באין מליץ יושר

בחצרות החסידים נהוג לומר 'אחרי מות – קדושים אמור', אחרי שיהודי הולך לבית עולמו יש לומר עליו רק דברים טובים, אבל זה בודאי לא נאמר על המקרה של דודו טופז שהבוקר לא הלך אלא הוליך עצמו לשם.

ובכל זאת, כדי שגם סניגור ילווה אותו בבית דין של מעלה, נוטל על עצמו את התפקיד הזה יו"ר סניף 'דגל התורה' בביתר הרב יצחק רביץ ומספר:

"זה קרה בערב שבת אחת לפני כשנתיים. אני יושב במשרדי והטלפון מצלצל. על הקו- דודו טופז. איזה טופז? – אני שואל עם לא מעט נימה של זלזול, מהצ'חצ'חים? והוא משיב לי בחיוב. לא הבנתי מה לו ולי? - פותח ר' יצחק את סיפורו.

ואז מספר טופז לרביץ, שהוא קיבל מכתב מאשה מסכנה המתגוררת בביתר ובו היא מגוללת את מצבה העגום ומספרת שאין לה מה לאכול. ברשימת הממליצים היא הזכירה את שמו של יצחק רביץ כמי שיכול להעיד על מצב המשפחה.

"הוא שאל אותי האם הסיפור אמנם כל כך קשה? סיפרתי לו מה שהיה ידוע לי, ואמרתי לו שאני יודע שהמצב שם מאד לא פשוט. טופז הודיע לי שהוא רוצה לתרום למשפחה – 75,000 ₪. הייתי המום, המכתב נשלח למאות אנשים, והמשפחה בטח לא חלמה לקבל כזה סכום ודוקא ממנו".

"טופז שאל אותי אם אוכל להגיע אליו הביתה" – ממשיך רביץ לספר – "אמרתי לו שביום שישי אני כבר לא אספיק, וסיכמנו שאבוא אליו ביום ראשון. לאחר שעה הוא התקשר וביקש, שאמסור למשפחה שביום ראשון יגיע אליהם סכום כסף. הוא אמר שהוא רוצה שכבר בשבת הקרובה תשרה השמחה אצל המשפחה המסכנה הזו".

"ביום ראשון הגעתי לביתו, והעמקנו בשיחה שערכה 4 שעות. הוא אמר לי שהוא מרגיש שאין לו כלום ושהוא תורם את הכסף כדי יוכל לעלות למעלה עם משהו. הוא טען שהחיים שלו דפוקים וריקנים, והתעניין במצוות".

"את הצ'ק הוא נתן, בתנאי שהמשפחה לא תגיד לו תודה, ולא תדע את זהות התורם.".

נפרדנו בידידות רבה.

לאחר כחודשיים התקשר טופז שוב לרביץ. הפעם, הוא קיבל מכתב ממשפחה של בחור שנהרג בצבא שרוצים לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו. הוא התעניין כמה עולה ספר תורה. "אמרתי לו שמדובר בסכומי עתק של כ- 40,000$, הוא אמר לי שהוא מסכים לתרום חצי בתנאי שאני אביא את החצי השני".

כך היה.

להכנסת ספר התורה לא רצה טופז להגיע. הוא הסביר שרוצה שזה יהיה נטו למצווה. לא רוצה כבוד. "לאחר הכנסת ספר התורה, הוא דיבר איתי על יוזמה שעלתה לו בראש בעקבות התרומה לספר תורה. הוא רצה להקים מועצה המורכבת מחילונים ודתיים, שתעזור לאנשים מכל הסוגים. הוא היה מאד רציני. ישבנו כמה פעמים גם בביתו וגם בבית קפה מול הבית שלו. בסוף זה לא הספיק להתקדם".

רביץ מעיד, מתוך הכרות אישית שטופז היה יהודי מלא בהרהורי תשובה. "כשהתחיל הסיפור התקשר אלי העוזר שלו צחי, ושאל אם אני אסכים לתת עדות אופי בבית המשפט. אמרתי שבוודאי. אז הנה אני מקיים הבטחתי לתת 'עדות אופי', אלא שאני נאלץ, לדאבוני לעשות זאת, בפני בית דין של מעלה, ולא בית משפט של מטה" - מסיים רביץ, על אף הנסיבות, בקול חנוק

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!