ראיון נוקב עם איש החזון של העיר החילונית המתחזקת
לתפוס אותו לראיון לא היה דבר פשוט, בשל העובדה שהוא כל הזמן עסוק. את זמנו הוא מחלק בין עשייה חינוכית ענפה, פעילויות חסד, עריכת חופות של זוגות 'סלבים' חילוניים, ובשלל תרומות לחברה הישראלית • הרב בן ציון (בנצי) נורדמן, חבר מועצת העיר חדרה, האיש שהקים את עמותת "מדעים ויהדות", פותח לנו צהר לשגרת יומו המבורכת
- שימי פרקש כתבה מקודמת
- כ"א שבט התש"פ
- 1 תגובות
בשנת 2000 נוסדה עמותת בית ספר ומכון "מדעים ויהדות" אשר הקימה את מרכז החינוך "מדעים ויהדות". ההנחה הבסיסית בהקמת המרכזים היתה כי חברה ישראלית איתנה ומאוחדת תתאפשר עם העמקה, למידה וחיבור בין ההיסטוריה של העם היהודי, המסורת והערכים לבין אתגרי המדע, התקדמות הטכנולוגיה, הידע וההשכלה. מרכזי החינוך פתוחים לכולם: דתיים, מסורתיים, חילוניים, עולים, ותיקים, משפחות חד הוריות וכדומה.
מרכזי החינוך של העמותה בחדרה ובתל אביב מתקיימים על פני רצף חינוכי מגן הילדים ועד התיכון כמו גם צהרונים, מפעלי קיץ ופעילויות תגבור והעשרה.
מה גרם לך לקום בבוקר ולהחליט להקים בית ספר?
טוב, זה לא משהו שקרה ביום אחד. החיבור ליזמות חינוכית התחיל אצלי למעשה כבר מזמן. מגיל מאוד צעיר הייתי אוהב להיות 'בשטח'. החל בטירת הכרמל ובעכו בפרויקט שהיה אז בשם "ישיבות לעם" של ארגון "לב לאחים". כבחור מאוד צעיר (15 בערך), מצאתי את עצמי יוזם ומעביר קייטנות לילדים ונוער. זה היה ביולי-אוגוסט, היינו מגיעים למקום ומכריזים "יש קייטנה", וכל אלו שלא היו רשומים לקייטנות כלשהן טו כאלו שהיו מסתובבים ברחובות היו פשוט מגיעים אלינו.
בהמשך כשבגרתי המשכתי לפעול עם חבריי ברחבי הארץ ומחפש לתרום באיזושהי דרך לחברה.
המשך פעילות הקירוב מצריכה את העזרה שלך. להשתתפות בפעילות החשובה הכנסו>>>
זכור לי במיוחד חג שמחת תורה בשנת 1993. הייתי אז בחור צעיר, והוזמנתי יחד עם קבוצה נוספת של תלמידי ישיבה לעיר מטולה לכבוד החג. הרב ברוך פכטר זצ"ל רבה של מטולה ביקש מקבוצת בחורים מישיבת "קול תורה", "חברון" ועוד להגיע לעיר בחג ולשמח את תושבי האזור, וביניהם החיילים ששמרו על הגדרות.
באותה שנה בחודש יולי, נערך מבצע "דין וחשבון". האווירה בארץ היתה קשה ומדוכדכת. הצפון הופגז מדי יום ביומו ותושבי העורף לא ראו את האור בקצה המנהרה. היתה אווירת נכאים ברחובות כך שלחגוג היה דבר לא פשוט בכלל. ובכל זאת. כשרעמי התותחים ברקע, התחלנו לשיר ולשמוח לכבוד התורה ברחובה הראשי של מטולה. אט אט התמלא הרחוב בעוד ועוד אנשים מבני המושבה. נוטשים את המקלטים ויוצאים, אולי בפעם הראשונה לאחר תקופה ממושכת, לרחובה של עיר. לשמוח עם התורה הקדושה. היו אלו ריקודים יוצאים מן הלב. שמחה מהולה בדמעות. גם כיום, שנים לאחר מכן, אני מתגעגע לטעם השמחה שהייתה לנו שם. האחדות, תחושת הערבות, גאוות היחידה שאפפה את האוויר.
