משפט שלמה

בימים כתיקונם הוא נצפה בבניין המחוקקים בשעות הצהריים המוקדמות, מתרוצץ בין לשכתו של אלי ישי למאיר פרוש, משתדל שלא לפספס את ח"כי דגל התורה ולא מוותר על ההסתודדות המוכרת עם רל"שי סגן שר הבריאות. למעט כמה דקות של ארוחה משביעה במזנון הכנסת, כל כולו מוקדש לפעולות שתדלנות.

אם תרצו לתפוס אותו ברגע של אתנחתא, הצטרפו באחד מימי השבוע לאוטובוס העושה את דרכו מבית שמש לירושלים בסביבות השעה 8:00 בבקר. אם תצליחו לכבוש את אוזנו השמאלית שאינה תפוסה במכשיר סלולארי, והיה זה שכרכם. רק תספרו לנו. ככה לידיעה בעלמא. ולמי שאיננו מכיר את האיש, שמעולם לא קיבל בימה ראויה לדיוקנו בתקשורת החרדית - לא מעט בשל היותו נחבא אל הכלים - זהו שלמה ברילנט. הוא איננו חבר כנסת, אינו מסתובב עם כוורת מקורבים ויועצים, ולא מחזיק ברכב צמוד. בקושי ברישיון נהיגה.

כינויו הרשמי של ר' שלמה הוא מזכ"ל איגוד מנהלי הישיבות – הארגון העומד בנקודת הממשק שבין הנציגות החרדית בכנסת לאלפי הישיבות בארץ, ומיוצג על ידי כל החוגים בציבור החרדי בראשותו של הרב אברהם פרידמן. בפועל ר' שלמה הינו 'איש הנתונים' של עולם הישיבות. בכל הנוגע לתקציבי הישיבות כל רז לא אניס ליה וכל פרט לא סליק מיניה. לצד היו"ר ושאר חברי הנהלת האיגוד, פועל המזכ"ל גדולות ונצורות למען עולם התורה.

עם היד על הדופק שנ"ה ימים בשנה, ששה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה, מריח השתדלן חסר הכובע הפרלמנטרי את הנחתות נערי האוצר ופרקליטי המשפטים על תקציבי הישיבות כחתול האץ אל החלב ממרחקים. ויש שכר לפעולתו. משלל הקרדיטים שחולקו על חקיקת חוק הישיבות הקטנות לא נותרו אפילו גרגירים. כולם חטפו. חלקם הותירו זאת כצוואה אחרונה. אבל במשפט שלמה הכל הולך אחר שורת המעשה. כל עוד לא תורגם החוק לכסף נזיל בחשבונות הישיבות, לא היתה סיבה למסיבה. את המסיבה הגדולה הוא הותיר למנהלי המוסדות כשהתחילו סוף סוף בשבועות האחרונים להעלות חיוך של קורת רוח על פניהם המיוסרות.

ככזה, הוא מעורר לא אחת את תשומת לב נציגינו הנאמנים לפליטות הפה המכוונות של מני מזוז. ככזה, הוא ישב בשיחות המקדימות הסגורות בש"ס וביהדות התורה ערב המשא ומתן הקואליציוני בדיונים על תקציבי עולם התורה ועיצב את הטעון עיצוב. שלא כמנהג המקום בו שגורה בפי דריו האמרה 'למד לשונך לומר - אני הכל יודע', רובם של חברי הכנסת והשרים החרדיים מיישרים עימו קו ואף נעזרים בו ובכישוריו בכל עת ועונה. בקדנציית אולמרט היה זה השר אלי ישי, הנסקל הסדרתי על ידי יהדות התורה האופוזיציונרית, ששמח להיעזר בשירותיו היעילים למען עולם התורה. כיום, כשכל הזרמים החרדיים שותפים להנהגת השלטון, שיתוף הפעולה עובר כחוט השני בין כולם.

