הרהורי התשובה של ראש העיר • חשיפה

האם חודש הרחמים והסליחות חולל שיפור נוסף ביחסו של ראש עיריית ירושלים כלפי הציבור החרדי? מסתבר שהרהורי תשובה חלפו בראשו של הראיס הירושלמי. זאת לאחר שלרבים נדמה היה שהוא הקשיח לאחרונה מעט את עמדותיו כלפי המגזר.

אם ניתן לשפוט על פי הפגישה שנערכה הערב בבית מסוים בשכונת שערי חסד בירושלים - ובהחלט ניתן לשפוט על פיה - ייתכן בהחלט כי מה שנעשה הערב, הוא צעד חשוב לקראת התקרבות והרגעת הרוחות הסוערות. איש ההיי-טק העומד בראש הפירמידה העירונית המתוסבכת, הבין שהצלחתו בניהול העיר תלויה ביכולת ההידברות שלו עם ראשי הציבור החרדי.

כשהוא מלווה בסגנו ויועצו החרדיים, יצחק פינדרוס ואברהם קרויזר, וחבוש כיפה סרוגה עם סימני קפלים, נקש ניר ברקת על דלת ביתו של הגר"ש אויערבך ונשק למזוזת הפתח. הדלת נפתחה והאורח התקבל בכבוד רב.

בבטנו עוד היו פרפורים קלים שנותרו מלפני שבועיים, כאשר סיים ברקת ביקור-נימוסין אחר, בביתו של האדמו"ר מקאליב - הסתיים העניין במתקפה פיזית משולחת רסן שארגנה קבוצת קנאים משולהבת. המהומה הבלתי אחראית זכתה לתשומת לב תקשורתית רחבה.

ברקת ידע לרכב על הגל התקשורתי כמו רוכב אופנוע ותיק, המיומן בעשיית 'חארקות' מחרישות אוזניים: דמותו ריצדה מעל כל מרקע אפשרי, והוא קרא למשטרה "להפסיק את התוקפנות החרדית ולנקוט יד קשה נגדה. "לא פחדתי מהם, כי בצבא עמדתי בפני אנשים יותר מפחידים", היה אחד המשפטים היותר מקוממים שהשמיע ברקת באותם ראיונות.

"שום דבר לא יושג כאן בכוח", הבטיח ראש העיר בראיונות שהעניק לכלי התקשורת הכלליים בעקבות התקיפה. זעם סמוי נלווה לדיבורו, והכול הבינו שבכל הקשור ליחסו עם הציבור החרדי - מה שהיה הוא לא מה שיהיה. האיש שינה את עורו.

סגניו החרדים בעיריית ירושלים, ציינו לעצמם בדאגה את יום התקיפה בקאליב, כיום בו עלה הכורת על שיתוף הפעולה ופחתה ההבנה ההדדית המסוימת שהיתה עד אז עם ראש העירייה.

בסוף השבוע הנוכחי, עלו הדציבלים במליאת העירייה הירושלמית המפולגת. נושא חניון קרתא עלה לדיון, והמליאה נראתה יותר כמו מתקן גרעיני בבושהר בעת ניסוי ראווה. הטונים עלו, המתקפות, מכל הצדדים, החריפו ונראה היה שלעולם לא יימצא פיתרון לבעיית היחסים השוררים בין הציבור החרדי בירושלים לראש העיר הבלתי מנוסה.

אצל ניר אין אפליות

אבל ברקת, שסוף-סוף החלה לחלחל לתודעתו ההכרה שירושלים איננה חברת היי-טק, וכי יש לנהלה ברגישות ובהתחשבות, החליט להיענות לבקשת יועציו, ולקיים את הפגישה שסידרו לו בעמל רב, במעונו של הגר"ש אויערבך בשכונת שערי חסד.

לאור לקחי העבר הלא רחוק, החליטה המשטרה שלא לקחת סיכונים. גם המחלקה היהודית בשב"כ אינה יכולה לדעת מאיזו פינה יצוצו קנאי ירושלים הפעם, ומהיכן ייאספו האבנים שיושלכו בחמת-זעם על רכבו של ראש העיר. האבטחה סביבו היתה כבדה ומתוגברת, במידה שלא היתה מביישת את ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

כנראה שלרשותם של יועציו החרדים של ברקת, עומדים חושים מחודדים. הם הבינו מראש שפגישה כזו תניב תוצאות ברוכות. מסתבר שהם הבינו נכון. הפגישה התנהלה ברוח טובה.

