'בין הזמנים' • פרויקט מיוחד
הדמעות, הריקודים, ורבי-השיח, הפכו את מחנה 'בני תורה' לחוד החנית של תכניות הקיץ • יוסי כץ על ההיסטוריה והאווירה המיוחדת • יצחק לב ארי עם גלרית תמונות ווידאו לצפיה • כתבה ראשונה בסידרה
- יוסי כץ, בחדרי חרדים. צילום: יצחק לב ארי
- ט"ו אב התשס"ט
- 33 תגובות
יצחק לב ארי מהיר חימה
הימים הללו של ימי 'בין הזמנים', ובחורי הישיבות שיצאו מ'זמן קיץ' פורה, עוברים לימי הדמדומים. יש מן המשגיחים שקוראים לימים אלו 'זמן בין הזמנים', ללמדך שלא הפסקה יש כאן, אלא זמן מיוחד. זמן המיועד להתעלות רוחנית באווירה שקטה ורגועה.
אתר 'בחדרי חרדים' מגיש לקראת ימי 'בין הזמנים' פרויקט מיוחד: הקעמפים, ישיבות בין הזמנים, יומנו של בחור ישיבה, הטיולים, הרשיונות, הטיסות לחו"ל, וכמובן ההיערכות לקראת זמן א-ל-ו-ל.
• • •
"בני תורה אנחנו בנים לכל דבר, תורה את הורתינו ולנו את נשמת, נפש וגוף את יוקדת, דופק חיינו רק את". את המילים הללו, במנגינה מרטיטה, שומעים ב-50 שנה האחרונות במחנות 'בני תורה' - מחנות שהפכו לשם דבר.
אלפי בני נוער שעברו בכור המחצבה שנוסד על-ידי ראש ישיבת 'עטרת ישראל', הגרב"מ אזרחי, שרו במהלך השנים את המילים בקול רועד, ובזווית העין הייתם יכולים להבחין בדמעה סוררת שזולגת לה, תוך כדי התחטאות והתמרקות, תוך כדי רצון טהור ומזוקק, להתקרב עוד קצת לאבא. אבא שבשמיים כמובן.
היסטוריה
מחנות 'בני תורה' נוסדו לפני כ-50 שנה. מטרת המחנה: קירוב של בני נוער ללימוד הגמרא, ולהשקפות תורניות. עוד קודם שנוסד המחנה, היה נוסע הגרב"מ אזרחי מישיבה תיכונית אחת לרעותה, ומוסר שם שיעורי עיון מעמיקים, שנועדו להעניק לבחורים 'גישמעק', מצרך שהיה ככל הנראה חסר מאוד באותם ימים. הגרב"מ שחונן בכישורים רטוריים יוצאי דופן, חדר ללבבות הנוער התיכוני, ועד מהרה, צברה סידרת השיעורים פופולאריות שיא.
מכאן ועד להקמת מחנה בימות הקיץ, הדרך הייתה קצרה. המחנות הראשונים נשאו אופי תורני לחלוטין, כשהבחורים שהגיעו זכו ליהנות משיעוריו המעמיקים של הגרב"מ, בגירסת 'נעלי בית'. אלא שהביקוש העצום, והנהירה ההמונית למחנה, הביאה את מייסדיו להפוך את המסורת למשהו ממוסד יותר, שייתן מענה לכל סוגי בני הנוער.
מבנה המחנה
כיום, לאחר 50 שנות ניסיון התגבשו הנהלים, ומאות הבחורים שצובאים על הדלתות המטפאוריות של המחנה, נכנסים בדלת הרחבה לעולם של תורה, ומקבלים פרספקטיבה מעמיקה על עובדות החיים.
המחנה עומד על שעה ביום הנקראת 'רב שיח'. המחנה כולו מחולק לקבוצות, המכונות בשמות הישיבות מהם מגיעים בני הנוער. כך תוכל למצוא את 'מערבא' על-יד 'כפר סבא', ו'הישוב' ליד 'קרית נוער'. בראש כל קבוצה עומד בחור ישיבה מבוגר, שנבחר בקפידה על-ידי הנהלת המחנה, ומידי יום הוא מעביר שעה של דיונים על נושאים העומדים ברומו של עולם.
בין הדיונים: למה באנו לעולם? מהי חובת ההשתדלות? העמדה החרדית בנושאי צבא ומדינה, ועוד.
לצד בני הנוער מהישיבות התיכוניות, נמצאים בכל קבוצה, מספר בחורים מעידית עולם הישיבות, שמלווים את בני הנוער בשבוע, שלעיתים הופך לגורלי בחייהם. החלטות נחתכות, חיים משתנים, והשאלות מנקרות ללא הפסקה.