24,000 בחורי חמד צעדו בסך אל שערי הישיבות הקטנות בכל רחבי הארץ בתחילת השבוע הנוכחי,חזרה לחבישת ספסלי התלמוד. אל דף הגמרא. הם, כמנהליהם, חוו היטב את טלטלת 2008. אבל מי בכלל זוכר. תלאות 2009 היו טורדניות ומציקות לא פחות, כשצרות אחרונות משכחות את הראשונות. ברילנט, שהיה לאוזן קשבת ללא מעט מנהלי מוסדות בתקופות הקשות (במהלך השנה האחרונה קיבל כותב השורות לא מעט פניות ממנהלי מוסדות שביקשו את מספר הנייד של נשוא דברינו), הפך במרוצת הימים לבורג מרכזי בלשכת סגן השר ח"כ ר' מאיר פרוש עם כניסתו לתפקיד, והביא את הבשורות הטובות בחודשים האחרונים.

"ההצלחה הגדולה של עולם התורה נעוצה בעובדה כי סגן שר החינוך, ח"כ ר' מאיר פרוש, עם כניסתו לתפקידו, פתח את דלת לשכתו בפני כל הגופים המייצגים את עולם התורה, החל מאיגוד מנהלי הישיבות וכלה בארגוני הת"תים", אומר ר' שלמה ברילנט. "הוא קשוב, יש בו רצון לפעול ללא משוא פנים תוך שהוא מפעיל את סמכויותיו במשרד. את התוצאות המבורכות אנו רואים בשטח".

אולם עם מילים יפות או קרדיטים בשבועונים לא הולכים לבנק. מאידך גם לא ברור עוד כמה ראשי דיו ניאלץ להקדיש לחוק הישיבות הקטנות. אך עובדה היא, שבלשכת פרוש עדיין מתעסקים בחוק המדובר עם פתיחת שנת הלימודים החדשה.

ובמה הדברים אמורים? קבלו סיפור: לפני כחודש אושרו התקנות לחוק הישיבות הקטנות בוועדת החינוך. קברניטינו ניגשו לפרסם את החוק ברשומות, אלא שלפתע קפץ עלינו רוגזו של משרד המשפטים. זה האחרון הופיע בשבוע האחרון ובפיו קובלנה על כך שפיסקה כלשהי (ולא נלאה את קוראינו בתסבוכות משפטיות) בניסוח התקנות יוצרת בעיה לפרסום ברשומות ולהכנסת החוק לתוקף.

פרוש זעם, וברילנט ששהה באותה עת בלשכתו לצורך החלת החוק לפסים מעשיים, לא הבין מהיכן זה בא לו. האבסורד הגדול היה שבשעה שועדת החינוך אישרה את תקנות הישיבות הקטנות נכחו באולם היועצים המשפטיים של משרד החינוך, היועצת המשפטית של ועדת החינוך עו"ד מירב ישראלי, ונציג משרד המשפטים עו"ד אבישי פדהצור, כשכולם סמכו את ידם על התקנות.

מי שחילץ את הסיפור לגמר הטוב היתה דווקא היועצת המשפטית של משרד החינוך דורית מורג, שעשתה מעשה, וכופפה את פטרוניה במשרד המשפטים. האם הפכה זו את עורה לציבור החרדי או שמא ההרמוניה השוררת במשרד החינוך הצליחה למצוא מסלול חרוץ ללבבה של מורג? לא ברור. אולם מעשיה יוכיחו כי משהו בכל זאת זע אצלה. ולטובה.

אם לא הסתפקתם בזה, תעיד הפרובוקציה הבאה שהובילה לעוד שעתיים סיזיפיות של דיונים מתישים בשבוע שעבר במשרד החינוך. היה זה ביום שלישי האחרון, כשרונן לוי, סגן החשב של משרד החינוך, הופיע בלשכת הסגן ובפיו התניה רעננה להחלת חוק הישיבות הקטנות: כל ישיבה שלא עברה בשנים האחרונות ביקורת חשבונאית (ביקורת על ידי רואי חשבון – הנחס' של מנהלי המוסדות) לא תהא זכאית לתקצוב על פי החוק החדש עד לקיום הביקורת.

פרוש נדרך, וברילנט הוזעק לישיבה בהולה בה השתתפה אף דורית מורג ובכירים נוספים במשרד החינוך יחד עם סגן החשב שהודיע כי לא יתקצב את הישיבות נטולות הביקורת.

