חיידקי ה'חזירים' דוגרים בעיקר אצל החרדים

מקסיקו - זה בריכוזים החרדים

אין ספק שיעקב ליצמן מחזיק תיק הבריאות עושה להם את זה.

לא יעקב בן יזרי, לא יעקב אדרי, לא נסים דהן, לא רוני מילוא, אפילו לא אהוד אולמרט ושלמה בניזרי, שהחזיקו ב'תיק הבריאות', נדרשו אי פעם לחטא את כל סביבתם מחשש להפצת מיקרובים.
אבל יעקב ליצמן? - הוא כבר מליגה אחרת.

יש לו זקן יותר ארוך, כובע שמכסה את כל השיער, הוא לובש בגדים שחורים, צבע שהחיידקים אוהבים במיוחד, ונעלי סירה גבריות ללא שפיצים, שאינם מצליחים לכתוש את הוירוסים ולהגיע אליהם לכל פינה. במקרה שלו מדובר בסכנה של ממש שהחיסון הצרפתי/ אמריקני/שוייצרי, שלא פותח עדיין די צרכו, לא יהיה יעיל להתמודד עמה.

השבוע היינו בחתונה שבה סיפר ה'בדחן' ב'מצווה טאנץ', שליצמן קיבל טלפון בהול מנשיא מקסיקו: "למה אתם קוראים את ה'שפעת' על שם המדינה שלנו?" - שאל בכעס. "אתם התחלתם" - השיב ליצמן - "אתם קראתם אותה קודם על שמנו"...

זו היתה בדיחה לא רעה, עד שקראנו את הכתבה שהתפרסמה במקומוני 'ידיעות' על השפעת 'שפעת החזירים' על הרחוב החרדי. התרשמנו שהחיידקים, שבקושי נראו עד עתה אפילו במיקרוסקופים, תפחו לחזירי בר.

זיו רביב, ניר ארנון וארי גלהר החרדי חתומים יחד על ה'מחקר הרפואי' ה'מעמיק' הזה שגם מסכת ה-N 59 הסטרילית, לא מצליחה לחסום את העלוקות שמסתננות דרכה.

הנה לדוגמא, דבר אחד שלא ידענו, עד שבאה ה'מגיפה' וגילתה לנו באמצעות מקומון 'ירושלים': "בחופש האחרון, ובניגוד לשנים האחרונות, הקפידו בכלל הישיבות לשכן את הבחורים במיטות נפרדות ומרווחות בשל החשש מהידבקות. שלא כמו בעבר, אז לעתים נאלצו בחורים לישון במשותף בשל המצוקה התקציבית".

הייתם מאמינים ששלושה עיתונאים 'מתורבתים' ו'אינטליגנטים' יכתבו כדבר הזה, יעברו את מסננת העורכים, וההבל ספוג הטפילים יגיע לעיני הקוראים ויסמא אותם?!

"מדובר בקבוצת סיכון גבוהה להידבקות במחלה" - קובעים מומחי הטפילים באבחנתם - "תחשבו על כוסות הקידוש העוברות מפה לפה, הרוק שנוגע ברוק ומלטף זקן. תחשבו שבע ברכות, ותחשבו על אנשים הנכנסים לחדרים מושיטים יד למשקוף ומנשקים בתי גידול של חיידקים. תחשבו צפיפות, תחשבו מקווה, תחשבו נעלים משותפות לכולם. מקסיקו זה כאן".

חשבנו.

רק שלא הבנו למה נשיקה עם יד מושטת למזוזה מסוכנת יותר מזו ש'מזוזה' אינה מעורבת בה? האם חיידקי החזירים מרגישים טוב יותר על הקלף הקשה והמחליק, מאשר על פניהם של אלה שגם טורפים את ה'בשר' שהוא מקום התרבותם הטבעי? למה 'מקוואות' מטהרות, מפיצות יותר את המחלה מאשר בריכות השחייה המוקצפות? ולמה הקניונים הצפופים, מגרשי הספורט הדחוסים, הופעות הקיץ של ליאונרד כהן או ההפגנה הדבוקה שהתקיימה בככר רבין, פחות מדביקות במחלה, מאשר בית כנסת 'זכרון משה' או 'איצקוביץ'? למה הם סבורים שגביעי הקידוש של מצווה מפיצים חיידקים, אבל ה'מזרקים' שחודרים לורידים, כוסות האלכוהול ובקבוקי הבירה שעוברים במועדונים מיד ליד עד שהופכים לכלי משחית, נקיים מהם?!

