150 אלף חרדים? גדול עליהם

תראו איך משתפים פעולה נגד ההתפשטות החרדית

בית המשפט המחוזי בירושלים, הוציא צו מניעה נגד החלטת האוניברסיטה העברית בירושלים לבטל את המכרז למכירת מעונות הסטודנטים בשכונת קרית יובל בירושלים. הצו ניתן לבקשת עורכי הדין גדעון סגל ויוסי כהן מרמת גן, המייצגים את אחת הקבוצות שניגשו למכרז שהופסק לפתע.

אברהם גרובייס, סופר 'המודיע', המדווח על ההישג המשפטי בידיעת ענק היום, מגולל את ההשתלשלות מרגע ההכרזה על המכרז, שבו פנה נציג האוניברסיטה ליאור אורון למשרד עורכי הדין סגל-כהן, והזמין אותו להשתתף בו. הפניה נעשתה על רקע מכרז קודם מלפני שנתיים שלא יצא אל הפועל.

"בעקבות פנית האוניברסיטה ופרסום המכרז" - נאמר בפניה לבית המשפט - "החלה עבודה אינטנסיבית לארגון קבוצת רכישה לדירות בנכס באשר מחירו הכולל נאמד בעשרות מיליוני שקלים. מדובר בעבודה רבת היקף של איתור רוכשים שישתתפו בקבוצת הרכישה, כולל פרסום בעיתונות, הכנת מסמכים משפטיים עבור הקבוצה ואיסוף הכספים לצורך העמדת הבטחונות בהיקף של מיליוני שקלים".

עם תום הסיבוב הראשון של המכרז, שינתה, כזכור, האוניברסיטה את תנאיו. עורכי הדין סגל-כהן, הגישו הצעה משופרת העולה על הסכום המינימלי החדש שנקבע, ואף צרפו בטחונות נחוצים. ההצעה הזו, היא ככל הנראה הגבוהה ביותר שהוגשה. אלא שלאחר סגירת המכרז והגשת ההצעות, כשלאוניברסיטה היה ברור שקבוצה חרדית עומדת לזכות במכרז, היא לא עמדה בלחץ ועד הפעולה החילוני לחסימת ההתיישבות החרדית בשכונה, וביטלה את המכרז.

"כך התיימרה האוניברסיטה לבטל בהינף קולמוס מכרז רב היקף המצוי בשלב סופי שלאחר הגשת הצעות משופרות בהודעה לאקונית וסתומה ובהעדר הנמקה כלשהי. חמור מכך" - נכתב בכתב הבקשה לצו המניעה - "בהעדר טעם ענייני, יש רגלים לדבר כי הודעת הביטול נגועה בשיקולים זרים של אפליה וניסיון למנוע את רכישת הנכס על ידי מגזרי אוכלוסיה שונים".

כאמור, הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים צו מניעה זמני נגד האוניברסיטה, וזהו הישג גדול במערכה. אלא שעניבת החנק על צוואר 'תחום המושב' של ההתיישבות החרדית בישראל ממשיכה להתהדק, ושכונת קרית יובל בירושלים כבר נותרה רק בחזית המשפטית והתקשורתית.

שיתופי פעולה בין-גזעניים, שיטות מאבק המועברות בין ועדי הפעולה בערים שונות, הצפת הרשויות בהתנגדויות והכנת עתירות ובג"צים במסות, מוכיחות שמה שנטינו לראות בו עד היום מאבק נקודתי, הפך לשיטה שהגיעה כבר עד לקיבוצי ה'עמק' שבצפון.

"מפלי הריין" יכול להיות בהחלט שם קולע ל'אורטודוקס ריין' - מפלי השנאה השוטפים את אזורי ההתיישבות החדשים שהציבור החרדי מתוכנן להגיע אליהם ולניסיונות לסכל את ההתיישבות הזו.

'ידיעות ירושלים' מגלה בגיליונו האחרון שהקרב נגד העירוב בירושלים, כבר אינו ממוקד בשכונת קרית יובל בלבד. אם תפקידו של העירוב הוא לאחד בין חצרות בשבת, ולהופכן לרשות אחת, מדוע שגם המתנגדים להצבת העירוב בחוצות לא יתאחדו לרשות אחת, כדי שיוכלו לטלטל את שומרי המצוות והשבת טלטלה עזה?

ציפי מולכו, כתבת העיתון, יודעת לספר שההתנגדות להצבת עמודי העירוב הגיעה גם לשכונת רמת בית הכרם הנחשבת ליוקרתית יותר מקרית יובל. "תושבי השכונה, רובם חילוניים, נדהמו בבוקר שבת לגלות כי 'אלמונים' הציבו עמודים בשכונתם, בין היתר ברחובות יעקב ארנון, דוד פולומבו ולאורך כביש בזק".

אם בזק, חברת החשמל או חברות הכבלים היו מציבים את אותם העמודים, כמובן שאיש לא היה פוצה פה. אבל לאפשר לשומרי שבת שיקיריהם מאושפזים בבית החולים 'שערי צדק' להגיע אליהם רגלית ולסעוד אותם, הם לא יתנו בשום פנים ואופן! מצדם שיתקינו חוטי עירוב אלחוטיים!

הרחבת הקרב נגד העירוב לשכונות המרוחקות מקרית יובל, היא רק זווית אחת, וכמעט שולית, במימדים המפלצתיים שהמאבק הגזעני נגד ההתיישבות החרדית בישראל תופח אליהם. אותה כתבת, ציפי מולכו, מגלה שנציגים מרמת אביב, ממעלה אדומים ומקרית יובל, התכנסו יחד והיתוו דרכים לשיתוף פעולה נגד ההתפשטות החרדית, או כפי שהם מגדירים זאת עתה: "ניסיונם של חרדים להפוך בתי מגורים באזור מגוריהם למוסדות דת". כל מקום שמשפחה חרדית ממוצעת, ברוכת ילדים ובעלת מניין נפשות מתגוררת בו, הופך הרי מבחינתם ל... 'מוסד דת'.

ההחלטה להתנכל ל'מוסדות' אלה, וכביכול לא לחרדים עצמם, היא אחת מאלה שהתגבשו בפגישות התיאום בין המתעלקים. לדעת מובילי המאבקים זה נשמע טוב יותר, שהרי כבר לא מדובר בטפילות ישירה נגד חרדים, אלא נגד 'מוסדות הדת' שהם פותחים, כביכול, ללא רישיון. המדיניות החדשה הזו כבר מבוצעת בצורה ניסיונית ברמת אביב, ואם תצליח תועתק גם למעלה אדומים ולירושלים.

מירב שלמה-מלמד דיווחה אמש ב-mynet שהמאבק של החילונים נגד החרדים ברמת אביב מתמקד לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה בגני ילדים וכיתות לימוד לחרדים, הפועלים במבנים המיועדים למגורים, ללא אישורים לשימוש חורג בנכס. ועד הפעולה שהוקם לחסום את דרכם של החרדים בשכונה, פועל כידוע רק למען ביטחונם של ילדי החרדים ודואג ש"החיבורים במבני הגן לחשמל, למערכת הביוב ולגז הם פיראטיים".

אחת מהפעילות הבולטות בוועד מאשימה באותה כתבה: "מספר ארגונים חרדיים ביצירת הסלמה בין החילונים לדתיים בשכונה. הם פותחים גנים, ונוצר מצב שילדים חילונים נזרקים לשכונות אחרות".

מעתה אמור: לא החרדים הם שמורחקים מהשכונה, אלא...ילדי החילונים.

מ'חריש' נשאר רק חצי. או: מה לא מגלים לכם?

הטקטיקה החדשה של הפיכת הקערה על פיה והצגת החילונים כנרדפים, עדיין לא מיושמת בירושלים ובמעלה אדומים, אבל הגיעה כבר לצפון הרחוק, עד לפאתי העיר החרדית החדשה המתוכננת בחריש.

בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בחיפה, בנושא הגדלת המרחב התכנוני של העיר החרדית חריש. הוועדה ביקשה לספח לעצמה באופן מיידי 800 דונם מאדמות המטעים של קיבוץ מצר, שטחים הסמוכים לכפרים הערביים באזור ואדי עירון, ואלף דונם נוספים מאדמות קיבוץ ברקאי שייעדו לאזור תעסוקה. זאת, כדי להפוך את היישוב הקהילתי חריש שתוכנן לאוכלוסייה בת עד 30 אלף איש לעיר חרדית שבה יתגוררו 150 אלף איש.