"ממה נפשך", ביקש פרוש לעמוד על ההיגיון התלמודי שבדבר. "הרי אם הדבר אכן מעכב את העברת התקצוב – היכן הייתם בשנים האחרונות?! עד עתה הסתדרה המדינה ללא ביקורת?! דווקא עכשיו, עם פתיחת שנת הלימודים, אתם מבקשים לעצור את התקציב?!

ואז אירע שוב הבלתי ייאמן - כשמורג התערבה לטובתו של הסגן החרדי: "פרוש צודק. אינכם יכולים לבוא בטענות לאותן ישיבות לאחר שהעיכוב לא נוצר על ידי המוסדות אלא ידי המדינה. אין ספק כי מי שלא יימצא תקין תיקצובו ייפסל, אך אין מן הראוי לעצור את תקצוב כולן מן הספק".

כמו בתזמון מושלם, הופיע מנהל אגף המוכר שאינו רשמי מר יהודה פינסקי ובידו מסמך מאת מנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני האומר כי כל עוד המדינה לא השיבה את תשובתה לנמען אין לעצור את תקציבו השוטף (המסמך המדובר נסב אמנם סביב נושא הרישיונות אולם היושבים ביקשו להקיש הנחיה זו לנהלי המשרד, מ.ב.). "הרי אם המדינה היתה אומרת את דברה בעניין זה בצורה מסודרת למוסד המדובר הכל היה נראה אחרת", הוסבר לרונן לוי שהתבצר בעמדתו.

כראות סגן החשב כי נותר בעמדת מיעוט, ניסה את כוחו בהעלאת פשרה שתרצה את כל הצדדים: "ישיבה שלא קיימה ביקורת וחפצה לקבל את התקצוב המלא, תביא ערבות בנקאית עד אשר תקיים את הביקורת המתבקשת".

עוד לא סיים האחרון את מילתו וברילנט היסה אותו: "מדובר בפשרה בלתי אפשרית. הרי מדובר בסכומים אדירים. הישיבות לא תוכלנה לעמוד בכך".

לאחר שלש שעות של התדיינות סוערת ננעלה הישיבה בהבנה כי בטפסי הניהול לא תופיע דרישת הערבות הבנקאית לישיבות חסרות הביקורת. אולם הבנות לחוד ומציאות מרה לחוד. למחרתו של יום הופיע גם הופיע סעיף הערבות. ושוב סבב טלפונים. ושוב מסע שתדלנויות.

כך נראית עבודתם המייגעת של פטרונינו ושתדלנינו - חברי הכנסת לצד אותם אנשים טובים דוגמת ברילנט, שיודעים היכן וכיצד לשים את המילה הנכונה לאוזניים הנכונות. ואם כבר בשלב הזה חצתה דורית מורג את הקווים, אזי מבחינתנו, הרווח הגדול כבר נעשה.

אין דין במודיעין

על פי נתוני הלמ"ס המעודכנים לסוף 2008, מונה העיר מודיעין-מכבים-רעות 70,400 תושבים. מדובר בעיר המדורגת גבוה בדירוג החברתי-כלכלי. שלל התרבויות בה אף מגוון להפליא. מלבד בתי הספר הממלכתיים הרגילים יש בה אף בית ספר רפורמי, וגם 'בית כנסת' קונסרבטיבי, עפ"ל, לא נפקד ממנה.

אך פלא הדבר, שאף בית ספר תורני עדיין לא הצליח להתנחל בקרבה. ראש העיר הקודם משה שכטר זרק לפני שש שנים את הוגי הרעיון הראשוני מכל המדרגות, וראש העיר הנוכחי חיים ביבס מפזר הבטחות חסרות שחר ומסמא את עיני פוליטיקאינו החרדיים. לעת עתה, כלום.

הכל החל לפני תשע שנים, כששני אברכים צעירים חדורי רוח אמונה מאחד היישובים הסמוכים, ר' שמואל גבאי ור' גד שליף, הופיעו ביישוב מודיעין כדי לחזק את רוח היהדות במסגרת פעילות של 'קרן וולפסון'.

במרוצת הימים, התגבש גרעין של הורים לילדים מתושבי העיר שחפצו לשבץ את ילדיהם במוסד תורני. כטוב ליבם בהתקדמות היהודית המלבבת, אצו השניים אל ראש העיר דאז וביקשוהו בשם השוויוניות לקבל הקצאת קרקע למוסד חדש בעיר.

