בתי הקולנוע בירושלים: קאט. סוף

אל תקנאו בראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. הוא עומד להיות, בכל מקרה, המפסיד הגדול, שק החבטות, והשעיר המשתלח בעקבות כשלון ה'מהפכה החילונית'. ולא רק בירושלים.

רק אם יברח אל חיק החרדים הוא יכול להציל עצמו מחמתם של אלה שהפקידו בסלו את כל הביצים הסרוחות של 'ירושלים החילונית', ומגלים לפתע שהן מתנפצות להם על הפנים, אחת לאחת, ושום אפרוח לא בוקע מהן.

בתוך שלושה חדשים, פחות משנה מאז נבחר ברקת כראש עיריית ירושלים, ונטל על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית להחזיר את ה'תרבות החילונית' לבירת ישראל, תיוותר ירושלים ללא בתי קולנוע. סמל ה'תרבות' הריקנית הולך ונעלם ממנה כמו סרט רע, ועוד מעט תתנוסס בענק הכותרת 'סוף' על המסכים. עד שיחשיכו.

מי שזוכר את המאבקים הקשים שניהל הציבור החרדי נגד קולנוע 'אדיסון' ואחרים, שהסתיימו בסגירת בתי הקולנוע ובהפיכת בתי התיאטראות של ירושלים לבתי מגורים לבאי בתי מדרשות, יודע עד כמה הדבר הזה הכעיס את החילונים האקטיביים. אבל כשהציבור החרדי זוכה ומלאכתו נעשית בידי אחרים, זה כבר ממש מרתיח את דמם. כשיד ה' נראית בעליל בהגנה על קדושתה וטהרתה של ירושלים, מגיבים 'נביאי הזעם', שאשלייתם הולכת ונגוזה למול עיניהם, בהרמת יד נגד ברקת בו תלו את כל יהבם והוא, 'נעבעך', כפות ידיים.

מרכז ירושלים וטבעותיו כבר נוקו מזמן מבתי קולנוע. אבל בשבוע שעבר עלה הכורת גם על אחד מהאחרונים שנותרו פתוחים במאחז החילוני השולי והמרוחק - המושבה הגרמנית.

בעקבות סכסוך שהתגלע בין שתי אחיות, בעלות בית הקולנוע 'סמדר', החליט בית המשפט המחוזי, ולא השופט הדתי משה דרורי, למכור את המתחם כעסק נדל"ני. השבוע כבר פרסם כונס הנכסים מכרז למימוש החלטת בית המשפט.

סופר 'הארץ' בירושלים, ניר חסון, מבכה את המולך ה'תרבותי' שהולך ונעלם מהעיר. הוא יודע לספר כי "בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות לפתוח מתחמי קולנוע חדשים בירושלים, אולם כולם נכשלו".

מלבד קולנוע 'סמדר', פועלים בירושלים עוד ששה בתי קולנוע, כולם במתחם קניון מלחה. כל אולמות ההקרנה הללו עומדים לפנות את מקומם לטובת רשת אופנה חדשה העומדת להגיע לישראל. "רשת קניוני עזריאלי הודיעה כי בכוונתה לסגור את בתי הקולנוע שבקניונים בירושלים ובתל אביב" - כותב 'הארץ'.

אלה העוטים לירושלים מסכות של חילוניות ומוצאים אותה לפתע עם מסכים חשוכים, זוקפים לחובתו של ראש העירייה ברקת, שבגללו הפסידו ביום הבחירות המוניציפאליות יום בים תל-אביב, גם את ההפסד הצורב הזה. סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות פפה אפללו ממלט את עורו מאחריות ומנסה להסביר: "זה מאוד קשה כי מדובר בעסק פרטי". יחד עם זאת, הוא שולף טיעון שנדחה כשהחרדים טענו כי בתנאי רישיון הקמת 'חניון קרתא' מופיעה התניה שהוא לא יפתח בשבת.

אפללו: "אני חושב שזה לא בסדר. תוכניות הבניה של קניון מלחה אושרו בין היתר בזכות בתי הקולנוע". כאילו שבלי בתי קולנוע לא היתה תרבות הקניה המופרזת והזלילה המופרסת קיימים בקניון 'מלחה'.

