'נאות הפיסגה': התרסקות או תרגיל מבריק?

מי כאן אמר 'הקפאה' ולא קיבל?

חברת 'נאות הפיסגה', שבנתה עד עתה כ-500 דירות לציבור החרדי במודיעין עלית, הטילה אתמול 'רימון הלם' בציבור, כשהגישה בקשה ל'הקפאת הליכים' לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לידיעות המתפרסמות היום בנושא בעמודו הראשון של 'המודיע' ובמוסף הכלכלי שלו 'מדורים', וכן ב'המבשר', אין תקדים. המהלך המבעית עבור משפחות רבות שהשקיעו את תמצית דמיהם, תרתי משמע, ברכישת דירות של החברה העלול להכניס לקשיים חברות רבות נוספות הקשורות עסקית עמה, מוצג בעיתונות החרדית כ'תרגיל' מבריק של ראשי החברה, שנועד בעיקר ללחוץ על השלטונות להפשיר קרקעות שהולאמו לצורך קביעת תוואי גדר ההפרדה.

אבל לקוראים מן הצד, שבקשות הקפאה ופירוק חברות אינם הצד החזק שלהם, זה נראה יותר כמאמץ להציל את עורם של בעלי החברה הנמנים על הציבור החרדי ולתת להם מרווח הטמעה, מאשר כדאגה לעתיד השקעתם של הרוכשים, שעלולה לרדת לטמיון ולהמיט עליהם אסון.

ב'המודיע' עוד מסבירים בכותרת מה קרה. "נאות פיסגה בקשה הקפאת הליכים". אבל מיד בצמוד, עוד לפני שמספיקים לומר 'חפציבה' נכתב: "הצבא שיחרר קרקעות ל-80 יחידות דיור". כמעט יצאנו כבר במחול משחקים על המהלך המשפטי שהצליח, עד שקראנו את הפסקה הראשונה בגוף הידיעה: "'הגענו למצב של אי יכולת לתפקד. נגרם לנו עוול שלטוני בל יתואר. עסקות מקרקעין שנחתמו לפני חודשים רבים לא יכלו להתממש למרות שהכספים הופקדו מראש בנאמנות. מדובר בין השאר בעסקה גדולה בהיקף כ-50 מיליון שקל, עם חברת קרית ספר בע"מ וכן עסקאות נוספות' - אמר אתמול ל'המודיע' ר' פנחס זלצמן, מבעלי חברת נאות הפסגה, לאחר הגשת בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, למינוי מנהל מיוחד והקפאת הליכים בחברת נאות הפסגה".

העובדה שההצטדקות וההסברים למה זה קרה, מקדימה את המה קרה? והדיווח על בקשת ההקפאה גופה מובלע כבדרך אגב, כאילו הוא השולי ולא המהותי, אינה מותירה מקום, אלא למסקנה שגם העיתון שותף לטיוח ולהסתרת האמת מהציבור.

ובכלל, אם מספר שעות אחרי ה'תרגיל המבריק' כבר הושגה התקדמות כה גדולה והופשרו 80 יחידות דיור מתוך 140, שעל פי דברי מנהלי החברה הן ורק הן יצרו את המחנק, למה להמשיך בדרך הקשה של בקשה להקפאת הליכים, שאין ספק שתכניס את החברה ואת נושיה לסחרור שלא ניתן יהיה עוד להיחלץ ממנו?

ב'המבשר', הניסיונות הלא נקיות מפניות, להרגעת הרוכשים בולטת אף יותר. הכותרת שם הבוקר אינה מגלה לקוראים כלל את העיקר - שהוגשה בקשה להקפאת הליכים. היא מצטטת את ר' פנחס זלצמן, בעל השליטה בחברת 'נאות הפיסגה', האומר ל'המבשר': "התנהלות שערורייתית של ראשי הצבא פוגעת ברוכשי הדירות".

