ה'מוסר הכפול' של העיתונות החרדית

העיתונות החרדית ירדה מ'דרך המלך'

העיתונות החרדית של סוף השבוע הגיעה לידינו כשהיא מרוחה ב'שמאלץ' סמיך שנמרח על דפיה. אחרי שנסיים את כתיבת המדור, נאלץ לשפשף את הידיים כדי להסיר אותו. בדקנו ומצאנו שזה לא הגיע לשם דרך ידיהם של המפיצים או המחלקים וגם הם, כקוראים לעת מצוא די נגעלו.

מקורה של השמנוניות היא בידיהם החלקלקות של העורכים והכותבים, שבימים האחרונים של החופש הרשו לעצמם להימרח בקרם נגד שיזוף, ולמחזר חומרים או להתבסס יותר על המקור הישן והמוכר של 'בעלי השמועה' עליו אנו מבקשים פעם בחודש שיתמלא רק ב'שמועות טובות'.

בסוף השבוע הזה, אחרי שהוא 'נסחט' עד הטיפה האחרונה, הוא שוב מרוקן. אולי החודש לא תהיה ברירה אלא לבקש שוב על שמועות טובות ובשורות טובות...

גם מבעד לשכבות השומניות העבות ומבחילות האלה, הבליחה לה והזדקרה שערוריית ה'מוסר הכפול'. זה שמתחפש, מדי פעם, בעיתונות שלנו להראות אותו 'מוסר' שהוא מחובת הימים הללו, אבל כפילותו מוכיחה כי אינו אלא כפיל מזויף שמנסים להטיף בנו ולסמא באמצעות ההטפה את עינינו.

במרכז העמודים הראשונים של 'המודיע' ו'המבשר', ורק בהם, מתפרסמת בגיליון ערב שבת האחרון הודעה דחופה של "ועדת הרבנים לענייני תחבורה שע"י מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א". זוהי אחת מוועדות הרבנים החשובות, שבראשן עומדים ארבעה נציגיהם הישירים של גדולי ישראל: הרה"ג רבי יוסף חיים קופשיץ - נציגו של הגרי"ש אלישיב, הרה"ג רבי יצחק יוסף - נציג אביו הגר"ע יוסף ומועמדו לרבנות ירושלים, הרה"ג רבי דוב לנדאו - נציגו של האדמו"ר מגור, והרה"ג רבי מנחם מנדל פוקס - נציג ויז'ניץ והחסידויות האחרות.

בהודעתם נאמר כי "ועדת הרבנים לענייני תחבורה שהוקמה על ידי מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א מביעה מחאה נמרצת על הפעלת מערך התחבורה החדש בשכונות החרדיות בירושלים תובב"א, האמור להתחיל לפעול ביום א' ג' באלול" - כלומר היום.

על מה יצא הקצף? בהמשך ההודעה נכתב כי "מדיווחים שהתקבלו בוועדת הרבנים עולה כי צומצמו מספר קווים של הציבור החרדי, ויש חשש גדול להמשך תפקודם של קווי המהדרין. ועדת הרבנים מגנה את ההתעלמות ממכתבם של רבני השכונות שליט"א, שהפעילו את התנגדותם להפעלת המערך החדש, תוך כדי פגיעה בגדרי הצניעות והשירות לתושבי השכונות".

ובדרישה המעשית: "ועדת הרבנים פונה לגורמים שניהלו את המגעים לאישור הפעלת המערך החדש, בדרישה לעכב את ההפעלה עד לדיון שיתקיים בפני ועדת הרבנים והבאת הדברים להכרעתם של גדולי הדור שליט"א".

מי שמצוי אפילו רק בכללים הבסיסיים על פיהם פועלת העיתונות החרדית הממוסדת, יודע כי מודעה כזו, אם היא מתפרסמת בגיליון יום ו', אינה מופיעה שם על דעתה של 'ועדת הרבנים לענייני תחבורה' בלבד. היא עוברת סינון נוסף של הוועדות הרוחניות שבדרך כלל נכפה עליהן הפרסום על פי הוראה מפורשת של גדולי ישראל.

כך בוועדת הרבנים לענייני תקשורת, כך בוועדת הרבנים לענייני השבת, ובכל הודעותיהן של 'ועדות הרבנים' השונות ובהן לענייני תחבורה.

