די לרקוד על הדם ולעשות 'פליטש פלאטש'!

אפילו את 'רצח רבין' הם חיסלו!

די!

הגיע הזמן להפסיק את הריקוד על הדם כאילו נועד המועדון בנחמני להחלקה על הקרח. חייבים להפסיק את ה'פליטש פלאטש' המכתים את הישרים - ה'סטרייטים' לחובבי האנגלית הבסיסית שבתוכנו - והכל כדי להשיג הכרה למי שמתעקש להמשיך ולהתגאות במסכנותו.

אפשר דווקא להבין את הנשיא שמעון פרס, שהגיע גם אתמול לעצרת בלי סוניה, את ראש הממשלה נתניהו שהגיע בסוף השבוע למועדון שבו אירע הרצח, שלא כדרכו, בלי שרה והילדים, את שר החינוך גדעון סער שהגיע ל'ככר רבין' עם החצי השני- שרת ה'תרבות' לימור לבנת, ואת כל יפיופי הנפש האחרים.

נכון, לא ראינו אותם מתייצבים באותה להיטות ונחישות בעצרות למען זקנים ופליטי שואה מסכנים, לא למען ילדים מזי רעב או מובטלים שאינם יודעים את נפשם אחרי שאינם מצליחים לפרנס את משפחתם. אבל הרבה יותר נעים לתמוך ב'מסכנים גאים' מאשר במסכנים המשפילים עיניהם מבושה. הרבה יותר כדאי לתמוך בתאוות שלא יעלו להם, או לקופת המדינה, כסף, מאשר בנצרכים למזון בסיסי או בתרופות שמחייבים את המדינה בהוצאות.

עד עכשיו ידענו, שחוץ מרצח רבין, שהוא נחלת המדינה כולה, ואפילו פרס, נתניהו ולבנת הואשמו באחריות עקיפה לו, כל רצח אחר, רצח זקנים שנשדדים בביתם, או ילדים בידיהם הוריהם, רצח בכבישים או אפילו בפעולות טרור, הוא סיבה למשפחות להתאבל, לעם לכאוב ולמשטרה ולמשרד לביטחון פנים לחקור וללכוד את הפושעים שביצעו אותו ולהעמידם לדין.

אבל אף פעם לא היה רצח בידי בן עוולה שעדיין לא נלכד, עילה לקיום מצעדים צבעוניים, עצרות הזדהות עם זמרים וכלי נגינה. אף פעם לא נוצל רצח כדי לערוך מופע של להטוטי גאווה, שבהם נוהגים קוסמים להוציא מישהו מארון רגיל או מארון מתים.

במקרה של הרצח הזה הוכיחו אלה שמתגאים בשבירת טבע האדם, שרק להם מותר לנפץ את כל חוקי הטבע. אפילו 'רצח רבין', שכל-כך שמרו על מקומו, הושפל על ידם. בראיונות בעיתוני סוף השבוע, העזו ראשי הקהילה לדרוס ברגל גאווה את ה'רצח של המדינה' והשוו אליו את הרצח בנחמני. אם זו לא 'קונספרציה' , הרי שניתן להאמין כבר גם לכל מה שכתב ברי חמיש על הרצח ההוא.

'קונספרציה' אמרנו? אולי מישהו כאן יכול להסביר לנו, איך זה שבדיוק שעה לפני צאת השבת, ושעתיים לפני פתיחת העצרת ב'ככר רבין', מתפרסמת ידיעה בכל כלי התקשורת, שחייל המשרת 'בנח"ל החרדי' נעצר בחשד שאיים באמצעות אתר אינטרנט "כי צפויה פגיעה נוספת הפעם משהו גדול יותר"?

זה שהוא נעצר ובמהירות גדולה יחסית, זהו הישג גדול למשטרה החוקרת. זה שהרוצח עדיין לא נעצר זה כשלון לא קטן. אבל העובדה שמישהו כאן טרח ללבות את ההסתה לקראת העצרת ולהעביר לציבור את התחושה שכשם שבאיום מדובר ב'חרדי', גם ברצח מדובר באחד שכזה - זהו פשע.

