אייכלר סבור: ביבי - גאון באסטרטגיה שיווקית

נתחיל בנקודת המוצא: בנימין נתניהו אמור להיות האיש בעל הסיכויים הנמוכים ביותר לנצח בחירות בישראל. הרי אין עוד בנאדם בארץ שנרדף והושמץ כמוהו. שמערכות רבות עוצמה, בארץ ובעולם, השקיעו נגדו אינסוף משאבים, אמצעים ומזימות במטרה להדיחו. בעיקרון כל אזרח בישראל אמור היה להקדים את נתניהו בסיכויים לנצח בבחירות הקרובות.

בנוסף לכך, בנימין נתניהו מכהן כראש הממשלה מזה כעשור, וזו תמיד נקודת תורפה עבור נבחר ציבור. האזרח הפשוט מתמודד עם בעיות וקשיי החיים, והכתובת הטבעית לתלונות הוא המנהיג, המייצג את המערכת השלטונית. הדבר נכון שבעתיים אצל הישראלים, שתלונתם אומנותם וקיטוריהם תחביבם. מה גם שהתקשורת מסבירה לאזרח יום יום שכל מצוקותיו באשמת נתניהו, במסגרת הכלל "כל מה שרע בגלל ביבי, כל מה שטוב למרות ביבי".

אז לא נדבר כרגע על יכולות ההישרדות הנדירות או על האנרגיות הכמעט לא אנושיות של היהודי, שחצה לא מכבר את שנתו השבעים (עד מאה ועשרים). נתמקד רק באסטרטגיה השיווקית של נתניהו מול קהלי יעד נבחרים שסומנו על ידו כבעלי פוטנציאל לשבירת הקיפאון והכרעת המערכה האלקטוראלית לטובתו.

מאז ומתמיד נתניהו הצטיין בהטמעת מסרים באמצעות ניסוח משפטים קצרים וקולעים. לדידו זה פחות 'מה אתה אומר' ויותר 'איך אתה אומר את זה'. מומחיותו הגדולה בתמצות מקסימאלי של מסרים מורכבים למשפט ברור וקליט שכל אחד יזכור ויבין. והכוונה ממש לכל אחד.  

כך למשל 'יתנו יקבלו - לא יתנו לא יקבלו' מתמצת במשפט אחד אידיאולוגיה סדורה ותפיסת עולם בנוגע להתנהלות הטקטית הרצויה מול הפלסטינים. ברמה אסטרטגית נתניהו, כמו רוב היהודים, לא מאמין שניתן להגיע עימם לשלום בעתיד הנראה לעין. טקטית הוא סבור שחייבים לשדר מולם עוצמה ולדרוש הדדיות ביחסים בכדי לא להיתפס כצד החלש והנגרר. ובקיצור: 'יתנו יקבלו - לא יתנו לא יקבלו'.

כותב השורות, מנחם אייכלר

למערכת הבחירות השלישית מגיע הבוחר הישראלי אחרי שנה עמוסה בקמפיינים אגרסיביים וצעקניים במיוחד, ונתניהו יודע שהקשב הציבורי נמוך במיוחד. אי לכך הוא בוחר להתמקד בשני קהלי יעד נבחרים, משני קצוות המחנה הלאומי, קרי מצביעי הימין, מולם הוא פועל בתנועת מלקחיים בדרך להשגת היעד הנכסף.  

בקצה האחד מתמקד נתניהו במצביעי הימין הרך, או ימין מתון כפי שהתקשורת (מפלגת שמאל קיצוני שלא נרשמה בוועדת הבחירות) אוהבת לכנותם. מדובר בשניים שלושה מנדטים הממוקמים בימין, קרוב למרכז, שעד כה נהגו להצביע לבלון הימני התורן, סטייל כחלון ודומיו.

