נתיבי אילון

שר החוץ אביגדור ליברמן, יכול רק לייחל, שטיעוניו בתיק האישי שהועמד למבחן הפרקליטות בשבוע שעבר, יהיו שרירים וקיימים כטיעוניו בתיק הציבורי, שעמד השבוע בעין הסערה התקשורתית. אם יימצא לו פרקליט מסוגנן בפרשותיו האישיות, בתבניתו של השגריר הרהוט, שמכהן לצידו כסגן שר החוץ, כי אז בכלל, לא אבדה תקוותו.

מקהלת "אוהדי ליברמן" בתקשורת הישראלית, יצאה השבוע בתופים ובמחולות. שר החוץ הגיב בתקיפות אופיינית למכתב הפוליטי ששיגר קונסול ישראל בבוסטון, נדב תמיר, בתפוצת נאט"ו לכל נציגויות ישראל. במעשיו, דאג הקונסול לכך שעינו של כל ישראלי ממוצע תשזוף את האמור במכתבו.

עבור מי ששהה בחופשה ופספס את התוכן הפרובוקטיבי, נאזכר בקצרה, כי תמיר נידב תובנות שהאשימו את ההנהגה המדינית בפגיעה אסטרטגית בקשרי ישראל-ארה"ב ובדירדור מעמדה של ישראל בדעת הקהל האמריקאית, עד כדי השוואתה על ידי הקונסול, לאיראן, ונצואלה וצפון קוריאה. בפינאלה ליהג האיש שמונה בתקופת שרת החוץ לבני, על הצורך בתמיכה ברעיון שתי המדינות, באופן יותר משכנע. אייל ארד לא היה מנסח זאת טוב יותר.

ליברמן שמע והגיב בנחרצות. בסוף השבוע שעבר, הורה למנכ"ל משרד החוץ, יוסי גיל, להחזיר את הקונסול ארצה לשיחת נזיפה והבהיר, כי הוא מצפה מתמיר להסיק מסקנות אישיות.

איש לא הופתע כאשר גם בסיפור הזה, לתפארת הסטריאוטיפ, סימנה התקשורת את ליברמן כ'איש הרע'. תמיר הוצג כמי שמממש את חובתו ומתריע בפני הממונים עליו. ליברמן סומן, כפיל בחנות חרסינה, שמנהיג במשרד החוץ הישראלי 'משטרת מחשבות' רוסית.

הקריקטורה של מושיק במעריב, המחישה זאת טוב מכל. איווט דרוך בכורסתו. גופו מוטה בתנוחה מאיימת כלפי תמיר היושב מולו והמסר היוצא מפיו דורסני בתכלית: "אדוני הקונסול, אתה עובר מבוסטון לסיביר". בתקשורת קריקטוריסטית מגוייסת שכזאת, לא נתקלנו מאז איורי יוני גרישטיין ב'יתד' כלפי בכירי ש"ס, בתקופת ימי אולמרט העליזים. במקרה הספציפי הזה, דווקא 'יתד' גילה אחריות ובמאמר מערכת יצא להגנת שר החוץ.

בדיוק לעת כזאת, נזקק איווט לשירותי השגרירות של סגנו, דני אילון. כשליברמן חסר הניסיון הדיפלומטי מדבר, יכולה התקשורת להתעלם מקול ההיגיון ולהתמקד ברי"ש הרוסית המתגלגלת. להפוך את המבטא, לחזות הכל.

בא דני אילון ומדבר בשפת המקום. עם רקורד רב שנים של שירות במשרד החוץ, במגוון תפקידים בכירים, כולל המשרה היוקרתית והמשפיעה ביותר – שגריר ישראל הצעיר ביותר שכיהן בארצות הברית. אילון יודע בדיוק מהן חובותיו וזכויותיו של איש שירות החוץ. דברים שרואים מכאן, הוא ראה שם.

יש תחושה, אני אומר לו, שבחרתם להכות בשליח. הרי אובמה – ולא תמיר – הוא שורש הקונפליקט. מה לעשות ואת נשיא ארצות-הברית, אפילו איווט הכל-יכול, לא מסוגל לזמן לשיחת הבהרה בירושלים...