הכותרת הזו, בניסוח הזה, יכלה להתפרסם אתמול, שלשום ואפילו לפני חודש, חודשיים ויותר. מה עניינה היום דווקא? גם בכותרת המשנה לא תמצאו לכך הסבר ושום דיווח ישיר על בקשת ההקפאה. "מבהיר: לחברה נכסים בשווי 180 מיליון שקלים כנגד חובות של 117 מיליון שקלים. כל הפרויקטים זוכים לליווי בנקאי". בשביל מה הבהרה ולמה עד היום לא מצאה 'נאות הפיסגה' לנכון להודיע לנו מה מצבה בבנקים? למה לפתע היא מבקשת מאיתנו אשראי?

בהמשך כותרת המשנה נאמר: "הצעד שנקטנו כבר החל להשפיע, ואנו מאמינים שהשינוי קרוב מתמיד". באיזה צעד נקטו? על מה בכלל מדובר?

ב'המבשר' וב'המודיע' סבורים כנראה שאלה מקוראיהם שעלולים למצוא עצמם חסרי כל כתוצאה ממה שקורה ל'נאות הפיסגה' , אינם זכאים לגילוי האמת. הם רוצים שנאמין שהכל, כמובן, נעשה מתוך כוונה 'טובה' שלא לפגוע במצב הרוח הנהדר שהאברכים בעלי המשפחות המסכנים מצויים בו בימים אלה של אלול. שחלילה לא יתוודעו לקשייה של 'נאות הפיסגה' ויפלו ברוחם.

מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שיש מקום לחשש גדול, העלול להכות בציבור רחב, שימצא עצמו נזקק לקופות הצדקה הגדולות. כבר היו דברים מעולם, וההרפתקנות רק חזרה על עצמה. למי שאינו מצוי בנבכי ההשקעות השונות בציבור החרדי, ש'נאות הפיסגה' היא אחת מהן, נגלה שגם בכתמים שתותיר אחריה הפרשה הזו יתגלו עקבות של דמויות הקשורות ב'שיטת השקשוקה'.

השאלה הגדולה היא מה קרה מבחינת 'נאות הפיסגה' אתמול דווקא? סוגית תוואי הגדר מתגלגלת כבר זמן רב, ומהחלטת הבג"צ האחרונה בנושא, שהיתה לרעת החברה והרוכשים, עברו כבר כמה חודשים לא טובים. מדוע נבחר יום החתונה שלנו דווקא, ד' באלול, יום של מזל טוב, להגשת בקשת הקפאת ההליכים של 'נאות הפסגה' לבית המשפט המחוזי בתל-אביב?

התשובה לכך נמצאת בבורסה. 'נאות הפיסגה' הנפיקה לפני 3 שנים אגרות חוב לציבור בערך של 72.4 מיליון שקל, כולל רבית. זהו מרכיב החוב העיקרי של החברה. בעוד שלושה ימים, ביום ששי הקרוב, היא אמורה לשלם למחזיקי האגרות 2.4 מיליון שקל ריבית. החברה אינה יכולה לעמוד בתשלום הזה, ולכן מיהרה להגיש את בקשת ההקפאה לפני מועד התשלום.

העיתון 'דה מרקר' מדווח היום כי 'הביטחונות שעומדים לרשות מחזיקי אג"ח נמצאים בחשבון נאמנות שבו רק 1.93 מיליון שקל. כמו כן קיים שעבוד על מגרשים המיועדים לבניית 110 יחידות הדיור בקרית אודם ושוהם. ואולם על בטחונות אלה הוטל עיקול זמני על ידי חברת 'קל בנין', ספקית של החברה, שתבעה אותה בטענה כי הפסיקה לשלם לה".

אם מדובר רק ב'תרגיל מבריק' ולא בהתרסקות כלכלית קשה, למה הוטל עיקול על הביטחונות של החברה לבורסה? למה 'נאות הפיסגה' אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה לשלם ביום ששי הקרוב את הריבית למחזיקי אגרות החוב שלה?

את התשובות תוכלו למצוא על הקיר, אחרי שתגרדו את עקבות הטיוח העבה של 'המודיע' ו'המבשר'.

