האם קיימת אנטישמיות חרדית?

לאור ההתקפה המרוכזת של השבועות האחרונים כלפי הצבור החרדי בישראל, יש רבים התוהים האם אנו עומדים מול גלי הסתה נוספים; אחרים תוהים מדוע השנאה פרצה דווקא עכשיו - האם יש פעולות שלנו שיכולות להקטין את הלהבות או להגדיל אותם?

אולם בתחילה, יש לנתח מניין נובעת שנאת החרדים ועד כמה היא נפוצה. בעבר המצאתי הגדרה חדשה לשנאת החרדים, תחת השם "חרדיפוביה", שהינה תופעה קלינית של שנאה לא רציונאלית, הנובעת מן הפחד מהחרדים.

חז"ל כבר אמרו במסכת פסחים כי "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל".

מדוע?

שנאת החרדים נובעת מרגשי נחיתות ומפחד. יחס עוין זה נובע מרגשי נחיתות (תת-הכרתיים). שכן, השונא יודע בתת-המודע שלו כי נשוא השנאה נעלה ממנו ודבק באמת, ומצד שני מפחד (בהכרה), מפני שאיננו מכיר את קבוצת המיעוט.

שנאת החרדים גם נגועה בדעות קדומות (טפילים, זורקי אבנים, משתמטים וכו'). באנציקלופדיה למדעי החברה, הערך 'שנאת זרים' מתחיל כך: "שנאת זרים, הינו יחס עוין מצד חברי קבוצה (חברה, תרבות) מסוימת אל חברי קבוצה (חברה, תרבות) אחרת".

השנאה קיימת ורוחשת מתחת לפני השטח ולא ניתן לה תמיד ביטוי.

מתי פורצת השנאה?

ראשית, שנאת החרדים היא רגש ציבורי המתומרן למטרותיו של השלטון. בעבר, כל שנה, ערב העברת תקציב המדינה היינו "זוכים" למנת שנאה אדירה סביב ה"סחטנות החרדית". או בתקופת בחירות, כאשר יש רשימות פוליטיות או אישים פוליטיים המבקשים לרכב על גלי השנאה. לעיתים, סתם מדובר בניסיון להגדיל רייטינג ולתת ביטוי לצד הפרימיטיבי והחשוך של הנאורות והליברליזם הישראלי.

שנית, שנאת החרדים פורצת גם מול התנהגות כוחנית, לא ראויה של פרט אחד מתוך האוכלוסייה החרדית, או של כמה פרטים מתוך הציבור שלנו. מאחר שאנו קבוצת מיעוט, התקשורת הישראלית, כמו כל הציבור הלא-חרדי, לא מתעמק בהבדלים מול התנהגות זו: הוא אינו מבחין בין לובש הקפוטא, הספודיק או השטריימל. בין תולדות אהרן, ליטאים, נטורי קרתא, העדה החרדית או חסידות בעלזא. מבחינתו, כל החרדים אותו דבר. בדיוק כמו שלמבקר ברפת כל הפרות אותו דבר, ולישראלי בסין כל הסינים דומים. כך לישראלי כל לובשי השחורים הם גוש שחור אחד גדול.

ומול הקישור החוזר הזה (שאותו התקשורת הישראלית משדרת שוב ושוב, כי אותה מעניין מאבק, אש, דם ותמרות עשן - זה מה שמביא את הרייטינג), אין שום ערך למחאות שלנו על כך שמדובר במעשה של יחיד, בנוער שוליים, לא מייצג, במיעוט, בחסידות אחת המייצגת 3% מהאוכלוסייה החרדית. או בסיפור שלא היה ולא נברא.

שלישית, קיימת כאן "שנאה גזענית". קשה להאשים יהודים חילוניים בגזענות. בכל זאת, יהודים אחים אנחנו, בני אותו גזע. אך יש לומר זאת באופן הכי ברור: הביאור המדעי ל"גזענות" היא שגזענים נוטים לסגל לעצמם מחשבה על הזולת במושג של קבוצה, ולא במושגים של פרטים ("הם", "אתם כולכם זורקים אבנים", "כולכם מפגינים", "כולכם עוקרים רמזורים", "כולכם מתעללים בילדים"). קל יותר להדביק תווית על הפרט כעל חבר בקבוצה מסוימת, לתלות בו את קולר האשמה של מה שעושים יחידים מתוך קבוצתו ולסווג אותו אחת ולתמיד, מאשר להגיע לידי הערכה סבירה של מורכבות אישיותו, הערכה שהיא בהכרח זמנית ונתונה לשינויים ככל שמתארכת תקופת ההיכרות.

