קריקטוריסט עם מכחול במקום אקדח

וידוי: בכל 30 שנות עיסוקי ב'תקשורת', הכללית והדתית, מעולם לא ייחסתי ליהודי כינוי גנאי השמור לשונאינו. בכל פעם שמישהו מעמיתי, ויש כאלה, או מפגין מתלהם וחסר אחריות, משתמשים במילה 'נאצי', בשרי נעשה חידודין-חידודין ואני מוחה. לא רק בגלל שאני דור וחצי לנספי השואה האיומה, אלא גם משום ששימוש במילה הזו, או במעט התאומות שקיימות לה, המתארות שנאה והתאכזרות ליהודים או לחלק מהם, עד כדי רצון להכחידם, עלולה להפחית מחומרת מעשיהם של אלה שבעבורם הומצאו המינוחים הקשים הללו.

היום אני חורג מהרגלי ומכנה, בלא חשק ומתוך הכרח, את עמוס בידרמן, הקריקטוריסט של עיתון 'הארץ', כאנטישמי.

לא אני בחרתי באות הגנאי הזה. הוא חרט אותו בעצמו עם מכחולו על מצח עמוד המאמרים של עיתונו.

בקריקטורה המזויעה שפרסם נראים הגר"ע יוסף, השר אלי ישי, הרב שלמה בניזרי וח"כ נסים זאב מסיבים לסעודת הודיה, או עם תרצו סעודת הבראה, יחד עם הצורר אחמניג'אד, נשיא איראן, אחרי הרצח במועדון בתל-אביב.

על השולחן - שני בקבוקי יין, מהסוג המוכר מה'קידוש' ולא מהמועדונים, צלחת דברי מתיקה, לפני הגר"ע יוסף מונח ספר קודש, ולפני אחמניג'אד כוסית. כל אחד מהמסובים, מלבד נשיא מועצת החכמים, אומר את דברו. אחמניג'אד: "אצלנו התופעה כבר לא קיימת". השר ישי:"הם אנשים חולים". בניזרי: "בעבר היו נסקלים באבנים". ח"כ נסים זאב: "בגלגול הבא הם יהיו שפנים וארנבות".

לשר אריאל אטיאס, לדרעי ולאם המתוקשרת, לא נמצא כבר מקום סביב השולחן. תמונת הילד המורעב, ללא הידיים המורמות והבעת הפחד, גם היא לא תלתה על הקיר.

כדי שעיתוני ה'שטירמר' הגרמניים, שקריקטורות מהסוג הזה הופיעו בכותרות הראשיות שלהם, לא יעברו על חוק 'זכויות יוצרים' ולא 'יגנבו' את הציור ה'מושקע' מ'הארץ', הפך בידרמן בין היוצרות. הוא הואיל ברוב טובו להדביק את האף הארוך לאחמניג'אד ולא לשסניקים. להם יש יין ועוגות. חלוקה שווה.

מסתבר שכדי להיות סוטה, אינך חייב לבקר במועדונים המיוחדים להם. כדי להיחשב רוצח, אינך חייב להתפרץ רעול פנים, אוחז באקדח עם לוע רושף אש, ולירות בלא אבחנה בנערים המשחקים ב'טאקי'. די עם תשב מול 'קן הציור' , עם ברט או בלי, ותשחיר את פניהם של שנואי נפשך, בצבעי גועש וגועל. גם הגרמנים עשו זאת כך, ללא הבדל 'מין' ו'צבע'.

בידרמן והאכסניה שלו אינם מושווים על-ידי לאנטישמים מן העבר. הם האנטישמים עצמם - זן חדש שלא הכרנו. אני לוקח את מלוא האחריות על קביעה זו ומוכן גם לתת עליה את הדין, אם אדרש.