בעיתון 'ידיעות הקיבוץ' נכתב, כי מדובר בפגיעה קשה בקיבוץ מצר, תוך איום לסכל את הרחבת שטחי המגורים שבו וליטול את שטחי החקלאות ממנו. אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה, מצוטט בעיתון כאומר: "המהלך נעשה תוך רמיסת כל הנורמות התכנוניות המוכרות - פוגע ביישובים הקיימים ובפרנסתם, ומעבר להשפעה הנקודתית, יביא לשינוי של אורחות החיים באזור כולו. אנו נתנגד בכל תוקף למהלך שכזה ולא נאפשר אותו".

ושוב, כדי שיתקשו לייחס לו כוונות גזעניות הוא מקפיד לסייג מיד את דבריו ומדגיש כי אינו מתנגד לאכלוס העיר החרדית. "אני מבין את המצוקות הקיימות בתחום המגורים במגזר החרדי".

מבין, אבל לא באזור שלנו, אלא ב'תחום המושב' שלהם.

גם דב אביטל, מזכיר קיבוץ מצר, מדגיש: "הבעיה איננה עם החרדים. אותה הסתייגות קיימת גם לגבי חילונים, ערבים ו... הוטנטוטים". אך מיד שב לעיקר הדבר שמטריד אותו: "אין מקום לבנות בתא השטח הזה עיר בגודל שהיזמים החרדים חולמים עליו". יעקב דרומי, יו"ר ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ כבר אינו הולך סחור-סחור: " יש כאן מהלך כוחני שמפעיל כוח פוליטי ממוקד תחת כותרת מצוקות המגזר החרדי, ואוטם אוזניו אל מול הצרכים והמצוקות של הסביבה. מדוע עדיפות המצוקות החרדיות בתחום הדיור על אלה של הקיבוץ בתחום המגורים והפרנסה? אנחנו חרדים לגורל העמק שלנו!"

בסופו של דבר, התקבלה, על פי 'ידיעות הקיבוץ' , החלטה שאף עיתון חרדי לא דיווח עליה. רק אלף דונם יצורפו, בשלב הזה, למרחב התכנוני של העיר חריש, דבר שיאפשר גידול של עד 13 אלף יחידות דיור בלבד, ובצפיפות של שש-שבע נפשות ליחידה. רק אחרי שיאוכלסו 30% מהיחידות שאושרו לחריש יימשך התהליך. זה רחוק מאוד מהתכנון המתפרסם בכלי התקשורת החרדית.

במקביל מתכננים מנהלי המאבק, בראשות ראש המועצה אילן שדה, מאבק ציבורי תחת הסיסמה: "150 אלף חרדים? גדול עלינו!".

ואם זו לא גזענות, מה כן?

בהמתנה ל'חנינה' מהירה מהנשיא

בשעת בוקר מאוד מוקדמת נשמעו הבוקר נקישות מחוץ לפתח ביתי. כשפתחתי גיליתי מול עיני 'צו מעצר'. לא אחד, שלושה, שהוצאו נגדי ונגד אחרים במעמד צד אחד.

קפאתי על מקומי המום.

ממתי מחלק העיתונים מביא עמו גם צווים שכאלה? אבל כבר לא יכולתי לרוץ אחריו ולברר את הדברים, כי מבחינת החוק ברגע שלקחתי את הצווים לידי, הם נכנסו לתוקף.

נטלתי במהירות את ערימת העיתונים הנותרת והסתגרתי בתא האישי שלי.

שלושה עיתונים ובהם יומון חרדי אחד, מדווחים היום על בקשת החנינה ההזויה שהעביר השר אלי ישי לנשיא המדינה שמעון פרס, עבור שלמה בניזרי. 'מעריב' מדווח עליה בכותרת ראשית, 'ידיעות אחרונות' בעמוד פנימי ו'המבשר' בידיעה של הכתב בכנסת - אשר מדינה. אם מישהו חיפש חומר מאיץ נוסף לעליהום נגד החרדים המשתולל בחוצות, שיגורה של הבקשה שאין לה שום סיכוי להתקבל, לבית הנשיא, ושחרורה לתקשורת, תבצע עבורו לפחות את המשימה הזו בצורה היעילה ביותר.

יכול להיות שיו"ר ש"ס, אלי ישי, החליט לפתוח את מסע התמיכה המוראלית בשלמה בניזרי נוסח 'הוא זכאי' של דרעי, ביריות באוויר עם חומרים נפיצים במיוחד ומסוכנים. יתכן שהוא סבר שבדרך זו ניתן לעורר את דעת הקהל לעוול המשווע שנעשה לבניזרי בחריצת הדין. אבל למה שכל החרדים במדינה ישלמו את המחיר הקולקטיבי של המשחק באש, בלי שיהיו מעורבים בו כלל? למה שנדרש לחתום ערבות אישית יקרה להתייצבותו של בניזרי לריצוי העונש במלואו, כאילו אנחנו נמצאים במעמדם של הרב פרויליך או ליצמן בפרשת האם?

מ'חדר המעצר', אמנם בתנאים טובים, שאני נתון בו בשעת כתיבת שורות אלה, מבושה ומחשש למה שיקרה בעקבות הפרסום הבלתי אחראי, ניתן להתרשם שמדובר באבחה לרגע ולא מתוכננת של עורכי הדין המייצגים את בניזרי.

איך אני יודע? משום שלא יתכן שמהלך שכזה, אם היה מחושב על-ידי מאן דהוא בש"ס, היה נפתח בתקשורת הכללית בלא שינתן לכך כל רמז או סימן מוקדם בביטאון המפלגה 'יום ליום', שהופיע רק יומיים לפני פרסום בקשת החנינה. אם חשב ישי בכל זאת לסייע לבניזרי בעצם הגשת הבקשה לנשיא פרס, וחייבים לסייע לו גם אם מעד, הוא יגלה מהר מאוד שהפרסום היום אמנם הסיר את הרושם שש"ס מפקירה חבר פצוע בשטח, אבל קיבע את בניזרי לגזר הדין וחישק אותו לתקופה ארוכה.

אם היה סיכוי כלשהו שהבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון לדחות את ביצוע העונש של בניזרי עד לאחר החגים, תענה בלית ברירה ובשל הנסיבות בחיוב, הרי שכריכתה בפרסום בקשת החנינה עלולה לסכל גם אותה.

עכשיו לא נותר לנו אלא לבקש מאלי ישי שיגיש מיד לנשיא פרס עוד בקשה דחופה, שיחון גם אותנו מכל אחריות למה שנקלענו אליו היום, כדי שנוכל להשתחרר מ'מעצר הבית' שנכפה עלינו.

אם 'גלובס' מכשיר, 'דה מארקר' מטריף

כבר זמן רב לא התפרסמה כתבה מפרגנת ובלתי משוחדת כפי שפרסם עיתון העסקים 'גלובס' על סגן שר האוצר, יצחק כהן מש"ס. כל מי שמיהר להכתים אותו כ'לא יוצלח' ויחס לו כשלון בתפקידו הקודם כשר הדתות, ואלה בעיקר חבריו, מוזמן לקרוא את מה שכותבים עליו אדריאן פיילוט ורון שטיין בכתבה משותפת - ומה חזק יותר משני עדים המזימים גורמים אנונימיים שקדמו להם.

"בניגוד ליובל שטייניץ, סגנו יצחק כהן (ש"ס) נתפס על-ידי פקידי האוצר כמנהיג כלכלי" - נכתב כבר בכותרת הכתבה. הם מספרים שבכירי האוצר, אלה שאינם חשודים באהבה מופרזת לחרדים, נוהגים לכנותו 'איציק התותח', "והחיבה לא מגיעה רק מהפקידים אלא גם משר האוצר יובל שטייניץ אשר רואה בו שותף לדרך ובכמה נושאים גם מורה".

כהן מעניק לעיתון ראיון מקיף בנושאים כלכליים שעל הפרק. הוא מספק למראיינים את ליטרת הבשר שלהם כשמכריז, ש"אין ספק שאנחנו בסופו של המשבר ובתחילתה של תקופה חדשה", למרות שבמשפחות שתמכו בש"ס, וגם במקררים של ברוכות הילדים האחרות, לא ניתן להבחין בכך.

באותה נשימה הוא גם משמיע את שהאוזן הלא נקיה אינה מוכנה לשמוע מאחרים על החרדים: "לציבור החרדי יש ערך עליון - הלימוד. אבל אלה שלא לומדים אתה רואה אותם באקדמיה, ב'הייטק' והם מאוד מבוקשים. לאחרונה שמעתי את אלי הורוביץ, יו"ר 'טבע', שאמר שכח העבודה החרדי אצלו ב'טבע' הוא הכי מעולה שיש לו".

המראיינים: אבל אחוזי העוני בקרב המגזר הם עדיין הכי גבוהים.

סגן השר כהן: "רואים דבר נפלא - משפחות שמסתפקות במועט ומבחינה לימודית וחברתית והתא המשפחתי הן מהטובות ומהיפות שיש לעם ישראל. כן, יש שם עוני, מכיוון שהם מסתפקים במועט ומבינים שהלימוד הוא ערך עליון. אם אברך לומד והמלגה שהוא מקבל מהמדינה היא בסביבות 800 שקל לחודש, ועם הבטחת הכנסה הוא מגיע לסכומים זעומים, ועם כל זה הוא מקים בית לתפארת וחינוך ילדים לתפארת - זה עוני שלא גורם למשברים חברתיים".

עכשיו, אחרי הייצוג המכובד הזה של הציבור שלו, רשאי כהן כבר לומר הכל אפילו ש"יובל שטייניץ עוד יחשב כאחד משרי האוצר הטובים של מדינת ישראל".

חוות דעת של מורה על תלמיד.

כמה דולרים צריך לקנות כדי לייצב את את שוק המט"ח? כמה כסף השקיעה המדינה בהוצאת קרנות הפנסיה מהמשבר? כמה זמן יקח עד שתורגש ה'צמיחה' ? - לכל השאלות האלה ולרבות נוספות הכין סגן שר האוצר תשובות או לפחות הערכות.

כמה זמן לוקח עד שהעיתון המתחרה ל'גלובס' ינסה למוסס את ההישג העיתונאי. את זה לא הצליח סגן השר כהן להעריך נכונה.

זה לקח בדיוק שלושה ימים.

באיזה הכשר יאכלו את ההשקעות שלך?

שבועון ש"ס 'יום ליום' פרסם בגיליונו האחרון ידיעה שסגן שר האוצר יצחק כהן מוביל 'מהפכה', לפיה יופעלו בישראל אפיקי השקעה מיוחדים, קופות גמל, קרנות השתלמות, ביטוחי חיים וקרנות פנסיה שיזכו ל'הכשר' על-פי כל כללי ההלכה. לפי אותה ידיעה, התוכנית כבר אושרה על-ידי הממונה על שוק ההון , הביטוח והחסכון באוצר, וראשי המשרד אימצו אותה.

היום מפרסם עיתון 'הארץ' את הידיעה החיובית הזו בעמודו הראשון ובכותרת הראשית של מוספו הכלכלי 'דה מארקר', מלווה בהסתייגויות מאולצות של 'משקיעים חרדיים' אנונימיים הטוענים, כביכול, כי יש חשש שהאחראי על כשרות מסלולי ההשקעה יוכל לנווט לפי טעמו, או האינטרסים שלו, את ההשקעות של בני המגזר וזה מסוכן.

במלים אחרות: סגן שר האוצר יצחק כהן חותר למהלך שבו תהיה לו, או למי מטעמו, השפעה אסורה על העדפת השקעות בקרנות ובחסכונות מטעמי 'כשרות'.

די להעמיק את המסר המוסווה הזה, נאמר בידיעה ב'דה מארקר', שלצד הרב אריה דביר "ראש המכון לכלכלה על פי ההלכה, שנחשב איש אמונו של מנהיג הפלג הליטאי הרב יוסף שלמה אלישיב" המייעץ בעניין כשרות ההשקעות לאוצר, ובד"צ ה'עדה החרדית' "המעניק חותמות כשרות לגופים פיננסיים שונים" מתכוון בקרוב גם בנו של הרב עובדיה יוסף - הרב משה יוסף, המוגדר כ'איש החזק ביותר בשס' - להיכנס לתמונה ולהעניק הכשרים למסלולי ההשקעה, בפיקוח אביו.

"ההכשר של הרב יוסף יהיה מיועד לקהל יוצאי עדות המזרח בנסמך על פסקי ההלכות של הרב עובדיה יוסף" - נכתב בכתבה.

מה מגמת הפרסום? תלוי מבחינת מי. ברור שהכתב החרדי נתי טוקר החתום עליה התכוון רק לטוב. הוא בישר לקהל קוראיו שאם הם נמנים על הרוב היהודי המוחץ שמצהיר בסקרים שהוא צורך אוכל כשר, מעתה גם להשקעות שיבלעו או יפלטו את כספו יתלוו 'תעודות כשרות'.

אבל כשהעורך ב'דה מארקר' נתן לידיעה את הכותרת הענקית: "היוזמה החדשה של האוצר - פנסיה בהשגחת הרב עובדיה יוסף", הוא לא הותיר שום מקום אפילו ל'יש הדורשים אותו לשבח'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!