כעבור מספר שנים התחתנתי עם ילידת חדרה ובאופן ברור ידעתי שאני לא הולך לגור כמו חבריי בבני ברק, אשדוד קרית ספר או ירושלים, אלא באמת להגיע למה שנקרא 'הפריפריה' מבחינה חברתית, תורנית, וכך הגענו לחדרה. לאחר 3 שנים בחדרה, בהן לקחתי חלק במיזמים חינוכיים שונים, ראיתי צורך עמוק של אנשים רבים בחינוך לזהות יהודית. אנשים שלא מגדירים עצמם כדתיים אבל רוצים שהילדים שלהם ידעו קצת על היהדות, על ההיסטוריה ועל השורשים - וכך הקמנו את בית הספר "מדעים ויהדות", ממש יש מאין.
אז מה יש יותר. מדעים או יהדות?
מדעים ויהדות - כשמו כן הוא. שילוב. בית הספר נפתח עם תפילה, ממשיך עם אקטואליה של פ"ש או החגים המתקרבים ולאחר מכן מתנהל בשילוב עם שאר המקצועות כבית ספר רגיל לכל דבר. אנחנו מגדירים את עצמנו כבית ספר יהודי שלא מתבייש בכך, אף אחד פה לא מסתיר את לימודי היהדות, לצד כמובן הכלה מוחלטת לכל סוגי האוכלוסייה שמגיעה.
ההורים אגב מאוד מפרגנים על המהלך, זאת עובדה שבמשך כל שנה אנחנו עולים בביקוש. הרעיון שלנו הוא שאנחנו פונים לאוכלוסייה מגוונת מבחינה סוציו-אקונומית, זאת אומרת גם מהשכונות היותר חזקות של חדרה וגם מהיותר חלשות. גם המיקום שלנו סמלי. אנחנו יושבים במרכז העיר. למעשה, הקמנו את המקום בכניסה לשכונה חדשה והדבר הביא איתו משפחות לשכונה. יש גם הסעות שמביאות את כל הילדים מכל רחבי העיר. כל ילד שרוצה להגיע אנחנו נדאג להביא אותו, מכל מקום. אנחנו שומרים כל הזמן על אינטגרציה מוחלטת של דתיים-חילונים, של מעמד, כמו 'מיני ישראל' אני קורא לזה.
המשך פעילות הקירוב מצריכה את העזרה שלך. להשתתפות בפעילות החשובה הכנסו>>>
מה החזון שלך?
החזון שלי הוא דבר שמתהווה כל הזמן. בגדול - לאחד את החברה בישראל, לקרב לבבות. בפועל זה אומר לקחת יוזמה ערכית, חינוכית, יהודית, ולהוריד אותה לפרקטיקה. לכל יוזמה חינוכית שבאה לפתחנו אנחנו לא מסוגלים לומר את המילה "לא". לא לילד שמגיע ממשפחה מורכבת, או לכאלו שצריך לדאוג להם גם לפתרון אחר הצהריים, והדוגמאות רבות. ככה הגענו גם להקמה של התיכון. אמרנו: 'אוקיי יש לנו בי"ס יסודי. מכאן לאן אנחנו ממשיכים? כך גם לגבי המעורבות שלנו בבית הספר ללקויי תקשורת, אשר הגיעה מפנייה של הורים שאמרו "הרב, אנחנו צריכים את העזרה שלך" וזה המשיך לפרויקטים אחרים שאנחנו עושים. משם הגענו גם לסיפור של רווחה, כי בסוף ילד רעב לא יכול ללמוד, אז זה אומר גם לעזור למשפחות של אותם ילדים, במיוחד לקראת החגים, ועוד יוזמות רבות. למשל עכשיו אנחנו מתכננים יריד תחפושות ב-5 שקלים לתחפושת. בשביל שכל מי שרוצה יוכל להיות מחופש ושמח בפורים.
אנחנו פונים היום לציבור, בפעם הראשונה מזה עשרים שנה שבה אנחנו משתדלים להתמודד לבד, משום שאנחנו מרגישים שהיוזמות מגיעות אלינו כבר ממש בצרורות ואי אפשר לעמוד מהצד ולהגיד "אני לא יכול, ואין לי משאבים. החזון שלי הוא שבעוד מקומות יקומו כאלו בתי ספר. יש לנו כיום שלוחה ברמת-אביב שהולכת ומתפתחת, יש שם כבר כמעט 200 ילדים שזה גם משהו יחסית חדש בחמש השנים האחרונות. מנהלים רבים מרחבי הארץ, חברי כנסת ושרים באים לראות אותנו וללמוד את המודל שלנו. היום אנחנו בעיקר רוצים לחזק אותנו פנימה בשביל שנוכל להמשיך ולהשפיע החוצה.
אילו קשיים אתה חווה בדרך למימוש החזון?