סבי, סבתותי, אחי מאב וכל משפחתם, ואומתנו בכלל, שילמו על דרישתם העיקשת שלא לבזות יהודים ולחלל את כבודם בראש חוצות, במחיר חייהם. יחד עם זאת, חובה על כל מי שדם יהודי יקר לו להוקיע את ההתפרצות האנטישמית הזאת בתוכנו, ולהביא גם את האחראים לה לשלם את מלוא המחיר.

דיין חילוני בתמורה לשופט דתי?

בוויכוח בין ראשי האוניברסיטאות לאוצר, הדורש מהם שקיפות בהוצאות, ובעיקר בשכר המרצים הבכירים, לא היינו אמורים לקחת חלק או לנקוט שום עמדה. למה לדחוף את האף ולצדד בצד כלשהו, כשאף צד ושום היבט אינו נוגע לנו?

כל זה היה נכון עד שנתקלנו במאמר המלומד שפרסם פרופ' מנחם הופנונג, מרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בעיתון 'הארץ'. ברגע שסיימנו לקרוא בו, ידענו שאנו מתייצבים לצדם של המרצים וגם מכריזים על כך קבל עם.

מה הביא אותנו לצאת מכלינו? - המאמר לא עסק כלל בזכאותם או אי זכאותם של הפרופסורים לתגמול הולם, ולא הוא ששכנע אותנו. ריכוז ההגיון הרב ש'השפריץ' ממנו קנה אותנו.

הוא לא הותיר בנו שום מקום לספק שהופנונג הוא ממש אוצר למדינה ועל פי כל הפרמטרים של מדע מדינה מדויק שהוא מתמחה בה, הוא, וכנראה גם חבריו שלא עמדנו עדיין על טיבם, שווים כל מחיר.

ואתם יודעים מה? - לדעתנו, הוא גם לא חייב לגלות לנו מהו אותו מחיר.

חבל רק שבחלם לא הקימו פקולטה למדעי המדינה, ובמקום להתעסק בדברים החשובים באמת התעסקו במדע האזוטרי של לכידת הירח אל תוך חבית.

המאמר של פרופ' הופנונג מתפרסם במקום בולט, במסגרת המדור 'במה חופשית' שבעיתון, ולפני שניגשנו להתעמק בו וידאנו, מעל לכל ספק, שלא מדובר במדור סטירי, אם כי זה לא אומר דבר על כישרונותיו של הכותב המלומד להיות גם 'סטנדפיסט' לעת מצוא.

"מי באמת מקופח?" - שואלת אותנו הכותרת, כאילו אנחנו טענו אתמול, באותו מדור, שזה אנחנו ונמצאנו שקרנים.

היכן נתפסנו? "המפלגות הדתיות, במסגרת ניסיונן להשליט את השקפת עולמן הפוליטית והערכית, טוענות שאין די שופטים דתיים במערכת המשפט בישראל. בדיקה מעמיקה מעלה שמי שמקופח הם בעצם החילוניים".

עד כאן הופעת החימום של עורך המאמר, ומכאן מורם המסך ועל ה'במה חופשית' של 'הארץ' מוצג אחד המעולים שבטראגיקומדיה שנכתבו אי פעם באקדמיית הצחוק בישראל.

התסריט מתחיל בקביעה הטראגית: "קיץ 2009 הוא קיץ רע לאזרחי ישראל שמאסו במאבקי דת". למה כבוד הפרופ'? - "מעולם לא נפתחה מערכה דתית כה נרחבת על דמות המרחב הציבורי במדינה".
איפה אמורים אזרחי המדינה, שהופנונג הוא המדען שלה, להיתקל במערכה המתואמת הזו, אולי בטורקיה? באולמות ההימורים של אנטליה?

לא, ממש פה.

מדען המדינה הבכיר סבור שקיימת בישראל מערכת משולבת שבה אפילו הרב הצבאי הראשי מתואם עם אנשי 'תולדות אהרן'. "די אם נזכיר את ההתקפות החריפות על מערכת המשפט, מלחמות השבת, אמרותיו של הרב הצבאי הראשי נגד שירות נשים, וכן את תמיכת הקואליציה בחוק גפני, שנועד להגדיל את תמיכת המדינה בחינוך החרדי ואת חוק גפני ב' שתכליתו להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לאומרי הן כנועים".

