סמרטוט הספונג'ה של מני מזוז

מזוז יזוז אחרי שיקח לחרדים את הזוז

בחצי השנה הקרובה אסור להוריד עיניים לרגע מלשכתו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה. זהו המועד שבו הוא יפנה את מקומו. בחודש הקרוב, על פי החוק, כבר ימונה לו מחליף, ובינתיים הוא עושה הכל לקבוע עובדות שיותירו את חותמו על מערכת המשפט. אחד מהנושאים שהוא מטפל בהם 'טיפול אישי' בימים אלה עלול לפגוע פגיעה אנושה בעולם הישיבות ובציבור החרדי.

מזוז מנקה בימים אלה את שולחנו ניקוי יסודי. רק היום דווח בעיתונים כי הסיר ב'מסיר כתמים' מיוחד עוד תיק חקירה נגד אולמרט על חשד לשוחד במינהל מקרקעי ישראל, ששכב על שולחנו זמן רב. זה קורה אחרי שהוריד, באמצעות אותו חומר, את החשד לשוחד בתיק טלנסקי, אבל לא את הפרת האמונים ועוד.

ב'מטלית הפלא' הטורקית-וינאית, הוא הבריק את התיק עב הכרס נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, שכבר העלה אבק. עתה הוא מתפנה לחבוט את השטחים - פינוי המאחזים, הקפאת ההתנחלויות, וביצוע כל החלטות הבג"צ בעניין זה, ולסחוט את מטלית הספונג'ה שלו - העמותות החרדיות, עד שתישאר יבשה.

בכתבה ארסית ומגמתית, שהתפרסמה בעיתון הכלכלי 'דה מארקר', נטען כאילו 90% מכספי העמותות הזכאיות לקבל תמיכה ממשלתית הועברו השנה למוסדות דת. הכתבים עידו באום וליאור דטל טוענים באותה כתבה: "ב-2008 ו-2009 עד כה, העבירה המדינה כספים רבים לעמותות חרדיות. המשרד שמעביר את רוב כספי התמיכות הוא משרד החינוך. עד ל-21 ביולי 2009, העביר המשרד כ-364 מיליון שקל לעמותות שונות, אך מתוכם 330.6 מיליון הועברו לעמותות חרדיות, לרוב ישיבות. מדובר בכ-72% מהכספים שהועברו לעמותות על ידי הממשלה (461 מיליון שקל מתחילת השנה). גם ב-2008 העביר משרד החינוך למוסדות דת 790 מיליון שקל לעומת כ-58 מיליון שקל לעמותות אחרות".

כדי להשאיר לעצמם, בכל זאת, מרחב מפלט, למקרה שמישהו יצליח להוכיח ששוב מדובר בעלילה, ובניסיון לסמא את עיני ציבור הקוראים, מבליעים הכותבים בין הנתונים החותכים שלא משאירים כביכול מקום לספקות, גם קטע האומר: "רוב הסכומים האלו נקבעו מראש בהסכמים הקואליציוניים ובעבר הועברו לישיבות על-ידי משרד החינוך".

למי שאינו מצוי בסבך התקציבי, נאמר שרוב הכספים המגיעים ל'עמותות' החרדיות, הם בעצם מה שאמור היה להינתן כ'תקציב' מוסדר לישיבות, אבל בשל קיפוח וכדי ליצור אווירת 'נעבעכיות' מאוסה במוסדות התורה בישראל, הם מוגדרים כ'תמיכה'. כאילו הישיבות הן 'בית תמחוי'.

מזה שנים דורשות המפלגות החרדיות לשנות את ההגדרה, ולהעביר את כספי הישיבות ממשרד החינוך, והפנימיות ממשרד הרווחה, באופן מסודר, כפי שזה נעשה לכל מוסדות החינוך הגבוה ולפנימיות במגזרים האחרים. אך מלבד הבטחות והתחמקויות, לא נעשה עדיין דבר. 'פקידי האוצר' מתנגדים להשוואת מעמד המוסדות החרדים לכל האחרים. הם מסרבים להישאר ללא שק חבטות.

