיש שנעשתה לך כפיות טובה?

"ברור שזה מגיע בסוף גם לרמה האישית. כמה יריקות אפשר לספוג בפרצוף?.

"אתן דוגמה קלה", אומר רוזנשטיין כשכולו נסער. "ביטלנו את מסלול קו 2 ברחוב קצנלבוגן בהר נוף. המינהל הקהילתי יצא נגדנו בחרב ובחנית.

"מה אני יכול לעשות שיש לי מסמך חתום מהמינהל הקהילתי בהר-נוף, שמסכם עם אגד על הוצאת קו 2 מהרחוב? השכונה והעסקנים של הר-נוף תוקפים אותי: 'איך מבטלים בלי תיאום'. מה בלי תיאום. ככה הולכים ותוקפים אותי מעל לכל במה שפעלתי בלי תיאום?

מנת בוץ הגונה בפרצוף

רוזנשטיין ממורמר גם כנגד צעדים שעשתה ועדת הרבנים לענייני תחבורה. "ועדת הרבנים תוקפת אותי, על שביטלתי את המעבר של קו ארבעים ברחוב עלי הכהן ושמואל הנביא", הוא מציין בכאב. "אבל מה אני יכול לעשות שהגר"מ פוקס, חבר ועדת הרבנים, קרא לי אליו הביתה, לפני מספר שבועות, בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, ודרש ממני התחייבות בכתב שהקו לא יעבור ברחוב עלי הכהן.

"מישהו אמר לי תודה על הקווים החדשים? הקווים 66 ו-64 מעולם לא היו לציבור החרדי. מישהו הזכיר את זה?. נותקו שתי שכונות חרדיות מקו שהיה עובר במרכז העיר, בגלל שיקולים רוחניים, וכאן באים וצועקים שפגעתי במהדרין. יש בעיות, אני מוכן לשמוע אותם. אבל מה שנעשה כאן זו הכפשה ציבורית שאין מאחוריה שום דבר. אני נותן פתרונות ואתה ממשיך לתקוף?".

• הציבור יגיד: הרב רוזנשטיין ראה שהתפקיד לא פופולארי, אז הוא הניח את המפתחות. אתה לא חושב שזוהי בריחה מאחריות?

"אני הבאתי למגזר החרדי הישגים שאף אחד לא הביא לו מעולם. אני לא יודע אם מאז ומעולם עשה מישהו כל כך הרבה למען המגזר החרדי, בנושא התחבורה הציבורית.

"לכל בן-אדם יש חיים שהוא צריך לנהל. כשהדברים חורגים מהטעם הטוב, אז אין ברירה. אני לא מניח את המפתחות ובורח מאחריות. אני מרים תמרור ואומר: יש גבול לכפיות הטובה. יש גבול ליריקה בפנים. יש גבול להתנהלות כל כך פוגעת".

הוא עצוב, רוזנשטיין. הוא חש פגוע ונבגד. הוא מרגיש כמי שנתן לציבור את כל כולו, וזכה בתמורה למנת בוץ הגונה במרכז הפרצוף. את תסכולו הגדול הוא מביע באמצעות הראיון הכאוב.

קישורים:
קישור לגלריית תמונות מכינוס התחבורה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!