והנה דוגמא טריה מהיום: אדם שסובל מתסמונת החרדיפוביה, נחמיה שטרסלר. לדידו, אין בישראל שום בעיה: אין כאן 418,000 מקרי פשיעה בשנה, אין משבר חינוך עמוק, אין איבוד זהות, אין בעיה של אוכלוסיה ערבית בתוך ישראל העוינת את השלטון, ומבקשת לגרש אותנו מכאן, אין בעיה של פלסטינים המבקשים להשמיד אותנו ואותו, אין מצב כלכלי קשה שבו ישראל סמוכה על שולחנה של ארה"ב, אין הגירה של צעירים ומוכשרים מישראל המאבדים כל קשר לעם היהודי, אין איומים חיצוניים מסוריה, איראן. לפי מר שטרסלר הבעיה של ישראל אלו הם החרדים, שמביאים לחורבן "הבית השלישי", כדבריו.

התחלתי לכתוב עתה ספר תחת השם 'חרדיפוביה' - שנאת החרדים ואנטישמיות יהודית בישראל. אנו רואים את זרעי השנאה בלקסיקון המילים המוקדש לסיקור אירועים הקשורים לחרדים (ביקורת זו "הסתה", הפגנות אלו "מהומות"), אנו רואים אותה באיפיון הפלילי שבו מעשה שלילי שקשור לחרדים מובלטת ההשתייכות הקבוצתית (מעולם לא תראו כותרת "חילוני רצח", "כופר שדד"). אנו רואים זאת בקריקטורות, בדיווחים לא הוגנים בתחומי התקציב והחינוך. לא צריך להיות היסטוריון או גאון גדול כדי להבחין כי שנאת החרדים, אינה רציונאלית, ומגיעה הישר מהמאגרים העכורים והאפלים מהם שאבו שונאי ישראל בכל הדורות.

יש להודות על האמת: בסיפור הזה של שנאת החרדים השכל לא משחק תפקיד! מדובר, חד וחלק, במאבק רוחני עתיק יומין בין אמת לשקר, בין הדבקים בעץ החיים לבין אלו שלא זכו לכך. רובם, לדאבוננו, תינוקות שנשבו. אבל, כדבריו של תלמיד הח"ח, הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד, אנו בגלות בין יהודים, ופריצי העם מובילים את "הרוב הדומם" כבהמה בבקעה. נותני הטון מאירים פנים לפליטים מגאנה, לעובדים זרים מסודאן, לתאילנדים, לנוצרים ומוסלמים למהדרין ממדינות חבר העמים לפלסטינים המסכנים, כמובן. מבחינתם שהמדינה תהיה מדינת כל אזרחיה. אלה מעוניינים בהמשך החילון של העם, שמחים על חילול שבת, שוקדים על המשך הניתוק בין העם היהודי למורשתו. חלק מהמאבק הרוחני, בא לידי ביטוי - בין היתר - בהאשמת החרדים בכל רעה חולה, בשקרים וחצאי אמיתות על מנת להשחיר את פניהם של נאמני התורה, וכתוצאה מכך המון העם יגלה סלידה מהם ומתורתם.

האם דרכם תצלח?

ובכן, התשובה שלילית.

ראשית, הציבור החרדי נמצא, בלי עין הרע, בפריחה תורנית אדירה. ישיבות, כוללים, בתי מדרש ותלמודי תורה. שנית, הציבור החרדי דבק במרוץ הלפיד, בטיפוח דורות ישרים מבורכים. כבר היום 25% מתלמידי כיתות א' הינם בציבור החרדי. שלישית, מי שמכיר את השטח רואה התעוררות אדירה מתחת לפני הקרקע של התקרבות אדירה של מבוגרים, נשים וטף. משפחות שלמות שחוזרות אט-אט אל עץ היהדות.

אבל, דומני שהדבר החשוב ביותר הוא גם שאסור לנו להרוס את המגמה, לא מבחינת רוחנית ולא מבחינה גשמית. מבחינה רוחנית: כל חיזוק רוחני שלנו - יקרב גם את הרחוקים עוד יותר. ומבחינה גשמית, יש להוקיע ולהקיא מתוך החברה שלנו תופעות שוליים של התנהלות כוחנית, של הפגנות אלימות שרק מרחיקה יהודים מן היהדות ומגדילה את השנאה.

וחוץ מזה, אם אתם מכירים מישהו שסובל מ'חרדיפוביה', אני מקבל בקליניקה שלי בין 2-4 כל יום. יש לי טיפול מיוחד לתסמונת זו.

אבל הכי טוב לאשפז את החולים במחלה בתנאי הבראה של מלון 5 כוכבים בסמינר של 'ערכים'. אחרי טיפול כזה הם יהיו שלמים עם עצמם, עם מורשתם ועם אחיהם החרדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!