עתה מוצג חוסר השוויון והקיפוח המשווע בתקשורת כ'העדפה' של העמותות החרדיות. זהו בדיוק המקרה הקלאסי של הבן רצח את אביו, וכשדמעות תנין בעיניו הוא בא לדרוש את הירושה.

הפרסום המגמתי הזה הוא חלק ממסע ההתנתקות המכאיב של מזוז מתפקידו כיועץ המשפטי של הממשלה. לא צריך להיות מומחה גדול בתקשורת, כדי להבין שאם מה שנכתב בכתבה נכון, לא היה ל'דה מארקר' כל עניין לייחס את המימצאים 'מסמרי השיער' על ההעדפה החרדית בחלוקת התמיכות בישראל לאיש, אלא היה מנכס אותם לתחקירנים שלו.

העובדה שכבר בכותרת לכתבה מקבל היועץ המשפטי מזוז קרדיט עצום בנוסח: "מסמך הנחיות חדש של היועץ המשפטי לממשלה אמור להסדיר את התחום" - מסגירה את מקורה של הידיעה ומסבירה את התזמון לפרסומה.

מאחר שהעקבות מובילות למשרד המשפטים, השחרת פניהן של העמותות החרדיות שבהן כלולות כל הישיבות, מוסדות התורה וארגוני החסד הגדולים והמובילים במדינת ישראל, היא חמורה במיוחד.
"אחת הבעיות הקשות שבהן נתקלת המדינה" - נאמר עוד בכתבה - "היא הקמת עמותות פיקטיוויות שנועדו לקבל כספי תמיכה במרמה". כמה רוע ושנאה יש במשפט אחד שכזה שבהמשך לו מופיע מזוז כמציל את המדינה מיד 'עושקיה' החרדים: "בעקבות זאת קבע מזוז בהנחיותיו כי לא יינתן מימון לעמותות בשנתיים הראשונות לפעילותן".

הירשזון, אדוני היועץ, וחבריו גנבו מיליונים מעמותה ותיקה ולא מעמודה חרדית בת שנתיים. אתם חזקים על קטנים - עמותות שלא מלאו להן שנתיים, ישיבות חדשות ועוללים שניטלו מהם זכויותיהם לקצבאות - וכשמדובר ב'כרישים' מעלימים עין. העיקר שלא יהיו קשורים לבעלי זקנים לובשי 'שחורים'.

אם לא השתכנעתם עדיין במקור הכתבה, אולי נצליח לעשות זאת כשנגלה לכם, שרק לקראת סופה מופיע לפתע במרכז הבמה לסילוק ה'רמאות החרדית' עו"ד אמנון דה-הרטוך.

'דה מארקר' עושה דה-לגיטמציה מסוכלת ולא מושכלת לציבור החרדי באמצעות אותו דה-הרטוך.

'דה מארקר': "לפני שנתיים כינה ח"כ יעקב כהן משס (כך במקור) בתואר נאצי את מי שהיה אחראי על הסדרת תחום העמותות במשרד המשפטים, עו"ד אמנון דה-הרטוך. בתגובה העיף הפקיד לחבר הכנסת סטירה מצלצלת. דה הרטוך נאלץ לפרוש ממשרד המשפטים אחרי שנה. התקרית הזו היתה נקודת רתיחה קשה במיוחד של החיכוך בין המוסדות החרדים לבין משפט המשפטים, שלקח על עצמו במוצהר להסדיר את כספי התמיכות".

מה שהיה היה. ומה יהיה הלאה, עד לעזיבת מזוז את התפקיד? על פי הכתבה הוא עומד להכביד מאוד את ידיו על התמיכה בעמותות החרדיות דווקא, שהרי כל האחרות תקינות.

