חיי אדם: יוסי פדר • תיעוד מיוחד

סדר יום

7:30 - קם, לוקח את הילדים לקייטנות.

8:00 - יוצא לכיוון בני-ברק. מגיע לאיצקוביץ, מתפלל שחרית.

9:00 - מגיע למשרד. מקיים ישיבת צוות קצרצרה, ומתכנן את סדר היום העמוס.

9:20 - מעמיס את הרכב במצלמות ובציוד להתקנה, מרכזיות, ומערכות במעגל סגור.

9:30 - מגיע למקום ההתקנה, לא הרחק מהעבודה,ומתחיל בעבודה רציפה.

14:30 - יוצא להפסקת צהריים. מתפלל מנחה בשטיבלך הקרוב.

15:00 - יוצא לאכול ארוחת צהריים במסעדה, סמוך למקום העבודה.

15:30 - יוצא למשרד במתחם הבורסה, לתת הצעת מחיר להתקנת מערכת אבטחה במעגל סגור.

17:00 - נוסע לטפל בתקלת שירות במשרד עו"ד ברמת גן.

18:15 - חוזר למשרד. מוציא חשבוניות, מסדר את תוכניות יום המחר, ומכין את המערכת של מחר להתקנה.

20:30 - יוצא מהעבודה לעבר הבית באלעד.

21:00 - משתתף בשיעור דף היומי בבית כנסת 'סערט ויזניץ' בעיר, מפי המגיד שיעור הרב יחיאל פוירשטיין.

22:00 - מעריב, ואחר-כך יוצא ל'חבורה' בבית אחד מהחברים, מה שמפצה על ארוחת ערב.

23:30 - מסיים את היום העבודה. חוזר הביתה. לפעמים יוצא להתקנה לילית של מצלמות נסתרות, כדי שלא יוכלו לדעת על ההתקנה.

כמה מילים על

דע מה למעלה ממך
"באחת הפעמים הוזמנתי להתקין מצלמות נסתרות בכל ביתו של איש עסקים עשיר, שבוצעו בביתו כמה פריצות בכספות. תוך כדי ההתקנה, כשכבר רישתתי כמעט את כל הבית, אני רואה על המסך במחשב את בעל הבית נכנס לחדר השינה, מזיז את הארון, פותח שם את הכספת, ומתחיל לספור את הכסף שאמור היה לשלם לי על העבודה. אני הבנתי שזה מסוג הדברים שלא הייתי אמור לדעת. טסתי החוצה למרפסת, הדלקתי סיגריה ועישנתי אותה במהירות, כדי שלא יחשוב לרגע שראיתי מה שראיתי. כנראה שהוא באמת נזכר שכבר התקנתי את המצלמות, והן כבר משדרות, ויצא בהיסטריה החוצה, לראות איפה אני והאם ראיתי במחשב היכן הכספת או מה הקוד שלה. כשראה שאני במרפסת מעשן, ראיתי על פניו את אנחת ההקלה, כשהיה בטוח שלא ראיתי אותו".

פנאי
"אני מטבעי חובב נהיגה בשטח. מכוון שאני מחזיק רכב גדול לצורכי העבודה, הוא משמש אותי גם לתחביבי הגדול. באחת הפעמים יצאנו קבוצת חברים לטייל בחרמון, בתקופת השלגים. הגענו לקצה ההר, כשמקדימה יש תהום ומאחור יש מדרון חלקלק מלא שלג. היינו ארבעה אנשים ברכב ולא ידענו איך לחלץ את עצמנו. כבר שקלנו להזעיק את יחידת החילוץ של צה"ל. כמוצא אחרון, הוצאתי מרכבי את הרצועות גרירה שאני מחזיק כדי לחלץ אנשים, בעיקר בחופים, או כשקוראים לי לחלץ רכבים תקועים. קשרנו את הרכב לעץ, כדי שלא ידרדר, ירדנו כולנו מהגיפ ופשוט גררנו אותו לאט-לאט, שלב אחרי שלב, עד שחילצנו אותו בכוחות עצמנו".

ים המלח
"אבא שלי, שהחדיר בי את חיידק הטיולים, היה לו בילדותי, רכב טרנספורטר גדול, מסגנון שנות ה-80. היינו 13 ילדים במשפחה, וכשהיינו יוצאים לטיול זה היה כולם ברכב אחד. יום אחד ב'בין הזמנים' אבי לקח אותנו לטייל במערות הקמח. לאחר כמה שעות, כשכולנו מיובשים מהחום, מיוזעים ומאובקים, בקשנו ממנו שיקח אותנו למקור מים, כדי לשכשך שם את רגלינו. אבי צחק, ואמר: 'המקום הכי קרוב זה ים המלח - אם לא תתלוננו אני אקח אתכם לשם'. ואכן נסענו לשם. כשהגענו, לאחר הנסיעה הארוכה, פשוט לא חשבנו פעמיים ורצנו כולנו לעבר הים, ורק אבי עמד ליד הרכב כשהוא מחייך. לא עברו דקות אחדות וכולנו נמלטנו מהמים המלוחים, ששרפו את כל גופנו. באנו לאבי להתלונן, אבל הוא הזכיר לנו שהבטחנו לא להתלונן..."

