פגישה? חצי פגישה? אפילו זה לא

ואף מילה על 'פרשת האם'

יום אחרי שאבן, ולא רק אחת, נזרקה אחרי ה'נופל' ניר ברקת - הגיע השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, מלווה במפקדי משטרת הבירה, לפגישת פנים אל פנים עם הגאב"ד, הגרי"ט וייס, וראשי ה'עדה החרדית', חשוף, ללא שכפ"ץ וכפל"ד, ויצא ממנה, כלעומת שבא, אבל בריא ושלם בגופו ובנפשו.

• האידיש לא הובילה לפריצת דרך

ללמדנו, כבר בשלב הזה, שמי שפרע בראש עיריית ירושלים בעת שביקר בבית האדמו"ר מקאליב, אינו נמנה על הפלג שנשלט ונשמע בעדה, אלא על חבורת פורקי העול האלימים, שהעזו בעבר להרים יד גם על כלי מלא תורה כמו הגראי"ל שטיינמן ולפגוע, יותר מפעם, בראש העיר החרדי אורי לופוליאנסקי.

ללמדנו עוד, שגם לדרישת המשטרה שהוצגה בבית המשפט המחוזי רק בסוף השבוע האחרון, להרחיק את האימא של ח' מביתה ומילדיה, משום שהחוקרים אינם מצליחים להגיע אליה בסביבה אלימה ועוינת, לא היה בסיס עובדתי.

למרות שהתקשורת החילונית, הרדיו ועיתון 'מעריב', יצאו מכליהם ומציגים היום את הפגישה כ'היסטורית', המסקנה הזו היא כמעט כל הלקח שהופק ממנה.

אבל לפעמים גם ראית 'עין בעין' ומפגש פנים אל פנים כשלעצמו הוא חשוב. כלוחם בעבר אמור השר אהרונוביץ לדעת, כי ללא השגת 'מודיעין' טוב על מי שנחשב ל'אויב', אין סיכוי לנצח במערכה או אפילו להפסיק אותה בהסכם הפסקת אש או הפרדת כוחות, רגע לפני התבוסה הכואבת. את הרקע למידע המודיעיני הוא השיג.

הפגישה נערכה ביוזמת השר לביטחון פנים הממונה על המשטרה. העיתון 'המבשר', שהוא היחיד מהיומונים החרדים המדווח עליה היום, יוצא גם הוא מעט מגדרו כשמכנה אותה 'פגישה מיוחדת', ולא רק משום שלאורחים הוגשה תקרובת על טהרת הכשרות של 'העדה החרדית', דבר שהם אינם מורגלים בו.

"אהרונוביץ וראשי המשטרה אמרו, כי הם ביקשו לקיים את הפגישה מאחר שהם מעוניינים להשיב את השקט על כנו בעיר ירושלים, לאחר שמזה מספר חודשים מתקיימים הפגנות שגורמים (אם אכן הדברים נאמרו בלשון הזו והציטוט מדויק, חייב השר אהרונוביץ לתקן את העברית שלו, בעיקר ההבדלים בין זכר ונקבה) למתח רב בין ציבור תושבי העיר".

הרקע לאותן הפגנות משולהבות היה, כזכור, פתיחת חניון 'קרתא' בשבתות וההתעללות באם החרדית. אבל 'פרשת האם' נמחקה מהפרוטוקול, בהוראת הסנגורים שביקשו להוריד אותה מהכותרות. כשהשבת נותרה לבדה במערכה, היה קל יותר לנציגות המשטרתית הבכירה לשחק את תפקיד 'חיילי יוניפיל' ה'נייטרלים".

"מתוך האחריות המוטלת עליהם לשלום הציבור, ביקשו לקיים היתדברות, למצוא את הפשרה המקובלת ולהחזיר את השקט לעיר" - כותב ה'מבשר'. כאילו למשטרה לא היה חלק בהחלטה לפתוח את החניון 'מסיבות בטחוניות'.

מדיווחם של אבישי בן חיים, רוני מלול ואבי אשכנזי מ'מעריב' יכול להתקבל הרושם שמטרת הגעתו של השר האהרונוביץ לבית הגאב"ד, היתה בכלל כדי לשכנע אותם ל...הצטרף לתנועה הציונית ולמפלגת 'ישראל ביתנו' של ליברמן, שהוא פועל מטעמה. "העובדה שהרב וייס הסכים להיפגש עם שר בממשלה ציונית היא מפתיעה, שכן מדובר בפלג שמתנגד לכל שיתוף פעולה עם הציונות, ולכן לא משתתף ולא מקבל תקציבים מהמדינה" - מדגישים שלושת הכתבים לקוראיהם.