'דה מארקר' בסיכום הכתבה ה'אובייקטיבית': "נראה כי עזיבתו של דה הרטוך לפני שנה ופרישתו הצפויה של מזוז עוד כשישה חודשים גרמה ליועץ המשפטי לגבש הנחיה מסודרת לטיפול בתמיכות. מזוז רוצה להשאיר מורשת של מינהל תקין. מוסדות חרדיים שהם עיקר מקבלי התמיכות, עושים כל מאמץ להגדיל את ההזרמות אליהם. 'אם מישהו קיווה שפרישת מזוז תאפשר לחרדים לחגוג שוב על תקציבי התמיכות, ההנחיה נועדה למנוע את זה' - אומר בכיר".

על פי הדברים מתכוון מזוז להיות נישא על כנפי התהילה, אל המדבר המשפטי שהוא עומד לצאת אליו, כפי שקודמיו מסתובבים בו, על גב הציבור החרדי.

מה ניתן לעשות?

לגבי ההווה צריך לקוות שתוכניתם של סנגורי הנשיא לשעבר קצב, המתפרסמת היום לראשונה ב'גלובס', אכן תצא אל הפועל. הסנגורים שוקלים לרתק את מזוז למשפט המתוקשר שעומד להתחיל בעוד פחות מחודש ולהפוך אותו ל'עד הגנה' מטעמם. אם יהיה עסוק בעצמו יהיה לו פחות פנאי להתעמר בחרדים.

ובאשר לעתיד - העיתון 'מעריב' מדווח כי אחד מהמועמדים לתפוס את מקומו של מזוז כיועץ המשפטי לממשלה, הוא הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, היום שופט בית המשפט המחוזי באזור המרכז – מנחם פינקלשטיין. מדובר באיש אמונה, יודע ספר שאינו מגדיל עצמו על גבם של אחרים.

השופט פינקלשטיין, אם ירצה בתפקיד, ואין לו סיבה לרצות, בוודאי לא יעשה עוול במשפט.

כלי הירי ככלי תקשורת האמין ביותר

אתמול עוד הסתפקנו, אבל היום אנחנו יודעים בברור שיש בסיס עובדתי לידיעות על האצה במו"מ לשחרורו הקרוב של גלעד שליט מידי שוביו בעזה.

לא שאנו מאמינים לכותרות היום יותר מאתמול. בכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות' אמנם מצוטט גורם מצרי אנונימי המתווך בעסקת שליט כאומר: "יש מקום לאופטימיות", וגם: "אנחנו נמצאים בשלב רגיש מאוד". אבל גם אחרי שהידיעה מדברת על האמריקנים הנמצאים בסוד השיחות ו"לוחצים מאחורי הקלעים על בשאר אסד ורומזים לו שאם יפגין 'מעורבות חיובית' בדרך לגיבוש העסקה יזכה לבונוס", אין בידיעה הזו שום דבר מפתיע במיוחד שניתן לתלות בו עלית שלב רצינית.

אז על מה בכל זאת אנחנו מבססים את האופטימיות שלנו היום?

כיהודים מאמינים - על התפילה ההמונית למענו של שליט שנערכה אמש בכותל המערבי, שממנה מתפרסמות היום בעיתונות תמונות של חרדים בכובעי 'פיתה' מסאמט, ליד דרוזים בלבוש מסורתי ודגל המדינה בידיהם.

וכיהודים מאוד מודאגים - על התגברות הפיגועים בשומרון וההתארגנויות לביצוע מעשי טרור בישראל.

אמש, לאחר תקופה של חמישה חודשי שקט יחסי, נפצעו שני צעירים תושבי היישוב דולב, מיריות שנורו לעברם, כשנסעו בקטע הכביש שבין עלי למעלה לבונה, שאחרי אריאל. בחסדי שמים פציעתם היתה קלה יחסית.

הידיעה על פיגוע הירי הראשון בכבישי השומרון, לאחר הפסקה ארוכה, מתפרסמת הבוקר בראש עמודו הראשון של 'המודיע', ובעמודים הפנימיים של 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב'. לאוזני העורכים במערכת 'הארץ', ולמערכות שני היומונים החרדים האחרים, 'יתד נאמן' שבבני ברק ו'המבשר', שבביתר לא הגיעו הדי הירי.