את השם 'הנחל החרדי' הדביקו לו מקימיו לכתחילה כדי להטעות את הציבור. מי שנאסף מ'ככר החתולים' שבירושלים ומהמועדונים שבאזור, אינו חרדי. מי ש'מרד' במסגרות ובהוריו, כפי שמתואר בספר 'חרדים לגורלם' שיצא לאחרונה, חייב לקבל סיוע, אבל הוא אינו חרדי, כפי ש'מורדי קדימה' אינם ליכודניקים. אבל שירות ב'נחל החרדי', המסגרת שנותרה שנויה במחלוקת, גם אחרי שקמו מסגרות צבאיות רבות אחרות ליוצאי ישיבות, בחיל האוויר, במודיעין ובחיל הים, מספיק למי שמחפש סטיגמות, כדי לשוב וליצור אסוציאציות, כאילו המאיים וגם הרוצח הם חרדים.
אז הנה ננפץ להם את השקר הגדול ונגלה שגם העצור באיום אינו חרדי.

האם שר החינוך סער יכניס בעקבות כך לימודי 'חרדיפוביה' למוסדות החינוך?

אל תאמינו.

שיעור בתקשורת אינטרנטית בדרך הקשה

סוף השבוע הזה נוצל אצלנו היטב, כדי ללמוד עוד פרק שלא ידענו, על ההבדל המהותי שבין כתיבה בעיתון לבין תקשורת ב'אינטרנט'. בניגוד לשיעורים הקודמים, הפעם, למדנו זאת על בשרנו. אבל אין לנו מושג קל שבקלים למה היינו צריכים להגיע לזה בדרך הקשה?!

בסמוך למעבר התקשורת הכתובה ל'אינטרנט', הסבירו לנו המומחים את כלל היסוד: בעיתון עוטפים בסוף הקריאה דגים, אבל באינטרנט לא. מהרגע שדלית חומרים והם עלו לאוויר, גם לחיצה רצופה על כפתור ה-delete לא תעזור לך והכתבה תשמר לעד בזיכרון הפנומנאלי של האתר בו אתה כותב. 'גוגל' לא יאפשר לך לעולם לגלגל עיניים או לגלגל את הכתבה לצורת כדור ולבעוט בו, כדי להיפטר ממנו.

הפנמנו, והשתדלנו להיצמד לכללים החדשים.

בסוף השבוע הזה גילינו עוד הבדל ואפילו מהותי יותר. העיתון, גם אם הוא מודפס על נייר כרומו מבריק, ובוודאי אם על נייר עיתון מחוספס, מעולם לא יחזיר אליך את המצפון ולא ישקף לך את פרצופך האמיתי, אחרי שכבר הודפס עליו מה שכתבת. אבל מסך המחשב, הרב תכליתי, הופך לפתע ובלי משים, כאשר אינך צודק בכתיבתך, או כאשר פגעת במישהו שלא הגיע לו - למראה. היא מציקה לך ומציקה, ואתה אינך יכול לברוח ממנה שהרי אתה חייב, לפרנסתך ולא נכחיש שגם להנאתך, לשבת מול המסך ולכתוב את הכתבה הבאה.

בסוף השבוע זה קרה גם לנו.

מצאנו את עצמנו מול המראה הזו, 21 אינטש' גודלה, ומתוכה ניבטה דמות זועפת וחמורת סבר, שפתחה עלינו זוג עיניים, קימטה את מצחה, צמצמה את הרווח שבין הגבות והניעה שפתים בקצב.
מאד נבהלנו.

אם זה היה חלום, עוד היינו מחפשים פותר או עושים 'התרה', אבל כשמחזה מאיים שכזה מרצד לך מתוך מכשיר תקשורתי מתקדם שאתה בקושי מכירו, ושהבטיחו לך כשרכשת אותו במיטב כספך שיהיה ידידותי אליך ביותר, אתה אובד עצות.