"הוא לא השליח", משיב אילון ומפרק את השאלה (כמו גם את תמיר) לגורמים: "שיהיה ברור. אנחנו מעודדים ביקורת, אבל אני מצר על שני דברים לא תקינים שנעשו. ראשית, הקונסול בבוסטון לא אחראי על הערוץ מול הממשל, לא על היחסים עם הקונגרס והסנאט ולא על המגעים עם הפדרציות היהודיות וועידת הנשיאים.

גם אם היה אמון על התחום – והוא לא - לא זו הדרך: "עשרים שנה הייתי במשרד החוץ. אני יודע איך כותבים וקוראים מברק. צר לי על חוסר המקצועיות בכתיבת המסמך שאין בו שום אסמכתא ושום נתונים. בנוסף, הוא שלח את המברק בתפוצת נאט"ו ולא בערוץ דיסקרטי. כך לא מתנהג דיפלומט בשירות המדינה".

במשקפיים דיפלומטיות, די להתבונן בכותרת המברק, כדי להבין שלא מדובר במסמך מקצועי, אלא בדף מסרים פוליטי: "הכותרת שלו היא, 'הרהורים נוגים על יחסי ישראל ארה"ב'. מה זה הרהורים? אתה כאיש מקצוע צריך לתת אסמכתאות. לא להרהר".

בין סקר לשקר

תמיר טעה בסגנון ובתוכן, אבל מהמציאות לא ניתן להתעלם. הסקרים שמשקפים קריסה בתמיכת הציבור האמריקאי בישראל, הם עובדה. לא תמיר הוא זה שהמציא אותם, שאלתי.

בניגוד לאיש המשרד בבוסטון, הרי שהסגן היושב בירושלים מגבה את דבריו בנתונים: "מקצועית זה לא נכון. התמיכה בישראל, על פי סקרי דעת הקהל בארה"ב, נמצאת במצב יציב בכל הקטגוריות".
הנתונים מדברים בעד עצמם: בסקר זוגבי – שנערך על ידי אמריקאי ממוצא ערבי שאינו חשוד באהבת ישראל, נמצא כי שבעים ואחד אחוזים מאזרחי ארצות-הברית תומכים בישראל, לעומת עשרים ושישה אחוזים בלבד, שתומכים בצד הערבי. בסקר אחר נמצא כי שישים ושישה אחוזים, רואים בישראל מדינה ידידותית.

הסטטיסטיקה לא משקרת: במלאת שישים ואחת שנים למדינת ישראל, נערך סקר מקיף של גלאופ ובו נמצא כי במשך ארבעת העשורים האחרונים, כמעט ולא היה דבר יציב יותר בארצות-הברית, משיעור התמיכה בישראל. באופן מפתיע ובניגוד גמור לתדמית שיש מי שמנסה לשווק בארץ, דווקא בעיתות משבר ביטחוני, גדלה התמיכה. הדברים נכונים לא רק לימי הזוהר הקדומים של מלחמת ששת הימים, אלא גם לתקופות יפות פחות וקרובות יותר, כמו מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה בעזה.
סגן שר החוץ מדגיש את הפן החיובי של הסקר. על הצד השלילי של השקר, אנו למדים בשיחת מסדרון עם פקיד בכיר במשרד שאמון על התחום. הפקיד הבכיר, מחזיק בידיו ריכוז מפולח של כל סקרי דעת הקהל המקצועיים שנערכו לאחרונה בארה"ב. מסקנת פילוח הסקרים ברורה: על כל אמריקאי אחד שתומך בפלסטינים, נמצאים שישה שתומכים בישראל.

מהו אם כן מקור הכותרות שדיווחו על קריסה תודעתית? כאן חושף הפקיד הבכיר את גודל השערורייה, ממנה הוא מתקשה להירגע: מסתבר, כי מדובר בלא פחות ולא יותר מאשר בסקרים מוזמנים שמומנו על-ידי גורמים בעלי עניין בתוצאותיהם: האחד, הוזמן ומומן על ידי 'הפרויקט הישראלי', גוף שהאינטרס שלו ברור: ככל שמדד התמיכה בישראל יורד, כן שיעור גיוס הכספים לארגון עולה. ואידך זיל גמור.