תראה, יש הרבה הפתעות. לפתוח תיכון בחדרה, למשל, היה משהו מתבקש אבל לא צפינו עד כמה זה יהיה מורכב ומאתגר. זה דרש מאתנו לגייס המון כסף מבחוץ, בכדי שנוכל להעניק לתלמידים את כל הצרכים, זה אתגר שאתה מבין לעומק רק כשאתה בתוכו. אף פעם לא חשבנו לפרוש, אבל ברור שהקושי מלווה אותנו. לכן היום יותר מתמיד אנחנו צריכים את החיזוק של הציבור. גם באשר לבית הספר לילדים עם אוטיזם שדורש מאתנו המון צרכים והתארגנויות על בסיס יומי. האתגרים הגדולים הנוספים מגיעים לקראת החגים בהם אנו יוצאים במבצעים מיוחדים של קמחא דפסחא וקייטנות לכל ילד, כדי שלא יהיה אף ילד בחוץ. דברים כאלו שמים אותנו לפעמים בחרדה מסוימת אם נצליח לשרוד את האמירה שלנו. שלא תישאר משפחה ללא צורכי החג בחדרה והסביבה לקראת פסח זו אמירה שאנחנו לפעמים מתלבטים אם אנחנו יכולים לעמוד מאחוריה. אז בהחלט יש קשיים וחששות אבל אנחנו מצפים לישועה ועושים את המיטב.
אתה שומע לפעמים קולות שמנסים להחליש אותך?
בכל יום יש קולות כאלו וכל יום אתה צריך להוכיח מחדש. שאלת השאלות הקלאסית של אנשים שבאים לבקר: "טוב, אבל איך זה עובד? הרי הילד לומד לקבל משהו פה, ובבית הוא משהו אחר, זה הרי פרדוקס" לשמחתי, היום הרבה יותר קל כי אנחנו אומרים: הנה, יש מציאות של 20 שנה שהדבר הזה עובד, וגם אם אנחנו לא יודעים בדיוק להסביר אם יש לנו נוסחה, וגם אם זה לא משהו שאפשר להעתיק אותה אחד לאחד - בסופו של יום יש כאן משהו שעובד מצוין, אז הכל בסדר. תודה לאל זה גם ממשיך אחרי בית הספר. אנחנו מאוד גאים בבוגרים ובבוגרות שלנו. אני עצמי מוזמן מדי פעם לחתן בוגרים וזו התרגשות מאוד גדולה. אין לי ספק שכל אחד יוצא עם מטען רוחני וגם כמובן לימודי אל העולם הגדול. אנחנו רואים את התפתחות התלמידים, שומעים את ההורים ומדברים עם התלמידים הבוגרים שמגיעים לפה. אז נכון, השאלות עדיין נשאלות אבל היום אנחנו הרבה יותר רגועים לגבי התשובות.
ספר לנו קצת על בית הספר "פאר צור", מהי הייחודיות שלו?
'פאר צור' זה כמו הילד הקטן שלנו שבעצם לקחנו עליו חסות, זהו בית ספר ממלכתי לילדים עם אוטיזם ואנחנו חולקים ממש את אותו קמפוס, כאשר המיוחדות היא הקשר בין תלמידי התיכון שלנו לבינם. התלמידים חונכים אותם אישית בפעילות רבה יחד, אם זה בגינות טיפוליות, אם זה במקהלה, אם זה לבנות סוכה, או לשמוע תקיעת שופר בבית כנסת, פשוט להיות כמו אח גדול בשבילם. זה מקום קסום שאפשר פשוט להגיע אליו ולא לרצות לעזוב אותו כל היום. אנחנו מוצאים גם פתרונות לשהייה ולימוד בשעות אחה"צ וגם בשבתות - בהם תלמידי התיכון לוקחים אותם קצת כדי להקל עליהם ועל ההורים בבית. בפאר צור נמצאים ילדים ברמה בינונית ומעלה שחלקם לא יודעים לדבר, חלקם אפילו לא גמולים ב 100%, ואני מדבר על בית ספר. זה אתגר גדול ואנחנו משתדלים לתת את המענה הכי טוב שאפשר עבורם.
איך הגעתם לאוכלוסייה הזו?
בית הספר הזה היה קיים שנתיים בפרדס חנה באזור תעשיה 'שכוח אל' מה שנקרא. ראש העיר קיבל החלטה בפנייה של ההורים שבית הספר הזה יגיע לחדרה. העירייה חיפשה מקום מתאים ולשמחתנו זכינו. אצלנו יש אווירה כפרית, עצים וחצר מאוד גדולה לכן הוחלט להעביר לכאן את בית הספר. מאז הקמתו כאן אנו זוכים ללוות אותו מדי יום.