תסמונת הדסה
"אני מתמחה במצלמות זעירות, מצלמות נסתרות, ושאר דברים שכאלה.זה בנוסף לעיסוק המרכזי שלי שהוא מרכזיות אבטחה במעגל סגור ומצלמות אבטחה. מאז פרשת המצלמות הנסתרות בבית החולים הדסה, הוזמנתי כמה וכמה פעמים לבתי חולים באופן פרטי, על-ידי הורים שילדיהם מאושפזים תקופות ארוכות בבתי החולים, כדי לאשר או לשלול הצבת כאלה מצלמות בבתי החולים. ברוך ה' בכל הפעמים שהייתי, לא נמצאו סימנים למצלמות כאלו או אחרות. את ההורים, שזו תקופה קשה בחייהם, זה מאוד הרגיע".

לא מקבלים עדות ממצלמה
"התקנתי באחד מהמעונות בארץ מצלמות אבטחה איכותיות, מהכי יקרות בתחום, כזו שרואים בה הכל באיכות שלא תיאמן. באחד מן הימים הוזמנתי לבוא ולבדוק תקלה מסוימת, ובמקביל להציג את המערכת בפני המפקחת של המעונות. והנה, בדיוק כשישבה המפקחת מול המצלמה, החלה אחת המטפלות להכות את אחד הילדים בגבו מכות נמרצות. המפקחת קראה לי מיד, וביקשה ממני שאוציא לה את הקטע המפליל. היא קראה למנהלת המקום ואמרה לה, בנוכחתי, שהיא מתכוונת להגיש תלונה נגד אותה מטפלת, ואף לפטר אותה. אני אמרתי: רגע, נראה מה באמת קרה. החזרתי את הקטע לאחור, צפינו בו בהילוך איטי, והנה רואים בו את הילד מכחיל, והמטפלת בתושיתה הצילה את חיי הילד. המפקחת נבוכה מאוד, קראה למטפלת, שאלה אותה לפשר מה שראינו במצלמה, ואכן היא איששה את מה שראינו - שהילד לפתע הכחיל, והיא הצילה את חייו בכך שמיד דפקה בגבו. אני למדתי דבר אחד - שלא כל מה שרואים במצלמה הוא קודש קדשים. יש דברים שצריך לברר גם עם המצולם".

רוח הקודש
"בצעירותי התגוררו הורי סמוך ונראה לרב המקובל רבי משה מנדל זצ"ל. סבי באותה תקופה היה חולה במצב קשה מאוד, ואימי שלחה אותי אליו, כדי שאבקש ברכה עבור סבי. הגעתי אל ביתו, וכשנכנסתי הזכרתי את שם סבי לרפואה שלמה. הרב פנה אלי, הביט בי, ואז שאל האם אני יודע מה בדיוק מצבו. עניתי שאין לי מושג, רק שאני יודע שהוא במצב קשה, ושאימי שלחה אותי לקבל ברכה. הוא שוב הביט בי כמה שניות בלי לומר מילה, ואז אמר לי: לך הביתה, יהיה לסבא שלך טוב. אני כילד הבנתי מזה שזו ברכה מעולה. רצתי בשמחה הביתה לאימי, כדי לספר לה על הברכה. ואז אימי מספרת לי, שכמה דקות לאחר שיצאתי מבית הורי, התקבלה הידיעה שסבי כבר נפטר, ואז הבנו מדוע הרב לא בירך את סבי, אלא רק אמר לי 'יהיה לו טוב'.

האדמו"ר מסערט ויזניץ
"עבדתי כשכיר במשך שנים. יום אחד, כשהחלטתי לפתוח את העסק, פניתי לאדמו"ר מסערט ויזניץ, כדי לקבל ברכה ועצה. שאל אותי האדמו"ר: למה צריך לפתוח לבד? עניתי שבקושי אני מתפרנס ממה שאני עובד. שאל אותי: כמה אתה מרוויח עד היום, וכמה שעות אתה עובד ביום. כששמע את מה שעניתי, אמר לי שלמרות המצב היום בשוק, הוא ממליץ לי לפתוח, ונותן את ברכתו לפתיחת העסק. אני אכן פתחתי את העסק, והשקעתי בו את נשמתי. כיום אני יכול לומר שאני חש בכל מצב את ברכתו, ורואה בחוש איך למרות המצב הקשה במשק, אני מצליח להתפרנס בכבוד ולהישאר בקטגוריית העסקים המצליחים. את הכל אני תולה בברכתו של האדמו"ר שאמר שאני אצליח בכל מעשה ידי".

קישורים:
חיי אדם: שי צדוק • תיעוד מיוחד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!