כיצד אירע הפיגוע? - מחלוקת בין 'המודיע' ו'ידיעות אחרונות', ו'מעריב' שומר על ניטרליות.

א. פאר ב'המודיע': "שני הישראלים שנפצעו היו ברכב בין היישוב עלי למעלה לבונה כאשר נפתחה לעברם אש אוטומטית. הם הספיקו להמשיך בנסיעתם עד לשערי יישובם, שם דיווחו על הירי והפציעה ואמבולנסים עם רופאים שהוזעקו במהירות למקום העבירו אותם לבית החולים 'שערי צדק', שם נקבע כי מצבם, בנס, קל".

צבי זינגר ב'ידיעות אחרונות': "שלושה בוגרי שמינית מדולב שנסעו לבקר את חברם במעלה לבונה, הבחינו במכונית פ'גו אפורה שחנתה בצד הדרך והבהבה אליהם באורות מצוקה. נהג הפיג'ו אף הושיט ידו מהחלון וסימן שהוא מבקש מהרכב ממול שיעצור. השלושה עצרו את רכבם כדי לברר אם נוסעי הרחב זקוקים לסיוע ואז נורתה לעברם אש".

לא פחות מ-10 תקריות של יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה אל עבר רכבים ישראלים נרשמו אתמול בלבד במקומות שונים ביהודה ושומרון. בתקשורת הכללית לא שמעתם עליהם, כפי שבקושי דווח על חידוש ירי טילי הפצמ"ר השבוע בגזרת עוטף עזה. רק 'המודיע' מדווח עליהם בידיעה של סופרו הצבאי.

אבי רואה, ראש המועצה האזורית בנימין, מייחס את ההחמרה הפתאומית הזו לוועידת הפתח שהסתיימה לפני ימים אחדים בבית לחם. ח"כ יעקב (כצל'ה) כץ, ראש 'האיחוד הלאומי', רואה במדיניות נתניהו להקפיא ולהפלות 600 אלף יהודים ביהודה ושומרון, את המאיץ העיקרי לפיגועים.

אבל בשתי התגובות מדובר בראיה נקודתית מאוד ואפילו ומצומצמת.

אירועי טרור היו תמיד חלק ממשאים ומתנים עקיפים, אך מעשיים בין ישראל לחמאס, לחיזבאללה, או לארגוני מרצחים אחרים. בעיצומו של המו"מ הקודם לשחרורו של גלעד שליט, כשאולמרט התעקש עמם על ה'מחיר', הוגבר ירי הטילים לעבר ישראל, ואף נעשה ניסיון לחטוף חייל נוסף. כך גם כשנוהל המו"מ הלא מקצועי עם החיזבאללה לשחרורם של רגב וגולדווסר, שהסתיים, כזכור, בשחרורו של המחבל קונטאר ומחבלים רבים שכבר חזרו לקיניהם, תמורת שני ארונות מתים.

המצב הביטחוני ביהודה ושומרון משדר פסימיות, אבל במשוואת מציאות החיים הכללית בישראל בימים אלה הוא גם מסמן אופטימיות. כלי הנשק ממנו נורו אתמול שני הצעירים הישראלים הוא היום 'כלי התקשורת' האמין ביותר להאמין שהמו"מ בעניין שליט תמורת שחרור מחבלים נכנס לשלב הקריטי והמכריע.

אז אם יש לנו כתובת על הקיר, למה צריך להמשיך בכותרות הנבובות שלא רק שאינן מחדשות דבר, אלא מוציאות את המזיקים מתאיהם?