ב'עדה החרדית' כמובן הסכימו לקבל אותם כמפקדי המשטרה המקומית, כפי שהגרי"ט וייס היה מוכן להיפגש בכל עניין שהוא לטובת היהודים עם הממונה על משטרת אנטוורפן, במסגרת כהונתו הקודמת כאב"ד הקהילה היהודית שם.

מה בכל זאת הושג במפגש הזה? שום דבר גלוי שציפו להשיג. הגאב"ד לא הצטרף ל'ישראל ביתנו', חברי ה'עדה החרדית' לא הכשירו את הציונות, ואם בכל אלה לא ויתרו כלום, ודאי שלא על פסיק מקדושת השבת.

'מעריב': בקשתו של השר לפשרה נדחתה. למרות שהוסבר שהמשטרה תזדקק להקצות כוחות בשבועות הקרובים, לקראת פתיחת צום הראמאדן. לדברי מקורבי השר, הרב השיב לו שהסטטוס-קוו שהיה בירושלים צריך להישמר, וכי החרדים אינם מתכוונים להתפשר על קדושת השבת.

ומה חשבו, ששיקולי ה'ראמאדן' יגברו על קדושת השבת?

ה'מבשר': הגאב"ד שליט"א אמר להם שקדושת השבת היא בציפור הנפש של עם ישראל עליה מסרו אבותינו את נפשם כל השנים ובנושא של חילולי שבת אין ולא תהיה כל פשרה. יש להשיב את המצב לקדמותו ובכך יושב הכל על כנו. הגאב"ד הוסיף ואמר כי היהדות החרדית אינה ששה, חלילה, לצאת להפגנות, כל מה שנעשה הוא מחוסר ברירה, לאחר שהלב מתפלץ מכאב לראות את העירייה והעומד בראשה מבקשים לעקור את גדרי וחומת השבת בפלטרין של מלך".

השר אהרונוביץ, שזרק במהלך הפגישה פה ושם מילה באידיש, וחשוב היה לו גם לספר לגאב"ד ולנוכחים האחרים על שורשיו היהודיים בקובנא, לא נזקק לתרגום המושג 'פלטרין של מלך'. לא מפני שידע מה פירושו, אלא משום שכלל לא נאמר בפגישה אלא רק נכתב בכתבה ב'המבשר'. ומי מקוראי העיתון הזה אינו יודע את משמעות המושג הזה?

כתבי 'מעריב' אמנם הגדירו את המפגש כ'היסטורי', אבל את חשיבותו בעיני התקשורת ניתן להסיק מהכותרת שנתן לו העורך: "החרדים לאהרונוביץ: אל תגעו בשטריימלים". 'שטריימלים' ולא 'שטריימלכים' כי השני והנכון היה כנראה ארוך מדי...

בחלק ה'דרמטי' של הידיעה נכתב בעניין זה: "במהלך הפגישה הופתע השר לגלות מסמך מיוחד שהוכן על-ידי החרדים, בו הם מוחים נגד אלימות השוטרים. במסמך נטען כי שוטרים קורעים את בגדי השבת של המפגינים, משחיתים את כובעי השטריימל החגיגיים והיקרים, ושוברים להם את המשקפיים. כמו כן המפגינים מחו נגד שיתוף שוטרות בפיזור המפגינים. לדברי גורמים חרדים המשטרה התנצלה על כך".

פגישה? חצי פגישה? אפילו זה לא. מה בכל זאת יצא משם? - הבטחה שלא ניתן לה פרסום, לבדוק ברצינות את סגירת חניון קרתא בשבת, ומאוחר יותר למצוא פתרון שאינו עירוני, במקום מרוחק יותר ובלא התגרות. ומבחינת העדה החרדית כבילה, אם גם רופפת, של ידי המשטרה מלהיות דומיננטיות, בעת הדיונים וההכרעות הקשות שעוד נכונו ב'פרשת האם' כשתעלה שוב על הפרק.

השופט וינוגרד על ממשלת הבר ועל ה'צמח'

כאילו צפה יומיים מראש את ההסלמה הצפויה בגבול הצפון ואת הפרת השקט שנמתח בין ישראל ל'חיזבאללה', מאז מלחמת לבנון השניה, העניק שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו וינוגרד, ראיון אישי ראשון לעיתון 'גלובס', בו הוא חושף את סיפור חייו וחושף את עצמו כמטרה לנפגעים מהדברים הקשים שהוא מטיח נגד מטייחי הדו"ח שחיבר לאחר מלחמת לבנון השניה.

"הממשלה לא יישמה את הדו"ח הסופי שלי כי התעסקה בבעיות של אולמרט" - הוא מאשים בחומרה שאינה נופלת מהמסקנות שמופיעות בדו"ח עצמו.

"צבא ההגנה לישראל לקח ברצינות את הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השניה" - אומר וינוגרד לכתבת אלה לוי וינריב - "הם למדו וניתחו פרק אחר פרק בדו"ח, הסיקו מסקנות ונתנו הנחיות בהתאם. ראינו את התוצאות ב'עופרת יצוקה' בכל הבחינות - גם בלחימה, גם במודיעין, וגם בקשר עם העיתונות וחשיפת המידע".