החלטנו לקבל על עצמנו 'תוספת שבת' ולכבות את המחשב 4 שעות לפני כניסתה, אולי זה יעזור שיעבור הזעם.

במוצאי-שבת אזרנו אומץ, הדלקנו את המחשב מחדש, התיישבנו מולו, ונדהמנו לגלות שגם הדמות המפחידה אינה מקפידה על זמן ר"ת וכבר 'הבדילה' והתיישבה מולנו. ניסינו להגביר את עוצמת הקול במחשב כדי שלא נצטרך לקרוא פעם ועוד פעם את השפתיים שהתכווצו על המסך בתנועה שכולה אומרת כעס וזעקה, אבל היא כבר היתה על המקסימום, ולמרות זה נשארה אילמת.

רק כעבור מספר שעות היינו מוכנים להודות שהדמות אכן מטיחה נגדנו את מה שחשבנו: "נחשוני, קשוט עצמך תחילה! ביקרת אחרים שלא בצדק, תפוס אומץ לבקר גם את עצמך!"

זה קרה ביום חמישי האחרון. התעוררנו כהרגלנו מוקדם בבוקר, תפילה, שיעור ראשון כדרכם של 'בעלי בתים', ואחר-כך נבירה וחיפוש בעיתוני היום אחר ה'חומרים' שירכיבו את המדור היומי. לא שמנו לב שרק חמשת החושים שלנו התעוררו ואילו החוש השישי, שבדרך כלל אינו עצל במיוחד, הוא שנותר הפעם לישון. יכול להיות שהוא הרשה לעצמו ל'התפנק' קצת בימי הקיץ, אחרי שבמשך כמה שבועות נתן תפוקה לגמרי לא רעה שבאה לידי ביטוי בעיקר במדור הזה, ויכול להיות שאנחנו פשוט שכחנו להעיר אותו. הנושא עוד ייבדק אבל הנזק כבר היה גדול.

איך ניתן לתאר את המקרה הקשה למי שהחוש התקשורתי המיותר הזה לא מפותח אצלו במימדים כמו שהוא אצלנו? בואו ונאמר שזה דומה לדיין או אב"ד שמגיע לבית הדין עם ארבעה חלקי שולחן ערוך, ושכח בבית את החלק החמישי...זה כמו אבא לששה ילדים, ששכח אחד מהם באוטובוס או במכונית הנעולה בשמש. כל המערכת קורסת.

במקרה שלנו זו לא היתה רק מערכת אחת, אלא כמה מערכות עיתונים וגם מערכת שיקולים אחת, שהשתבשו. דפדפנו הלוך וחזור בעיתון 'יתד נאמן' ולא הבחנו שבעמוד האחרון, מופיעה ידיעה, ואפילו מכובדת, על דרישתו של הנשיא סרקוזי לשחרר את המחבל שזמם להתנקש חלילה בגר"ע יוסף.

איך יכולנו להבחין כשהחוש הששי שלנו נם עדיין שנת לא ישרים? כך גם גמענו מרחקים מהכפר רג'ר ועד לחוות שבעא, התעכבנו לתהילים ליד ציון רב אשי, והכל במהירות של כ'חלום יעוף'.

לאיש תקשורת אסור שזה יקרה, הוא עלול לאבד את אמינותו. הורדת הקטע שבו נכתבה הביקורת שאינה מוצדקת על 'יתד נאמן' ובעד הגר"ע יוסף ורב אשי, אינם פוטרים אותנו ואינם פותרים דבר. כמבקרי התקשורת האחרת אין לנו ברירה, אלא לבקר גם את עצמנו על שהדברים אירעו גם לנו.

ולמרות זאת, יתכן שאם הידיעה על הגר"ע יוסף ב'יתד נאמן' היתה מתפרסמת במקום בולט יותר, כפי שהגיע לה, ולא במסגרת אפורה בסמוך לגבול המטושטש והלא מסומן שבין מערכת למודעות בעיתונות החרדית, שכבר התרענו עליו, גם חמישה חושים רגילים היו מגלים אותה ו'החוש הששי' היה יכול להמשיך ולנום את שנתו.