יש להם הוכחות שהחרדים מועדים יותר להפצת המחלה מאזרחי ישראל ה'בריאים והחסונים'. עובדה: הם נזהרים יותר, ושומרים על היגיינה. הם אינם 'זרוקים'. נכון הם תמיד נטלו ידיים בצורה אובססיבית, בבוקר, לפני כל ארוחה, ולאחר יציאה משירותים ולפני כל תפילה. והכהנים? הם עושים זאת לפני שמושיטים יד לעבר המתפללים כדי לברכם.

ובכל זאת השלט מאיר העיניים שנתלה באחת מהמקוואות של בני ברק ופורסם ב'חדרי חרדים', מהווה הודאה כי המחלה נפוצה במיוחד אצל החרדים. מה נאמר בו? - "לאור מקרי ההידבקות בשפעת מקסיקו ל"ע, המקווה עובר מדי יום חיטוי מיוחד כדי למנוע את התפשטות הנגיף, על פי הוראות משרד הבריאות אנא, עזרו לנו ושימרו על היגיינה אישית לטובת הכלל. בברכת והסירותי מחלה מקרבך. הנהלת המקווה".

בבריכה העירונית אין דאגה כזו לבריאות הציבור, ומכאן, על פי ההגיון המעוות, ראיה שהמקווה מסוכן יותר.

גם בכתבה הזו, כמו בדומות אחרות, יש למפיצי החזירונים גם כמה משת"פים והם מצוטטים בכתבה, בשם בדוי, שהרי איך אפשר שהדברים שמובאים בשמם יהיו בדויים ופרי דמיון, ורק השם לא?

בין השאר נשאל "אברך שעומד לידנו במעבר חציה: אתה מכיר חולים בשפעת"? והוא עונה: כמו כולם, גם אני שמעתי ומכיר. אבל כשזה מגיע למשפחה של מישהו, כולם הרי מסתירים את זה. זה לא נכון לומר שאצלנו כל העולם יודע מי חולה ומי לא".

איזה מיסתורין...

"למה מסתירים?" - מקשה הכתב, וה'אברך' משיב את מה שהעיתונאי שמח לשמוע: "זה פוגע בשידוכים. אף אחת לא תרצה מישהו שחלה בשפעת מקסיקו"...

הרי עינינו רואות את המוני ביטולי השידוכין בעקבות ה'מגיפה'...

והמסקנה: "להסתיר את היותך חולה בשפעת החזירים - זה לא נשמע מתכון טוב למיגור" - 'מייעצים' הכתבים לחרדים עצת חינם.

עכשיו כבר ברור שלליצמן אסור בשום פנים ואופן להחזיק בתיק הבריאות. הוא עוד עלול להעביר את החיידקים שאסף בקידוש ומנשיקת המזוזות. ושלא יעז יותר להגיע לביקורי פתע בבתי החולים, אחרי שהוא יוצא בשעת בוקר מוקדמת מהמקווה...

ואל 'תפן' ליצר

רק שב'כפר ורדים' שבאיזור 'תפן' לא יגלו את ה'סכנה הבריאותית' של חיידקי 'שפעת החזירים' המשתכשכים להם, כביכול, במימי המקוואות דווקא. אחרת, עוד תהיה לראש המועצה סיון מיכאלי, עילה להצדיק את ההחלטה השרירותית שקיבל בימים אלה לבטל את האישור שקיבלה המועצה הקודמת, לאחר סחבת ארוכה, להקים מקווה טהרה ביישוב.

ה'מערבולת' במימי ה'מקווה' שעדיין לא קם ב'כפר ורדים', נמשכת כבר תקופה ארוכה ומאיימת להטביע את היישוב בבורות דלוחים ומעופשים. גלי שנאה גבוהים במיוחד מציפים את המקום, שהיה אמור להיות אחד ה'פסטורלים' במדינה. ה'מפמפמים' אותם טוענים כי ל'שחור', סימן ההיכר של החרדים, אין מקום להשתלב בין הורדים הצבעוניים של הכפר.

לפני שנה בדיוק החליט רמו בן שושן, בעליו של המרכז המסחרי ב'כפר ורדים', שלא להמתין עוד להחלטת המועצה והחל בהקמת מקווה פרטית במרכז שבבעלותו. המועצה הוציאה צו הפסקת עבודה מינהלי נגדו, ותושב היישוב, סיון יחיאלי, הגיש תלונה במשטרה בגין הפרת הצו להפסקת העבודות.

במקביל להקמת המקווה הפרטית נעתרה המועצה המקומית ללחץ התושבים, ולא רק הדתיים, שראו בסערה במקווה - פגיעה בחופש הדת והפולחן, ואישרה עתודת קרקע להקמת המקווה. התקציב להקמתו בסכום של מיליון שקל, היה אמור להגיע בחלקו ממשרד הדתות ובחלקו מתרומה של אחד מתושבי המקום.