האם אתה רואה פירות מההשקעה שלך?
לשמחתי ממש בכל יום.
בין אם מדובר בזוגות רבים שאני זוכה לחתן, גם חילוניים. בוגרים מבקשים אפתח להם את תיק הנישואין ואחתן אותם, שזה אחד מרגעי השיא שאני רואה, מעין סגירת מעגל. זה מתבטא גם ברמה היומיומית, לראות ילד שנכנס לאיזה קושי מסוים והתגבר עליו, משפחה שהצלחנו לעזור לה, ורבות הדוגמאות. גם בערבים אנחנו מפעילים בית מדרש לכל מי שליבו חפץ. כל ערב בשעה 20:00 רב מחנך מעביר בו שיעור וכל מי שרוצה ללמוד גמרא, קצת על החגים, קצת הלכות מגיע לשם. ב"ה מדובר בהרבה חבר'ה. מדהים לראות את זה בעיניים. אין שם לא פרסים ולא צ'ופרים יש פשוט אווירה טובה של חבר'ה שבאים מיוזמתם. גם כשקר בחוץ וגשום, תלמידים באים, יושבים ולומדים וזה נראה כמו בית מדרש חי ופעיל. לא מובן מאליו, אפילו מפתיע, ההפך ממה שאנחנו רגילים לחשוב על הנוער, ואלו נערים שבבית הם בהחלט לא דתיים. זה ממשיך בהתנדבויות, כמו קמחא דפסא שאין כמעט תלמיד שלא שותף בעניין הזה, אם זה בליווי של הילדים האוטיסטים, אם זה בפרויקטים אחרים, זה ממש יום יום שעה, וממש רואים שהנוער - תן לו את האפשרות לבחור הוא בוחר בטוב רק תן לו את האפשרות לבחור. גם באחוזי הבגרות אנחנו מצליחים לעלות. אנחנו בסך הכל שנה שנייה שמוציאים לבגרות ואנחנו כבר עוברים את ה-90% , וזה כאשר אצלנו התיכון לא בורר את תלמידיו, הוא מקבל את כולם. אנחנו מאוד גאים בתוצאה של הלימודים הכלליים אצלנו שהם ברמה גבוהה מאוד. אז ברוך השם זוכים לראות פירות ויש בעשייה הזו הרבה סיפוק והרבה הצלחות, לצד האתגרים והקשיים כמובן.
המשך פעילות הקירוב מצריכה את העזרה שלך. להשתתפות בפעילות החשובה הכנסו>>>
האם אתה מוכר גם בציבור החילוני?
אפשר לומר שכן. כמעט מדי ערב אני יוצא לחתן זוגות חילונים עם המון אהבה והרבה שמחה, כשלעיתים מדובר במקרים ממש מורכבים, של כאלו שנשבעו שלא יתחתנו כדת משה וישראל ויהי מה, כאלו שנשבעו שהם לא נכנסים לרבנות ויתהפך העולם, ויחד אנחנו מצליחים למצוא את הרצון הפנימי שלהם, לדלג על הקשיים ובסוף להצליח לפתור את הבעיות ולעמוד בהתרגשות רבה בחופה ולקיים אותה כדת משה וישראל. חלק מהחופות מתקיימות בשעות לא שגרתיות, חלקן גם במקומות לא שגרתיים.. אני אומר תמיד שהנוסחה היא לשמוע את הזוג, להבין מה קשה לו, ואז לבוא מתוך הסברים של למה כל כך חשוב ההמשך של המסורת ושל השלשלת ושל מירוץ הלפיד הזה של הנישואים, כמו הסבא וכמו הסבא של הסבא וכולי. כשבאים עם הגישה הנכונה זה עובד. רוב עם ישראל מחובר ורוצה רק שקשה לו לפעמים עם הממסד, קשה לו לפעמים עם הסטיגמות, ממה שהוא שומע בתקשורת וכד', אבל כשאתה יושב איתו באמת מתוך אהבה והבנה, אז מוצאים כמעט את כל הפתרונות.
האם אתה מתעסק בתחומים נוספים מלבד עולם החינוך?
