התאנים ותרגיל העוקץ הגדול

עונת התאנים נמצאת כעת בשיאה. העובדה כי פרי התאנה הינו פרי נגוע ביותר ידועה לכל. אבל מהי הסיבה לנגיעות?

צרעת התאנה

התפתחות התאנה מלווה בתהליך מרתק ביותר. מהלך ההאבקה בתאנה מאופיין בהתאמה מושלמת בין הפונדקאי - תאנה, והטפיל - הצרעה המאביקה. היחסים ביניהם מכונים 'סימביוזה', שמשמעותה טפילות, בה שני הצדדים תלויים ונהנים זה מזה. במקרה שלנו, הן התאנה והן הצרעה, אינן יכולות להשלים את מחזור חייהן ללא פעולות הצד השני.


תאנת בר

תחילתו של התהליך הוא ב'תאנת הבר' המכונה 'קפריפיקוס' - עץ תאנה זכר, אשר פירותיו אינם ראויים לאכילה. הצרעות נולדות בפרחי נקבה, הקיימים ב'קפריפיקוס', שם הן ממתינות, עד לזמן ריבוין של הצרעות. או-אז בוקעים הזכרים, בעזרת מלתעותיהם, מתוך הפרחים בהם שהו כביצה.

בחושם המיוחד שהעניק להם הבורא, הם מאתרים את הנקבות שבתוך שחלות הפרחים - פורצים חור בשחלת הפרח, ומפרים את הנקבה השוהה עדיין בתוך הפרח. הזכרים, בהיותם חסרי כנפיים, מתים ונשארים בתוך התפרחת של תאנת הבר. הנקבות, לעומתם, יוצאות מהפגה, בדרכן להטיל ביציהם בפגות אחרות.


תאנה תרבותית

פרי התאנה הראוי לאכילה, המכונה "תאנה תרבותית", הוא בעצם תפרחת תפוחה ובשרנית ובתוכה פרחים. אם נבקע את הפגה - שהיא פרח התאנה לפני התפתחותו לפרי - ונפשיל את תוכה, נבחין בפרחים קטנים וצפופים, היושבים על מצעית בשרנית. הפרי מהעוקץ כלפי מעלה מתרחב ומתכדר, ומסתיים בראש כד, שבאמצעיתו מעין "פה" סגור בקשקשים קשים. בתוך הפרי המדומה הזה יושבים, כאמור, פרחים רבים קטנים וצפופים, במידות שונות.

בכדי שהפרח (פגה) יתפתח לפרי תאנה ראוי למאכל, ולא ינשור בעודו זעיר, יש צורך בהפריית / האבקת, הפגה (פרח התאנה). התאנה מואבקת על-ידי צרעת הבלסטופגה, שהיא חרק זעיר בגודל כ- 2 מ"מ, המיוחד לתאנה בלבד.


הפריה/האבקה

כאמור, הנקבות המופרות בוקעות את העפץ בו הן גדלות. בדרכן דרך ה"פה" אל מחוץ לפגת תאנת הבר. בדרכן החוצה, הן מפלסות דרך בין פרחי זכר מלאים אבקה, היושבים בסמוך לפתח היציאה מהפגה, תוך כדי שכנפיהן וגופן מתכסים באבקת פרחים. לאחר יציאתן הן מחפשות פגות חדשות.

על הצרעות לחפש פגי 'תאנת בר' בלבד, שכן רק בהן באפשרותן להטיל ביצים. באם תחדורנה לפגת תאנת מאכל, לא תוכלנה להטיל בה ביצים. שכן, רק באם תכנסנה לתאני בר אחרות, שם מצויים פרחים המתאימים להטלה, יוכלו להטיל ביצים להמשך הדורות.

אולם בקיץ, בגלל מחסור בפגות בר, הן נכנסות לפגות התאנה התרבותית האכילה.

מבחינת הצרעות זוהי התאבדות. שכן, אין הן יכולות להטיל ביצים בפגה האכילה. ואכן, חלק מהצרעות מתות במאמץ לחדור ל"פה", חלק מאבדות את כנפיהן בין קשקשי ה"פה", ואלה שחדרו לפגה התרבותית, אינן מוצאות שם מקום להטיל ביציהן ומסיימות את חייהן מבלי להטיל ביצים, למען המשך הדורות.


סיום טרגי

אבל, סיום טרגי זה של חייהם לא לחינם הוא. שכן, עם חדירתן לפגה התרבותית, הן מסייעות לה להתפתח לכדי פרי אכיל, שכן בכניסתן לפגה, הן מאבקות את פרחי הנקבה באבקה אותה נשאו מפגת הולדתן. הפרחים המופרים מתפתחים, מתהווה ציפה בשרנית והתאנה מבשילה ואינה נושלת בעודה קטנה וצעירה.

וכך, אמנם סיימה הצרעה את חייה, מבלי שזכתה להעמיד צאצאים, אך הפכה היא את הפגה, לתאנה הראויה לאכילה.


התאנה הארצישראלית

לא כל זני התאנה זקוקים להפריה. הזנים המצויים בישראל הם תאנים פרתנוקרפים - זנים המבשילים ללא צורך בהפריה. ואילו התאנה המצויה בטורקיה, מסוג 'סמירנה', אשר אותה אנו פוגשים בצורת תאנה מיובשת, היא מזן התאנה המופרית.