בינתיים, נערכו הבחירות המוניציפאליות. סיון יחיאלי, אותו תושב אקטיבי במיוחד שפעל להפסיק אפילו את בניית ה'מקווה' הפרטית, נבחר לעמוד בראש המועצה. לא עבר אלא חודש ימים מהבחירות, וראש המועצה החדש מיהר לבטל את החלטת קודמו לאפשר את בנייתו של המקווה בישוב.

כדי שלא למשוך תשומת לב שעלולה היתה לסכל את קיום הישיבה וקבלת ההחלטה, נקט ראש המועצה בפעולת הסחה, והגדיר את סעיף הדיון בסדר היום בכיוון החיובי - "הקצאת קרקעות לצרכי דת". איש לא העלה על הדעת שאצל שוחר 'אקולוגיה' שכזה ה'אמת' תעדר לגמרי מהאיכות הסביבתית.

מירית קושניר-סטרומצה, כתבת המקומון 'ידיעות הצפון', מדווחת כי תושבים ביישוב החליטו שלא לטבול עוד במים העכורים שפוגעים בחופש הדת, ועתרו לבית המשפט כנגד המועצה וראשה על שביטלו, ללא סמכות, את החלטת קודמיהם בעניין המקווה. "במישור העקרוני טוענים העותרים כי אי הקמת מקווה פוגעת קשות בחופש הדת והפולחן של ציבור רחב, וכי נמנע מהם קיום מצוות טהרה, מאחר שהמקווה הקרוב ביותר נמצא במעלות, ומצריך נסיעה, דבר שבוודאי אינו מתאפשר בלילות שבת וחג. במישור המנהלי טוענים העותרים, כי החלטת המועצה לבטל את בניית המקווה התקבלה תוך הפרת כללי המנהל תקין" - מדווחת הידיעה.

מול ה'נאורים' המונעים הקמת מקווה בישוב יהודי במדינת ישראל, מייצג את העותרים עו"ד אבי וינרוט החרדי, ממשרדו של אחיו עו"ד יעקב וינרוט שגם הוא, לא עליהם, בן תורה. לא ידוע אם טיהרו עצמם במקווה לפני שנטלו על עצמם את המשימה להיאבק במי שטופלים ושרץ בידם...

המאבק על בניית המקווה עובר, אם כן, בשלב הזה מערוגות 'כפר ורדים' אל בין כותלי בית המשפט בחיפה. אבל, על פי הכתבה, שבמקרה הזה משקפת נכונה את המציאות הקשה בשטח - "סיפור המקווה הוא רק קצה הקרחון בדו קיום השברירי בין דתיים לחילוניים ביישוב".

כך מתארת הכתבת את ה'סדין האדום' שמביא את ה'שוורים' שבזירת המלחמה להשתלהב: "לפני זמן מה התעורר כעסם של התושבים על רב בית הכנסת, שלמה גולדפרב, ועל עוזרו עמיחי מרינובסקי. השניים קבעו את מגוריהם בכפר וזמן קצר לאחר מכן הוקמו שני גני ילדים של חב"ד (שאחד מהם נסגר בינתיים) ובית מנחם. עשרות אברכים החלו להגיע לכפר ובמקביל הגיעו גם משפחות דתיות מכל הזרמים. החילוניים חשים שהנושא אקוטי. הוועד המנהל של אגודת המשתכנים, שאנשיו צפו בהתפתחויות בדאגה גוברת והולכת חוששים שהכפר יהפוך לצפת או יבנאל"...

ב'ורדים נט' - הפורטל של תושבי הכפר, ניתן להתרשם עד כמה אש השנאה בוערת בישוב ויותר בימי הקיץ הלוהטים האלה. בין המגיבים ניתן לזהות גם גורמים חיצוניים, ירושלמים או מהמרכז, המלבים את האש הזו, שהרי מי ב'כפר ורדים' יטול לעצמו דווקא את הכינוי 'המודיע'?

מצאנו שם אחד כזה הכותב/ת: "לפני מספר שנים לא ראינו כמותם כאן בכלל! נכון? אז בכל זאת יש כאן שינוי מגמה. לא מדובר בהפחדות. היתה כאן קבוצה של לובשי שטריימלים וקפוטות וגרביים עד הברך. עובדה. אותי מפחיד העתיד הלא ברור, מאחר ואני רואה שהחרדים לא רק מתארחים בצימרים, אלא גם באים לגור כאן".