כן, אתן לך את "קהילת הפארק" לדוגמה. זה סיפור מאוד מעניין. בשכונת הפארק בחדרה הקמנו קהילה לפני כחמש שנים. בית הספר שלנו הוא הבניין הראשון שהוקם בשכונה. היום מדובר על כ-5000 יחידות דיור. מפה לשם, לא היה מתוכנן שם בכלל בית כנסת כי אמרו "זו שכונה חילונית לא צריך ביכנ"ס לא צריך שום דבר". באותה תקופה במקביל עשיתי שיפוץ לבית. חיפשתי בינתיים בית לשכור, ואז אמרנו 'בוא נעבור לשכונת הפארק', נשכור שם בית בשכונה החדשה. ואז אמרנו "רגע, איפה מתפללים"? לא היה שם מקום כזה עדין. אז פנינו למשרד מכירות של ידיד שלי שהיה שם ואמרנו לו "תשמע, בשבת תשאיר לנו את המשרד, ותבטל את האזעקה - נתפלל שמה. וכך היה. הבאנו קצת בחורים מהישיבה פה ואיך שהוא עשינו מניין ביחד עם הרב יעקב שובע שהיה אברך צעיר אז, והתחלנו ממש עם שלושה אנשים מהשכונה וכמה בחורים נוספים שהבאנו להשלים את המנין. לאט לאט הדבר התפרסם ויותר אנשים הבינו שיש שם מניין, מה שגרם לעוד משפחות להגיע, והמקום היה כבר צר מלהכיל וגם משרד המכירות נסגר כי כבר גמרו למכור את הדירות, אז עברנו להתפלל בגן ילדים של מדעים ויהדות למשך כמה חודשים, ולאחר מכן על אף שחזרתי לשכונה שלי אל הבית שכבר שופץ, לא עזבתי את שכונת הפארק ואני הולך לשם עד היום בכל שבת במשך חצי שעה. היום יש שם קרוואן גדול של 250 מטר שבו מתפללים כל שבת מעל 300 איש. עכשיו אנחנו מתכננים להקים בניין גדול ביחד עם חב"ד במקום, שגם הם מתפתחים, בניין שיכיל גם את המניין המרכזי שלנו וגם עבור בית חבד להתוועדויות וכאלו..
אנחנו משתפים פעולה עם כל מי שבא ואומר אנחנו בעד עם ישראל ובעד מסורת ישראל. כל מי שבעד למצוא את המכנה המשותף הרחב היהודי אנחנו איתו. אני חושב שזה סוד ההצלחה. גם בחדרה אגב, שזו עיר מאוד מיוחדת באחדות ובשיתוף פעולה בין כלל הגורמים התורניים הדתיים, וזה סוד ההצלחה פה כבר מעל 20 שנה ב"ה.
בנוסף, זכיתי ואני גם חבר מועצה קדנציה רביעית מעל 17 שנה. כנציג ציבור אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. גם בבחירות שנערכו, התמודדתי תמיד במפלגות שמאחדות. התחלתי במפד"ל, לאחר מכן באיחוד הדתי, וכשלא היה איחוד דתי אז הלכתי עם הליכוד, ולאחרונה אני בסיעת העיר - העיר של כולנו, ואני גאה להיות חבר מועצת העיר ולייצג את האוכלוסייה הכי מגוונת שיש שזה ממש עם ישראל כולו יחד שבטי ישראל וזה משהו שאני מצטט אותו כמעט בכל מאמר שאני כותב ובכל טור שאני מוציא ואני גאה בזה. אני כותב בכיכר השבת טור קבוע ובוואלה.
מכל העשיה שלך, מהו הדבר שאתה הכי גאה בו עד היום?
קשה לי לשים אצבע על משהו. אני גאה מאוד ש"מדעים ויהדות" שלנו מגיע לרמה של חיקוי במקומות אחרים, וכשאומרים לי 'באנו ויישמנו לפחות חלק ממה שאתם עשיתם וזה עובד' זה משהו שאני מאוד שמח לגלות. אני גם שמח מאוד על התגובות שאני מקבל מהציבור. פתאום אני מבין שהציבור מעריך ויודע ורוצה להיות שותף שזה דבר מרגש ומחמם את הלב.
לסיכום, לו היתה לך אפשרות לומר משהו אחד אל כל עם ישראל: מה היית בוחר לומר?
אנחנו לפני מערכת בחירות נוספת, ורואים פילוגים וסכסוכים. אבל אל ניתן לזה להטעות אותנו. גדול המאחד על המפריד ובסוף בסוף כולנו באמת כל שבטי ישראל בני איש אחד ליעקב אבינו לישראל ופשוט צריך לעצור רגע להתבונן ולהיות שמחים באחריות הקולקטיבית שלנו, בערבות ההדדית, אנחנו מרגישים את זה יום יום, ואסור לתת לרוחות של הסכסוך והפילוג לחדור לתוכנו. בסוף עם ישראל הוא עם אחד.
המשך פעילות הקירוב מצריכה את העזרה שלך. להשתתפות בפעילות החשובה הכנסו>>>
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות