אוהבים את אלי, כועסים על ציפי

בבוקרו של יום רביעי קיבל את פנינו בניין הכנסת כשהוא שומם למחצה. סיור מהיר בלשכות השונות של ח"כינו החרדיים העלה תמונה ברורה של חופש. פה ושם איישו מזכירות חרוצות את עמדותיהן, מספרות על הח"כים המתמידים ש"למרות שמדובר בפגרה, ממשיכים לעבוד כמעט כרגיל", אבל בלחישה, ושלא לציטוט, נוכל לספר לכם כי רובם דאגו לממש את זכותם הדמוקרטית - לנופש.
מי שיכול היה לסדר לעצמו סידור עבודה בחו"ל, עשה זאת. אחרים נסעו לשם 'על חשבון הבית', והיו שהסתפקו בחופשה ישראלית. המסדרונות, יש לומר, היו ריקים כמעט לגמרי מכל נבחר ציבור חרדי.

בחדר ההרצאות התכנסה באותה עת ועדת החינוך התרבות והספורט לדיון חשוב, הקשור בפתיחת שנת הלימודים. היו שם כל המי ומי, אבל לא נראתה שם אף דמות חרדית. לא ראשי ערים, לא מנהלי מוסדות, לא נבחרי ציבור.

הציבור החרדי, מברר, יודע לשמור בקפידה על חופשת הקיץ שלו. ואולי שומרים עליה, עבורו, ילדיו/נכדיו המשועממים, המבקשים להם אבא/סבא של 'בין הזמנים', כפיצוי עבור כל השנה כולה.

זה החופש שלהם

כאשר ניסה ח"כ אגבאריה מחד"ש לקונן מרה על מצב בתי הספר במגזר הערבי, הבטיח לו יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב מהבית היהודי, להקדיש דיון 'מיוחד' למגזר הערבי. "הדיון הפעם היה כללי", הסביר לי דוברו, שי דורון, שנכח במקום. כאשר ניסיתי ללחוץ ולהבין ממנו מדוע נעדרה מהמקום הנציגות החרדית, והאם יש לכך משמעות כלשהי, ביקש לדון אותם לכף זכות: "אל תשפוט אותם, זה החופש שלהם".

בלי לשפוט אותם רק נציין את העובדות. מי שמקפידים על נוכחות בוועדות החינוך השונות הם חברי הכנסת הרב חיים אמסלם והרב מנחם אליעזר מוזס, שניהם חברים בוועדה. הפעם הם נעדרו. אגב, בדיקה מהירה העלתה כי בלשכתו של ח"כ מאיר פרוש 'עסקים כרגיל' וכי העבודה שם מתנהלת בקצב רצחני למדי. אולי זו הסיבה שנציגינו אינם מיחסים חשיבות של ממש לוועדה כזו או אחרת, ויודעים שיש להם על מי לסמוך. פניה ישירה אל גפני, כהן, או כל אוזן חרדית קשבת אחרת, תביא לתוצאות טובות יותר.

מסלול עוקף דמוקרטיה, אבל מסלול יעיל.

אם ניסינו לחפש נציגות עירונית כלשהי, כשלנו גם בכך. הערים החרדיות: בני ברק, ביתר עילית, עמנואל או מודיעין עילית לא טרחו לשלוח נציג מטעמן, כדי להציג את בעיותיהן.
ויש להן בעיות רבות.

בפתח פגשתי את הנציג התל-אביבי אריק שוע, מנהל המחלקה לרווחה ושיקום בחינוך. הוא התחייב בפני שבין השאר יביא בפני הוועדה גם את בעיותיו וצרכיו של המגזר החרדי והדתי בתל-אביב, וכי מוסדות החינוך החרדיים בעירו מקבלים "לא 75% כמו שדורש חוק נהרי, אלא 100% ויותר".

בסקירה מהירה שלף מזיכרונו נתונים על בתי הספר החרדיים בעיר, אפילו את מספר התלמידים בכל אחד מהם זכר על-פה. לא, הם לא מתלהבים לתקצב בתי ספר שאינם מוכרים, שכן הדבר מהווה פתח לאוכלוסיות "לא יהודיות".