הידיעה המוצפנת על נסיעת נתניהו ללונדון

השקט התקשורתי המאפיין את ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בלונדון מדאיג עד מאוד. מעולם לא נחתה טיסה ממלכתית מהסוג הזה ביעד כלשהו לפני ש"מקור בכיר בפמליית ראש הממשלה" הדליף כותרת מעניינת, חלק מנאום, מתוכנית מדינית חדשה, משהו שיצדיק את היציאה וההוצאה.
אבל הפעם כלום.

ההצהרה טרם העלייה למטוס שהופיעה אתמול בתקשורת, ומתפרסמת היום גם בכותרת העליונה של 'המודיע' וגם ב'יתד נאמן' בנוסח "נתניהו: ירושלים מחוץ לתמונה"('המודיע') או "הבניה בירושלים תמשך ללא הגבלה" ('יתד נאמן') רק החמירה את החרדות שלנו. ירושלים לא - משמע בני ברק, פתח תקווה, קיסריה, גבעתיים ורמת אביב ג' כן?

ושאיש לא יספר לנו שנתניהו רק קפץ לשתות מילקשייק עם השליח האמריקני ג'ורג' מיטשל, או תה עם חלב עם ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון. נתניהו לא אוהב את המשקה הזה, וגם לא את מיטשל וגורדון.

הדבר היחיד שבגללו יתכן שהרחיק עד ללונדון הוא האפרוריות והערפל. במהלך הביקור בין שלושת הימים יזדקק ראש הממשלה שלנו לכמויות אדירות מהן ועל גדות נהר התמזה הוא יכול, כידוע, למצוא אותם בשפע.

בהעדר מקורות אזוטריים שיחתכו עבורנו את השקט הצווחני, נאלצנו להרגיע את עצמנו בידיעות טפלות מירכתי העיתונים. כך,לפחות עד ל'נאום השפנים' שבודאי יישלף עם השלמת החתימות על העסקאות העלומות שנרקמות בביקור הזה, וכשה'ביג בן' יורה על שעת האפס וכבר יהיה מאוחר למחות.

מצאנו ידיעה כזו בעמודו האחרון של עיתון 'הארץ'. אורית כהנא מספרת לנו כי האמונה שאנשים שהלכו לאיבוד נוטים לחזור על עקבותיהם במעגלים, קיבלה סוף-סוף אישור מדעי.

למה זה צריך לעניין אותנו? כי בינתיים אין משהו אחר.

"בניסויים שנערכו ביער בגרמניה ובמדבר סהרה בתוניסיה" - נאמר בידיעה - "הוכח שאנשים שאיבדו את דרכם, חוזרים על עקבותיהם, אלא אם כן יש להם נקודת ייחוס כמו השמש או הירח שיכולה להנחות אותם בדרכם. 'הסיפורים על אנשים שצועדים במעגלים כשהם מאבדים את דרכם הם נכונים - אומר יאן סומן העומד בראש המחקר. 'אנשים לא מסוגלים לצעוד בקו ישר אם אין להם נקודת יחוס אבסולוטיות'".

במסגרת המחקר החדש, כיסו את עיניהם של המשתתפים וביקשו מהם לצעוד בקו ישר. המחקר העלה שאף שבסופו של דבר הנחקרים צעדו במעגל, הם לא צעדו באותו כיוון, אלא פעמים נטו שמאלה ופעמים ימינה.

מדהים.

לדברי מארק אנסט, שנמנה עם צוות החוקרים "התוצאות של מקרים אלה מוכיחות שגם כשאנשים משוכנעים שהם צועדים בקו ישר, התפיסה שלהם לא תמיד מהימנה. נחוצות אסטרטגיות נוספות, קוגנטיביות יותר, כדי לצעוד באמת בקו ישר".

באמת מעניין מאוד.

קשה להאמין! לא יכול להיות! זה עולה על כל דמיון! אבל אם זה בכל זאת נכון 'הארץ' שיחק אותה ובגדול.

