זהירות, הילדים קוראים

הבדלים עזים וניכרים קיימים בין העיתונות הכללית והחרדית. בעוד שהעיתונות הכללית מדווחת ומצלמת בלהט כל נושא חדשותי ומפרסמת כל מוצר מסחרי, מבלי הנד עפעף, הגיעה העיתונות החרדית למסקנה, כי היות וגיליונה חשוף מידי יום בפני עשרות אלפי ילדים ובני נוער, גם אחריות חינוכם ועיצוב דור העתיד מוטלת על כתפייה.

לא נוכל, למשל, לקרוא בעיתון חרדי על כל פשע שמתרחש במדינה, וגם מפרשות שהסעירו את המדינה והיו קשורות לראשיה, העדיפה העיתונות החרדית להתעלם. לא כל תמונה נכנסת כלאחר יד, ובעיקר יש עבודה רבה במערכות העיתונים בנושא הפרסום.

תכני ה"סלוגנים", המראות, הניחוחות והרוח שמביאם עימם הפרסומת, נבדקים בדקדקנות רבה, ושבעים מדורי אימיילים עוברים משרדי הפרסום עד שתוצרתן יורדת לדפוס.

בעוד שבעיתונות הכללית העורך הראשי הוא "המילה האחרונה" בנושא התכנים, המלל והתמונות, הרי שבעיתונות החרדית ישנו תפקיד מפתח נוסף ושמו "המבקר". הלה נושא בדרך-כלל משרה תורנית, ומוצב במערכת מטעמם של הרבנים. תפקידו לעבור על העיתון בטרם רדתו לדפוס, מילה במילה, תג ותג, תמונה ותמונה, לעיין בכל מדורי הפרסום והמודעות, ואף לדקדק בכל תארי הכבוד המוענקים לאישים שונים, שנבדקים על קוצו של יוד - ורק לאחר אישורו המיוחל, העיתון יורד לדפוס.

את מידת דקדקנותו של "המבקר" למדתי על בשרי. לפני מספר חודשים פרסמתי מודעה על מוצר מסוים. בחצות וחצי קיבלתי טלפון מהמערכת, והתבקשתי למסור מספר טלפון "כשר", לצורך הפרסום. אם לא - המודעה תוסר מהעיתון, למרות שעלותה הייתה כמה אלפי שקלים.

ביום שישי האחרון נטלתי את עמודו הראשון של העיתון החרדי הוותיק ביותר, עיינתי בפרסומת, שפשפשתי עיני בתימהון ולא האמנתי למקרא עיני.

אני מצטט מילה במילה את תוכן המודעה: "להשיג הקונטרס עצות מספה"ק לזכות במשפט ולהינצל מישיבת מעצר".

אם היה מדובר בעיתון של ערב שבת קודש פרשת זכור, הייתי מניח כי מדובר במודעה פורימית, אך היות ואנו נמצאים בעיצומן של ימים בהם "בעלי התקיעה" מצחצחים וממרקים שופרותיהן, הסקתי כי מדובר במודעה אמיתית לחלוטין.

אז מכאן הבנתי שלהעביר מזוודות עם עתיקות ממדינה למדינה, דווקא - כדאי. להקים חברת השקעות ולהעלם אחרי כמה שנים - חובה. להיות "מוסר" ולפלס דרך לקהילה שלמה הישר לזרועות ה- F.B.I - למה לא?. ליידות אבנים על שוטרים, ועל רכבו של ראש העיר ולשרוף פחי אשפה - מומלץ.

רק מה שצריך זה לגשת לאיזו כתובת בירושלים, ולרכוש את הקונטרס שיציל מישיבה במאסר.
אין לי תלונות על המו"ל של הקונטרס, שהחליט לעשות "כמה לירות" מהמצב המצער שהתהווה במחננו. גם לא על בית הדפוס שהפיק את הספרים.

אבל יש לי הרבה תלונות על "המבקר" שאמור לדעת, גם במקרה הזה, שאת העיתון קוראים עשרות ומאות אלפי ילדים ובני נוער, שלא יבינו נכונה את תוכן המודעה, ופרסומת זו כלולה ברשימת התכנים האסורים ולא ראויים לפרסום.

הטור יופיע ביום רביעי הקרוב ברשת "קו עיתונות דתית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!