הסקר השני ממנו יצאה ישראל בשן ועין, הוזמן, מומן וסוקר(!) על ידי "ג'יי סטריט". המדובר בלובי ליברלי, שמאלני קיצוני, שפועל בשנה האחרונה כגוף מתחרה לשדולה היהודית הוותיקה, איפא"ק. הסוקר הראשי שביצע את הסקר היה לא אחר מאשר סמנכ"ל הארגון.

"למה הדבר דומה?", משווה הפקיד הבכיר בין ההוויה האמריקאית, למציאות הישראלית: "לכך שמנכ"ל הליכוד, יממן ויבצע עבור ידיעות אחרונות, סקר שיציג תוצאות אולטרה-ימניות בכותרת הראשית של העיתון, מבלי לציין מהי זהות מממן ומבצע הסקר. זה בדיוק מה שעשתה התקשורת הישראלית עם שני הסקרים הממומנים הללו. זה לא רציני ולא מקצועי".

רואים שחור בעיניים

הציבור האמריקאי, כנראה, מביט עלינו במשקפיים ורודות. עד שמגיעים לוושינגטון, שם הכל שחור משחור. אובמה משוחח עם ראש ממשלת ישראל, בעוד הבית-הלבן משחרר את צילום הסצנה בה נראה אובמה כשרגליו מונחות על השולחן. זוהי בעיקר ההשוואה שמקוממת. כשרואים את הנשיא האמריקאי המזלזל, קד קידה בפני מלך סעודיה, הלב היהודי רותח.

הממשל האמריקאי וממשלת ישראל נעו זה מול זה. אובמה שבר שמאלה, ביבי חתך ימינה. התוצאה הייתה קטלנית, התנגשות חזיתית על אם הדרך, לפחות כך זה נראה ברגעים הראשונים של כהונת שתי הממשלות. גם כאן אילון שומע ומסתייג. את המציאות הנוכחית הוא מצייר בצבעי פסטל רכים.
על תקופת הבוסר, אילון לא מרחיב את הדיבור. במסדרונות המשרד, יש מי שעושה זאת במקומו. "אובמה גילה באיחור, שאחרי כל המחוות שלו, הערבים לא זזים מילימטר. הסעודים, במהלך מסיבת עיתונאים עם מזכירת המדינה קלינטון, הבהירו שלא ייתנו כלום. וזה מה שהם החזירו לו, אחרי שאובמה הרעיף עליהם כבוד מוושינגטון ועד ריאד".

זוהי לא רק המציאות המזרח תיכונית שטפחה על פניו. לא פחות מכך, זהו חוסנה של ישראל במוסדות השלטון האמריקאי. דיברו על שליטתו המוחלטת בסנאט ובקונגרס. והנה, עינינו הרואות כיצד מאתיים עשרים ושישה חברי קונגרס פונים ישירות לעבדאללה מלך סעודיה וקוראים לו לנקוט צעדים משמעותיים שיפגינו רצון לשלום עם ישראל.

חברי הקונגרס עשו זאת בדרך עוקפת: מכתבם נשלח לעבדאללה, המסר שוגר לאובמה. הסנאטורים לעומת זאת, פנו ישירות לנשיא. שבעים ואחד חברים, למעלה משני שליש מחברי הבית, ביניהם גם מנהיג הרוב הדמוקרטי, הארי ריד, שיגרו השבוע מכתב לאובמה, בדרישה ללחוץ על מדינות ערב לנקוט ב"צעדים דרמטיים", כדי להפגין את המחויבות שלהן לשלום עם ישראל.

"את המאמר בוושינגטון פוסט שתיאר מדוע בתקופת אובמה טוב להיות פלסטיני, גם נשיא ארצות-הברית קרא והפנים", מנתח הפקיד הבכיר. "לא לחינם הוא נפגש לפני שבועיים עם מנהיגים יהודיים, בניסיון לשפר את האווירה".