כאן נגמרת כל תחתית הכוס המלאה שלו בעניין זה, ומכאן ואילך הכוס ריקה ורק הבטן מלאה. דברים שאין להם תקדים בחומרתם.

וינוגרד: "בכל מה שקשור לממשלה, אם אני צריך לדרג את היישום של הדו"ח על ידי הממשלה בין 0 ל-10, לא הייתי נותן לכך ציון מעל 5. ששה חודשים לאחר שהגשנו את דו"ח ולאחר התכתבויות רבות, תזכורות וטלפונים שפרופ' רות גביזון ואני עשינו כדי לברר מה הממשלה עשתה בדו"ח, קיבלנו מכתב עב כרס ממזכיר הממשלה, שכתב לנו שהוא מצרף את היישום של הדו"ח. נדהמנו לגלות שרוב עמודי המכתב עסקו ביישום הדו"ח החלקי שמסרנו, ורק בשני העמודים האחרונים צוין שהממשלה קיימה דיון בעניין הדו"ח הסופי".

וינוגרד מרגיש פגוע על הניסיון ל'עבוד' עליו בעיניים. את המכתב שעסק ביישום הדו"ח החלקי, קיבלה הוועדה לידיה עוד לפני שהשלימה את הדו"ח הסופי, ולמרות זאת היא כתבה אותו בצורה החריפה שבה הדו"ח הופיע. "לאחר שהתקשרתי לברר מה פשר העניין, טלפן אלי סגן מזכיר הממשלה ואמר לי: "אתה צודק, אבל...הממשלה היתה טרודה באהוד אולמרט ובכל הבעיות שקשורות לענייניו ולא התפנתה לדון בדו"ח הסופי. זה כבר יעבור לממשלה הבאה של נתניהו".

מניין ידע סגן מזכיר הממשלה, עוד לפני שנקראנו אל הקלפיות, שאת הממשלה הבאה ירכיב בנימין נתניהו, ולא ציפי לבני, מחליפתו של אולמרט בראשות 'קדימה'? לשאלה המסקרנת הזו השופט וינוגרד אינו מתייחס כלל, אבל על תסכולו האישי הוא אינו מוכן לעבור כך סתם: "אני מתפלא גם על עצמי וגם על חברי, איך אחרי כל התסכולים האלה, כעבור זמן לא רב, אנחנו נענים לבקשה לעמוד בראש ועדה נוספת".

אל תשאלו את עצמכם, מר וינוגרד, תשאלו אותנו. זו שאלה רטורית, שהרי אף אחד מכם, רבותי השופטים בדימוס, אינו נוטל על עצמו את התפקיד הזה בהתנדבות.

וינוגרד מיצר על כך שבמהלך עבודת הוועדה תקפו אותה מכל הכיוונים. "אמרו - וינוגרד הוא בובה של אולמרט. הפעם הראשונה שאני ראיתי את אולמרט היתה לאחר שמזכיר הממשלה ביקש ממני לעמוד בראש הוועדה. התלבטתי. אולמרט ביקש שאבוא למשרד ראש הממשלה לשיחה. ובכל זאת אמרו שאני איש של אולמרט".

אם כך למה לא היה בו העוז להמליץ על הדחת ראש הממשלה? לוינוגרד הסבר משלו: "זה לא היה בסמכותנו. ראש הממשלה נבחר בבחירות על-ידי הכנסת. רק הכנסת יכולה לסלק אותו או שהציבור לא יבחר בו....הכנסת יכלה לעשות הכל - להביע אי אימון בראש הממשלה, להחליט על בחירות חדשות ואז הציבור יחליט. ועדת חקירה לא יכולה להמליץ על הדחת ראש הממשלה ולכן נמנענו מכך".

יש כאן אמירה מפורשת שאם היתה ל'ועדת וינוגרד' הסמכות להדיח את אולמרט, היא היתה עושה זאת כבר בסמוך למלחמת לבנון השניה ואז היו נחסכים מאיתנו מחדלים רבים נוספים.

איך משכך השופט וינוגרד את סערת הרוחות שהוא חי עמה כבר כמעט שנתיים? "פעם הבטחתי לעצמי שכשאהיה בפנסיה אחזור לעסוק בבוטניקה. כשהייתי בכיתות ז'-ח' הייתי בחוג לטבע ומאוד אהבתי בוטניקה. הכרתי את רוב צמחי הבר בשמותיהם ובשמות המדעיים שלהם. עד היום כאשר אני יוצא לטיולים אני מרענן את זכרוני בתחום הזה".