ב'המבשר' לוותה ההודעה גם בידיעה משותפת לכותרת הראשית שהתריעה על "מלחמה חדשה הצפויה במזרח התיכון". עד כדי כך נעשתה ההקבלה בין שתי הסכנות. בידיעה אליה חתומים א. פרידמן (שם פרטי חסר) ויוסף בלקמן (שם פרטי מלא), המעלה כשלעצמה חשש ל'חוסר צניעות', כאילו הם יושבים זו לצד זה בספסל אחד באוטובוס הנוסע במערך החדש של התחבורה הציבורית הבוקר, ועל פי שם המשפחה הם הרי לא בעל ואשה, נאמר "מדובר בשינויים שהשלכותיהן הרות אסון על אופי התחבורה הציבורית למגזר החרדי בירושלים, הן מהבחינה הרוחנית והן מהבחינה הגשמית.

"גם במדינות העולם השלישי, כאשר דנים אדם לשבט נותנים לו זכות שימוע, הפעם גם את זה לא נתנו לציבור החרדי, אלא הנחיתו עליו שינויים משמעותיים מבלי שתהיה לו אף זכות הבעת דעה, התנגדות או הצעה לתיקון ובחלק מהמקרים אף זכות לדעת על אותם שינויים בהודעה מספקת מראש" - נכתב ב'המבשר' בשם ועדת הרבנים.

'יתד נאמן' שאצלו, משום מה, לא מתפרסמת ההודעה הרשמית של 'ועדת הרבנים', אולי משום שלא הצליחו להגיע עמה עד בני-ברק הרחוקה, בשל השינויים במערך התחבורה, עומד בראש החץ של המאבק הזה לתועלת הציבור החרדי.

בתחקיר של ט. כץ, המתפרס על פני שלושה עמודים ב'יתד השבוע', וידיעה גדולה המגבה אותו בעמודי החדשות הקדמיים, נאמר כי כל מערך התחבורה הציבורית החדש בירושלים, הוכן סביב הרכבת הקלה ולא הביא בחשבון כלל את היעדים שאליהם נוסע הציבור החרדי. "חרדים מדירים רגליהם מקניונים ומאזורים שהאווירה בהם חילונית והם מרבים לנסוע בין השכונות החרדיות" - נאמר בתחקיר -"כמה פעמים בשבוע מגיע חרדי לתיאטרון החאן? למוסדות הלאומיים? לקניון? לעומת זה, מדי יום ארבע פעמים, נוסע אברך כולל משכונת רמות לסנהדריה או לשכונות הצפון. ילדי תלמודי התורה מגיעים מבית וגן לרמות. נשים עובדות מגיעות מקצה הר נוף לשכונת רמת שלמה ועוד ועוד".

הבעיה קיימת בשכונת הר נוף, גבעת שאול, רמת שלמה ובעיקר בשכונת רמות, שבה יאלצו התושבים החרדים לעבור מקו לקו, ןלפעמים אפילו לשלושה אוטובוסים, כדי לגמוע מרחק קטן בין חלק אחד לחלק אחר באותה השכונה.

המודעות על השינויים בקווי התחבורה התפרסמו בשבועונים שאינם מחויבים ישירות להוראות 'ועדות הרבנים'. בפרשה מתהווה זו של פגיעת תוואי התחבורה החדש בירושלים באוכלוסיה החרדית, לא הופיעה הודעת 'ועדת הרבנים לענייני תחבורה' כלל בשבוענים, והמחוייבות, בשל כך, היא פחותה עוד יותר ונתונה לשיקול דעת המערכת או 'ועדות הפיקוח' שמקבלות משכורתן מהם.

ב'יתד נאמן' וב'המבשר' לא מצאנו את המודעות על פני עמוד שלם, אולי משום שהמפרסמים ידעו שעומדות להתפרסם בהם כתבות לא מחמיאות, ואולי הפוך, הכתבות התפרסמו בהבלטה יתירה משום שלא הובטחו מספיק מודעות. הכל תלוי בשאלת מה קודם למה, הביצה או התרנגולת, ובמונחי תחבורה: "מי המציא את הגלגל?"