"אני יכול לומר היום באחריות רבה", אומר דני אילון, "שהיחסים בין ממשלת ישראל והממשל האמריקאי הם במסלול מעולה. יש שיתוף פעולה הדוק במספר ערוצים: הן מול מיטשל והן מול ג'ונס. נכון, יש גם מחלוקות, אבל המחוייבות נותרה כשהייתה. אפשר לפרוט לפרוטות את מחויבותה לביטחון ישראל, לרווחתה ולשימור היתרון האיכותי: בתוכנית האסטרטגית שכוללת מענק של שלושים מיליארדי דולרים בפריסה לעשר שנים, אובמה לא נגע. פרויקט חץ 3, נמשך במלוא המרץ. הסיוע לישראל נמשך. לאבו-מאזן במקביל, הם לא משחררים סנט".

על חבורת היהודים שמקיפה את אובמה בראשותו של רם עמנואל, מסרב הדיפלומט אילון לומר מילה רעה. מהביטוי משת"פים שהודבק להם, הוא מסתייג: "זהו כינוי אומלל, לא ראוי ולא משקף את המציאות. הם נבחרי ציבור, אזרחים אמריקאים וגם יהודים. אין לי ספק שהם חשים מחוייבות עמוקה לביטחון ישראל". המחוייבות קיימת. לאלו מחוזות היא מובילה, זו כבר שאלה אחרת.

יצא בחוץ

את הסיטואציה של ראש ממשלה המוצא דרכים עוקפות לחדר הסגלגל בבית הלבן, אילון מכיר מקרוב. 'דרך נתיבי אילון' היה המסלול בו עקף ראש הממשלה דאז שרון, את שר החוץ לשעבר, שלום.

סילבן זעם, אילון חטף. כשאני שואל אותו האם את טבילת האש הפוליטית הראשונה, עשה אצל סילבן, הוא לא יכול להסתיר את סלידתו. ולמרות זאת, דיפלומט נותר דיפלומט:

"זו היתה טבילת אש איך לא עושים פוליטיקה. מסילבן שלום למדתי איך לא להתנהג בפוליטיקה, איך לא לעבור גבולות. מכל מלמדי השכלתי. הרי סילבן ביקש להדיח אותי מכיוון שהוא לא היה יכול להדיח את ראש הממשלה שרון. הוא ידע שהוא מורחק מכל המגעים עם האמריקאים, כי הוא הביא נזק ואז הוא ניסה לפגוע בי ולמנות איש שלו בשירות החוץ".

מכל כיוון שמסתכלים על המצב הנוכחי, מעמדו של ליברמן כיום, שונה בתכלית מזה של שלום אז. סילבן, חבר סיעתו של ראש הממשלה שהורחק ממוקדי קבלת ההחלטות, שאב את בסיס כוחו ממרכז הליכוד. ליברמן, יו"ר השותפה הקואליציונית הבכירה ביותר, לפחות על פי גודלה (וגודלו), נמצא שם במלוא נוכחותו בת חמישה עשר המנדטים, ממנה לא ניתן להתעלם.

העדות החיה ביותר למעמדו הפנימי היציב של איווט, נשמעת דווקא מפיו של שר הביטחון ברק. בשיחות סגורות הוא מכנה את ליברמן כ"איש השפוי ביותר בממשלה", לפני נתניהו. "בפורום השישייה", מספר שר הביטחון, "אני מוצא בו שותף ראוי להובלה. הוא מדבר דברי טעם ומגלה אחריות".

התמורה שחלה ביחסם ההדדי, מדהימה. ערב הבחירות הם הטיחו זה בזה רפש. והנה, כשהתיישבו זה מול זה, גילו כי לא רק שהמכנה המשותף רב על השוני, אלא שאפילו כימייה – שומו שמיים – יכולה להיווצר בין יו"ר תנועת העבודה הסוציאליסטית, לבין מי שהתנועות הערביות הגדירוהו "פאשיסט". בשני המקרים התדמית לא עולה בקנה אחד עם המציאות. איש מגדלי אקירוב כבר מזמן לא סוציאליסט. ליברמן, מסתבר, מעולם לא היה פאשיסט.