חסון, העיתונאי שמביא את בשורת החשכת המסכים לחילוני ירושלים, מנסה להציע בכתבתו פתרון עקיף שמחייב ערנות מצד ראשי הציבור החרדי: "במסגרת הקניון הפתוח המכונה שדרת אלרוב, שנפתח לפני שנתיים סמוך לשער יפו, היו אמורים להיפתח לא פחות משבעה בתי קולנוע, אולם לטענת גורמים בעירייה, החרדים הביאו לביטול התכנית בשל הטיעון כי אין זה ראוי שיהיו בתי קולנוע בדרכם של היהודים אל הכותל המערבי".

האם יתכן שייעשה ניסיון להפוך את אחד ממפלסי חניון קרתא, העומדים ריקים ושוממים לא רק בשבת, לאולמות הקרנה? האם כונס הנכסים, שגם החניון נמסר לטיפולו, יכול להוביל ליעוד כזה, כפי שסגר את קולנוע 'סמדר'? אסור להקל ראש באפשרות שכזו, גם אם היא רחוקה.

רעיון אחר, לפתוח שבעה אולמות הקרנה ב'מרכז שרובר' שהחל להיבנות לאחרונה בדרך חברון בעיר, תוך עצימת עין מצד החרדים, ירד בינתיים מן הפרק בשל קשיים כספיים. אבל באזור ממילא אסור שהשאננות שוב תפתיע ותקזז את ההישג הגדול שיש בסגירת בתי הקולנוע, לחיזוק כבודה וקדושתה של ירושלים.

הסופר והמשורר יצחק לאור, הנחשב לאחד מהקיצוניים שבמעצבי ה'קולטורה האלטרנטיבית' של השמאל החילוני-הקיצוני, פרסם בימים אלה מאמר, שהוא מעין 'קינה' למה שקורה לירושלים תחת שלטון חילוני: "נוח כמובן להאשים את החרדים (ה'יהודים' בגרסה הישראלית של האנטישמיות), אבל הבירה שלנו היא עיר של אזכרות בהר הרצל, טקסי פרס ישראל, ביקורים במשכן הנשיא, משלחות וסיורים ב'יד ושם', משרדי ממשלה מכוערים, בנק ממלכתי ובית משפט עליון נובו-רישיים בחזותם...

"בשעות הערב, העיר השנוררית ביותר בעולם לא דומה לעיר בירה. הכספים שזרמו למוסדות תרבות ולקרנות, כדי לארח כנסים ארציים ובינלאומיים, לא מייצרים חיים ממשיים של עיר, לכל היותר פרנסה לסדרנים ופקידים... העיר, שאנחנו אמורים לסגוד לה כסמל מפוטפט ("חופש פולחן לכל", "עיר שלוש הדתות", "בירת הנצח של העם היהודי"), לא הצליחה במשך 42 שנים להפוך ל'ערך מקודש' עבורנו".

קאט.

סוף.

80 שנה לטבח: נפתח מיטווח חדש

בשבת הקרובה ימלאו 80 שנה בדיוק לטבח הנורא שביצעו הערבים ביהודי חברון ובישיבה המעטירה שפעלה בה בשנת תרפ"ט. 76 יהודים נעקדו באותו פוגרום, 24 מתוכם תלמידי ישיבת חברון, והיישוב היהודי המפואר שהיה בעיר האבות פוזר ונס לכל עבר. חברון הפכה מאז ולא לתמיד לעוד מאחז ללא כל קנה מידה על המפה המיניאטורית של ישראל.

ראשי הישיבה, שנותרו בין החיים, ביקשו לקבור את תלמידיהם שנרצחו בירושלים, אך הבריטים מנעו זאת מידיהם. בלית ברירה הם נטמנו זה לצד זה, בחלקה אחת בבית העלמין העתיק שבחברון, בו טמונים גם בעל ה'שדי חמד', 'הראשית חכמה', סבו של החיד"א, וגדולי עולם נוספים. חלקת הקבר נמצאת לא הרחק ממה שמזוהה כקבר ישי אבי דוד, רות ועתניאל בן קנז.