מגיב אחר מתאר את גודל ה'סכנה' כך: "גם אני מאוד מקווה שאכן בעיית החרדים תיפתר, אבל עברתי עכשיו ליד בית הכנסת, שבתקופה של עד לפני כמה חודשים בקושי היה לו מניין, עומדים ברחבה מעל 10 אברכים צעירים ומיובאים, ועוד כ-15 מכוניות שכנראה רובם כלל לא של תושבי הכפר. זאת בנוסף לשטריימלים של שבת. סיון (ראש המועצה) אמר שיהיה בסדר. נקווה. אני מאלה שמאמין במה שאני רואה, במעשים, לא במה שמשמיעים לי, בדיבורים".

וזהירות - אחד המכנה עצמו 'תושב' עוקב גם אחרינו ואחרי התקשורת החרדית בכלל. הוא כותב בטוקבקים: " כתבה של שרה גל מעודדת את בלייני הקיץ החרדים להפוך ל'שגרירים' של תורה ואמונה: 'צוות בקהילה יצא לתור את הצפון וגילה יישובים ששינו את פניהם בזכות הנופשים החרדים: בתי כנסת שהוקמו, מקוואות מתוכננים, מסעדות כשרות והתחזקות ביהדות. התופעה כה בולטת עד שבכפר ורדים נפתח מאבק על רקע התחזקות תנועת התשובה'. כל המסר החיובי והמדרבן הזה לצאת לחופשה, מופיע בכותרת הכתבה שהושפעה אולי בהשראת האתר שלנו ונקראת ב"חרדים חדרים" (הטעות במקור).

הלאה הכיבוש.

מזל טוב לפ"ו הדב

מזל טוב. לפו, נשיא הג'ונגל שאנחנו חיים בו, היה אתמול יום הולדת. לא עגול, אבל מאחר והוא יצא מכלל 'פ"ה קבור' ולמרות היותו עוף, קיבל מעמד עוצמתי שממנו נהנה רק פ"ו הדב, יום ההולדת צוין על ידי מאות ב'קרנבל חיות'.

סוניה נעלמה שוב מהשטח.

איך חגגו לו? כמו ביער - ב'פרקי שירה'. אמנם לא על פני ארבעים יום, ולכן כנראה עדיין לא נושענו, אבל טוב שכך שכן על פי הדיווחים היום בעיתונות, גם שלוש שעות היה יפה, ואפילו יותר מדי.

כידוע, לעוף שנשיא הג'ונגל נושא את שמו, אין 'פרק שירה' ורק חיות ואופני הקודש משתבחים בו, אך מאחר שמארגני המסיבה התעקשו להביע לו הוקרתם דווקא בהלחנת שיריו והשמעתם ב'ערב ההוקרה', נאלצה נרי ליבנה ב'הארץ' לומר את האמת ש"ה'פרס' הזה הוא נשיא טוב יותר ממשורר, וכמה נחמד שיש לנו סוף סוף נשיא שחוטא רק בכתיבה"...

למה אמרנו שיצא מכלל פ"ה קבור? - בגלל העיתונאי יוסי ורטר, גם הוא מ'הארץ'.

"בגילו הנשיא פרס כבר לא מהסס להתבדח על המוות" - כותב ורטר - "טובי חבריו כבר הלכו מזמן לעולמם".

לאחר פרישתו של חיים רמון, מנהיג ה'שמינייה' ההסטורית מהכנסת, פגש אותו מישהו ואמר לו: נותרו לך עוד חמש שנים בבית הנשיא, מה תעשה אחר כך?

פרס השיב בסיפור שרק הוא מסוגל לספר: "צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, סיפר, קבע מראש, שנים לפני מותו, מי יהיו שמונת נושאי ארונו. שבעה מהם מתו לפניו. אתה זוכר את ה'שמינייה? - שאל פרס את בן שיחו, כולם שם רצו לרשת אותי בעודי בחיים. בשנות ה-90 הם הקדישו ישיבות ארוכות לתכנון ההלוויה שלי. איפה הם היום כולם?"

בן שיחו השיב לו שאכן הם נעלמו ומאותה 'שמינייה' נותר בפוליטיקה, כמו אצל צ'רצ'יל, רק אחד - עמיר פרץ.

"נו, נד פרס בראשו, ועמיר פרץ יכול לשאת את הארון?"

עכשיו אתם מבינים למה חגיגת יום ההולדת נערכה דווקא ב'שכונת התקווה' שביער? כנראה מתוך כוונה להשיב אליה את ה'תקווה' שנגוזה, אחרי שגם היא נהייתה מחוסרת 'עבודה' - 'מפלגת העבודה', ועמיר פרץ הפך מנושא הארון לתוקע המסמרים שלו.

ורק פרס עבר מפ"ה קבור למעמדו של פ"ו הדב...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!