'גבעת התחמושת' נכבשת שנית

עוד מעוז חילוני מובהק שפעל בלב האוכלוסייה החרדית בירושלים 'נכבש' בימים אלה. כשזה קורה תחת שרביט ניהולו של ראש עיר חילוני כמו ניר ברקת, ולא חרדי, לתנועת חיכוכי הידיים המבטאת הנאה מהצעד, מותר להיות מהירה יותר ואינטנסיבית.

בית הספר היוקרתי 'רנה קאסן' נמצא בצפון ירושלים, במשולש שכונת רמת אשכול, מעלות דפנה וגבעת התחמושת. ההתחרדות, הביאה לצמצום משמעותי בפוטנציאל הרישום לבית הספר, מצד הגרעין החילוני המבוסס שמאוד הידלדל באזור. גם הניסיונות לגייס תלמידים משכונות אחרות, כולל מזרח ירושלים, ולהסיעם למקום, לא צלח.

מסתבר שהתלמידים סרבו אפילו ללמוד בסביבה חרדית ולא רק לגור בה, וזה אומר הרבה על נזקיה של השנאה המחלחלת אצל בני הנוער וצעירים.

המוסף המקומי 'כל מקום' של 'המודיע' שמדווח על העברת המבנה רב המימדים שבו שכן בית הספר לידים חרדיות, מצטט את יחזקאל גבאי, מנכ"ל אגודת רנה קאסן האומר: "אין סיבה להחזיק מבנה כה גדול עבור 300 תלמידים שנותרו ללמוד במקום".

הכתב ב. חבר מוכן להחמיא למנכ"ל על יושרו ואומר: "האמת היא שרנה קאסן עצמו בוודאי היה גאה בסובלנות שמפגין מנכ"ל האגודה. קאסן הינו הוגה דעות צרפתי נודע, ואף זכה בפרס נובל לאור פעילותו הנמרצת למען שוויון בין כל בני האדם. האיש אף ניסח את נוסח ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם".

אולי צודק הכתב, שרנה קאסן היה גאה בסבלנות שמגלה מנכ"ל המוסד החינוכי הנקרא על שמו, המוכן לפנות את המבנה מרצון לחרדים אחרי שהתרוקן, וובכל זאת, אין מקום לסובלנות שמגלה עיתון חרדי כמו 'המודיע', לפרופ' שעל-שמו נקרא בית הספר, והיא אפילו תמוהה מאוד.

פרופ' רנה שמואל קאסן היה נציג צרפת בחבר הלאומים עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה וכיבוש צרפת. בממשלת צרפת הגולה שימש בתפקידים שונים והיה יועץ קרוב של דה גול. קאסן ניסח את הטיוטה הראשונה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם, ומאוחר יותר גם הנשיא של בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. אם תרצו או לא הוא היה אבי ה'הומניזם' שהפך לכידון הננעץ בכל דבר העומד בדרכו. ביהדות אין לה, בצורתה, שום מקום ובוודאי שאסור להיות סבלן כלפיה.

בית הספר התיכון 'רנה קאסן' פעל במבנה שהוא מפנה לטובת החרדים ברוח ההומניזם הזה. מתוך עמדה שהאדם נמצא במרכז וכי לכל אדם הזכות לשוויון הזדמנויות. הוא לא סינן תלמידים, לא הרחיק אף אחד מהם עד לסיום הלימודים, ובעיקר פעל לשילוב ול'דו קיום' בין תלמידים יהודים וערבים. אמנם מספר לא מבוטל של תלמידים התקומם נגד השילוב הלא טבעי הזה, כמו נגד החרדים שרק נראו מחוץ לגדרות בית הספר, אבל עצם צמצום התופעה והרחקת יצור הכלאיים המעוות הזה, בעל ההשפעה ההרסנית, מאזורים חרדים, ראוי לשמוח בו גם בלי שהמבנה שהיה לו למבנה, יועבר לידי החרדים.

אז כלפי מה בדיוק מגלה 'המודיע' סבלנות?

בית הספר רנה קאסן היתה 'פצצת קאסן' בלב האוכלוסייה החרדית. טוב להודות לה' על שניצלנו ממנה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!