אתם עם הרב בניזרי או עם השופט לוי?

המחאה יוצאת לדרך

שוב עומד להכות בנו 'שוויון הנפש' בעניינים של חוסר שוויון בין נפש לנפש.

בעוד שבועיים בדיוק יתייצב השר לשעבר, הרב שלמה בניזרי בשערי הכלא, כדי להתחיל בריצוי עונש המאסר הממושך שהטיל עליו שופט בית המשפט העליון, חובש הכיפה, ארמונד לוי, בצעד רווי טינה שלא היה לו תקדים.

מחר לפנות ערב, ראש חודש אלול, אמורה להתקיים עצרת התעוררות ותמיכה המונית לחיזוקו, בישיבת 'אור החיים' בירושלים, שהיא קן גידולו בתורה. היום עוד לא מצאנו בעיתונות היומית החרדית כולה שום התייחסות, ולו ברמז, למעמד הזה. אולי עד מחר נצליח לעורר את העורכים להשתחרר גם מהתנכרותם זו.

בעוד רגע קט כבר יופיעו בתחתית טור זה תגובותיהם הראשונות של ה'טוקבקיסטים' - 'מלמדי הזכות' המוכרים, שיגייסו את כל כשרון השכנוע העצמי שלהם, כדי להסביר לנו למה הצפייה שלנו משלושת העיתונים היומיים של פלגי 'יהדות התורה' לפרסם עצרת תמיכה בשר לשעבר מש"ס, שיתכן וגם סרח ב'עודף', היא נטולת כל בסיס הגיוני.

ואנחנו סבורים, למרות הכל, שאין דרך שלישית: או שאנחנו ערבים זה לזה, ומקיימים את חובתנו המינימאלית למנוע לפחות את השפלתו של הרב בניזרי, שעלולה להוות תוספת משמעותית לעונש הכבד שכבר הוטל עליו על-ידי השופט הנוטר, או שבהתעלמותנו זו אנחנו מחזקים את ידיו של גוזר דין הנקם.

הדין הזה אינו 'דני דין' מהאגדות. במציאות לא קיים מצב של 'רואה ואינו נראה'...

התקשורת הכללית חוטאת גם היא לאמת. במשך כמה ימים היא מטפחת ציפיות יתר באשר למחאה הציבורית הצפויה להתעורר בשבועיים הקרובים, עד לתחילת ריצוי מאסרו של בניזרי. בכל יום היא מפתחת אותן יותר ויותר.

אמש עשה זאת ארי גלהר ב-mymail של אתר ynet, כשהיה הראשון שפרסם את 'שיר המחאה' שנכתב והולחן במיוחד לקראת העצרת, ושילווה את צעדי המחאה שינקטו עד לראשון בספטמבר. יתכן בהחלט שהתקשורת בודה את קיומו של מסע מתוכנן מליבה. היא עושה זאת, כדי לגמד את ש"ס ולהוכיח שכוחה כבר תש והיא אינה מסוגלת עוד להוציא לרחובות המונים וליצר עבורם בקבוקי תבערה, שכשהם מתנפצים ממלט עצמו מתוכם שד עדתי לא קטן .

בש"ס כלל לא מתכננים מסע מחאה. שם יודעים היטב שבניזרי אינו דרעי. מטה צעירי ש"ס אינו ה'תנזים' הזכור מאז, אחיו של הרב בניזרי שמפזר ראיונות נגד השופט לוי, אינו אמנון דנקנר, לבכיית בתו של דרעי אין תחליף שירעיד את מיתרי הרגש, גיסו של בניזרי המבצע את שיר המחאה אינו זמר הבית של ש"ס דאז - בני אלבז, ו'הצדק מנצח' רחוק מלהישמע כמו 'הוא זכאי'!

"כל חיי אני שואל כל ימי אני חוקר את נזר הבריאה,
אולי יבוא מזור על העולם,
אני עומד ומתפלל שיבוא כבר הגואל,
שיהיה רק טוב לכל עם ישראל.

פזמון:
כל עוד הנר דולק הצדק מנצח,
והאמת הצרופה מאירה את העולם.
אני מאמין בצדקת דרכי שאנצח,
כי כל חיי הקדשתי למען אחרים.

כל חיי אני שואל,
עומד ומבקש מאלוקים רק בקשה אחת,
שייתן לי רק שלווה שתהיה הארה,
לברך על הנגלה".