בימים האחרונים עשו הוא וחבריו מאמצים כדי לשכנע את אחד מבתי הספר של חב"ד בעיר להפוך למוכר ולרשמי, בינתיים ללא תוצאות. יש לו הסברים לכל דבר, והוא בהחלט גם מכיר את מפת האינטרסים השונים.

אם אתה חרדי תושב תל-אביב, אתה מסודר מבחינת מוסדות הלימוד לילדיך, נוכל לסכם את השיחה איתו בכמה מילים. לא תמצאו שם כיתת לימוד קראוונית לא בש"ס, לא בחינוך העצמאי, ולא בחב"ד.

ואולי עצם העובדה שעירייה 'עשירה' ובעלת אמצעים כמו תל-אביב טורחת לשלוח מנהל מחלקה מטעמה לוועדה, הגם שהיא נערכת בימי החופשה, היא זו המצביעה על רמת האכפתיות והאחריות שמגלים פרנסיה. ועדה פחות חשובה או יותר חשובה, ייצא ממנה משהו מעשי או לא ייצא ממנה משהו מעשי - נציג רציני צריך לשלוח, אז שולחים.

אגב, גם שלושת ילדיו הקטנים של אריק נותרו בביתם, וכמו ילדינו שלנו גם הם אמונים על אמנת ה'משעמם לי', כפי שהוא מיטיב לתאר זאת.

יחי ההבדל ה'קטן'

חייבים להיות הוגנים עם האיש, ולהעניק לו את השבחים המגיעים לו: כשזבולון אורלב מנהל ועדה, הוא יודע בהחלט איך לעשות זאת. לא בכדי הוענק לו, לפני מספר חודשים, אות אביר איכות השלטון בידי התנועה לאיכות השלטון, על "מתן גיבוי לביקורת הגונה, ישרה, ובלא פשרות".

כאשר ניסתה אחת מנציגות משרד החינוך לגמגם בתשובתה בדבר ביצועו של ניסוח תקנון כלשהו, לא ויתר לה אורלב. "כמה זמן יידרש לכם כדי להשלים את כתיבתו?" - דרש לדעת.

משגמגמה בתשובתה, לחץ בעקשנות: "זמן, אני דורש לדעת כמות של זמן".

היא נכנעה לבסוף, הפטירה משהו אודות "30 יום", והוא מיהר לדרוש ממזכירת הוועדה להזדרז ולרשום זאת, שחור על גבי לבן. "תרשמי 90 יום. יש חגים, ואני מוכן להאריך את הזמן. גם 90 יום מגיעים בסופו של דבר", אמר בלארג'יות בלתי מתפשרת.

רשימת הנושאים הייתה ארוכה, וכל אחד מהם חשוב לא פחות מקודמו. איך נערכת מערכת החינוך כדי לקדם את פני שפעת החזירים? (צמרת משרד הבריאות בחו"ל, הנושא ידון מחדש בוועדה שתתכנס ב-26 לחודש); איך מתמודדים עם בעיות הנגישות של תלמידים נכים? מפגעי בטיחות בבתי הספר, שירותי האחיות בבתי הספר, מפעל ההזנה ועוד ועוד.

היה קשה שלא לערוך את ההשוואה החולפת במוח מבלי משים.

יחי ההבדל ה'קטן'. בעוד הם מדברים על מפגעים הנובעים משיפוצים כלליים שהותירו אחריהם מפגעים, אצלנו נאבקים כדי לקבל שקל לקצת צבע. בעוד בבתי הספר שלהם, מדברים על דרישה למעליות כחלק מנושא הנגישות, בבתי הספר שלנו, המתנהלים בחלקם הגדול מתוך קראוונים בלתי תקניים, אין כל צורך במעלית...

ולא נמשיך את הרשימה.

היא ארוכה למדי.

שתתבייש לה ציפי לבני

במזנון הכנסת העסקים ממש לא כרגיל. המזנון הבשרי סגור ומסוגר, ורק החלבי פועל במתכונת 'פגרתית'. זה עתה יצא הזכיין הקודם, ואת מקומו ממלאת, באופן זמני ולחודשיים הקרובים בלבד, רשת cafecare. "אתמול ביקרו כאן קבלנים המתכוונים לגשת למכרז, נקווה שיבחרו זכיין חדש מתאים", אומר אחד ממשגיחי הכשרות, הממשיך לפקח גם אצל הזכיין החדש.