לגודל אכזבתם, ראש העיר הודיע להם כי לא ייתן להם קרקע, ולא זו בלבד - אף יעשה הכל כדי שלא ייפתח מוסד חרדי בעיר. השניים הסבירו לו כי אין מדובר במוסד חרדי אלא בילדים חילוניים להורים מסורתיים המבקשים להעניק לילדיהם לחלוחית יהדות. אולם ללא הועיל.

עם התקרב שנת הלימודים, הבינו ההורים כי ילדיהם עלולים למצוא עצמם ללא כל מוסד לימודי, ושיבצום במוסדות כלליים למגינת ליבם של שני הפעילים המסורים. חסד עשה עמם יושב מרומים, ורגע לפני פתיחת שנת הלימודים נמצאה ווילה פרטית שהושכרה על ידי השניים - ושערי הת"ת, שזכה לשם 'למען אחי', נפתחו בקולות שמחה כשבין כתליו 29 ילדים.

חלפו שנים, ספסלי בית הספר התורני התרבו, ומספר הילדים הכפיל עצמו כמעט פי עשרה. היה אפוא הצורך להגר למקום חלופי, גדול יותר. לאחר שהתייאשו מראש העיר דאז, פנו השנים לאלטרנטיבות פרטיות בדמות שמונה מאות מטר בקניון 'ליגת סנטר' שהושכרו למנהלי הת"ת. אבוי לפיתרון שכזה, אולם בבחינת הרע במיעוטו יצא המהלך לדרך. למותר לציין, כי למרות היותם מוגדרים כמוסדות 'מוכר שאינו רשמי', עירית מודיעין סירבה בנחרצות להשתתף בנטל התקציבי.

לקראת הבחירות המוניציפאליות האחרונות הוקמה סיעת 'יסודות', הרואה עצמה, על פי כמה ממקימיה 'סיעת בת ליהדות התורה', וזכתה למושב אחד. ובשפת המספרים: 1100 קול. עם כניסתו של ראש העיר הנבחר חיים ביבס לתפקידו, הציבה הסיעה מספר דרישות להצטרפות לקואליציה, כשאחת מהן נסבה סביב הקמת בית הספר 'למען אחי'.

בשלב זה, חזר התסריט השחור על עצמו, כשראש העיר התייצב על רגליו האחוריות והודיע בנחרצות כי יתנגד לכל הקצאת קרקע לבית הספר המדובר. התוצאה היתה ברורה: הסיעה הדתית 'יסודות' הושארה מחוץ לקואליציה, ועברה 'לתמוך מבחוץ' תמורת הישג פוליטי פה ושם, בין היתר גם לצרכים תורניים. העיקר ששקל לא יועתק לבית הספר המדובר.

כחודש לאחר הבחירות התרכך ראש העיר, והודיע לפטרוני בית הספר ולראשי הסיעה כי במידה ובית הספר יצטרף לאחת מרשתות החינוך המוכרות הוא יסייע תקציבית לבית הספר. השניים הופתעו לרגע, החליטו להיתפס בקרש ההצלה, ובתוך חודשים ספורים הפכו לחלק בלתי נפרד מרשת מעיין החינוך התורני של ש"ס.

ברם, בחלוף הימים הסתבר כי לא מעיין ולא יער. מילתו של ראש העיר לא שווה היתה אפילו את הדף עליה נכתבה, וכשיואב בן צור, מנכ"ל הרשת הספרדית, הופיע בלשכת ראש העיר, הובהר לו על ידי סובביו בצורה מכובדת ונאותה, כי לא הוא ולא פטרוניו רצויים בעיר הזו "על כל המשתמע". על פי עדות המעורבים בפרשייה, אף החריף את ההתבטאות מויש לוי, ראש מחלקת החינוך בעיר, שהודיע לכל הפונים אליו כי "אין לכם מקום בעיר שלנו".