מה לעשות? - יהודה הלוי לא התגלה כאן...

מארגני העצרת מחר משקיעים כל מאמץ כדי להבטיח את הצלחתה, אך לציטוט לא מוכנים להתחייב דבר על צעדי המשך. הם מבטיחים את השתתפותו של הרב הראשי הראשון לציון הגרמ"ש עמאר בעצרת, ומצליחים לעורר את רוגזה של החונטה המשפטית. היא לא תתאפק מתגובה על השתתפותה של האישיות הרבנית-הממלכתית הבכירה ביותר, אם יושמעו בעצרת דברים בגנות חורצי הדין. גם הגר"מ צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף, והגר"ר אלבז ראש ישיבת 'אור החיים' אמורים לשאת דברים.

גולת הכותרת, על פי התקשורת, תהיה נאום 'אני מאשים' של הרב שלמה בניזרי עצמו שוודאי יעשה גלים תקשורתיים רבים.

הכינו את הדגל השחור.

כל שרי, ח"כי ש"ס, ופעיליה המרכזיים, יתייצבו, כאיש אחד, מתוקף תפקידם המחייב. הנעלם הגדול נשאר: האם יגיע הגר"ע יוסף לשאת את דבריו בעצרת? לתקשורת נאמר שכן, וזו עוד סיבה טובה למשוך את נציגיה לישיבת 'אור החיים' בראש חודש אלול, למרות שמדובר בישיבה ה'מטיפה' לחזרה בתשובה.

אלא שבאתר הישיבה לא מבטיחים את התייצבותו האישית של הגר"ע יוסף והניסוח שם הוא מתחמק: "יועברו דבריו של מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א".

אולי מדובר רק בהקלטה ואולי בשידור לוויין.

את הגירוי התקשורתי העיקרי השאירו המארגנים כנראה לנו: אריה דרעי עשוי להשתתף בעצרת ואף לשאת בה דברים. אם הבלתי צפוי הזה אכן יקרה, תהיה זו חזרתו הפומבית הראשונה ל...מרכז הבמה שכל-כך דובר עליה.

הנה, נתנו לעורכי העיתונים החרדיים שיופיעו מחר, כותרת טובה לידיעה שאסור להם להתחמק ממנה על עצרת התמיכה ברב בניזרי שהחובה האנושית שולחת את כולנו אליה.

האנטי-דתיים חורשים מזימות

היום, ערב ראש חודש אלול, יום המסוגל במיוחד, מתכנסים המוני בית ישראל לתפילות במקומות הקדושים וליד ציוני הצדיקים.

העיתונות החרדית מלאה בדיווחים חדשותיים ובמודעות על תפילות מיוחדות שיערכו באולם יצחק שבמערת המכפלה, הפתוח היום לתפילת יהודים, בקבר הרשב"י כמובן, ובקבר שמעון הצדיק שבשייח' ג'ראח, המוצא עצמו בימים אלה במרכז העימות בין יהודים לפלשתינים.

בקבר רחל ייערכו החל מהיום ובמשך 40 יום - עד ליום הכיפורים, שלוש פעמים ביום תפילות מיוחדות, וליד הכותל המערבי יתקיימו תפילות יום כיפור קטן ויחלו 40 ימי התפילה ואמירת התהילים הרצופה ביוזמת קופות הצדקה הגדולות ובהשתתפות גדולי וצדיקי הדור.

על פי הנאמר הבוקר בעיתונים החרדים הורו גדולי ישראל להרבות החודש בתחינה ובבקשה "להינצל מכל צר נגע ומחלה ולעצור בעד המשחית במגיפת השפעת המשתוללת. במיוחד יעתירו לרגל המצב שלאחרונה נפטרו לבית עולמם אנשים צעירים רבים, שהשאירו יתומים רכים ובבתי החולים שוכבים צעירים עולי ימים המתפתלים ביסורים ומשוועים להזעיק שמים לבטל את רוע הגזירה".

מנגד, כך מסתבר, יושבים חורשי מזימות מתוך עם ישראל, שלבם עדין גס, ומטקסים עצה כיצד לפגוע בתפילות אלו ולהעתיק את המאבק נגד החרדים לדבר ה' למקום הקדוש ביותר - הכותל המערבי. דווקא בערב ימי הסליחות והרחמים הם מתכננים להתגרות, חלילה, בשכינה עצמה מהמקום שמעולם לא זזה הימנו.
גם הם זקוקים לתפילה.