לצד השולחנות התכנסו מספר אנשים, וביניהם יהודי היושב על כסא גלגלים. אט-אט עלתה שיחתם לטונים גבוהים, כשאני מצליח לקלוט כל מילה. זה עתה יצאו מישיבת הוועדה, ונושא הטיפול בנכים עמד במרכז שיחתם. בשלב מסוים הצטרפתי אליהם, ביקשתי לתעד את הדברים, והם נענו ברצון.

"אתמול יצאו כלי התקשורת נגד אלי ישי", סיפר לי אחד מהם כשהוא מבקש שלא לכתוב את שמו, כדי שלא 'יבולע לו'. "ואני לא מבין על מה הסערה. שנים אני מטפל בנושא הנכים במדינה. ומי היו האנשים שעזרו לי יותר מכל אחד אחר? אלי ישי, בניזרי, הח"כים של ש"ס בכלל. אין אחד שלא יגיד לך שבחים על מה שעשה הרב בניזרי בתקופה בה שימש כשר רווחה במדינה. הוא הקדיש שעות מזמנו לנושא הנכים, חשב על פתרונות, עזר, תמך ותמיד הקשיב. עכשיו, כשאלי ישי מנסה להגן עליו, מנסה להגיד את מה שכל המדינה חושבת בלב, אבל מתביישת להגיד בקול, מאשימים אותו שהוא לא פועל לפי חוקי הדמוקרטיה. ומה זו, אם לא שנאה על רקע עדתי?!

"שתתבייש לה ציפי לבני. אתמול שמעתי אותה מלכלכת את ישי בשידור חי. מעניין, כשהוא ביקש חנינה לנעמי בלומנטל האשכנזייה, אף אחד לא פתח את הפה. מה בכלל עשתה לבני בשביל הנכים? בשביל המסכנים? עדיף לה שתשתוק. אני רק רוצה להזכיר לה שגם שרון, גם עמרי, וגם אהוד אולמרט היו מהמפלגה שלה. והם לא היו צדיקים גדולים בקשר לשמירת החוק. מה בסך הכול ביקש ישי?! להחזיר את הגלגל למה שאמר בית המשפט המחוזי ולא לשלש את העונש. על זה צריך לשרוף אותו בשידור חי?!".

הזעם ניכר בדבריהם. הם שותים את הקפה שלהם, ואינם מפסיקים לכעוס. "תראה, אנחנו לא ממצביעי ש"ס, אנחנו ליכודניקים. אבל יש גבול להשפלה של הציבור הספרדי במדינה. בקשת חנינה היא זכות לגיטימית, היא לא משהו בלתי חוקי. אז מה רוצים ממנו?! גמרו לרדוף את דרעי עברו לבניזרי. גמרו לרדוף את בניזרי עברו לישי. מספיק עם זה, נמאסתם!".

להשביע את מצפונם

שבתי אל חדר הוועדה כאשר יצא מתוכו יהודי חרדי, חבוש כיפה ומזוקן, יושב אף הוא על כסא גלגלים. הוא הציג את עצמו כאבנר עורקבי, יו"ר 'ארגון הנכים בישראל המיוחד', וביקש להעביר מסר דרכנו.

בשנת 1985 נפגע אבנר בתאונת-דרכים, שהותירה אותו נכה. "במשך שנים סבלתי מהבירוקרטיה של המשרדים השונים ונלחמתי על כך שיכירו בי כנכה. החליטו שאני שחקן, וסירבו לתת לי את הזכויות המגיעות לי כחוק", הוא מספר. ולמרות השנים הרבות שעברו מאז, עדיין ניכר הכאב בקולו.

"אני זוכר איך באחד הימים, היה זה בשנת 1994, נסעתי אל ביתה של שרת הרווחה דאז, אורה נמיר, כשאני מחליט לשבת שם, אני וכסא הגלגלים שלי, עד שתיפתר מצוקתי. במשך שבוע ימים הפגנתי במקום, כשאנשים טובים מביאים לי דבר מה כדי לשבור את רעבוני. באותם ימים קשים גמלה בליבי החלטה נחושה: אם אכן אצליח במאבקי, אקים עמותה ואעזור לכלל ציבור הנכים במדינה. אל העמותה שלי התקבצו במהלך הזמן עוד ועוד עובדים מסורים, רובים מהציבור החרדי, אולם אנחנו עוזרים לכל מי שמבקש עזרה".