עם התקרב שנת הלימודים הנוכחית, ביקשו מנהלי הת"ת, בפעם השלישית, לשכור מקום חלופי לרווחת התלמידים שמספרם רק הלך והאמיר. אולם המלחמה היהודית במודיעין-מכבים-רעות רק הלכה והחריפה (תמיהנו: שתי רשויות התאחדו, שלושה רבנים מתגוששים על כס רב העיר, ואי אפשר למצוא פיתרון המניח את הדעת לבית הספר התורני היחיד בעיר?! את השאלה הזו נשאיר לטור נפרד). מקורבים לפרשה מספרים כי באחרונה נמצא שטח מסוים במרכז העיר שאמור היה להיות מוקצה לת"ת, אך לשכת ראש העיר טרפדה את המהלך בדרכים לא דרכים.

במהלך השבוע שעבר פנו מספר הורים לילדי בית הספר שלא הרימו ידיים לחבר מועצת החכמים של ש"ס הגר"ש כהן, בבקשה כי יפנה לשר השיכון ר' אריאל אטיאס שיפעיל את מכבש הלחצים על ראש העיר העקשן. ראשי ערים, כידוע, זקוקים למשרד השיכון והפנים כאוויר לנשימה.

אך כמו בחלק נכבד מהסצנות בסגנון הזה, הכל הלך כמתוכנן, כשרק הניתוח לא הצליח. הגר"ש פנה לאטיאס, אטיאס פנה לראש העיר שהתנצל בפניו כי "הוא 'תופס' אותו בנתב"ג בדרך לחופשה משפחתית בחו"ל". עם זאת הבטיח, כי בשנה הקרובה "יממן להם את תקציבי ההסעות ואף יוציא מכתב להקצאת קרקע לבניית בית ספר במהלך השנה הקרובה". מרגש עד דמעות.

ביום ראשון שעבר ישבה קבוצת עסקנים בלשכתו של מאיר פרוש. אולי כאן יארע הנס, ייחלו. סגן השר לא התעצל והרים טלפון לנתן אשל, ראש לשכת נתניהו. "אני מבקש לשוחח עם נתניהו בדחיפות", ביקש פרוש. "רה"מ בחופש", נענה הסגן בשלילה.

גם השר ישי לא טמן ידו בצלחת ונרתם לשרשרת העשייה הברוכה כשהצהיר לפני כשבועיים באחד מערוצי הרדיו החרדיים: "אנו נפעל", וכי "לא יקום ולא יהיה דבר שערורייתי שכזה". כשהועלה ראש העיר בעצמו לשידור בכדי להגיב על הדברים, הוצגו בפניו חצאי אמיתויות שלו, בלשון המעטה. תחת להשיב באורח ענייני, בחר ראש העיר ביבס לטרוק את הטלפון בשידור חי ולהתנער מאחריות.

לעת עתה, יומיים לאחר פתיחת שנת הלימודים העברית, ובית הספר 'למען אחי', לא קם ולא היה. וכשידו של ראש העיר על העליונה ייאלץ תלמוד התורה להגר אל מחוץ לתחום שטחה המוניציפאלי של העיר הנאורה והפלורליסטית, בסמיכות למרכזים המסחריים השוכנים מחוצה לה, לא לפני שיכשירו את הקרקע בצורה הולמת למבנה ציבור.

ראש העיר, שמטיב להבין כי צפוי לו מאבק לא קל עם ראשי המאבק החרדיים, הודיע בתחילת השבוע האחרון כי הקים 'ממ"ד תורני' לכיתות הנמוכות. בכך הוא מבקש לקרוץ להורי התלמידים להעביר את ילדיהם אליו. "אנו מבקשים אוטונומיה חינוכית, וכפי שמקובל בכל ערי הארץ", אומרים ראשי המאבק בתגובה.

בשעת כתיבת השורות נודע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכוון לפתוח את שנת הלימודים הלועזית במודיעין. הורי הילדים, כך מספרים ראשי המאבק, מתכוונים להפגין על היעדר מענה חינוכי הולם לכלל תושבי העיר. "נפנה לראש הממשלה ונציג בפניו את התנהלותו הנלוזה של ראש העיר", הם אומרים.

המאבק הזה, כך מסתמן, נידון לכישלון חרוץ. לכל הפחות למשך השנה הקרובה. חוששנו, שאם הם לא ימצאו את ה'ברילנט' שלהם, הם ימשיכו להיוותר מחוץ לשטחה של מודיעין-מכבים-רעות גם בשנה הבאה.

טורו הפוליטי של מאיר בר מתפרסם ב'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!