במשך 24 שעות תוכלו לראות בשבילי המחנה זוגות-זוגות צועדים ומלבנים סוגיות, שהופכות את המשתתפים בהם לגדולי תורה או לכל הפחות לכאלו שרוצים בכך.
לצד הפעילות הרוחנית, מעניקים מנהלי המחנה את המקסימום מבחינה גשמית. חמש ארוחות ביום מוגשות, לצד תוכניות וטיולים שמתעלים על עצמם מידי שנה. ההפקה גרנדיוזית. לשם המחשה נסביר, כי המקום בו מתקיימות התפילות וסדרי הלימוד מוקם מידי שנה במיוחד עבור המחנה, בדמות אוהל ענק וממוזג.
למחנה מגיעים לדרוש גדולי ראשי הישיבות בארץ. בין היתר: הגראי"ל שטיינמן, הגר"ד כהן, הגרי"מ לאו, הגרי"ד גרוסמן, ועוד שורה ארוכה של רבנים, שמגיעים להצדיע למפעל הענק, שנבנה מרוחו הגדולה של איש אחד עם חזון גדול.
גולת הכותרת - השבת
במהלך הסעודות עולה הגרב"מ אזרחי אל בימת החדר אוכל ומטיל לחלל האוויר 3 קושיות תלמודיות. מיד לאחר השאלות, הופך המקום לשדה קרב. מאות הבחורים מסתערים זה על זה ומתנצחים האחד עם השני בעומקה של הלכה. הגרב"מ עומד במרכז האולם עד השעות הקטנות של הלילה ומכוון את דרכם של הבחורים. במוצאי שבת הוא אומר את התשובות, ודעת הבחורים נחה.
אין ספק ששיא השיאים הוא דווקא במוצאי-שבת. מי לא שמע על 'יצחק אלחנן - שמאלה' האגדי. הסיפור שממשיל מה היה קורה לר' יצחק אלחנן, מגדולי הדור שעבר, לו לא היה לומד, לו לא היה מחזיק מעמד למרות הקשיים. הסיפור מסופר בחושך מוחלט, המוני הבחורים יוצאים מהשיחה כשהלחיים שטופי דמעות. אין אחד ששמע את השיחה המרטיטה ויצא כשנכנס. כל אחד לוקח לעצמו משהו, לא מעט מספרים שהשיחה שינתה את חייהם. לנצח.
גם התוכניות הרבות זכו לתהודה: הופעות הזמרים, הטיולים המאתגרים, ההמנון המושקע, החולצות הכובעים, וכל סימני ההיכר שהפכו את מחנה בני תורה, למה שהוא. קעמפ מוביל, מרומם, עם ערך מוסף.
מנהלי המחנה, הם בדרך כלל בחורים מבוגרים מישיבת 'עטרת ישראל'. בנשיאות המחנה עומד הגרב"צ אזרחי, כשמתחתיו ממונים שרי אלפים ושרי מאות. השנה עומדים בראשות הנהלת המחנה: הרב ישי גרינוולד והרב יצחק שטינוביץ, כשלצידם עומדים בחורים מבחירי ישיבת 'עטרת ישראל': אברהם וויס ונתנאל ניכטבורג. יצוין, כי מנהלי המחנה נלקחים דווקא מהבחורים שעסוקים במשך כל השנה בלימוד, ורואים את ניהול המחנה כשליחות קודש.
עוד תפקיד שזכה ליוקרה רבה בשנים האחרונות, הוא הנחיית המחנה. התפקיד שהופקד בשנים האחרונות בידיים אמונות של בחורים שפרצו לאחר מכן לעולם הרחב, ומשמשים בזכות כשרונם הרטורי כר"מים בישיבות ובתפקידי מפתח רוחניים, נהפך לאחר התפקידים המבוקשים בעולם הישיבות. השנה ממלא את התפקיד: זאב פליישמן.
בנים לא עוזבים
בשנים האחרונות נמצאים מנהלי המחנה בקשיים כלכליים, הירידה בתרומות למען המטרה הנעלה, הותירה את המנהלים מול בור תקציבי שהולך וגדל משנה לשנה.
אך למרות הכל, הם ממשיכים במפעל האדיר.
ממשיכים, כי בנים לא עוזבים.
• • •
ביומו הראשון של המחנה, נסע כתב אתר 'בחדרי חרדים', יצחק לב ארי, לפארק לונה גל לשם נסעו חניכי המחנה - שם חדר להופעה בה הופיעו: דוד גבאי, ויוסף חיים שוואקי, ויוסי ברגר. מי שארגן את ההופעה היה שלום וגשל ומוישי רוט מתזמורת המנגנים.
כעת הוא מגיש גלריית תמונות, ו-וידאו מהווי המחנה.
להנאתכם.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 33 תגובות