העיתונאי משה שטיינמץ מהמקומון 'זמן ירושלים' יודע לדווח לקוראיו כי היעד הבא אחרי קרית היובל, הקטמונים ורמת בית הכרם במאבק נגד ה'התחרדות' בירושלים הוא לא אחר מאשר - הכותל המערבי. "למאבק הזה" - הוא כותב -"החרדים לא ציפו, אף שכבר הבינו שהחילונים אינם מוכנים עוד לעבור בשתיקה על ההתחרדות הפושה בעיר כולה".

לדברי הכתב, מדובר ביוזמה מאורגנת היטב של תנועה הנקראית 'ירושלמים' והיא אפילו מיוצגת במועצת העיר על-ידי חברת המועצה רחל עזריה. "מי שנחשבת לזרז להקמת הקבוצה היא, באופן מפתיע, תנועת ש"ס. לפני כמה שבועות פרסם מנהל סיעת ש"ס בכנסת, טור בעיתון החרדי 'בקהילה' ובו גינה את טקסי ההשבעה הצבאיים הנערכים ברחבת הכותל".

בכתבה מצוטטת אחת בשם תהילה נחלון, המתוארת כ'ראש צוות ירושלים פלורליסטית', הטוענת כי "בשנים האחרונות אנו עדים למגמת הקצנה, התחרדות והזנחה באתר הלאומי הראשון במעלה של מדינת ישראל. הכותל הפך ממרחב ציבורי ממלכתי לחצר הפרטית של גופים חרדים קיצונים. ראיות לכך הם צמצום עזרת הנשים בצורה דרמטית לאחר נפילת גשר המוגרבים, הפרדה פיזית בין גברים ונשים ברחבה החיצונית והתנגדות של מנהיגים חרדים לפעילויות ממלכתיות דוגמת השבעות של חיילי צה"ל". המאבק, על פי הכתבה, יתנהל במישור המשפטי ובמקום עצמו.

ערב ראש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נמשכים גם אחינו התועים אל הכותל. אדרבא, שיבואו האנשים עם לב האבן אל האבנים עם לב האדם ונישא תפילה גם עליהם.

השמאל הקיצוני משנה יחסו לחרדים

העולם הוא עגול.

גם מחולות השדים והופעת להקות המתופפים בתקשורת נגד הציבור החרדי, מתבצעים במעגלים. איך אנחנו יודעים? מחוקי הגיאומטריה. ככל שיש לאחרונה מי שדואג שהמרחק בין המרכז החילוני ובין החרדים יגדל, ראו ערך קרית יובל, האם ממאה שערים, הרצח במועדון התל אביבי, שכבר נדחק מפני מעשי רצח מאוחרים יותר ועוד, כך מקרב השמאל הקיצוני בין הקצוות. כשאלה מחכים לנו בסיבוב, דווקא אלה מחשקים אותם בתנועה סיבובית.

הסופר חיים ברעם, אחיו של עוזי ברעם ובנו של משה ברעם, שהיו שרים מטעם מפלגת העבודה בממשלות ישראל לדורותיהן, מזוהה עם עמדותיה של תנועת חד"ש הקומוניסטית. בעבר, כאשר חבריו מהשמאל ההזוי ניהלו את המאבקים נגד ה'אדוקים', הוא התבטא לא פעם בצורה קיצונית נגד מה שהוא הגדיר "התחושה שהדתיים נכנסים לך לבית, לצלחת ולכל מקום". התנסחות חילונית אופיינית.

אבל לאחרונה, מאז נטל ה'מרכז החילוני' את הפיקוד על ההתלהמות האנטי-דתית בתקשורת, הוא וחבריו חמקו מהם. לפתע אנו מוצאים אותם קרובים מאוד אלינו החרדים, ומרגישים צורך לספק לנו מטרית מגן. בשום שכל, הם לא עשו זאת מיד, בתוך המהומה ומול הסערה שאינה מצויה, אלא המתינו לסף אלול, כדי לבוא חשבון עם מי שמתח את יחסי הדתיים-חילוניים, עד שהחיים המשותפים פה הפכו כמעט לבלתי אפשריים.