מגלה את אמריקה

בחדרי חדרים דעתו של ליברמן נשמעת, אבל בפרונט, לא רק שביבי מעדיף להצניע אותו, אלא שאיווט עצמו מגמד משום מה את נוכחותו. לא קל להעלים אישיות כבדת משקל כליברמן, אבל זה קורה בשטח. פוטין פורש לכבודו שטיח אדום, במדינות דרום אמריקה עושים לו כבוד. אבל בזירה האמיתית – מול מדינות המערב - הוא הפך לרואה ואינו נראה. סרקוזי מתח עליו ביקורת פומבית, קרא להחלפתו בלבני ולא הוסה על ידי נתניהו שישב לצידו. האמריקאים מנהלים את הדיאלוג בסוגיית ההתנחלויות מול אהוד ברק.

לישראל ביתנו בכלל ולמשרד החוץ בפרט, אני אומר לאילון, באת על תקן פותח הדלתות הדיפלומטיות עבור ליברמן, בעל התדמית הדורסנית של איומי הפצצת סכר אסואן. במבחן התוצאה, נכשלת. מול האמריקאים, איווט נוכח-נפקד. שר הביטחון ברק, הפך לשר החוץ בפועל.
ראשית, מבקש אילון להסתייג מעצם ההגדרה: "באתי לכאן על תקן של סגן שר ולא בתור חונך. ליברמן מנהיג ברמה הלאומית, איש עם חזון ודרך שיש לו את כושר הביצוע. הוא מנהיג חזק ובאזורנו של 'כל דאלים גבר', מנהיגות חזקה מוערכת במיוחד. גם בעולם, אוהבים דברים ברורים מאשר חיוכים עמומים".

כאילו כדי להבהיר את רמת הקשר האמיץ בין השניים בכל רגע נתון, נכנסת לחדר ראש המטה המסורה, קלרינה שפיץ. "איווט על הקו", היא אומרת ואנו נחשפים לשיחת תדרוך מקצועית, קולעת וקולחת. הקשר בין השר לסגנו, נטול מחיצות. לא לחינם ויתר אילון על לשכת סגן השר המהודרת בקומה מעל, תמורת חדר צנוע, בלשכת השר.

לגופו של עניין, מבהיר אילון, נעשה לאיווט עוול בהצגתו כמי שאינו מעורב: "מי שמנהל את היחסים מול ארה"ב, זו השלישייה: ראש-הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ. שם מתקבלות ההחלטות. יש גם את פורום השישייה. ההשפעה האמיתית נמצאת במוקדים הללו. ליברמן יושב שם ומכריע".
מכריע, אבל לא מוציא את המדיניות לפועל. תפקידו כשר חוץ, לנהל את המגעים מול האמריקאים. אנחנו רואים שם את ברק, לא אותו, שאלתי.

"יש סוגיה אחת בלבד שבה ברק מבצע את ההחלטות. מדובר בנושא ההתנחלויות. שר הביטחון הוא הריבון בשטח. הוא האחראי על אישור יחידות בנייה ועל הסרת מאחזים, לכן הוא זה שמנהל את המגעים בנושא זה בלבד".

דומה שאין נושא שהפערים בו מדגישים את המחלוקת בין ישראל לארה"ב, כמו סוגיית ההתנחלויות. אתה מדבר על יחסים תקינים, אבל שום דבר לא תקין כשבעיני הממשל, ההתנחלויות הופכות למכשול, כמעט כמו הגרעין האיראני.

אילון לא ממצמץ. לדידו, אובמה לא גילה את אמריקה: "יש משהו חדש בעובדה שהאמריקאים מתנגדים להתנחלויות? הרי כל נשיאי ארצות-הברית מלינדון ג'ונסון ב-67, עבור לכל הנשיאים מאז, לא הכירו מעולם בהתנחלויות ומתחו ביקורת על הקמתן. האם זה מנע מהברית ההיסטורית מלהתפתח ולפרוח? לא ולא. יש מסורת של שיתוף פעולה, למרות חילוקי הדעות שהיו תמיד ונותרו בפרופורציה".