היה מחקר? היה! הוא קבע שאנשים שהלכו לאיבוד נוטים לחזור על עקבותיהם במעגלים? קבע! המשתתפים בו התבקשו לצעוד בקו ישר ופעמים נטו שמאלה ופעמים ימינה? אכן כן!

אז הנה מצאנו את הידיעה המוצפנת על מסעו של נתניהו.

איך אמר מארק אנסט הנמנה על צוות החוקרים? - "גם כשאנשים משוכנעים שהם צועדים בקו ישר התפיסה שלהם לא תמיד מהימנה". ראש הממשלה שלנו, כמשל, הולך ומאבד את דרכו. הוא התחיל לצעוד בקו ישר, אבל איבד את דרכו כשהכריז על נכונות ל"שתי מדינות לשני עמים". מאז הוא פעמים נוטה שמאלה, פעמים ימינה, וממש כמו במחקר, קיים חשש שבדרכו בחזרה יצעד במעגלים, ונמצא את עצמנו שוב מוותרים על עקרונות כמו המשך הבניה ביו"ש, כפי שהיה בויתור על חברון בזמנו.

הידיעה ב'הארץ' מסתיימת במשפט: "הצוות מתכוון להמשיך בחקר התופעה במעבדה, שם יבקש ממתנדבים לצעוד ביער וירטואלי".

יכול להיות שזו היתה מטרת נסיעתו של נתניהו ללונדון?

לא עוד "אני ואפסי" בביהמ"ש העליון

אחרי הנפילה הגדולה של דורית בייניש, זה רק מה שהיה חסר הבוקר ל'בדימוסים' של בית המשפט העליון - מעצרו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשעבר, דן כהן, על-ידי ה'אינטרפול' בפרו.

כהן, הוא ידיד קרוב ביותר של השופט אהרן ברק, ואף מחותנו - בנו של ברק נשוי לבתו. הוא קודם לצמרת מערכת המשפט בישראל בצעדי ענק תמוהים, אחרי שהתמחה אצל שופט בית המשפט העליון לשעבר יואל זוסמן, ואחרי שפרש מכס המשפט היה שותף במשרד עורכי דין יחד עם אבנר, בנו של השופט אהרן ברק ויורם, בנו של השופט יצחק זמיר.

כהן הוא אב טיפוס של שיטת 'חבר מביא חבר' הנהוגה בקליקת המשפט. בכתבה מקיפה שהתפרסמה במוסף 'הארץ' האחרון עליו ועל מעלליו הוא מתואר כנהנתן, שבמסיבות המ'הוללות' שארגן השתתפו בקביעות דמויות מרכזיות בעולם המשפט, ובהן השופט אהרן ברק.

לפני מספר שנים החלה נגדו חקירה מסועפת על קבלת שוחד בסכומי עתק הנעמדים בעשרות מיליונים, לקידום עסקה בין חברת 'סימנס' וחברת החשמל. עם קשרים שכאלה, לא פלא שעל החקירה הוטל צו איסור פרסום, ועם קשרים שכאלה לא פלא שהוא ידע עליה וברח לפרו.

הבוקר, כש'הארץ' מסתפק בכותרת קטנה בתחתית העמוד הראשון בנוסח: "התפתחות דרמטית בפרשת השופט בדימוס דן כהן", מדווח 'ידיעות אחרונות בכותרת הראשית: "השופט הנמלט נעצר בפרו".
עכשיו יש לכמה דמויות מרכזיות במערכת המשפט, ובהם השופט אהרן ברק, סיבה טובה לברוח לשם, או ליעד אחר, מפני הבושה. הרי אמרנו ש"חבר מביא חבר"...

בית המשפט הגבוה לצדק הוא המוסד המשפטי העליון לערעורים בישראל. מי האמין שאי-פעם ניתן יהיה לערער גם אותו ואת מעמדו להוכיח שכל חוסנו מדומה.

