אשקלון וסביבותיה - היסטוריה ומורשת בארץ פלשת

המוזיאון הפתוח בנגבה - מאה וארבעים גיבורים

קיבוץ נגבה, השוכן בין כביש מס' 3 וכביש מס' 35, כעשר דקות נסיעה מזרחה מאשקלון, הוקם בשנת 1939 במסגרת ישובי חומה ומגדל. כשעלה על הקרקע היה הישוב הדרומי ביותר בארץ ישראל. בשל מיקומו זה, היווה בקרבות העצמאות יעד למתקפות חוזרות ונשנות של הצבא המצרי שביקש לעלות צפונה, אל לב המדינה שבדרך.

עלילות הגבורה של מגיני נגבה – כ-140 איש, חברי הקיבוץ יחד עם לוחמי גבעתי, שעמדו מחופרים ומצוידים בנשק קל בלבד מול יחידות צבא סדיר, מטוסים וארטילריה של האויב המצרי – נעשו מיתוס של מורשת קרב. רק בסוף שנת 1948, משנכבשה בידי כוחות צה"ל משטרת עיראק-סואידן (ראו בהמשך), שחלשה על הקיבוץ, הוסר המצור מעל נגבה והיא שבה וקמה מהריסותיה.

במוזיאון הפתוח שבקיבוץ מובאים פרקים מסיפורי לידתו של המקום ועמידתו ההרואית בקרבות מול המצרים. פרקים אלה מומחשים באמצעות דגם משוחזר של החומה והמגדל, הטרקטור הראשון, מגדל המים, הטנק המצרי שנבלם בכניסה לקיבוץ ומוצג כאן, אנדרטת הלוחמים המרשימה של נתן רפופורט, וגם בית העלמין, בו קבורים חברים ולוחמים.

מצודת יואב בית חטיבת גבעתי - כבר לא המפלצת שעל הגבעה

בין קיבוץ נגבה לגבעה שעליה נמצאת מצודת יואב, המרחק הוא רק כמה מאות מטרים. בראש הגבעה ניצב בניין המשטרה אשר הוקם ב-1940 בידי הבריטים, שבתום שלטונם בארץ מסרו אותו לידי הערבים. הוא נקרא אז משטרת עיראק סוידאן. עם פרוץ קרבות מלחמת השחרור הוצבה בו יחידת עילית סודאנית, מצוידת היטב, שמיררה את חיי החברים בנגבה. "המפלצת שעל הגבעה" הם קראו לה. רק לאחר שלושה נסיונות כושלים עלה בידי חיילי גבעתי לכבוש את הבניין, והוא קיבל שם עברי – מצודת יואב – ע"ש יצחק דובנו, הוא "יואב", מפקד נגבה שנפל בקרב.

כיום משמש בניין המשטרה הגדול כבית חטיבת גבעתי. בבניין מצוי מוזיאון ובו שתי תערוכות מתחלפות; אגף דיגיטלי, המציג באמצעים אינטראקטיביים את מסלול ההכשרה והאימונים של החטיבה בצד סיפורי קרבות של גבעתי המתחדשת; עוד יש כאן קיר זיכרון ועליו שמותיהם של כל חללי היחידה; חדר זיכרון; תצוגת כלי נשק ורכב קרבי ישראליים ומצריים; ספרייה ומרכז הדרכה. מחוץ לבניין – אמפיתיאטרון לכנסים ומגדל תצפית, ממנו נשקף מה שהיה פעם שדה דמים והיום הוא שדה פרחים.

גן שעוני השמש באשקלון - כל שעה יפה לביקור

אנחנו פונים מערבה, לאשקלון, שבזכות מיקומה הנוח, חופיה ואתריה הארכיאולוגיים, מהווה נקודת משיכה תיירותית.

נתחיל בקטן – בגן שעוני השמש, הממוקם בשכונת אפרידר, בקצהו של מה שהמקומיים מכנים "הדשא הגדול". שעוני השמש שבהם מדובר משולבים בפסל הברזל והבטון שיצר האמן יגאל תומרקין, ובמרכזו עמוד פלדה. על המדשאה המטופחת אפשר לקחת את הזמן, להתרווח בנחת ולהתבונן בקסמי הים הנפרשׂ בסמוך.