או, הנה, בדיוק כעת הדמות המפחידה הסתלקה לה מהמסך שלנו ואנחנו יכולים להמשיך בכתיבת המדור ללא מורא וללא משוא פנים.

משהו לא 'חלק' בשחיטת הרבנות בחו"ל

תחיה ברק מפרסמת ב'ידיעות אחרונות' של ערב שבת, כתבת תחקיר מקיפה, שבה טוענים שוחטים כי "בשר החשוד כלא כשר מיובא לישראל תחת חותמת הרבנות הראשית". לא מדובר רק בהכשר רגיל, אלא גם בכזה המוצג כ'חלק' ומהדרין.

הטענה העיקרית ב'תחקיר' היא שהבשר אינו מנוקר כדין. את טענותיהם מבססים השוחטים על הוכחות בדוקות ובהם גם סרט המציג בשר עם חותמת כשרות, שהובא לפני גדולי המומחים לניקור, כמו הגר"ש מחפוד, והם מאשרים כי נמצא בו חלב. מדובר בבשר 'חלק' שהגיע, על פי הנאמר בכתבה, גם לכמה ישיבות בבני-ברק.

"שוחטים ומשגיחים באגף שחיטת חו"ל מספרים כי במשך שנים הם מתריעים על ליקויים בכשרות או על בשר לא כשר המגיע לארץ. חלקם מצאו עצמם מודחים או מקורקעים לתקופות ארוכות. אחרים נאלצו להתמודד עם טענות מכוערות נגדם, אחד נאשם בכך שהוא פוסל בשר בכוונה. גם הפגנה ושביתת רעב שקיימו לאחרונה לא עזרו לפתרון הבעיה" - נאמר בכתבה.

עיקר הטענות הן נגד הרב יעקב סבג - ראש אגף הכשרות ארצית, ויותר נגד הרב עזרא הררי-רפול, מנהל מחלקת שחיטת חוץ ויבוא הבשר.

הכתבה מתארת את 'שיטת השקשוקה', או במקרה הזה יותר נכון 'שיטת השוארמה', ביחסי עובדים בכירים ברבנות הראשית ויבואני הבשר. "בשנים האחרונות ביקשו השניים אישורי נסיעה למפעלי בשר שונים בחו"ל, ובהם ציינו כי יבואני הבשר הם המממנים. השנים טסו עשרות פעמים בכל רחבי הגלובוס: אוסטרליה, ברזיל, פרגוואי, ארגנטינה ועוד ועוד. עלותה של כל נסיעה מגיעה לאלפי דולרים. מלבד הטיסה מממנים יבואני הבשר גם את האש"ל של בכירי הרבנות. קשה להתעלם מהאפשרות לניגוד עניינים. כיצד יכול רפול לפסול כשרות בשר של יבואן שמימן לו נסיעה לחו"ל?" - שואלת התחקירנית.

אם הדברים נכונים הרי שפרשת 'ראשון-טורס' קטנה עליהם.

'ניגוד אינטרסים' לא פחות חמור עולה מתוך תגובתו של 'היועץ המשפטי' של הרבנות הראשית, עו"ד שמעון אולמן, לדברים החמורים המתוארים בכתבה. האיש מקבל את משכורתו, כדי למנוע ניגודי אינטרסים ושחיתות במוסד שבו הוא עובד, אבל מסתבר שאם למטרה הזו יש מחיר של כסף, השחיתות תמשיך לחגוג. "גילינו שכל גוף נייטרלי שניצור על מנת לעשות את ה'קאט' בין היבואנים לעובדים, ייצור עלויות, דבר שייקר באופן משמעותי את מחיר הבשר" - הוא מגיב בעיתון ללא בושה.

אם התיקון ייקר את מחיר הבשר הלא מנוקר שמגיע לישראל עם חותמת כשרות ו"חלק", שייקר ושלא יקנו אותו!