• הציבור החרדי עוד לא ממש שמע על נושא הנגישות, ובתי הספר שלו אינם ערוכים לכך.

"זה נכון, וזה עצוב. אני עושה הכול כדי להביא את הדברים למודעות, ואולי אתם תעזרו לי בעצם פרסום הדברים. מי שמסייע לנו רבות הוא השר אלי ישי, שבשבוע הבא אף יגיע לסיור באלעד, כדי לבחון את מצב הנגישות בבתי הספר שם. אני רוצה לקוות שהוא יגיע באופן אישי ולא יסתפק בשליחת נציג ממשרדו. הלוואי שהיינו מצליחים להגיע לשיתוף פעולה דומה עם כל הערים החרדיות האחרות".

• אתם מנסים לפנות לראשי הערים?

"אנחנו עובדים בשיטה הפוכה: כאשר יש לנו פניה מהורה, על בית ספר מסוים שאינו מתאים לילד נכה, אנו יוצרים קשר עם הרשות המקומית ועם מנהלי בית הספר ונכנסים לפעולה. כדי לפעול אני צריך פניות מהציבור. אדרבה, אני קורא דרככם להורים: אם יש לכם מידע על ילד נכה, שמבנה בית הספר אינו מתאים לצרכיו, אנא פנו אלינו ואנו נפעל. כדי לפעול אנחנו מגייסים את כל הנציגים החרדיים בממשלה.

"אריאל אטיאס עוזר לנו בנושא דירות הנכים, ליצמן עוזר לנו בכל הנושא של כסאות גלגלים וצרכי הבריאות, גם גפני ידיד טוב שלנו. ברור שיש עוד הרבה מה לעשות, וראשית תחילה צריך להפוך את הנושא למתוקשר ולכזה שהאדם החרדי יתעניין בו. אני מצדיע לזבולון אורלב, שהעלה את הנושא בוועדה שלו, בה השתתפתי זה עתה. העליתי את הבעיות, הצבעתי על מחדלים, ואני מקווה שהנושאים יטופלו".

בירור קצר עם לשכתו של השר אלי ישי מעלה כי נושא הנגישות בוער בנשמתו. ישי מכיר היטב את ארגון הנכים, ומשתף פעולה עם כל ארגון שכזה.

בשיתוף פעולה עם השר יעקב מרגי הוא מנסה לפעול כדי להפוך את בתי הכנסת ואת המקוואות לנגישים לנכים, ובהחלט מודע לכך שצריך שינוי בנושא. "אוכלוסיית המוגבלים צריכה לקבל שרות בדיוק כמו כל אוכלוסייה אחרת", הוא אומר לי.

מעניין יהיה לבדוק מתי יגיע הרגע בו תתעניין גם העיתונות החרדית בנושא. כידוע לכל, קיים קשר הדוק בין התעניינות עיתונאית לבין רמת התמריץ לעבודה מבחינת נציגי הציבור. בינתיים נתונה דעת הקהל החרדית לבעיית 'הבית' ולצורך במציאת פתרונות דיור עבור הילדים הנישאים, אולי כאשר תיפתר בעיה כואבת זו, נוכל להשחיז את העפרונות ולעבור את הנושא הבא: דאגה לציבור המוגבלים.

בינתיים, תטפל בזה ועדה שתתכנס אי שם באחד ממי הפגרה בהם מרוקנת הכנסת כמעט כליל מעיתונאים, ועוד אי אלו ח"כים ושרים שפועלים לא רק כאשר מתקתקת מולם מצלמה, אלא גם כאשר הם מבקשים להשביע את מצפונם המייסר.

לפחות אנו, בטור זה, ומעל במה נכבדה זו, נביע להם את הערכתנו.

ונבטיח כי כל פעולה שלהם בנידון, תסוקר כאן בהרחבה ובאהדה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!