ההבדל הוא גם בטעם וגם בהרכב התאנה. בתאנה מופרית, הגרגירים הם זרעים שבאם ייזרעו באדמה - יצמיחו עץ תאנה חדש. ואילו גרגירי תאנה שאינה מופרית, אינם זרעים, וכדי להצמיח עץ תאנה חדש מזן זה, יש לקחת ייחור-ענף מהעץ ולנטעו באדמה.

פירות מופרים הם בעלי זרעים ואילו פירות פרתנוקפיים הינם חסרי זרעים. בחינת תוך הפרי על-ידי אדם שלמד להבחין בין ביציות ובין זרעים, מלמדת האם הפרי הוא תולדת הפריה או ללא הפריה. כמו-כן זרעים הינם קשיחים ומתפצחים בפה, ואילו ביציות רכות ונימוחות.

עם זאת קיימים בארץ גם לא מעט עצי תאנה מיובאים, הנזקקים להאבקה. כמו כן ישנם זנים, אשר פרי ביכוריהם בתחילת הקיץ אינו זקוק להפריה בידי הצרעה, אך הפרי המאוחר המבשיל בסוף הקיץ, נזקק להפריה כדי להבשיל. אחד מהם הוא הזן 'נצרתי' הנוטל חלק הארי מתוך פרי הבכורות בשוק.


מותר לאכול?

כזכור, פרי התאנה (לא פרתנוקרפי) מבשיל פירותיו רק הודות להאבקה על-ידי הצרעות. הצרעה, עת סיימה את הטלת הביצים בתאנת הבר או את ההאבקה בתאנה האכילה, מסיימת את תפקידה ויעודה בחיים.

קרוב לוודאי שרוב הצרעות מתות בעודן בתוך הפרי. כאמור, הצרעה מחרפת נפשה כדי לחדור לתוך הפרי ומגיעה פנימה כשהיא פצועה ודוויה, חסרת כנפיים ומחושיה פגועים. "חרוף הנפש" של הצרעה הוא אינסטינקט המבטיח השלמת מחזור החיים הסימביונטי של התאנה ושל הצרעה.

האינסטינקט סיים את תפקידו עם השלמת ההאבקה או ההטלה ולצרעה אין מניע ואין אפשרות לצאת מהפרי.

לכאורה קיים איסור גורף באכילת תאנה מופרית, שכן בוודאי מכילה היא את הצרעה.


יש מתירים

יש המתירים לאכלה מהסיבות דלהלן: פגרי הצרעות רחוקים מלהיות בשלמותם, שכן בעת כניסתן לתאנה נפצעות הן ומאבדות אברים רבים מגופן, ואולי אף ממשיכות להתפורר עד שלא נותר מהם שריד נראה לעין. ואף אם הן נשארות, הרי הן בטלות ב-60, כיוון שאינם בגדר בריה שאינה בטלה אפילו באלף, שכן כאמור בכניסתה לפגה היא מאבדת חלק מאבריה ואינה בריה שלמה.

לכן כותב הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א, שאין לחשוש לצרעת זו ומותר לאכול תאנה על אף שהופרתה על-ידי הצרעה.

אך יש הטוענים, כי אברים כגון כנפיים, שאינם גורמים למוות החרק, אינם מוציאים אותו מגדר בריה.

עם כל זאת כדאי לזכור ששכיחה נוכחות של חרקים חיים אחרים בפרי, כגון רימות זבובים, החודרת דרך הזבוב שעוקץ את הקליפה ומטיל בה ביצים, המפתחים לרימות, ולזחלים, וכן תריפסים, עכבישים ואקריות, החודרים דרך הפתח (הפה) הקיים בצידה הרחב של התאנה. ועל כן, יש לבדוק היטב את הפרי קודם אכילתו. בתאנה מזן 'בלאדי' אשר לה אין פה פתוח, הימצאות תריפסים ואקריות פחותה, שהרי כניסתם לתאנה מתאפשרת רק דרך הפה.

כתב לענייני טיולים באחד האתרים המכובדים בארץ, סיפר לקוראיו כי התאנה מלאה בביצים, ובאם אוכלים אותה לא בזמן, אוכלים צרעות, ולכן יש למהר ולאכלה טרם בקיעת הביצים. כמובן שזו שטות גמורה, שכן ביצים קיימות רק בתאנת הבר שאינה נאכלת. ואילו בתאנה התרבותית האכילה, כאמור, אין לצרעה אפשרות להטיל ביצים.

אין חדש תחת השמש

פעולת ההפריה הזו נקראת קפריקציה, והיא מופיעה כבר בתלמוד. בשביעית, בתוספתא נאמר: כי בשביעית "אין תולין תחובין בתאנה". הם היו תולים תחובים - תאני בר בתוך עצי התאנה התרבותיים, בכדי להפרות את התאנים על ידי הצרעות שבקעו מהתחובים, וכך נפסקה נשירת הפגות הצעירות והן תפחו והבשילו.

הרב יוסי שטיינברגר הוא יועץ ומומחה כשרות, ומגיש תכנית הכשרות של רדיו 'קול חי'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!