אתר 'בחדרי חרדים' פרסם לראשונה את הידיעה שבוגרי ישיבת חברון לדורותיהם, עומדים לשוב לעיר לקראת יום הזיכרון לקדושים שנטבחו בה לפני שמונים שנה. בהתקרב המועד, מרחיב יצחק שטיינר ב'המבשר' את הידיעה, ומדווח כי ביום ראשון הקרוב, בשעות אחר הצהרים, יתכנסו הבוגרים בהיכל הישיבה שבגבעת מרדכי בירושלים, ויצאו בשיירה מאובטחת של עשרות אוטובוסים לחברון. ראשי הישיבה יישאו דברי התעוררות לזכרם של העקודים באזכרה שתיערך בבית העלמין, ואחרי כן ייצאו כולם למערת המכפלה, שם תיערך תפילת מנחה ברוב עם.

זו הפעם הראשונה מזה 80 שנה שבה מתוכננת עליה מאורגנת לחברון. הרעיון עלה בעקבות כנס הבוגרים המרשים שערכה הישיבה לפני מספר חודשים, וגיבש את יוצאי 'חברון' לקהילה המאורגנת והגדולה ביותר של עולם התורה והישיבות בישראל.

איש, כמובן, אינו מעלה על דעתו, שהקהילה העוצמתית הזו תקבע איזשהו יתד על חורבות היישוב היהודי בחברון, שהישיבה היתה מיסודותיו וסודותיו. רעיון שהועלה בעבר הרחוק להושיב מספר לומדי תורה על קברם של הנרצחים ולהשיב את קול התורה למבנה הישן של הישיבה, הורד מיד בשל הסכנה שטמונה בו והתנגדות השלטונות.

גם ביום ראשון הקרוב, ייאסר על מסות הבוגרים לעלות למבנה ההיסטורי של הישיבה, הנמצא בשטחי הרש"פ, ורק ראשי הישיבה וקומץ מבני משפחות הנרצחים, יובלו לשם תחת אבטחה כבדה ויקיימו בהיכל תפילה וסיום מסכת.

אבל הנוכחות הזו, גם אם היא מצומצמת ביותר, הספיקה למדינת ישראל, כדי לנצל את העלייה ההמונית לציון 80 שנה למאורעות תרפ"ט, להפגנה נוספת של מדיניות ה'איזון הקדוש' הרת האסון.
בדיוק שמונים שנה אחרי אחד ממעשי הטבח הנוראים שביצעו פורעים ערבים ביהודים, שנחקק בדם בהיסטוריה של העם היהודי, מוצאת מדינת ישראל לנכון לפתוח את 'ציר ציון' המוביל למערת המכפלה, לתנועה חופשית של פלשתינים.

צה"ל, שנאלץ לקבל את הוראת הבג"צ בעניין זה, יודע את הסכנות הרבות האורבות בציר הזה ליהודים שיגיעו לקברי האבות, שמצאו עצמם בבירה השניה של החמאס, והוא ניסה עד לרגע האחרון לפתוח את הציר רק באופן פרטני לערבים שיבקשו לנוע בו. אבל שר הבטחון אהוד ברק, שלא מצליח להשתלט על ששה חברי כנסת סוררים של המפלגה שהוא עומד בראשה, כפה את דעתו ואת כל רוחב אוטם לבו על המערכת הצבאית, ופתח את הציר באופן גורף, כציר מנוסה לפורעים הבאים.

וכך יוכל מעתה אהוד ברק לטפוח לעצמו על השכם ולומר: "בליבה של חברון, העיר הקדושה היהודית הראשונה שנרכשה בכסף מלא, יסדתי בערב יום הזיכרון ה-80 לקדושי מאורעות תרפ"ט את המודל הראשון של עיר שקירבה את רוצחי החמאס לקורבנותיהם".

צעד הומני, באמת יוצא-דופן.

'המודיע': מתנצלים על פרסום ה'סקופ'

היומונים החרדים אינם משופעים, בדרך כלל, ב'סקופים'. אבל התחרות הקשה, בעיקר בין 'המודיע' ל'המבשר', על אותו ציבור קוראים, מאלצת אותם לאחרונה לגייס 'שחקני רכש' צעירים מהשבועונים, שכבר פלשו מזמן למרחב התקשורתי שלהם. יש למהלך הזה מחיר שהוא לא רק כספי, אבל כנראה שהוא כדאי.

הקוראים, שפתאום נחשפים לסוג של ידיעות שבעבר לא היו מתפרסמות בעיתונות ההומוגנית, ודאי שמקבלים תמורה לאגרת המנוי שהם משלמים מדי חודש.