אבל השערורייה הגדולה והמחפירה שייכת ל'המודיע'.

במרכז העמוד החיצוני הוא מפרסם את הודעת הגינוי של "ועדת הרבנים לענייני תחבורה שעל ידי מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א". מעבר לדף, בעמוד 3, מתפרסמת מודעת ענק, שעלותה מופיעה במחירון בערכים של עשרות אלפי שקלים שכותרתה "ירושלים עולה על דרך המלך" ומבשרת לנו כי מהבוקר משודרג מערך התחבורה בירושלים.

אולי ילמדו אותנו עורכי 'המודיע' מה עלינו לומר לילדינו על ה'מוסר הכפול' שלהם ולא בפעם הראשונה? איך זה שבאותו עיתון שאמור להישמע ולהפיץ את דברם של גדולי ישראל, מתפרסמת הודעת גינוי חריפה בשמם נגד מערך התחבורה החדשה, ולמרות זאת בעד בצע כסף ניתן מצדם לפרסם גם מודעה שתגדיר את אותו שדרוג כ"עליה על דרך המלך"?

האם פירושו של דבר הוא שבעד אותו סכום הם מחקו את אחד העקרונות המרכזים שעליו אנו מבססים את אמונתנו ש"מאן מלכי רבנן"! או זה הנאמר במסכת גיטין ש"רבנן איקרי מלכים"? או שעל זה שילמו להם סכום נוסף מיוחד?

'מוסר כפול' הוא בסופו של דבר מוסר כליות ומוסר קליות...

ד"ש עם שיר לסבא בעולם העליון

גילוי קטן מחדר הכתיבה והעריכה של המדור: בימים כתיקונם אנחנו מדלגים על מדורי ה'תרבות' של העיתונים השונים. גם בלעדיהם זו כלל וכלל אינה מלאכה קלה להשתלט על כל ערימות העיתונים של סוף השבוע. צריך יותר מ-24 שעות של חול למטרה לא חשובה זו. בבוקר יום ראשון אנחנו נמצאים עדיין בעצומן של החיפושים אחריהן, וזה כשלעצמו לוקח זמן רב. אז שיהיה בלי 'תרבות' ו'ספורט'.

אלא שהשבוע, עם תחילת חודש ה'סליחות' שבו אמורים ה'פיוטים' להעמיק את ההשתלטות על המוסיקה האתנית הישראלית, ביקשנו לדעת האם התופעה ממשיכה להטריד את מנוחתם של מבקרי המוסיקה, המתקשים להשלים עם תופעת החזרה לשורשים הבאה לאחרונה יותר ויותר לידי ביטוי בתחום זה.

לא יגענו במיוחד, אבל בכל זאת מצאנו.

אחרי חיטוטים שמצאנו את עצמנו מבצעים אותם, כשאנחנו מפזמים ומזייפים כמה מאקמות ידועות שהולחנו לאחרונה והפכו את גדולי משוררי ישראל ל'סטארים', נעצרנו במוסף 'תרבות' של 'מעריב', שם מתפרסם ראיון עם הבמאי דוד לוין, אחיו המבוגר של המחזאי הפרובקטיבי חנוך לוין, שעשר שנים לאחר מותו אוזר אומץ לגלות שאמו רצתה בכלל שיהיה...רב.

"הכמיהה שלה לגבי חנוך היתה שיהיה רב, תלמיד חכם, איש ישר דרך. היא היתה אישה ישרה, צנועת דרך, מפוכחת, וכשהתבוננה באדם ראתה אותו בלי קליפות".

זו הודאה ראשונה של אחיו של חנוך לוין, בעובדה שבעיניו ובעיני כל אדם, לא בעיניה של אימא, הוא היה מלא קליפות.

אבל למה לקטרג על אדם, בימי הדין והרחמים, כשלא לשם כך התכנסנו כלל?

בכתבה אחרת המתפרסמת במוסף של 'מקור ראשון' מצאנו את שחיפשנו. היא מתמקדת בזמר עובדיה חממה שהתפרסם בשירו 'אנא בכח', והפך לאחד מהמייצגים המרכזיים של המוסיקה היהודית-פנימית השוטפת את המדינה. חממה, הוציא בימים אלה דיסק נוסף, בעל ניחוח זהה לקודם, שבו מופיע "אנא בכח" אבל זכה להרבה פחות הצלחה מאשר בלהיט ההוא שלו.

"איך אתה מסביר את הנסיגה הזו?" - הוא נשאל ומשיב בתמימות תהומית: "אני מזהה סוג של רגסיה ופחד מכל הזרם היהודי החדש במוזיקה. זה סוג של תגובה לגל ששטף אותנו, כך שבסופו של דבר התקשורת נשארה כמות שהיא - חילונית ושמאלנית. היו עורכים מוזיקליים שאמרו מפורשות שהספיק להם. אתה מבין? זו בעיה המדאיגה באמת".

את הזמר קובי אוז, זה לא מדאיג כלל וכלל. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו שלא לשים עליהם.
שחר אמאמנו מספר במדור ה'מוסיקה' של 'ידיעות ירושלים' שאוז סירב בהגיעו למצוות לעלות ולקרוא בתורה עם סבו נסים מסיקה ויותר מ-25 שנה זה רובץ לו על המצפון. בשיר חדש - "אלוקי" - שאת הההקלטה שלו סיים ממש בימים אלה, לקראת הימים הנוראים, משלב אוז את קולו של אותו הסבא ומבקש מבורא עולם: "אם אתה שומע את תפילתי אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי". הוא מבקש למסור לו "שהכל בסדר כאן למטה, ושישראל היא בית כנסת אחד גדול שאליו מגיעים מכל קצווי תבל".

אוז מודה בשיר לקב"ה על כל מה שברא, מצהיר שהוא בטוח שהוא רוצה בטובתו ומתוודה שהוא מתקשה לשטוח לפני את בקשותיו. "אני קצת נבוך. אני לא יודע איך לקרוא לך" - הוא שר לבוראו כמו אותו רועה בסיפורי הבעש"ט, ששרק לו.

עכשיו אנחנו בטוחים שאיש לא יעצור את גלגלי המהפכה היהודית בעולם המוסיקה. כל זמן שה' עוז לעמו יתן.

מי אתה גומא אגאייר?

בסוף השבוע הזה נחלנו שוב אכזבה גדולה מאוד.

מסתבר שחבל על המאמץ והזמן, ואין לנו שום סיכוי להפוך אי פעם ל'גביר של המדינה'. ארקדי גאיידמק ועכשיו גומא אגאייר, שמחליף אותו לפחות על פי התקשורת, קבעו נתוני בסיס חדשים ועל פיהם פחות חשוב כמה כסף באמת יש לך, ויותר משמעותי השם המגרה ויוצא הדופן שלך - ארקדי וגומא, גיידמק ואגאייר - שהולך טוב עם 'ביתר'. לא? השם שלנו פחות מושך וכבר מאוחר מדי להחליף אותו.

שני עיתונים, מגזין סוף השבוע של 'דה מארקר' ו'סופשבוע' של 'מעריב', בחרו משום מה את סוף השבוע החם הזה דווקא לערוך בו הכירות לקוראים עם גומא אגאייר, הגביר התורן של העיירה, אחרי שארקדי גאיידמק ברח ממנה.

העובדה שה'מטאור החדש' שמתגלה כאן, בתקופה שבה עיתוני ומדורי הכלכלה מבשרים לנו את ראשית צמיחת כלכלתנו, חובש כיפה, דודו טוען כנגדו שהוא מחשיב עצמו ל'משיח', ושאיפתו הגדולה והגלויה היא לבנות את בית המקדש השלישי, אינה מורידה ואינה מעלה אצלם לפתע דבר. העיקר שהוא ה'ספונסר' של 'ביתר', ושבניגוד לציפיות הוא לא הציב לקבוצה דרישה אולטימטיבית שתפסיק לשחק בשבת.

מי אתה גומא אגאייר? - הנה 17 דברים, כמנין טו"ב, שהתפרסמו בכתבות עליו בסוף השבוע. יש עוד מאות נוספים שאינכם יודעים עליו, אבל בשלב זה די באלה כדי שלא יוכלו 'להתקיל' אתכם ולתפוס אתכם בחוסר ידע בסיסי על מי שמציג עצמו כאיש העשיר ביותר בישראל. נכון, בתקופת הקיץ, כשכל הגבירים משתכשכים בחו"ל, זה אמנם לא מחייב דבר, אבל בכל זאת.

1. הוא התגלה לראשונה כאשר הגיע למשרדי 'נפש בנפש', ארגון המעלה יהודים לישראל, בעיקר מצפון אמריקה לישראל, ורשם להם, סתם כך, צ'ק על סך 5 מיליון דולר.
2. הוא הוזמן ללוות את האפיפיור בביקורו האחרון בישראל, אך סירב והעדיף להיות באותו זמן, ל"ג בעומר, במירון.
3. הוא מימן את 'מצעד החיים' האחרון בחצי מיליון דולר, והוזמן לשאת בו את הנאום המרכזי. הנאום שלו אכזב את המארגנים, ולא פחות ההחלטה הלא מתואמת שקיבל להוציא שופר ולתקוע בו שוב ושוב.
4. יש הטוענים, בעיקר בהתבסס על הנאום שהשמיע באושוויץ, שפניו לפוליטיקה, אבל הוא מכחיש זאת מכל וכל.
5. הוא עשה את הונו ממכירת חלקו בחברת 'לאור אנרג'י' לקידוחי נפט שבה היה שותף עם דודו, בסכום של למעלה מ-2.5 מיליארד דולר.
6. בעבר הוא הסתבך עם סמים. בחודש שעבר נתפס שוב בפלורידה ובחודש הבא יצטרך להישפט על כך.
7. הוא גר בשכונת 'ימין משה' בירושלים ועל דלת הכניסה לא מופיע שמו, אלא שם כיסוי.
8. הוא נולד בברזיל להוריו שהתנצרו וגדל כנוצרי עד גיל 26.
9. בציבור הוא מוכר כחובש כיפה, אבל את הכתבים הוא קיבל ללא כיפה ואמר: "אני מפתח מתכונת משלי ליהדות. אני לא מתכוון להיות כלוא בקופסא של איש".
10. הוא איבד חברים רבים במתקפת הטרור על 'מגדלי התאומים', והעריך שהיא תפתח מלחמת עולם שלישית.
11. הוא הקים את בית חב"ד בפלורידה הנושא את שמו.
12. הוא מאד אוהב את ניר ברקת.
13. הוא סובל מהתקפי חרדה ומעיד שסיים כמה פעמים בבית חולים.
14. יש לו בית מפואר ברובע היהודי והוא קנה את כל הדירות בשכנות לו כדי שלא יהיו לו שכנים נוספים.
15. הוא מחזיק כמה שופרות בבית, אחד מהם ב...חדר השינה. הוא מאמין שזה הכלי היחיד שבו נושפת הנשמה.
16. הוא רוצה את 'אליהו הנביא' כמתכנן של בית המקדש השלישי שיקים.
17. הוא רואה בדוד המלך מודל לחיקוי אבל יסתפק גם ב...שמעון פרס.
ועכשיו אתם מוזמנים להרכיב את הפסיפס כולו בעצמכם ולהחליט מי באמת האיש?

קצרים בתקשורת: 7 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הכותרת המרגיזה ביותר

סביון בר סבר, סמנכ"לית השיווק של 'קוקה קולה', העניקה ראיון שחצני למוסף 'גלובס' לנשים, ופוטרה לאלתר. איך היא הגיבה? - בתדהמה. איך הגיבו ב'גלובס' ? - בזלזול. איך בחרו להביע זלזול? - בשיוך של מנהלי החברה לבני ברק, כלומר ל'חשכת ימי הביניים'. עורכי העיתון לא הצליחו למצוא ניסוח טוב יותר לכותרת מאשר לשלב בה את המשפט: "טעם החיים גירסת בני ברק".
ואם עדיין לא ירדו הקוראים לסוף דעתם, נכתב בגוף הידיעה: "היא לא חשה את אותה הזדהות גורפת שחשים מי שבילו את רוב הקריירה שלהם בבני ברק". מה לעשות? - כל אחד ו'טעם החיים' שלו.


2. הכתבה המועילה ביותר

מורים שנותר להם עוד שבוע עד לתחילת שנת הלימודים החדשה, חזנים ובעלי תפילה שבעוד חודש יצטרכו להיות לנו לפה - יש לכם הזדמנות אחרונה להגיע למינכן ולקבל כמה טיפים מהרב מנחם מנדל גלינסקי.

כתבה מעניינת של שרה פכטר על האיש, שמתפרסמת במוסף 'קולות' של 'בקהילה', מציגה אותו כמי שהגיע למינכן על תקן של 'שליח ציבור' שמהר מאוד הוסיף לשליחותו גם זויות מיוחדות ובהן התמודדות עם בעיית הצרידות. הרב גלינסקי, בעל המראה החסידי, הוא היום מרצה באוניברסיטה לבעיות שפה והיגוי, ובכתבה נותן כמה 'טיפים' לסובלים מהבעיה.

רוצים אחת? - "לפעמים נוצרת הצרידות בכלל מ...חומצה שעולה מהקיבה ומתיישבת בתחת למיתרי הקול"- הוא מגלה בכתבה. עוד אחת, אחרונה, חינם: "בעזרת טכניקה פשוטה של הוצאת הקול והאוויר במינונים הנכונים בצורה נכונה, מונעים לחלוטין את התופעה".

ועכשיו, אם אתם זקוקים לעזרתו, או שתמהרו לקנות את אחרוני עיתוני 'בקהילה' שנותרו בדוכנים או שתעלו על מטוס למינכן.

הרב גלינסקי מבטיח להיות ערב לקול הערב שלכם.


3. הכתבה המקוממת ביותר

'מקור ראשון' מתיימר להיות עיתון הפונה לצבור הדתי, ואפילו נוגס את חלקו מעוגת הפרסום של הציבור החרדי. אז איך הוא מרשה לעצמו לדחוף במודע לבתי שומרי התורה והמצוות שבין קוראיו את המוסף 'דיוקן' השבוע, כשבשער שלו כתבת חירוף וגידוף כלפי שמים?

דני קרמן ואפרים סידון, שנים המגדירים עצמם כ'אתיאיסטים' מעלים מופע חדש שבו הם שמים ללעג את 'ספר הספרים'. עפ"ל.

מקור ראשון:"בערב מיוחד הם יראו לנו איך אפשר לעשות צחוק מספר הספרים". כדי להצדיק את הסיקור האפיקורסי המופיע ללא מילת ביקורת לצדו, נכתב בעמוד השער של המוסף משפט מתריס לא פחות: "אצל דני קרמן ואפרים סידון אין פרות קדושות - לא כתבי ביאליק ואפילו לא התנ"ך".
איזו השוואה.

תמיד ידענו ש'אתיאיסטים' ו'אוטיסטים' הן שתי מלים כמעט זהות.


4. הטעויות הבולטות ביותר

גם אחרי הצפת בתי הכנסת בישראל בעשרות עלוני פרשת שבוע, 'שיחת השבוע' הוותיק ופורץ הדרך של חב"ד, בעריכת הרב מנחם ברוד, שומר על מקומו כמשובח וטוב שבהם.

דווקא משום כך, כאשר קורות בו תקלות, וזה קורה רק לעתים רחוקות, הן בולטות במיוחד. השבוע התקבצו יחד לא אחת, לא שתיים, אלא שלוש, ואין לנו אלא להסיק שהעורכים הקבועים היו בחופשה.

לפני שהעבירו את המחשב למחליפים שכחו, כנראה, להחזיר את המקלדת למצבה הרגיל וכפתור ה-capslk נשאר לחוץ. רק כך אפשר להסביר את העובדה שהאות הגדולה הראשונה במאמר הפותח, המופיעה בתוך מסגרת אדומה ובולטת מאוד היא האות D באנגלית במקום ג' בעברית. כך נכתב במקום "גל מעשי הרצח" "Dל מעשי הרצח" והמשפט כולו איבד כל משמעות.

העורכים המחליפים גם לא שמו לב שפרשת השבוע התחלפה במהלך השבוע האחרון ובכותרת השאירו אותה כ"ערב שבת קודש פרשת ראה" במקום פרשת 'שופטים'.

אבל הטעות המשמעותית ביותר היתה בשיקול הדעת. במדור 'יש חדש' מופיע דיווח על 'פסטיבל גורמה לאוכל כשר' שיתקיים השבוע בפארק הגדול שבפתח תקוה. ממתי מדווח 'שיחת השבוע' על פסטיבל כשר ל'פרעסערים' ועוד כזה שמתקיים בימי אלול? הצורך ללוות את הידיעה בהסבר המאולץ ש"המטרה היא להמחיש את איכותו של המזון הכשר ולנפץ דעות קדומות, שלפיהם כשרות ובישול איכותי אינם משתלבים" מוכיח עד כמה גם במערכת לא הרגישו בנח עם הפרסום. אז מי הכריח אותם?

כך שמר העלון גם השבת על מעמדו כ'שיחת השבוע', אבל לא מאותן סיבות שהוא עושה זאת בכל שבוע.


5. הראיון הבוטה ביותר

פסטיבל 'לאכול כשר' גרם גם ל'מקור ראשון' לא מעט כאבי בטן ועוד לפני שהתחיל. יעקב בראון, מצא דרך עקיפה לדווח עליו לציבור הקוראים שלו שאינו מפריז ואינו מפריס. הוא עשה זאת אגב ראיון קצר עם הח"כ לשעבר שאול יהלום שהוא מיוזמי הפסטיבל. "הציונות הדתית היא חולה סופנית" - הוא מכריז בראיון בין היתר, ובעצם יורה לעצמו ברגל משום שלחולה סופני ודאי שאסור לאכול מהתבשילים שמבטיחים שלנו ב'פסטיבל', גם אם כולם על טהרת הכשרות.

מה יגיבו במפד"ל של פעם על ה'בגידה' בחברות מצדו של יהלום? עדין לא ידוע. אולי יסתפקו ב"אין משיחין בשעת הסעודה".


6. הידיעה המפתיעה ביותר

חן קוטס-בר מ'מעריב' אינו 'מפרגן' לצעירים הערבים מג'לג'וליה, שהצליחו לבצע את ה'לינץ' באריק קרפ על חוף ימה של תל אביב עד שנפח נשמתו, בלא להיעזר ביהודים. הוא הופך את החשודים המרכזיים ברצח ל'אחמדים בן שרה'. "מ. אחד העצורים בפרשה" - מגלה קוטס במוסף לשבת - "הוא נכדה של גרסיה. גרסיה היתה היהודיה הראשונה שנישאה למוסלמי ובאה לגור בג'לגוליה". בתעודת הזהות שלה אמנם רשום: בת חיים ואסתר.

המזל הוא שאצל המוסלמים הולכים אחרי האב ולא אחרי האם, וממילא הם, בכל מקרה, לא יוכלו לטעון שהרוצח הוא בכלל יהודי ולא ערבי...


7. הפאשלה הגדולה ביותר

'ידיעות אחרונות' בשיתוף אחת מרשתות השיווק הגדולות בישראל הודיע בסוף השבוע בידיעת ענק בעמוד האחרון של העיתון על פתיחת תחרות 'המתכון המשפחתי' לקראת מה שהוא כינה "חגי תשרי". באמת יוזמה יפה, ויותר בהתחשב בעובדה ששולחי המתכון שייבחר לטוב ביותר יזכו בקניות לשנה שלמה ברשת השיווק בסכום של 1500 ₪ בחודש.

אבל כשהחלטנו להשתתף הסתבר לנו שדווקא אנחנו לא יכולים. למה? כי הכותרת מגדירה את כל אלה שהעיתון פונה אליו לשלוח את המתכונים כמי ש"כל ערב ראש השנה אתם מקבלים אינספור מחמאות על ה'קרעפלך'".

אנחנו מעולם, אבל מעולם, לא קיבלנו שום מחמאה על 'קרעפלך' בערב ראש השנה, לא מפני שהם לא היו טעימים, אלא משום ש'קרעפלך' הם, כידוע, לא מהסימנים המובהקים של ראש השנה. ולכל היותר מכינים אותם בערב יום הכיפורים וב'חגים המכוסים' האחרים.

חשבנו להגיש 'תביעה יצוגית' על שלא נתנו לנו ולרבים נוספים מעם ישראל לגשת לתחרות, אבל ברוח אווירת הפיוס של ימים אלה אולי נוותר. נראה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!