אטיאס: "לא מתחילים עם האמריקנים"

ידו של שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, רעדה אמש כאשר הוא הקליק על העכבר הממוחשב וראה את הכותרת שנמרחה בראש עמודו של אחד מאתרי האינטרנט הכלליים. "אטיאס סיכם עם ראש הממשלה על הקפאת ההתנחלויות", בישרה הכותרת, והקפיצה את חושיו של השר הצעיר. "חוצפה שכזאת", הוא מלמל לעצמו.

באותו יום, עלה ראש מפלגתו של אטיאס, אלי ישי, על גבעות המאחז חומש, כחלק מפמליית שרים מן הצד הימני של המפה הפוליטית. ישי הכריז בלהט שלא היה מבייש נער-גבעות משולהב: "הכול כאן חוקי".

צירוף המקרים הלא מוצלח הזה, מיקם את שר השיכון בפוזיציה מאוד לא נוחה. דווקא על רקע התנהלותו האולטרא-ימנית של ישי, צמחו לו, לאטיאס, קרניים מחודדות של שמאלן חסר תקנה. גורמי הימין זיהו את הטרף הקל, ניצלו את המומנטום וקשרו לראשו של שר השיכון קוצים וברקנים.

אלא שמושא ההתקפות עצמו, אינו מבין על מה ייהום הסער. "שום דבר לא התחדש אתמול", הוא מכריז לאוזנו של כל מי שרק מוכן לשמוע.

בהקשר הזה, אטיאס צודק. הוא לא סיכם לאחרונה כל דבר עם אף אחד. הקפאה הבנייה היא מציאות עגומה בשטח, הנמשכת מזה חודשים ארוכים. אדמות הבנייה השוממות והטרקטורים המושבתים, הם עדות חיה לכך.

"מזה שבועיים לא ראיתי את ראש הממשלה", אומר אטיאס בתגובה לפרסומים. "אני לא יודע למה נזכרו עכשיו בנושא", הוסיף השר.

דיברנו איתו ביומו הרגיש. הוא נשמע בטוח בעצמו, ויודע את אשר לפניו. שיחה איתו מעלה את הרושם, שאילו היה בוחר לדבר סביב האסטרטגיה המדינית המנחה כעת את הממשלה, כולם היו סולחים לו. אלא שאוי לו אם יאמר, אוי לו אם לא יאמר.

אם יחליט אטיאס לדבר, הרי שהוא יציל את עורו, אבל יחבל במהלכיו של ראש הממשלה. נתניהו מצוי גם כך במצוקה מעוררת רחמים, ומנסה לתמרן בין דרישות האדון האמריקאי לצרכיה של המדינה, כשטבעת-חנק מלפפת כל העת את צווארו.

אם שר השיכון לא ידבר, לעומת זאת, תהווה שתיקתו כר נרחב להתקפות פרועות מצידם של גורמי ימין מחד, ומצידם של חרדים שמצוקת הדיור מחוללת בהם שמות, מאידך.

ובתוך המלכוד הגדול הזה, מנסה אריאל אטיאס להתנהל.

"הנחתי על שולחנו של שר הביטחון בקשה לאישור מכרזים בגושי ההתיישבות הגדולים", אמר אטיאס. "הבקשה, שהוגשה במקביל לראש הממשלה, כוללת בראש ובראשונה את ביתר-עילית, וכן את מעלה אדומים, היישובים אדם, אפרת ועוד. מאז שנת 1967 מתנהלים הדברים בצורה כזאת, שעל כל בנייה מעבר לקו הירוק יש לקבל את אישורו של שר הביטחון.

"אבל הבקשה הזאת לא אושרה, בגלל הלחץ האמריקני", מסביר אטיאס. "ראש הממשלה מנסה כל העת לרכך את עמדתה של ארה"ב. אני יכול להצביע על שורה של נקודות שבהן התרככה המדיניות האמריקנית. מאז נאום קהיר, עשה אובמה כברת דרך מסוימת, ויש לקוות שגם כלפי גושי ההתיישבות הוא יגלה הבנה".

בשבוע הבא יעלה בנימין נתניהו על מטוס וייסע ללונדון, בכדי לפגוש שם את ג'ורג' מיטשל, שליחו של נשיא ארה"ב לענייני המזרח התיכון. בסביבתו של שר השיכון יודעים לספר, שהשר עמד על כך באחת מפגישותיו האחרונות עם נתניהו, שנושא הקפאת הבנייה היא עצם הלוז בפגישה.