במדורו 'קו התפר' המתפרסם במקומון ה'נאורים' הירושלמי 'כל העיר', הוא מכלה תחילה את זעמו ביוסי שריד וטוען שכדי שהחילוניים ישכחו לו את פרשת 'פרס ספיר', שהוא נחשד בה בחוסר יושר, הוא החליף להם את הטרף ב'חרדים'. "מכל היורה הרותחת הזו ניתן להסיק שהדרך הקלה ביותר לאיש שמאל בארץ לגייס תמיכה כלשהי בעצם זכותו להתבטא בנושאים אקטואליים ורעיוניים, הוא לזרוק מרה בחרדים" - הוא כותב, אשמה שאפילו לנו כחרדים אין את האומץ לומר או לכתוב אותה.

"אנשים שתמכו בתוקפנות הממאירה הקרויה 'עופרת יצוקה', או כאלה שמוכנים להצטרף לכל התקפה נגד האזרחים הערבים, מתבצרים בלאומנות שלהם במסווה 'ציוני', וזה מאפשר להם לשנוא חרדים מבלי שאיש יחשוד בהם באנטישמיות. זה הרציונל שאיפשר לאנשים נאורים בעיני עצמם לתמוך בלאומן קיצוני כמו ניר ברקת לראשות עירנו.

"אנשי שמאל בעבר ובהווה, לפחות בכל הכרוך בתדמיתם העצמית, הצדיקו את ההצבעה בעד ברקת בצורך 'לעצור את החרדים'. לאיזה צורך? בשם איזה רעיון נעלה שאיש שמאל אמיתי יכול לתמוך בו" -שואל ברעם ומזכיר שמעולם לא נערך בירור רעיוני אמיתי, בעניין זה, בבימות השמאל.

ברעם ממשיך לרטון על שמר"צ ראתה בניר ברקת את המועמד העדיף עליה לראשות העיר: "מי ששותף לעמותות הפשיסטיות ש'גואלות' את אדמות עירנו מהבעלים החוקיים, על פי רוב בדרכי רמיה, שוחד וכפיה, ביטל את עצם יכולתו להופיע כמייצג את השמאל בזירה הציבורית. לכן, גם היחס לחרדים חייב להבחן באמות מידה שמאלניות ועקביות".

ברעם אומר ועושה. מבחינתו, צריכה מדידת היחס לחרדים להתחיל מהעובדה שרובם נמנים על האוכלוסייה העניה ביותר. "יש להילחם נגד קיפוחם של העניים בכל מקום, בלי קשר לסגנון הלבוש, להופעה החיצונית, או לסגנון החיים שלהם. ההשקפה הסוציאליסטית מחייבת להיאבק למען חינוך טוב גם לחרדים, לבניית בתי ספר תקינים, לכינון מערכת בריאות טובה, להתחשב במבנה הקהילתי שלהם וברגישותם להפעלת כח מימסדי, ולמסד את הסיכוי למסד מבנים של התייעצות ושל גישור מתוחכם".

הקטיגור נעשה סניגור.

ברעם, שמכיר היטב את חבריו לשמאל יודע שהם אורבים לו בשל הדברים שהוא מעז לאומרם והוא מקדים רפואה למכה. "שמעתי תלונות על יחסי המתון כלפי אריה דרעי" - הוא כותב - "ואפילו האשמות שזה נובע מהחברות בינינו, אז למען האמת לא פגשתי אותו מעולם ולא דיברנו אפילו בטלפון. אבל הצורך לא לראות בכל החברים מקשה אחת ולמצוא גשרים לחלק הדמוקרטי והאנטי פאשיסטי בקרבם, הוא המכריע גם בנושא הזה".

כך הפך חיים ברעם, הוגה הדעות הקומוניסטי, מחילוני שהיה מודאג מדחיפת אפם של החרדים לצלחת שלו, למי שדואג לצלחתם של החרדים.

מסתבר שלא רק בירושלים יש עופות מוזרים ובלתי מזיקים שכאלה. גדעון לוי, העיתונאי התל-אביבי השמאלן ביותר מחזיק באותה דעה. אמנם הוא עדיין אינו מעדיף את מוטל'ה קרליץ או אפילו אורי לופוליאנסקי על רון חולדאי, אך בהחלט סבור שיש מקום לחרדית ברמת אביב , שהוא, איש השמאל הרדיקאלי, מכנה אותה 'שכונת השמאל".

כל האמ"ת בפנים ויש חד"ש תחת השמש...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!