רק שלא יגידו לו שכחובב בוטניקה יש לו הכרות מוקדמת גם עם ה'צמח' אריאל שרון ולא רק עם אולמרט. הוא עוד עלול חלילה, שוב להיפגע.

רחוב הנביאים באיזור H בעירק

כל המדינה טסה לחופשה בחו"ל, ורק אנחנו ואהרן עפרוני רותקנו לכאן. אז מה אם המקום המועדף עליו לטייל בו הוא איזור H שבעיראק הזכור לרע? מתי התחייבה ישראל להסיג את 'כוחותיה' גם מעיראק?

סיפורו המעניין של אהרן עפרוני, מנהל המכון היהודי- ערבי במכללת בית ברל, מתפרסם במקומון 'ידיעות השרון'. יש לו תחביב יוצא-דופן - לשפץ ולשמר את קבריהם של הנביאים יחזקאל, יונה ונחום, הקבורים, על פי המסורת, בעיראק. במה הם נופלים מהציונים שבגליל, מקברי הצדיקים בפולין, גליציה, אוקראינה או ליטא?

העיתונאית נטע לי בינשטוק מספרת שבעקשנותו ביקר עפרוני כבר שבע פעמים בעיראק. הוא פקד את קבריהם של הנביאים ודאג לשיקומם. בהחלט מעשה הראוי לכל שבח, ובוודאי כשמדובר ביוזמה אישית של אדם מן הישוב.

אבל במדינה חשדנית כמו שלנו, ששיקולי הביטחון שלה הם מעל לכל, מי עוד זוכר בכלל שיחזקאל יונה ונחום הם נביאים, או 'דמויות תנ"כיות' על פי מילון המונחים הישראלי, ולא כינויים לאנשי מודיעין מוסווים אולי בכלל של האויב? לעמוד בקשר ישיר איתם ולבקר אותם בביתם עוד עלול להתגלות כ'בגידה' בישראל וכשיתוף פעולה עם האויב. משהו הרבה יותר חמור ממה שעזמי באשרה, לא נתפס עליו.

וכך ביום בהיר אחד, כמה חודשים לאחר שחזר מ'פגישתו' השביעית והאחרונה, בינתיים, עם הנביאים שהופקרו בארץ אויב, התקשרו אל עפרוני חוקרי היחב"ל - היחידה לחקירות בינלאומיות במשטרת ישראל, והוא הוזמן להתייצב, אחר כבוד, בחדר החקירות הסמוך לזה ששר החוץ שלנו, אביגדור ליברמן, נחקר בו. ליברמן נשאל על נסיעותיו לאיל ההימורים שלאף בווינה, לצ'רנוי והאוליגרכים ברוסיה ולמדינות שבהם רשומים חלק מהחברות שהוא נחשד בגינן בהלבנת הון. אף אחד מהם לא היה נביא.

עפרוני תושאל, מה עשה בעיראק ולאיזה מטרה נסע? השמות 'יחזקאל', 'יונה', 'נחום', ואפילו נח קשישא מעוררי החשד, לא עלו כלל על ידי החוקרים. טוב, חייבים הרי לשמור על 'מיסוך'...
"אמרתי להם שהיות והכורדים כבר קיבלו אוטונומיה מעיראק נתנו לי להיכנס וגם הסתובבתי עם שומר" - מספר עפרוני. "מדובר במקום שהוא בטוח הרבה יותר מטורקיה או צרפת למשל, אבל הוזהרתי שלא להיכנס לעיראק יותר ולבסוף גם שוחררתי".

עפרוני מאוד מאוכזב וכואב. לקחו לו את משימת חייו ומבחינתו ללא כל סיבה מוצדקת. "בצפון עיראק" - הוא מספר - "נמצאים קברי נביאים חשובים מאוד ליהדות כמו קבר יונה הנביא, קבר הנביא נחום וקבר הנביא יחזקאל. גם קבר נוח, שנמצא במזרח טורקיה על גבול עיראק, הוא עבורי יעד לשימור, ובדרום המדינה מצויים שני קברים נוספים, אחד מהם של עזרא הסופר. למדינה שלנו לא איכפת מהבעיות שלה, אז למה שיהיה איכפת לה מקברי אבותיה ונביאיה? בינתיים מצאתי נוצרי מקומי, סמי שמו, ששילמתי לו כסף כדי שיתחזק את הקברים. אני עושה את כל זה כי יכול להיות שעוד יבוא יום והמצב ישתנה" - הוא אומר בתקווה.

עכשיו, אחרי שהוזהר, מסתפק עפרוני בהכשרת הקרקע והלבבות ל"טראקים" של ישראלים בעיראק. "פתחתי קורס להדרכת מורי דרך בעיראק", הוא מספר. "הכשרתי כבר כעשרה מדריכי טיולים".

אם במסגרת הזו הם לומדים גם על הנביאים שלנו, יתכן שהכל היה כדאי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!