ה'סוכרייה' שהצילה • חשיפה

גם האופטימיסטים חסרי התקנה שבין חברי המועצה החרדים בירושלים, לא האמינו למראה עיניהם, הקרועות מתדהמה לנוכח המחזה: כל חברי העירייה, הצביעו בעד הצעת ההחלטה העירונית, הקוראת להעניק תקצוב מלא לחינוך ה'מוכר שאינו רשמי', כלומר - למוסדות החינוך החרדיים בירושלים. התקצוב, אומרת ההחלטה, יכול להינתן גם באמצעות שווה כסף.

אפילו תנועת 'היי' הצעירה, שאת הסכם העודפים שלה בתקופת הבחירות, ערכה עם סיעת מרצ העירונית, ופעיליה מביעים נוכחות קבועה בהפגנות הקוראות ל"שחרור העיר מידי החרדים" - הצביעו בסופו של יום בעד ההחלטה לתקצב, עד מאה אחוזים, את מוסדות החינוך החרדיים בעיר, שאינם מוכרים, אינם רשמיים, אבל יש בהם ילדים הזקוקים לחינוך איכותי.

ההצבעה על החוק, שהתקיימה אמש במליאת מועצת העיר ירושלים, נעשתה לאחר ימים ארוכים של דיונים מתישים, משאים-ומתנים בלתי נגמרים, ובעיקר – מקלות שנתקעים כל העת בגלגלים.

כמו תמיד, מי שיטרפד החלטת עירייה שעלולה, חלילה, להיטיב עם הציבור החרדי, הוא היועץ המשפטי לעירייה, יוסי חביליו.

חביליו, השוהה בחו"ל, לא אפשר שהיעדרותו תנוצל להעברת החלטות המטיבות עם המגזר החרדי. ממקום שהותו בנכר, דאג חביליו שביום בו תוגש הצעת ההחלטה העירונית, תוגש מצידו חוות-דעת משפטית מנומקת, הטוענת שהמוסדות "אינם עומדים בקריטריונים", כפי שהוא אוהב לומר מדי שני וחמישי.

ואכן, הנציגים החרדיים הזיעו, יצחק פינדרוס, המופקד על החינוך החרדי, עשה ימים כלילות, וברגע הפקודה, כאשר הצעת ההחלטה הוגשה - קרה הדבר הכי צפוי. ניחשתם נכון: חביליו שלח ממדינת הים, שי מפוקפק, בדמות חוות דעת משפטית המתנגדת למהלך.

פינדרוס סוחט מחיאות כפיים

אלא שבלשכתו של סגן ראש העיר החרדי, יש מי שדאג להקדים רפואה למכה. ימים ספורים קודם לכן, פלט מכשיר הפקס של הלשכה חוות דעת משפטית שהוזמנה מראש, הסומכת את ידיה על ההחלטה בכל הקשור לרובד המשפטי, ומאשרת את העובדה שהמוסדות עומדים גם עומדים בקריטריונים הנדרשים. ושחביליו לא יבלבל בשכל.

את חוות הדעת הזאת, הזמין יצחק פינדרוס מראש, מעורך דין מפולפל, המכיר את נבכי העניין. ברגע הפקודה, נשלפה חוות הדעת הזאת, בהסתמך על החוק האומר שחוות דעת משפטית שמביא מי מחברי המועצה מפיו של עורך דין - ביכולתה לבטל את חוות דעתו של היועץ המשפטי לעירייה עצמו.

ממקום שהותו במדינת הים, לא יכול היה חביליו להתמודד עם התרגיל המבריק. אם הוא היה שוהה בארץ, אין להם, לחברי המועצה החרדים, כל ספק שהיועץ היה שולף שפן אחר ומטרפד שוב את העברת ההחלטה.

משתמה המערכה המשפטית, ניגשו חברי המועצה החרדיים למאמץ הפוליטי, שהוכתר בסופו של דבר בהצלחה מפתיעה.

תשאלו: איך הצליחו הנציגים החרדיים להשיג את תמיכתם של חברי המועצה החילוניים?

ובכן, כאן ניתנה להם 'סוכרייה' מתוקה מאוד, שאיש לא יכול לעמוד בפניה: יצחק פינדרוס עמד על דוכן הנואמים, והכריז: "רבותי, אני מתחייב, שאם ההחלטה תעבור בתמיכת כל החברים - לא תראו כל אפליה במערכת החינוך החרדיים. ילד ספרדי ילמד עם אשכנזי, ומחזות דוגמת עמנואל לא יהיו כאן". בנוסף, הבטיח פינדרוס ליישם את חוק השילוב במלואו, ואף להסדיר הנגשה לתלמידים נכים.

ברגע שלאחר מכן, נראתה מליאת המועצה כמו הופעה משלהבת של אברהם פריד בבריכת הסולטן: כל חברי המועצה, מחאו כפיים לפינדרוס, לאות הזדהות עם אמירותיו השוויוניות.

בהנחה לא מציאותית בעליל, לפיה חברי מועצה חילוניים אינם גולשים כאן - ניתן להסתכן ולספר כי פינדרוס ממש לא נתן לאף אחד שום סוכרייה. הוא בסך הכול התפרץ לדלת פתוחה. כי החינוך העצמאי, כמוסד הנתמך על ידי משרד החינוך - מחויב בלאו הכי לחוקי השילוב והשוויון. אין כאן כל חידוש.

אבל טבען של אמירות שוויוניות שכאלה, שיסחטו מחיאות כפיים סוערות: כולם, למעט פפה אללו, תמכו בחוק. החוק עבר, למורת רוחו של חביליו, שהערים חבילות של מכשולים ונבלם באמצעות תרגיל משפטי מבריק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!