רק לפני ימים מספר פרסמנו במדור הזה את העובדה שהיועצים המשפטיים קמו על יוצרם והקימו משטר צללים בישראל, הפועל כזרוע הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה. המוסר הכפול שלהם עולה גם מתוך תגובתו זו של עו"ד שמעון אולמן, שהופך את ה'חוק' לצחוק. אבל אם זה עדיין לא מספק מישהו, הנה מזדמנת בכתבה הזו ההזדמנות להעמיד את הטענות במבחן המציאות הקל ביותר. אפילו לא מבחן בוזגלו.

לפני כמה ימים שיגר עו"ד ישראל פת, היועץ המשפטי של משרד הדתות, מכתב רשמי לכל רבני ישראל, ובו הוא מזהיר אותם: רב שמקבל את משכורתו מהמדינה, שישמיע דברים נגד התדיינות לפני ערכאות או שיחרים את מי שפונה לבית משפט ולא בית דין רבני, ייקרא לשימוע וצפוי לפיטורין. כשחלק מהרבנים הרימו קול צעקה על החצפת הפנים מצדו של יועץ משפטי חובש כיפה, הפועל במשרד שבשליטת ש"ס כאילו לא נעשה בו כל 'שינוי', הוסבר כי הוא עשה את שאמר לו לעשות ה'יועץ המשפטי לממשלה'. בדיוק כמו אותו יהודון שפעל בעבר לצדו של הפריץ ו'רק' ביצע את שהטיל עליו לעשות לרבנים.

אם פת רציני בכוונותיו, או שהוא עשה את שעשה רק כדי להוכיח לרבנים מיהו בעל הבית, ניתן לדעת על פי הדרך שבה הוא יפעל כלפי הרב עזרא הררי רפול, ממלא התפקיד הראשון במוסד הרבנות ה'מצפצף' צפצוף ארוך על הוראותיו ופועל בגלוי נגדה.

האיש מצוטט בתחקיר כאומר: "זה נכון שאני עובד מדינת ישראל, אבל מי שפונה לערכאות פועל בניגוד להלכה. אני אדם חרדי שומר מצוות ואקיים קודם את דברי ההלכה".

שלא תבינו לא נכון: מגיעה להרב הררי רפול ברכת 'חזק ואמץ' על אומץ לבו ותעוזתו לעמוד באופן גלוי ופומבי על עקרונות ההלכה, לפחות בנושא התדיינות בפני ערכאות. יחד אם זאת, אם היועץ המשפטי פת אכן יעשה לו שימוע ויפטר אותו בגלל הדברים שאמר, יתכן שגם בעיית החריקות בכשרות הבשר, שהשוחטים מצביעים עליה - תיפתר.

אם לא יעשה זאת, נדע בפעם-המי-יודע-כמה שגם במשרד הדתות, ולא רק במחלקת שחיטת בשר חו"ל, לא הכל כשר ובוודאי לא חלק.

קצרים בתקשורת: 12 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הקטע המצחיק ביותר

ידידיה מאיר וחברי הפרלמנט שלו לכתיבת 'אפעס' - מדור הסאטירה של 'ידיעות אחרונות': "נחשפה פרשה נוספת של התעללות מזעזעת בילדים במשפחה פולנית – 'האם המאכילה'. המשטרה: 'יש לנו סרטון שבו היא נראית בבירור אומרת שוב ושוב: עוד מרק, עוד עוף, תגמור את כל מה שיש לך בצלחת!'".
אכלנו אותה!


2. הסגירה המהירה ביותר

חודשיים בלבד לאחר ש'מקור ראשון' השיק את מהדורת הצהרים הדיגיטאלית בקול רעש גדול, נזכר המו"ל שלמה בן צבי שכבר מזמן לא סגר איזשהו ערוץ תקשורתי הנמצא בבעלותו, וסגר גם את המיזם החדשני הזה. ב'מקור ראשון' טוענים אמנם שמדובר רק בשדרוג האתר, אבל בשביל להתקדם לא שולחים הודעות פיטורים לעובדים ועוד בערב תשעה באב.
חבל. העיתון היה טוב.