תיכנסו לפרופורציה

פרופורציה היא שם המשחק. רק שבדרך למימושה, עושה רושם שמישהו החליט לקחת בפרופורציה לא רק את חילוקי הדעות, אלא גם את ישראל עצמה. אילון מרגיע, אבל גם הוא מודה שהלחצים בקדנציית אובמה הדמוקרטי, עולים על אלו שחוותה ישראל בקדנציית הנשיא הרפובליקני, בוש.
ביקשנו לבחון, האם טיעון 'הריבון הצבאי בשטח' מחזיק מים וחזרנו אחורה, לממשלות עבר. שאלתי האם גם בממשלה הקודמת, שר הביטחון ולא שרת החוץ, ניהל את המגעים מול האמריקאים בנושא ההתנחלויות. התשובה שלילית. לברק לא הייתה דריסת רגל בניהול המגעים מול האמריקאים. אם כך הם פני הדברים, אני אומר לאילון, הרי שלא מדובר בזהות הריבון הצבאי בשטחי ההתנחלויות, אלא בזהות הריבון המדיני בשדרות יצחק רבין 9, בבניין משרד החוץ.
סגן שר החוץ שומע ומסביר שמדובר במבחן לא משקף. אבל בתשובתו, יש כדי ללמד על עוצמת הלחצים: "בממשלה הקודמת, נושא ההתנחלויות בכלל לא עלה. הייתה תנופת בנייה ואף אחד לא בא בטענות. כיום כשהנושא על השולחן, שר הביטחון הוא הכתובת הטבעית".

ככל שזה תלוי בישראל ביתנו, ישראל תעמוד על מימוש זכות הקיום, של שלוש מאות אלף המתיישבים ביהודה ושומרון. אילון מאמין שבנושא זה, ישראל וארה"ב יגיעו להסדר. דא עקא ובעניין זה, עמידותו של ראש-הממשלה, היא שקובעת. לו רק היה ביבי קרוץ מאותם חומרים קשיחים מהם נוצר איווט.

התגלית היותר מעניינת, היא זו הנוגעת לדיאלוג הישיר שמנהל שר החוץ הישראלי, ליברמן, מול מקבילתו האמריקאית מזכירת המדינה, קלינטון. "שר החוץ מונה לאחראי על הדיאלוג האסטרטגי והוא נמצא בימים אלו במגעים מתקדמים מול הגורמים הבכירים ביותר, כדי להשיק את הדיאלוג בראשותו ובראשות המקבילה בארה"ב, הילארי קלינטון", חושף אילון לראשונה.

בעצם קיומם של ערוצים תת-קרקעיים אלו, יש כדי לסתור את כל התיאוריות שהופרחו לחלל האוויר התקשורתי על העלמת ליברמן: "במגעים האלו מדובר על התוויית אסטרטגיה, במכלול היחסים הביטחוניים והמדיניים ולא בנושא צר של פינוי מאחזים והקפאת בנייה". הערכתו המקצועית היא, שהקשרים הישירים יביאו לכך שלא תירשם תזוזה ללא הבנות מוקדמות עם ישראל: "אני לא מעריך שיש לאובמה תוכנית, שתיעשה ללא התייעצות. אני לא רואה סיטואציה כזאת".

תיק ביטחון החוץ

בממשלת נתניהו, חוץ וביטחון מעורבים זה בזה. מר ביטחון, אהוד ברק, מנהל מגעים מדיניים, בעוד הדיפלומט אילון מתבטא בנושאים צבאיים. בהתבטאות חריגה, הזהיר השבוע אילון את החיזבאללה מפעולה נגד נציגויות ישראליות בחו"ל. הרקע להצהרתו הלוחמנית של הדיפלומט: פרסומים על פעולה צבאית מתגבשת נגד מטרות ישראליות כתגובה לחיסולו של עימאד מורנייה, בכיר החיזבאללה שחוסל בדמשק.

על רקע התבטאותו הצבאית, כונה השבוע דני אילון במאמר המערכת בביטאון 'המודיע', בטעות, כ"סגן שר הביטחון". האם ברק מסייע לכם במשרד החוץ ואתם מסייעים לו בתגובה במשרד הביטחון, שאלתי.

