מריבות בשולחן שבת? הילד מחפש את הזהות העצמית

בשבת אנחנו נמצאים עם הילדים הרבה יותר מכל ימות השבוע. לא פעם מתעוררים קונפליקטים, מתעוררות סוגיות חינוכיות דווקא סביב שולחן השבת.

איך המריבות על המקום שלי ליד שולחן שבת קשורות להגדרת הזהות העצמית?

נדמיין את הרגע בו חוזרים מבית הכנסת, ערב שבת, כל אחד תופס את המקום שלו ומתחילים להישמע קולות של מריבה: "אני יושבת כאן". "אני לא יושב ליד שניכם, אין סיכוי". "זה המקום הקבוע שלי!".

לכאורה, כאשר נשמעים הקולות הללו, נשמע לרגע שהילדים אכן רבים על מקום, אומרת ענבל אלחייני, בראיון לתוכניתי 'בואי בשלום' ברדיו קול ברמה. אלחייני היא בעלת תואר שני במדעי החברה, מטפלת מוסמכת ב- NLP ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.

היא מסבירה כי במקום בו האמת מצויה, כשמביטים לעומק, רואים שהם רבים על המקום שלהם במשפחה, על מעמדם, על עד כמה הם נראים בעלי מקום ומשמעות בעיני האחר. כל אחד רוצה להיות חלק ממשהו כי למעשה המקום שלי גודר אותי. יש נקודה בחלל שממנה אני משקיף על העולם והעולם רואה אותי. כל אחד בוחר את המקום הזה – שמאפשר לו לדעת מי הוא בעיני עצמו ולגרום לאחרים לדעת אודותיו.

זה ממש לא המקום השני משמאל, זה שטחי לדון בנושא ברמה הזו.

אנחנו לא מספיק חדרנו לעומק הדברים ואז כשנשאל ילדה מה זה משנה היכן את יושבת? הילדה לא תדע להסביר, אבל ברובד העמוק יש משהו שהוא נקודת חיות, כשילד יודע את המקום שלו – הוא ידע אותה גם כשיגדל. צריכים להגדיר את זהות הילד, וילד שאינו מכיר את מקומו, הדבר ילווה אותו גם כמבוגר.

יש כלי שנקרא הבדלה ויש כלי שנקרא ייחוד.

כלי ההבדלה אומר, שאני בוחר שלא להידמות לסביבה ואז נוצר קו אנכי וזה קו שמפריד אותי מהסביבה. ביני לבין כל מי שלא דומה לי. ההבדלה עונה על השאלה מי אני לא. כדי לענות על מה אני כן, יש כלי הייחוד. במה אני מיוחד שמייחד אותי מהשאר? היא בונה מבנה תלת קווי שבנויה על מלבושי הנפש: מחשבה דיבור ומעשה.

הכלים הללו בונים את האישיות שלי. מלחמה על המקום היא מלחמה על זהות קיומית.

טיפ: כן מומלץ שלכל אחד יהיה ברור מה המקום שלו והיכן הוא יושב. יחד עם זאת, במשך השבוע כולו יש זמן לחזק את המקום האישי של כל אחד לפי החוזקות שלו וכך לאט לאט זה יגרום לו להרפות מהמקום הפיזי וזה ממש לא יפריע לו אם הוא יושב כאן או במקום אחר, כי הוא בטוח בעצמו ובמקום שלו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!