הרבה ניסו - החרדים ב"הפגנת חצי המיליון", פרופ' דניאל פרידמן בשנה וחצי שבה מילא את תפקיד שר המשפטים, אבל בינתיים רק הנשיאה דורית בייניש, ואולי השופט בדימוס דן כהן, הצליחו.

בית המשפט העליון של לפני מינוי שלושת השופטים החדשים להרכב שלו, אינו דומה לזה של אחרי הבחירה ולא רק בגלל שדם חדש הוזרם אליו. הכל מודים שהתבוסה הצורבת שנחלה בייניש, פותחת עידן חדש של זריקת אבן אחר הנופל, ופרשת כהן היא אחת מהבלוקים שנורו כבר.

מעתה, לא יוכל עוד 'מגדל השן' להסתפק בסתימת חורים אלא יטופל ב'טיפול שורש'.

התקשורת ברובה, עדיין מתקשה להאמין שהטיפוח המוגזם שהשקיעה בגב' בייניש ובבית המשפט העליון הסתיים במפלה גדולה שכזו. עם מינוי השופטים החדשים, ובטרם עלתה פרשת השופט כהן לכותרות, הגדיר הפרשן המשפטי של 'הארץ', ד"ר זאב סגל, את המינוי כ"הישג חשוב". הוא רק לא הסביר "חשוב" למי? אם מדובר ב'הישג' הוא יזקף רק לזכותם של ח"כ דוד רותם, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ אורי אריאל, ונציגי הקואליציה האחרים בוועדת הבחירות לשופטים, ושום קשר לבייניש.

בכותרת הגדולה קבע 'הארץ' במרכאות: "אין מנצח ואין מפסיד". בשם מי הובאו המרכאות? - הדברים מיוחסים למקורביה של בייניש, ומי מקורב לה יותר ממערכת 'הארץ' עצמה.

עד לכתיבת כותרת המשנה הקטנה יותר כבר הפנימו ב'הארץ' שאין ברירה ומוכרחים להשלים עם מה שאירע ושם כבר נאמר "ביניש ויתרה". כלומר - משהו קרה, אבל כצעד מתוכנן מצד ה'נשיאה' שידועה במידת הוותרנות השופעת שלה. בהמשך גם נכתב שההישג הוא עצם "הפסקת מחול השדים", רק שגם כאן לא פורט האם מדובר בשדים המרקדים בתוך היכל המשפט, או מחוצה לו.

כמעט שתי יממות לקח להם ב'הארץ' לבלוע את ה'סוכריה המרה' עד שהיום כבר לא נותרה ל'עיתון לאנשים חושבים' ברירה אלא להודות, בכותרת בעמודו הראשי, שמעמדה של בייניש נחלש. אבל ה'נשיאה', מסתבר, פוחדת להיות בין החלשים לבד, ומשום כך צרפו אליה את 'שר המשפטים', בלי שמו המפורש. "מינויים של השופטים עמית והנדל לבית המשפט העליון הישר מבית המשפט המחוזי, מסמל את היחלשות מעמדם של ביניש ושר המשפטים".

'מעריב' הגדיר את שאירע כ'פשרה'. איזו חשיבה חיובית.

רק 'ידיעות אחרונות' נצמד לאמת והכתיר את הכתבה של השופטים החדשים בכותרת "ההפסד של בייניש". ההנחה היחידה שעשה לה הוא שלא הוציא את קלונה לעמוד השער, אלא מרח אותו על שני עמודי קלון פנימיים.

במערכת המשפטית העריכו מראש מה יהיו התוצאות, אם כי לא יכלו להצביע שמית מי מהמועמדים יזכה להירשם בהיסטוריה המשפטית המדולדלת שלנו כמי שבישר על הערעור במעמדה של ה'נשיאה' ודרכה של בית המשפט העליון כולו.

בהסתמך על ההימור הזה, וכדי להשתייך מהרגע הראשון ל'מנצחים' ולא ל'תבוסתנים', העניקו בימים האחרונים כמה משפטנים ידועים ומוערכים, ראיונות לתקשורת, בנושאים שונים, שבהם התירו את הרצועה, חפרו תחת יסודות בית המשפט העליון, וסייעו לזעזע אותם.

אחד מהם הוא פרופ' אהרן נמדר. בשיחה מרתקת עם אלה לוי-וינריב מ'גלובס' הוא מכריז, כי "לעידן ברק תרומה רבה לחסימת בתי המשפט". מי היה מעז לומר את זה בעבר, אפילו כלפי 'נשיא' שכבר אינו מכהן, כל זמן שחבריו ממשיכים למלא את מקומו ומוציאים אל הפועל את אותה אג'נדה?

עו"ד יצחק בם אינו הולך סחור סחור, בעניין זה. במאמר שהוא מפרסם במדור הדעות של 'הארץ', הוא כותב: "בית המשפט אינו צריך להיות סניף של מר"צ. שפיטה היא פונקציה של השקפת עולם ובסופו של דבר ההכרעה בסוגיות החוקתיות, העומדות ביסוד חיינו כאן, היא הכרעה ערכית ולא משפטית. לשאלות מיהו יהודי? האם קרן קיימת יכולה למכור קרקעות ליהודים בלבד? והאם חובה לספק דלק לאויבינו בעזה ? - אין תשובה משפטית חד משמעית. התשובה להן נעוצה בהשקפת עולם ערכית ופוליטית. בעלי תפישות ערכיות שונות וכישורים משפטיים זהים, יגיעו לתוצאות שונות בדונם באותן שאלות.

"לכן היה חשוב שבית המשפט העליון לא ידמה לחיגר, שרגלו השמאלית ארוכה והימנית חסרה...זה בסדר להושיב בעלי השקפת עולם שמאלנית קיצונית על הכורסאות האדומות בעליון. הבעיה התחילה כאשר בעלי השקפה שמאלנית קיצונית תפסו את רוב הכיסאות שם".

הנושא המרכזי המספק עילה לקהילייה המשפטית להתקומם נגד בית המשפט העליון, הוא פסק דין שפרסמו שני שופטי בית המשפט העליון, ריבלין ודנציגר, שקבעו כי לשופטים, דיינים ועורכי דין מותר להלבין פנים, להוציא שם רע ולומר לשון הרע במהלך דיון משפטי בין כותלי בית המשפט. גם קללות מותרות.

כבוד השופט יואיל בטובו ללכת לעזאזל.

אורי גורן הנשיא הפורש של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ל'דה מרקר': "ברגע שהסתננו למקצוע אנשים לא ראויים צריך את הסנקציה של איסור לשון הרע גם בין כותלי בית המשפט... בעבר לא היו עורכי דין כאלה, ולכן לא היו תופעות כמו שרואים כיום, של השתלחויות".

השופט בדימוס שלי טימן שפרש מבית המשפט המחוזי, יוצא גם הוא לראשונה חוצץ נגד פסק הדין של בית המשפט העליון: "כשהמחוקק נתן לעורכי הדין את האפשרות להתבטא בחופשיות ובלי מורא, הוא לא צפה דור כזה של עורכי דין והתנהגויות כפי שקיימות כיום. החוצפה עוברת את גבול הביטויים של עורכי הדין שרצים בבית המשפט אחד נגד השני ואפילו נגד שופטים".

גם עורך הדין אילן בומבך אומר לנורית רוט, כתבת 'דה מרקר': "בית המשפט העליון הפך את בתי המשפט לעיר מקלט להתלהמות ולתרבות שיסוי".

ההתקפות, מצד משפטנים, על שיקול הדעת המוטעה של בית המשפט העליון, הן רק ראשיתו של תהליך שמוכיח יותר מכל שמשהו נסדק בחומת "אני ואפסי" שהפגין בעבר בית המשפט העליון. תפיסתו של השופט כהן בפרו והסגרתו לישראל, רק תרחיב את הסדק הזה לחור של ממש.

וצודק ד"ר זאב סגל שכתב: "זהו הישג חשוב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!