חכה, חכה, עכשיו אלול

הבדיחה היהודית מספרת על יהודי פשוט, תושב ברוקלין, ששמו הלך לפניו כגאון פיננסי חד בדורו. לפרנסתו עבד באחד מהבנקים במקום מגוריו, ודומה היה לו כי כך יסיים את חייו.

יום אחד ראה האיש באקראי מודעת "דרושים" של חברת ברוקרים גדולה בארה"ב, המחפשת אדם שישמש כסגן נשיא החברה. מיודעינו החליט להגיש את מועמדתו, ולאחר פגישה קצרה זכה במשרה המכובדת והנכספת.

אלא שהלחץ על ראשי החברה היה גדול. הכיצד בתפקיד כה רם ישמש יהודי פשוט מברוקלין? באסיפת דירקטוריון הוחלט כי היהודי יאלץ להתנצר ואם לאו - יאבד את משרתו.

הבשורה נפלה עליו כרעם ביום בהיר. ההתלבטות הייתה קשה עבורו. מצד אחד, הכיצד ימיר דתו בשביל כסף. מאידך, על משרה רמה כזו, במשכורת כה גבוהה, אסור לוותר.

לבסוף נפל הפור. הוא נכנס לביתו בסערה והודיע לרעייתו ולילדיו כי החל ממחר הם הופכים לנוצרים.

חודשים עברו וחלפו. רעייתו ובני ביתו לא התרגלו לעובדת היותם נוצרים. הם הציקו לו שוב ושוב על המעשה הנפשע: הכיצד זנח את מצוות שבת, תפילין, חגים - והכל בשביל בצע כסף... וככל שהלחץ מבית גבר, כך ייסוריי המצפון של ידידנו המומר צפו ועלו.

יום אחד הוא נכנס נחוש אל חדרו של הבוס והודיע לו נחרצות כי החליט ש"כסף זה לא הכול בחיים", ולאחר מחשבה עמוקה החליט להודיע על חזרה לחיק יהדותו. אם החברה חפצה בשירותו, אמר, הוא יהיה מוכן להמשיך בתפקידו כיהודי - ואם לאו, הרי הוא מתפטר. "נולדתי כיהודי ואמות כיהודי", אמר בהחלטיות.

נשיא החברה שקע במחשבות, ולאחר כמה דקות אמר לו: "לא חשבתי שכל-כך יקשה עליך השינוי. לתומי סברתי כי המרת דת היא דבר של מה בכך. אי לכך הריני מאשר לך לחזור לחיק יהדותך, וכמובן אשמח שתמשיך לעבוד בחברתנו".

היהודי אץ-רץ מתנשם ומתנשף לביתו, פתח את הדלת בהיסטריה והודיע לאשתו, כי נס גלוי התרחש: חוזרים להיות יהודים באופן מיידי והוא גם נשאר במקום עבודתו, בתפקידו הרם ובמשכורתו המנופחת.

רעייתו הביטה עליו במבט יורק אש, וביקשה הסברים למהלך המפתיע. "אני לא מבין?", התגונן הבעל. "כל התקופה הזו לחצת עלי. לא ישנתי בלילות מיסורי המצפון שהטחת בי, ופתאום את מחמיצה פנים?"

"כן" - ענתה האישה. "אתה צודק! אני באמת חפצה לחזור חזרה להיות יהודיה, אבל בדיוק עכשיו? שבועיים לפני פסח? לא יכולת להמתין עוד חודש?"

בשבוע שעבר קיבלתי הצעה עסקית מפתה. המציע - מכר ממכרי - איש עסקים, שומר תורה ומצוות. ביקשתי ממנו שהות של יומיים לעיין ב"ניירת". לאחר קריאת המסמכים ועיון בסעיפים השונים, הצגתי אותם בפני עורך דין לאישור. הלה- העיר את תשומת ליבי, כי למרות שהכול נראה "טוב ויפה", קרבי ותוככי העסקה מכילים עורמה על אחד מהחברות הגדולות במשק.

זימנתי את ידידי לפגישה והודעתי לו כי החלטתי שלא לקבל את ההצעה, היות ומדובר בתרמית מסוימת וכיהודי אינני מאמין בכסף שכזה.

הוא הביט עלי בתימהון. סובב את אצבעו על רקתו ואמר לי: "משוגע היית - ומשוגע תישאר".

הוא אסף את ניירותיו מעל השולחן ורגע לפני היציאה, הפטיר: "חכה, חכה, עכשיו אלול, אני לא עושה דברים כאלה, אבל בחודש הבא אגרוף את המיליונים לבד. לא צריך אותך".

חבר יקר! חודש אלול זה לא צום ארוך שלאחריו מיד מגיעה סעודת השחיתות הגדולה. חודש אלול זה גם לא חודש שבו חובה להתנהג כיהודי ואחר-כך זה רק בגדר המלצה.

אם יהודי, אז תמיד יהודי ובכל רגע בשנה!

הטור יופיע ביום רביעי ברשת "קו עיתונות דתית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!