3. העיתון הדתי הנפוץ ביותר

עיתון 'בשבע' ציין השבת שבע שנים להופעתו ויצא בעיצוב חדש שמי שאין לו עין חדה ולא הבחין בו, נחשף אליו במאמר שפרסם העורך עמנואל שילה. השינוי הבולט ביותר - הסרת המשפט "העיתון הנפוץ ביותר לציבור הדתי", מהלוגו של העיתון.

בסקר האחרון של TGI, שפורסם לפני שבוע, הגיע 'בשבע' למקום הרביעי והמכובד, בעיתוני סוף השבוע במדינה, אחרי 'ידיעות' 'מעריב' ו'הארץ'. "במציאות הזאת אפשר לחזור ולתת משקל לשיקולים של אסתטיקה וצניעות ולוותר על השורה הזו שכבר מילאה את תפקידה ושוב אין בה צורך" - כותב העורך.

מה הבנתם? אנחנו הבנו שכשפרויקט דתי מצליח, מגיע זמן שהוא צריך להשיל מעליו את התו הדתי.
ל'בשבע' זה לא מתאים.


4. הסקר המעוות ביותר

'מקור ראשון' המתחרה של 'בשבע', מתקשה להצטרף לחגיגות על ההצלחה המצטברת על פני שבע שנים, ונוטל את הבכורה לעצמו. במודעת ענק אחת, וכמה נוספות קטנות יותר, הוא מפרסם כאילו הוא זה שנמצא במקום הרביעי בין עיתוני סוף השבוע, ו'בשבע' כלל אינו נזכר בטבלה שלו. אז לאן נעלם המתחרה? כוכבית קטנה בתחתית המודעה נותנת הסבר: "לא כולל חינמונים ועלוני שבת".
כך, סבורים ב'מקור ראשון', העלימו סוף-סוף את 'בשבע' מהדוכנים ומתיבות הדואר וגם הוסיפו אותו לקבוצה הלא מוערכת של 'עלונים'.
שישתעשעו.


5. המודעות המפתיעות ביותר

נחמיה לחוביץ היה אחד מגדולי יבואני הבשר לישראל, ולא רק ה'חלק', והוא נפטר בסוף השבוע. למרות שהלווייתו נדחתה במספר ימים, מתפרסמת בערב שבת מודעת ענק עליה בעמודו הראשון של עיתון 'המודיע', במקום ובגודל השמורים, בדרך כלל, רק ליחידי סגולה, ולא בית העלמין 'סגולה'.

'המודיע' גם חרג מכלליו שלא לפרסם שמות נשים, מלבד שמה של נפטרת ולהבדיל מאורסת, ומסכים לפרסם במודעת האבל הזו את שמות בנו ובנותיו של הנפטר, גל, יסמין, הלן ויונה.
יותר ממוזר.

לא פחות תמוהה היא העובדה שהיעתונות החרדית מקפידה לשים כיפה לראשו של כל ילד רוסי או בן של עובד זר שנשכר לשמש 'דוגמן' במודעת פרסומת הפונה לציבור החרדי, אבל בסוף שבוע זה 'המודיע', ובעצם כל העיתונים, פוטרים מחובה זו את תנובה. תמונת ענק של הזוכה במבצע "על חשבון הבית", אדם שאינו חרדי ואף לא דתי, מתפרסמת כמעט על פני עמוד שלם, כשהוא ואריק שור, מנכ"ל תנובה שלידו, כמובן אינם חובשים כיפה. העיקר שבתחתית המודעה מציינים ש"למהדרין יש תנובה".

כנראה שבאמת היתה להם 'תנובה' טובה.


