מה מסתתר מאחורי המאבק למען העובדים הזרים?

המהומה התקשורתית בעניין גירוש השוהים הבלתי-חוקיים נראתה תמוהה למדיי. כל מדינה בעולם נלחמת בשוהים בלתי-חוקיים ופועלת לגירושם. כולנו מכירים את נחת זרועה של משטרת ההגירה בארה"ב ואת מדיניותה הקשה כלפי מי שמפירים את החוק. אדם ששוהה בארה"ב שלא כחוק, עלול למצוא את עצמו נרקב חודשים בכלא, ובסוף התהליך מגורש מהמדינה. אז על מה קמה הצעקה?

אתה מנסה להקשיב לטיעונים והם נשמעים מאולצים או דמגוגיים. "המדינה היא שהביאה אותם לכאן" – נכון, הם קיבלו היתר שהייה ועבודה לזמן מוגבל, ואחר-כך היה עליהם לחזור למולדתם. "הם התרגלו לרמת-חיים גבוהה" – תירוץ נהדר לכל גנב. "איך יהודים שסבלו גירוש יכולים לגרש אחרים" – אנחנו היינו אזרחים שלווים במדינות שבהן התגוררנו וגורשנו סתם כך, מתוך שנאה. כאן מדובר בשוהים בלתי-חוקיים (אגב, לא שמענו את הטיעון הנאצל הזה מפי אותם גורמים כאשר עשרת-אלפים איש גורשו מבתיהם מרצועת עזה ובצפון השומרון).

זרועות מפותלות

עוברים כמה ימים ומתברר שמאחורי המהומה התקשורתית עומד קמפיין מאורגן, במימון כסף אירופי. עיון מדוקדק יותר מגלה מכנה-משותף לגופים שמובילים את המאבק. הם שואפים לקעקע את אופייה של המדינה כמדינה יהודית, לדחוק לשוליים את הערכים היהודיים המסורתיים, ולהשליט ערכים אוניברסליים מערביים.

פתאום הכול מתבהר. המאבק איננו על גורלם של העובדים הזרים, אלא על יהודיותה של המדינה. הצפת המדינה בבליל של גויים משרתת את השאיפה הפנימית של אותם גורמים. ככל שיהיו כאן יותר גויים, יהיה אפשר לתבוע בשמם הפעלת תחבורה ציבורית ובתי-עסק בשבתות, עריכת נישואין אזרחיים, הכללת דתות זרות בתכניות הלימודים, הכרה בגיורים פיקטיביים, העלאת גויים גמורים ורישומם כיהודים ועוד ועוד.

איננו מודעים די הצורך לעוצמת המתקפה ולזרועותיה הרבות והמפותלות. כמה תחקירים שנעשו זה מקרוב מגלים כי מאות גופים מקבלים מימון בהיקפים עצומים מהאיחוד האירופי ומגורמים זרים אחרים, מתוך כוונה פנימית לרוקן את החברה הישראלית מנשמתה היהודית ולהפוך אותה לעוד דמוקרטיה מערבית, נטולת זהות ומשמעות.

כאן הם נאבקים למען זכויות אדם, שם נגד ה'כיבוש', בזירה שלישית הם פועלים להחדרת רפורמות לדת ישראל, בזירה הרביעית הם נלחמים בבתי-הדין הרבניים, בזירה חמישית הם תומכים בספרים ובסרטים המשרתים את השקפתם. והכול משתלב במטרת-על אחת – להביא לידי כך שבסופו של דבר לא תהיה כאן מדינה יהודית.

דרושה נחישות

עצוב לגלות שבשעה שאנו מנסים לתבוע מהערבים להכיר בקיומה של מדינה יהודית, יש בקרבנו גורמים רבים העוסקים בהרס המדינה היהודית ובדחיקת הערכים העומדים ביסוד קיומה. דוגמה אחת להרס הזה: יהודים בכל העולם יודעים שהתבוללות היא קו אדום ונישואים ללא-יהודי הם מתן גט-כריתות לעם היהודי. דווקא כאן בארץ הקו הזה נרמס לגמרי, ואצל צעיר ישראלי ממוצע לא קיים המחסום הטבעי הזה. זו תוצאת שטיפת-המוח של התקשורת ומובילי ה'תרבות', שהפכו את נישואי התערובת לדבר לגיטימי, ואת ההתנגדות להם – ל'דעות קדומות'.

ראוי כי כל מי שמבין את הסכנה שבתהליך הזה יבין את מהות המאבק, ולא יתפתה לחשוב שיש כאן עניין נקודתי או פרטני. אכן, במדינה דמוקרטית זכותם של אותם גורמים להילחם למען דעותיהם, אבל זכותם וחובתם של נבחרי-ציבור, בעלי השקפה יהודית שורשית, להיות נחושים ולהשליט את המדיניות הנכונה, כדי להבטיח שזו תהיה מדינה יהודית, הקשורה לערכים האמיתיים של העם היהודי לדורותיו.

המאמר מתפרסם בגיליון 1180 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!