איך מתמרנים בין האנדרלין התקשורתי הצעיר, הזורם יחד עם הדם החדש שהוזרק ליומונים ומבקש להתפקע מהעורקים, לבין הסולידיות והאיפוק ש'המודיע' מחויב בהם לקוראיו הותיקים? - מבצעים ניתוח מעקפים ומטים את תוואי הזרימה, כמו את ערוץ מי הירדן, לכיוונים שאינם צפויים.

כך הגיעה הידיעה, המתפרסמת היום בלעדית ב'המודיע', על צוותי חוקרים אמריקנים העוקבים בישראל אחרי חרדים המגישים דיווחים כוזבים לשלטונות המס בארה"ב ל...מוסף 'מכל מקום' המצורף למהדורת יום ד' של העיתון, ועוסק בחדשות מקומיות.

"כבאית ראשונה תוצב בקרוב באלעד", "המדשאות בנתניה ירוססו בצבע ירוק" "ב'מעייני הישועה התחילו לבצע ניתוח שקדים" – וגם: "צוות מיוחד של 13 חוקרים מארה"ב הגיע לארץ לעקוב אחר אנשים המדווחים על נתוני כזב". ושום אזכור בעמוד הראשון של העיתון.

אמש, בשעת לילה מאוחרת נחשפנו לידיעה הדרמטית הזו, שעוד ידובר רבות בתוצאותיה, כשהופיעה, עם קרדיט לעיתון 'המודיע' ולכתב יעקב רייניץ שכתב אותה, בראש חדשות דף הבית של אתר 'בחדרי חרדים'. אם לא היינו הולכים לחפש היום את המקור, לא היה שום סיכוי שנתקל בו.

אז בעתיד, לפני שאתם מחפשים ידיעות מרעישות בעמודים הראשונים של 'המודיע', חפשו אותן בעמודי הלוח או במדור 'פטנט רשום'. גם השיטה הזו ראויה להיות פטנט רשום בתקשורת.

'המודיע' לא הסתפק רק בדחיקת הידיעה המעניינת לשוליים. במסגרת מיוחדת המופיעה לצד הידיעה מוצא לנכון כותבה, יעקב רייניץ, להבליע התנצלות על עצם פרסומה. "התלבטנו רבות האם לחשוף את העובדה שיש כאן בישראל צוות חוקרים מיוחד, שכל תפקידו לחשוף את אלו המנסים להונות את הממשל האמריקאי...אולם ההחלטה היתה שיש לתת פרסום לדברים ולו בכדי למנוע עגמת נפש בעתיד".

נו, ועם נימוק משכנע שכזה על החשיבות שבפרסום הידיעה, כדי "למנוע עגמת נפש מיהודי בעתיד", אין עדיין הצדקה לפרסמה במקום מכובד בעמוד הראשון?

'המודיע' הרוויח היום נקודות בתחרות מול 'המבשר', אבל הפסיד את ציון ההערכה על שיקול הדעת התקשורתי.

בעצם, גם את ההישג בתחרות אנחנו נאלצים לקזז לו. באותו מוסף 'כל מקום' מופיעה עוד ידיעה מאוד מעניינת אחת, שגם היא אינה שייכת לתוספת מקומית. היא היתה יכולה להעניק עוד נקודות ל'המודיע', אם לא שהתפרסמה כבר אתמול ובאותו הנוסח, במקום בולט ב'המבשר'.

ברוח תקופת השמחות מספרת הידיעה ש'העדה החרדית' תוסיף בקרוב אל ה'תנאים' וה'כתובה' הנכתבים לפני חתונה גם... שטר 'היתר עיסקה' שייעשה בין המחותנים על הוצאות החתונה. על הידיעה שהופיעה בדיוק באותו נוסח יום קודם ב'המבשר', חתום 'סופר המודיע'.

על כך ש'המודיע' ו'המבשר' עומדים לחתום על שטרי תנאים, כתובה ו'היתר עיסקה' בין ה'מחותנים' עדיין איננו יכולים לבשר לכם. אבל האם יתכן שהיום אנחנו מגלים שב'המודיע' יש כתב מיוחד שמקבל היתר מיוחד לעיין ב'המבשר' של אתמול ול'שנן' אותו לקוראיו תחת ה'קרדיט' שלו?

אם כן יש לנו עוד 'סקופ'.

אבל בעצם מה הוא שווה אם ניתן לפרסם אותו רק בעמודים השוליים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!