6. החשיפה המעניינת ביותר

ריקי שושן, המכסה את הפזורה היהודית, מדווחת השבוע כי הרב הראשי לשעבר, הראשון לציון הגר"א בקשי-דורון, יצא לחזק את קהילת היהודים ב'דיל' שעמה הוא בקשר הדוק, ואת העומדים בראשה. יותר מפתיעה היא הידיעה שהגר"י הלל, ראש מוסדות 'אהבת שלום בירושלים' שגם הוא הגיע לעיירה הנחקרת, שכנע את הרב יצחק דואק אביו של ה'מויסר', לעזוב את העיירה, לפחות עד יעבור זעם, ולעלות לירושלים. הרב דואק לא דחה את ההצעה על הסף.


7. ההתבטאות המפתיעה ביותר

איש התקשורת אברי גלעד, שזוהה עד לסוף שבוע זה עם השמאל, כבר לא. בראיון מקיף שהוא מעניק למגזין של עיתון העסקים 'גלובס' הוא אומר: "פוליטיקאים היום חייבים להיות מופרעים. אדם שפוי לא הולך לפוליטיקה. מהשניה שנכנסת לפוליטיקה מחפשים לדפוק לך בלוק בראש. קודם רוצים שתנהיג, וברגע שאתה מתחיל להנהיג מתחילים לחפש אותך כדי להוריד אותך...גיליתי שהשמאלנות האוטומטית שבה הייתי נטוע, היתה קשורה במידה רבה לחוסר קבלה עצמית, העדפת האתוס האחר על שלי....הסיפור הפלסטיני פה, עוביו כעובי קליפת גרעין שחור, לעומת הסיפור היהודי בארץ הזו. בסדר גמור, גם זכותם להיות פה. הבעיה היא שהקיצוניות שלהם שוללת את זה שהיה פה בית מקדש ושעם ישראל בכלל התקיים פה. הדרך שלהם לשלול את קיומי כאן היא על-ידי שלילת ההיסטוריה שלי כאן, ואני לא אתן לאף אחד לעשות את זה. למה אני צריך להתכחש לסיפור שלי אם הם לא מתכחשים לסיפור שלהם? הם עושים מהסיפור שלהם כזה הו הא, כשרובו בנוי על שקרים, המצאות, בדותות וחוצפה. אם הם מתעסקים בסיפור, אז שלי לוקח את שלהם בהליכה".

ראינו נכון, הוא דיבר על 'גרעין שחור'? אחרי התבטאות שכזו נגד השמאל והפלשתינים, שלא יתפלא אם חוקרי זרועות הביטחון כבר בדרך אליו...


8. הפיספוס הגדול ביותר

'חדשות משפחה' הופיע בסוף השבוע בכותרת ענק, שחשב שהיא בלעדית, על חוקרי ה-F.B.I המנהלים בישראל מצוד אחר בעלי אזרחות אמריקנית שמקבלים החזרי מס במרמה. הידיעה כבר הופיעה ב'המודיע' ביום רביעי. האם זה אומר שעורכי 'משפחה' אינם קוראים את 'המודיע'?
מאוד לא נעים!


9. התמונה הפוגעת ביותר

עיתון 'העיר' השינקינאי, מייחד את קדמת המהדורה השבועית שלו לנושא ה'שנאה', בעקבות הרצח בנחמני, ואף מילה נגד השנאה לחרדים. וכאילו רצו להדגים מהי אותה 'שנאה' שהם מכוונים אליה, הם מפרסמים תמונת פוטו-מונטז' ענקית מעל אחת מכתבות ההבל שעניינה 'מוסר' ובמרכזה - דמותו של הראי"ה קוק.

כמעט אותן כתבות מופיעות, אגב , גם בעיתון 'כל העיר' שהוא המהדורה הירושלמית של רשת מקומוני 'הארץ', אבל שם נמחקה התמונה הזו, והם יודעים למה.

מלבד העובדה שמדובר בתמונה נהדרת של הרב הראשי הראשון לישראל, שאינה מוכרת, חשוב שמי שאחראי למעשה הנואל הזה ידע שעל פי המוסר שלנו, המוסר היהודי, רצח אופי גם הוא רצח.


10. התמונה המבזה ביותר

בעיתון 'גלובס' מתפרסמת תמונה גדולה של יהודי בני-ברקי בבגד ים על רקע הצוקים שבחוף שרתון הנפרד בתל אביב, והפעם, למרבה הפלא, עם שמו המלא של האיש ששיתף פעולה ואפילו התראיין.