בעוד השעונים מראים את השעה בהווה, יש גם אפשרות לעשות גיחה אל העבר, אך בעניין שונה לחלוטין. צריך רק לחצות את הכביש שבשולי גן שעוני השמש, שם מוצג מקבץ מרשים של סרקופגים (ארונות קבורה מאבן) מהתקופה ההלניסטית, ובהם כאלה שנחשבים היפים בסוגם בעולם.

גן לאומי אשקלון - כל ההיסטוריה במקום אחד

נמשיך במסע הארכיאולוגי. כל ההיסטוריה בת 5,000 השנה של אשקלון, לתקופותיה השונות (כנענית, פלשתית, פניקית, בבלית, הלניסטית, רומית, ביזנטית, ערבית וצלבנית), מרוכזת באתר העיר הקדומה, המוקפת סוללת עפר ענקית, שבגן הלאומי.

השיטוט בין הממצאים והשרידים בגן הוא מסע מרתק בזמן. נפתח בשער המקושת, המוכר כקדום בעולם (1850 לפני הספירה), שהוא אחד משערי העיר הכנענית שהיתה במקום. במורד הסוללה נמצא מקדש כנעני, ובו פסלון הבעל בדמות עגל עשוי ברונזה ומצופה כסף. מכאן נצפה על צפון ומערב העיר החדשה ועל החוף היפהפה שמתחתינו.

כשנרד לאורך שביל המצוק דרומה, ייחשף לעינינו חלק מבית הקברות לכלבים, ששימש כנראה את הימאים הפניקים לקבורת כלביהם. בהמשך נשתאה – כיוון שלא ידוע למה נועדו – למראה עמודי השיש התקועים בסוללה, ופניהם לים. כשנמשיך לאורך החוף ניתקל בחלקי חומה ובבורות לאגירת מים, ששימשו את תושבי העיר לתקופותיה.

עוד בגן: שרידי בזיליקה מוקפת טורי עמודים ומרוצפת שיש, שברי עמודים ופסלי אלים רומיים, שרידי גדרות ובארות מהתקופה הערבית. כל אלה, ועוד, מלמדים על מקומה החשוב של אשקלון לאורך ההיסטוריה.

צעידה בת דקות אחדות מהגן תביא אותנו אל חוף רחצה מסודר. אולי כדאי שנשב כאן בנחת, נצפה על הנמל העתיק ועל שני הנמלים הקטנים (נמל קו צינור הנפט ונמל הקירור) ונחשוב איך הזמן רץ.

בית הדבש והדבורה ביד-מרדכי - המקום הכי מתוק בטיול

נסיים את הטיול ביד-מרדכי, כמחצית שעת נסיעה דרומה מאשקלון על כביש מס' 4. כמו לנגבה, גם ליד-מרדכי (ע"ש מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה) סיפור גבורה משלה, שגם הוא מונצח בשטח הקיבוץ – במוזיאון "משוֹאה לתקומה" ובאנדרטה לזכרו של אנילביץ'. המוזיאון והאנדרטה נגישים לבעלי מגבלות ניידות.

אבל פנינו מועדות לבית הדבש והדבורה – מרכז המבקרים של מכוורת יד-מרדכי, שהיא הגדולה בארץ (5,000 כוורות). כאן נוכל לקבל תשובות לכל השאלות על הדבש, שלא היה לנו את מי לשאול. נצפה, מבעד לקיר זכוכית, על עבודת הדבוראי, עם הסברים על הטיפול בדבורים ועל תהליך רדיית הדבש. נתבונן בכוורת זכוכית שקופה ונראה בתוכה את תאי הדונג המשושים – מקצתם מלאים בדבש, מקצתם באבקת פרחים צהובה ואחרים ברימות, שתוך ימים אחדים יהפכו להיות דבורים. סרטוני וידיאו ילמדו אותנו על החיים בכוורת, ויציגו את הפועלות החרוצות המופקדות על איסוף הצוף, את מלכת הדבורים (המטילה באביב 2,000 ביצים ביממה) ואת הזכרים שנועדו להפרותה.

לבסוף, אחרי שנלמד גם על מסלול הפיכתו של צוף הפרחים לדבש, נקנח בטעימות של דבש לסוגיו, מלוות בהסברים על מוצרי הבריאות המופקים מהכוורת. אין ספק, מכאן נצא עם טעם מתוק בפה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!