פינדרוס פתח את המפגש במחמאות שקשר לראשו של ראש העיר. הוא פירט את פועלו למען הציבור החרדי, ואת חתירתו התמידית ללכת לקראתו. הוא ציין את הצעת חוק העזר העירוני המחייב את העירייה לתקצב במאת האחוזים, את מוסדות החינוך החרדיים בעיר, שעברה בסוף היום במליאת העירייה. "אצל ניר אין מושג כזה, של אפליה בין ילד לילד".

הגר"ש הביע קורת רוח, והרעיף ברכות על ראשו של ראש העירייה. "תצליח להוציא אל הפועל את רצונך, לפעול למען ירושלים ותושביה", אמר הגר"ש.

בהתייחס להצעת החוק שעברה כמעט פה אחד במליאה העירונית, אמר הגר"ש לברקת, אמר הגר"ש: "רואים שיש לך רצון כן לפעול למען הציבור. שתהיה לך סייעתא דשמיא לכך".

מעודד מהמחמאות ומרומם מהברכות - החל ברקת לדבר במתק שפתיים על מחויבותו לדאוג לצרכיו של הציבור החרדי בעיר. "אני רואה כאתגר מיוחד, להעמיד בפני כל ציבור ומגזר את המגיע לו", התנסח ברקת.

הוא ידע לנפנף היטב בהחלטה שהתקבלה במהלך הערב במועצת העיר, החלטה שתיטיב עם החינוך החרדי, אמר ברקת: "החלטתי, שמערכת החינוך החרדית זכאית לתקצוב באופן מלא בצדק ולא בחסד. נאבקתי לצורך העניין, כי זו האמת".

לשמור על ירושלים


צורך נפשי עז קינן בניר ברקת, להצהיר בפני הסמכות התורנית הגבוהה שבפניה ישב, שבכל הקשור למעמדה הרוחני - אם ישכח את ירושלים תשכח ימינו.

ברקת פירט את מעמדה המדיני של ירושלים כעיר הבירה של ישראל בעידן אובמה, וחידד את הצורך לעמוד על המשמר, לנוכח התייחסותו של הממשל האמריקאי כלפי חבלי הארץ, וירושלים בפרט.

ברקת הרגיש כאילו הוא עומד על במה מוגבהת בעצרת ימין המונית, והכריז בפני הגר"ש אויערבך: "אני מרגיש חובה לשמור על בירתו של העם היהודי כשהיא מאוחדת ושלמה לנצח. עלינו לגלות נחישות ואחריות בכל הקשור לירושלים ועתידה, בכל קונסטלציה מדינית שהיא" הוסיף ראש העיר.

הגר"ש אויערבך הנהן בראשו לאות הסכמה, והוסיף להרחיב בדברים על הצורך לשמור על קדושתה של ירושלים.

בין הנושאים הנושקים לתחום צורכי הדת בעיר, שהועלו במפגש - היתה, איך לא, הסוגיה הבוערת של הריב על העירוב בקרית יובל. ברקת טפח לעצמו על השכם, בכך שאמר שהנושא נפתר על הצד הטוב ביותר, תוך הרגעת הרוחות והסדרת הנושא.

וכיוון שעלתה סוגית קריית יובל לשולחן, שוב היא לא ירדה כל כך מהר. נושא בתי הכנסת בשכונה, עלה במלוא חריפותו, כשברקת מפזר הצהרות חגיגיות, שבאם ייושמו, יבוא לציון גואל. עניין המקוואות בשכונת בית הכרם היה אף הוא אחד מבסיסיו של המפגש.

בעיה כאובה נוספת שהיוותה חלק מהדיון הייחודי בין הגר"ש אויערבך לראש עיריית ירושלים, היא בעיית מבני הציבור למוסדות החינוך החרדיים בעיר. כידוע, רבים מהמוסדות מתנהלים בתוך קרוונים ומבנים שאבד עליהם הכלח, וכל ניסיון להשיג אישורים להקצאות מבנים, מצריך ניהול של מלחמת עולם.

"יש לפינדרוס את כל המנדט לפעול כפי הנדרש, לציבור אותו הוא מייצג. אני עומד לרשותו בכך", הטעים ברקת באוזני הגר"ש אויערבך.

ארבעים דקות לאחר שהחלה, הסתיימה הפגישה, באווירה טובה ומבטיחה. המארח שיבח את רצונו הטוב של ברקת, ובירך אותו בברכת שנה טובה ומבורכת.

כשברקת יצא את הבית העתיק, סבבה אותו טבעת של שוטרים, על כל צרה שלא תבוא. מה שבטוח - בטוח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!