בטקסט המלווה את התמונה מובלע גם 'סקופ' קטן - המציל בחוף הדתי בתל אביב הוא לא אחר מאשר בנו של אריק איינשטיין.
לידיעתך, הרב אורי זוהר.

11. הכתבה המרגשת ביותר

ככה סתם, תשעה חודשים לאחר הפיגוע הנורא במומבאי, חוזרת שרי מקובר-בליקוב ב'סופשבוע' של 'מעריב', אל מוישי, ילדם של גבי וריבקי הולצברג הי"ד, שניצל ברחמי שמים ומאז גדל בעפולה, בבית הסבא והסבתא, הרב שמעון רוזנברג ורעייתו.

מלבד אל מוישי, מפנה הכתבת את הזרקורים מדי פעם אל סנדרה, המטפלת ההודית שמילטה אותו מידי הרוצחים. היא אינה מגלה לקוראים שבשלב כלשהו, וגם כשכבר הגיעה עם הילד לישראל, נחשדה אותה סנדרה בשיתוף פעולה בדיעבד עם המחבלים, בעיקר משום שפרטים בסיפור ההצלה לא התיישבו עם שום הגיון, אבל מאז, היא נוקתה לחלוטין, השתלבה בחיי המשפחה ואפילו צמה בתשעה באב. הפרטים הלא מובנים רק עשו את הנס יותר שלא כדרך הטבע. "היא מקפידה עם הילד שיטול ידיים, יתפלל ויברך" - אומר הרב שמעון רוזנברג, אביה של ריבקי.

סנדרה: "לפעמים אני חוזרת בדמיוני לבית חב"ד במומבאי. רבקי ואני מדברות במטבח, בין הסירים הגדולים. ורבקי אומרת לי: סנדרה תשמרי לי על הילד, תישארי איתו כמה שצריך. ואני מרגיעה אותה: רבקי, תנוחי על משכבך בשקט. אל תדאגי הבייבי שלך תחת הסינור שלי. היא אומרת לי: סנדרה, העיניים שלי פקוחות. את חייבת לי ואני משגיחה על שניכם".


12. הכתבה ה'בריאה' ביותר

חדשות אחרונות בתחום הבריאות: לישראל יגיעו, אחרי החורף, חיסונים נגד שפעת החזירים, ב- 20 מיליון שקל מגרמניה, עוברים מרומניה, והרבה כאב ראש מגורגיה.

המנכ"ל היוצא של משרד הבריאות, פרופ' אבי ישראלי, מגלה בגיליון השבת של 'הארץ' שישראל עומדת לייבא רופאים מומחים להרדמה ולכירורגיה כללית מגורגיה, היא גרוזיה.

ציקי סלע, מפקד יחידת 'עוז' המטפלת בגירוש זרים, עדיין לא אמר את דברו על התוכנית התמוהה.
הגילוי של 'הארץ' מתפרסם בדיוק בשבוע שבה מתפרסם במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות' יומנו המרתק של הכתב צדוק יחזקאלי, שנפצע בדיוק לפני שנה באורח אנוש כשסיקר את הקרבות בגורגיה. הוא ניצל בנס ולאחרונה חזר לכיכר שבה נפצע. בכתבה מתואר מערך רפואי מוזנח ומיושן ביותר.

פרופ' אבי ריבקינד, ראש מחלקת הטראומה ב'הדסה', שהטיס לכאן את יחזקאלי והציל את חייו בניגוד לכל הסיכויים, משחזר בכתבה את השיחה הראשונה שניהל עם המנתח של יחזקאלי בבית החולים בטיבליסי הבירה, כשעדיין היה בדרכו לשם. ומצוטט כאומר: "לא הבנתי אותו כלל. הוא לא דיבר במונחים שאני מכיר".

אז איזה רופאים מומחים בדיוק עומדים להביא לנו מגורגיה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!