ובינתיים, בעיצומו של הקיץ, אתרי הבנייה קפואים, ולא מקור. עשרות אלפי יחידות דיור ממתינות לגזר דינן. אלפיים וארבע מאות יחידות דיור נוספות, העומדות בתהליכי בנייה מתקדמים, נעצרה הבנייה לחלוטין. למה? כי כך דרש הדוד-סם. הטרקטורים עזבו את השטח.

אטיאס מחכה לשובו של נתניהו מהפגישה עם מיטשל. "אז נהיה הרבה יותר חכמים", הוא מציין.

הוא מתנגד לשיטת ההתקפות בתקשורת. הוא לא רואה בכך כל תועלת. אם יש לו תרעומת על נתניהו בכל הקשור להקפאת הבנייה בהתנחלויות, הוא יעשה זאת בארבע עיניים. "נתניהו לא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה כראש הממשלה הראשון שהקפיא את הבנייה בהתנחלויות", מאבחן אטיאס. "ראש הממשלה מבין שהוא צריך למצוא פתרון ומהר".

ולמה אתה חושב שאתה אמור לעשות לו חיים קלים?, שאלנו את שר הבינוי והשיכון. "אני לא עושה לו חיים קלים", מגלה אריאל אטיאס. "הוא יודע היטב שלא לעולם חוסן. אנחנו ממתינים בסבלנות, אבל סבלנות כזו שיש לה גבול. אני לא דוגל בהצמדת אקדח על הרקה של ראש הממשלה. אני לא בעד הצבת אולטימאטום. את פרק הזמן הסביר הזה ניתן לו".

בסביבתו של שר השיכון, מרחיקים לכת, ומדברים על התסריט הבא: "נניח, שאריאל ילחץ על נתניהו שיפשיר את הבנייה בביתר-עילית. מה יקרה אז? מישהו מעלה על הדעת ששר הביטחון יאשר את זה? הרי כל הצדקנים ממפלגת העבודה יעמדו על רגליהם האחוריות ויטיחו בו: מה אתה מיישם את המדיניות של ש"ס?. נתניהו לא ירצה לראות את ברק מחוץ לממשלתו. לכן, צריך לדעת לפעול בצורה מושכלת.

הוא יכול להיות גיבור תקשורתי, ולצאת לתקשורת השכם והערב, בהצהרות נוסח כצל'ה ובן-ארי. כל הציבור יחבק אותו. אבל השיקולים של אטיאס, הם שיקולים של מי ששביליה של הפוליטיקה נהירה לו כפי שנהירים לו שבילי הר-נוף.

"אני בוגר של ממשלת אולמרט", הוא נשמע כאומר. "את אולמרט נהגנו לתקוף השכם והערב. מה יצא לנו מזה?", הוא שואל רטורית.

"כשמרן הרב עובדיה דיבר בכאב על הדרישות האמריקאיות להקפאת הבנייה, הוא עשה זאת מנהמת ליבו", ידע אטיאס לומר לנו היום. "הוא כואב את המצב הזה, אבל מדריך אותנו בד בבד כיצד לנהוג. לא תמיד ההתקפה היא הדבר הנכון".

דווקא העובדה שבאותו יום בו התפרסמה הכותרת על אודות ההקפאה, שכאילו התחדש בה דבר-מה בימים האחרונים, נמרחו העיתונים בתמונות המתעדות את אלי ישי, כשהוא מנופף לשלום ממרומי המאחזים. התמונות הללו רק הגבירו את הקיטוב הקיים בלאו הכי בין שני הקודקודים.

אטיאס לא היה נוהג כך, בשום אופן. מקורביו ידעו אפילו לתקוף, בחדרי חדרים, את אלי ישי. "מה הוא עולה לגבעות עם שרים מהימין?", הטיחו אנשיו של אטיאס, בשקט אך בתקיפות. "אנחנו בעד ההתנחלויות, אבל מסיבות אחרות לגמרי".

אבל זה כבר עניין של גישה וסגנון. עשרות שנות חברות פוליטית לא יגשרו על סגנון התנהלותם של ישי ואטיאס. איש איש והתנהלותו, שר שר וזווית ראייתו. ישי יזקוף תמיד את ראשו בראש חוצות, ואילו אטיאס יחפש את הפורום הסגור, המוצנע, הנסתר מעין רואים, בכדי לעשות זאת.

בינתיים מדבר אטיאס על חלון זמן. הוא מסביר, למקורביו ולתוקפיו כאחד, שככלות פרק הזמן הסביר שהוצב לנתניהו, הוא יידע גם לדפוק על השולחן, ובעוצמה רבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!