"חוץ וביטחון תמיד היו שלובים זה בזה. בכנסת אין לשני המסלולים ועדות נפרדות, אלא ועדה אחת: חוץ וביטחון. כאן מדובר בנושא מדיני חשוב ביותר, שכולל לא רק את היחסים מול לבנון אלא גם את ביטחון הדיפלומטים הישראלים שהם באחריות משרד החוץ בכל העולם ואת ביטחון התיירים". כשגריר לשעבר, הוא מכיר גם את הזווית האישית הכרוכה בכך.

הפרסום בקהיר, על ניסיונות של גורמי איסלאם לפגוע בגורמים ישראלים, הוא שחייב התייחסות: "אנחנו יודעים על כוונות החיזבאללה, מודעים ליכולותיו. נכחנו בהן בשנים עברו בבואנס איירס, בפיגועים שאירעו בשגרירות ובבניין הקהילה היהודית. רק השנה, התגלתה חולייה שתכננה לפגע בבניין שגרירות ישראל באזרבייג'אן.

"הודעתי שאם תיפול שערה משערות ראשו של ישראלי, האחריות תהיה של החיזבאללה והם ישאו בתוצאות, אך לא רק הם. האחריות היא גם של ממשלת לבנון. החיזבאללה לא נמצא על הירח. הוא חלק מלבנון, פועל שם כמדינה בתוך מדינה. אם הלבנונים יעלימו עין, נראה בהם אחראים ישירים לא רק למתקפה בגבול הצפון, אלא גם לפגיעה בגורמים ישראלים ברחבי העולם".
הקו הזה, מסביר אילון, עולה בקנה אחד עם אמירותיהם הברורות של ברק ונתניהו. לא מדובר בשליפה, אלא במדיניות מכוונת ומתואמת. "זוהי בכלל ממשלה שעובדת יפה מאוד ביחד", אומר איש משרד החוץ.

מדובר בשינוי דפוסי החשיבה. במלחמת לבנון השנייה, נאלצה ישראל להימנע מתקיפת סמלי שלטון לבנוני, בלחץ מדינות המערב שהפרידו בין ממשלת לבנון הריבונית לבין "מדינת חיזבאללה". הממשלה הנוכחית החליטה לשים לכך קץ, לקבוע שלבנון וחיזבאללה - חד הם. "זוהי בהחלט הפקת לקחים מימי מלחמת לבנון השנייה", אומר אילון. האם הלקח שנלמד גם ייושם ברגעי מבחן? טילים יגידו. ובעצם, עדיף שלא. שרק יישמר השקט.

"גם לנו וגם ללבנונים אין שום עניין להבעיר את הגבול", מבקש אילון להרגיע את בעלי הצימרים בצפון. כבר למדנו שלעיתים לאמירות בשטח, יש דינמיקה סוחפת משל עצמן. נותר רק לקוות, שבפעם הזאת, ייוותרו האיומים ההדדיים, בגדר דיבורים בלבד.

שבעים פנים לאנאפוליס

במישור הפלסטיני, הקולות שנשמעים מוועידת הפת"ח בבית לחם, מבשרים רע. איומי חידוש המאבק המזוין, ננעצים ככידונים, בישראלים ובאמריקאים. הגיעה העת, שלא רק הפלסטינים, אלא גם הישראלים יציבו עמדות ברורות שאין לחצותן.

אילון מציג זאת. הדיפלומט הישראלי בעל עור הכבש, חשף בראשית השבוע טלפי זאב, כשהתעמת מול רוברט סרי, שליח מזכ"ל האו"ם, שמתח ביקורת על הבנייה בירושלים המזרחית: "בנושא ירושלים לא נתפשר. זה בדמנו ובנפשנו. בירת ישראל היא של כל הדורות מאז דוד המלך ושל כל הדורות הבאים. ירושלים הופקדה בידינו למשמרת ואין לנו הזכות לוותר עליה".
האם אבדה תקוותנו להשגת הסדר? "זה לא בידינו", אומר אילון. "הרי הלכנו לקראתם מעל ומעבר, כפי שהוכח גם בתקופת ברק וגם בתקופת אולמרט. אנחנו מעוניינים בהסדר, אבל הם לא רוצים ולא מוכנים".