חלקם הגדול שוקל הפעם להצביע לכחול לבן, מכל הסיבות הלא נכונות, ובעיקר בהשפעת השקרים של מפלגת התקשורת וכנופיית שלטון הצחוק לגבי הסיגרים שנתניהו עישן רח"ל בלי אישור חתום מאביחי מנדלבליט, משגיח הכשרות של מדינת ישראל מטעם הבג"ץ.

המסר 'זה ביבי או טיבי' מהבחירות הקודמות קליט אך לא אמין. מצביעי הימין הרך התפלאו לשמוע שאחמד טיבי חותר לבלפור, בעוד הם יודעים שגנץ הוא מועמד השמאל לראשות הממשלה. וגנץ הוא בחור ממש חיובי מבחינתם. אמנם לא תמיד מאורגן אבל מאוד גבוה ואפילו כיהן כרמטכ"ל בתקופת הכלניות, סליחה, במבצע צוק איתן שהתנהל בניחותא במשך 55 ימים.

במערכת הבחירות הנוכחית המסר חודד והובהר: אין לגנץ ממשלה בלי אחמד טיבי. וזו כבר אמת עובדתית המחלחלת עמוק לליבו של המצביע ממודיעין או רעננה, שלא מספיק בקי בפוליטיקה ולא מודע לאסון שהקוקפיט עלול להמיט על ישראל, אבל לספור עד מאה עשרים הוא יודע. עכשיו שמסבירים לו לאט הוא מבין די מהר שאכן, אם הוא יצביע לכחול לבן אזי היבא יזבק תחזיק בידיה את הממשלה הבאה, וגנץ יצטרך לאשר כל הפצצה בעזה עם תומכי טרור ומעריצי מחבלים ימ"ש.

נתניהו לא מצפה מאותם בוחרים לערוק לליכוד. עבור רובם זו לא בכלל לא אופציה, בעקבות שטיפת המוח התקשורתית. המטרה היא להחליש את תמיכתם בכחול לבן ולמנוע את הגעתם לקלפיות ביום הבוחר, בהיעדר אלטרנטיבה ימנית "מתונה" מבחינתם. בדרך זו הוא מקווה לקלף שני מנדטים 'מתונים' מכחול לבן, לאלץ את הגנרלים לקושש מצביעים בשמאל העמוק, ובכך לצמצם את גוש המרכז – שמאל – ערבים כולו.

בקצה השני של הסקאלה הימנית נתניהו פונה לליבם של הליכודניקים האדישים, המאוכזבים והמיואשים. אליהם הוא מגיע פיזית ערב ערב, מדלג משכונה לשכונה, משלהב את הפעילים ומדליק את השטח הליכודי. המטרה היא להרים את המורל, להפיח תקווה ולהבטיח לתומכיו כי עוד ישובו הימים הגדולים בהם הליכוד מנצח ניצחון ברור וחד משמעי.   

יאמר מי שיאמר: הוא משכנע את המשוכנעים. ואכן, אין חשוב מזה בבחירות. ככל שהגרעין הקשה "דלוק" יותר וחדור רוח לחימה, כך הוא מסוגל לסחוף אחריו מצביעים מהמעגל השני והשלישי בסביבתו. מצביע המגיע לקלפי בעיניים עצומות לרווחה ובפיהוק המאיים לבלוע את כדור הארץ יתקשה מאוד לסחוב עימו את אביו הקשיש, גיסו האדיש ואחותו המיואשת. לעומת זאת מצביע המלא אמונה בצדקת הדרך והמפלגה ישכנע גם את השכן המאוכזב שאין זו העת לסגירת חשבונות אלא חובה להתגייס ולהכריע את המערכה, כי בנפשם הדבר.

ואולי זו ההזדמנות להזכיר למפלגת יהדות התורה והשבת שבתאריך ו' אדר תש"פ יתקיימו בחירות במדינת ישראל, ובוועדת הבחירות המרכזית היא רשומה כמי שסימנה האות ג'.

הכותב הינו יועץ אסטרטגי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!