לבני נתלית במתווה אנאפוליס כבעלה תאנה. ליברמן ואילון הגיעו למשרד החוץ וגילו כי עלה התאנה הזה, הוא שמיכה מחוררת, שאין בה כדי לכסות כלום. המסמכים שנחשפו לעיניהם מדהימים בחומרתם: "שבעים פגישות ניהלה לבני עם אבו עלא. כלום לא יצא מהן", מגלה אילון.

לא רק ליברמן ואילון עמדו נדהמים. גם האמריקאים: "החמור ביותר, שהאמריקאים בעצמם נבוכו. על אותם מפגשים, הם קיבלו דיווח אחד מלבני ודיווח אחר מאבו עלא. הם עמדו אובדי עצות. לא הייתה שום תרשומת מסודרת. לא אנחנו, אלא האמריקאים אומרים שאין שום קשר בין התרשומת של לבני לתרשומת של אבו עלא".

לבלבול מדיני שכזה, אי אפשר להתייחס ברצינות. את חוסר אחריותה של לבני, גם אלף יח"צנים לא יוכלו להציג כמנהיגות. היחס של ממשלת ישראל בהתאם: "אנחנו מחוייבים להסכמים קודמים, אבל בשיחות אנאפוליס אין שום תרשומת מסודרת, אלו לא היו מגעים מדיניים, אלא שיחות סלון".

בלי נאמנות, אין חברות

אם לשפוט על פי המלצות המשטרה, יש סיכוי שבמהלך השנה הקרובה יושמט התואר סגן מתפקידו של אילון. ליברמן הבטיח שאם יוחלט להגיש נגדו כתב אישום, יתפטר לאחר השימוע. המועמד הטבעי להיכנס לנעליו בלשכת שר החוץ, הוא אילון, שאינו מאיים על מעמדו כמנהיג המפלגה מחד, אך נחשב לבעל הכישורים הטבעיים במשרד, מאידך.
אילון מבטל את ההערכה בהינף יד. הוא מגונן על איווט לא רק כמנהיג, אלא בראש ובראשונה כחבר. גם על זהות מפיצי תיאוריית הירושה הוא מסרב להתעכב: "אני מאמין שהשכל הישר והעובדות יגברו. שמעתי את איווט מדבר במסיבת העיתונאים בכנסת, הוא אמר שמצפונו נקי, שהיה חוזר ועושה את אותם דברים. אני מכיר אותו לא רק כמנהיג חשוב ומיוחד, אלא גם כחבר אישי. אני מאמין ומקווה שהוא ייצא מזה".

אפרופו חקירות. למשרד החוץ לא הגיע כל מידע על חקירות האף.בי.איי בישראל. "לא שמעתי על כך, אם כי אני לא מצוי בנבכי הפרשה", הוא מסייג ומוסיף, "באופן כללי, לאף סוכנות אכיפה זרה אין סמכויות חקירה או אכיפה במדינת ישראל". לא בטוח שאת הרבנים בהר-נוף ואת החברים בבני ברק, זה ירגיע. לתשומת לב הקורא יעקב רייניץ, חושף ההסתבכות החדשה.

יש בליבו פינה חמה לציבור החרדי. הוא מכיר את המערכת. מחובר לאישים במגזר באורח יומיומי ואף מקיים התייעצויות על בסיס קבוע. אילון מזכיר לא אחת את 'הקונסול החרדי', הרב מתתיהו חשין, חבר אישי מוערך. חשין רואה באילון את מורו הדיפלומטי. אילון רואה בחשין את שגרירו החרדי.

את אבי אבוחצירא, יועצו הפוליטי החרדי (ולא רק לענייני חרדים), של שר החוץ איווט ליברמן, הוא רואה כחבר לעבודה. יש לו רק מילים טובות לומר בעניינו: "אישיות קורנת, גורם מקצועי בעל תובנה וחבר יודע סוד". חברות ושמירת סוד, מסתבר, הן קוד אתי בסיסי בישראל ביתנו. מספיק שנודלמן אחד יפר אותו, כדי שהספינה תיטלטל במים סוערים. מזלו של ליברמן, שיש לו חבר כמו אילון ליד ההגאים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!