זוכרים שגדולי תנועת הצופים צפו את העתיד והזהירו אתכם שמדינת ישראל עומדת בפני מתקפה כללית מכל החזיתות? פרופ' הופנונג, [תקווה בעברית] קיווה כל הזמן שזה לא יקרה, אבל על פי ההערכות המדעיות שלו הקיץ המלחמה הזו פרצה במלוא עוזה, ומי שאחראי לה הם בעיקר גפני, העדה החרדית והרב הצבאי הראשי.

קואליציה של 'ציר הישע'.

אז מה עושים? - קודם כל בולמים!

"בלב המערכה" - כותב הופנונג - "טענות שמערכת השפיטה מייצגת את השמאל שהובס בבחירות. שלבם של השופטים גס במסורת ישראל ושהם מתעלמים מהיותה של ישראל מדינה יהודית (דמוקרטית). כדי לתקן את המעוות, מוצע בין השאר, להגדיל את מספר השופטים בבית המשפט העליון, למנות קבוצה של שופטים דתיים, לקצץ בסמכויות בג"צ, להרחיב את סמכותם של בתי הדין הרבניים ולהקים בית משפט לחוקה בבית המשפט העליון".

זה כנראה מה שרואים במשקפות האטומות של העומדים מעל פסגת האוניברסיטה שעל הר הצופים או מ 'גבעת רם', כסיבה העיקרית להפגנות ליד חניון קרתא, בצומת בר אילן, או לדברים שאמר או לא אמר הרב תא"ל הרב רונצקי בכנס סגור לנערות דתיות.

קבלו הערת ביניים: אף פעם על תפסיקו מרצה בכיר באמצע דבריו ואל תוציאו אותו מהריכוז!

"בחינת מערכת השפיטה" - מעיד מדען המדינה הבכיר - "מגלה תמונה מעניינת, מורכבת ומפתיעה, עד כדי כך מפתיעה שייתכן כי הצד הרשאי להתלונן על קיפוח הוא דווקא המגזר החילוני. כותב שורות אלה יצר לצורך מחקריו בסיס נתונים הכולל את כל השופטים שכיהנו במערכת המשפט האזרחית והדתית בשתי נקודות זמן, 2004 ו-2007, ועל פי מאגר נתונים זה היו במערכות המשפט האזרחית 688 שופטים ושופטות. בתוך קבוצה זו ניתן לזהות את זרם הלימוד שבו סיימו 566 שופטים (84%) את לימודיהם התיכונים. 129 (23%) סיימו בתי ספר תיכון דתי".

וזה עוד לא הכל.

הופנונג גם קורא מחשבות, עדיין לא את של עצמו, אלא את שלנו. הוא מקדים רפואה למכה וכותב: "נכון, מגמת הלימודים בתיכון אינה עדות לאורחות חייו של השופט כיום, אבל הנתונים מראים שחינוך דתי אינו מהווה מכשול לתפקידי שיפוט ויפה שכך הדבר".

במלים אחרות: תגידו תודה שלא פסלנו מראש את כל מי שהעלה אי פעם על דל שפתיו את המשפט "סבא שלי היה רב" או "דוד שלי היה גבאי בית הכנסת".

ציפינו למסקנה עם קריאה לדלל את הייצוג הלא יחסי של כל מי שנחשף אי-פעם למשהו דתי, מרשימת המועמדים לבתי המשפט, ולא רק מי שחובש כיפה, ולהביא בכך את ה'אפליה המתקנת' לציבור החילוני- שמאלני המקופח, אבל אמרנו לכם שהמדען הבכיר יודע להפתיע, והוא מוכיח שוב ושוב שאולי הוא מקופח, אבל גם ...'מפוקח'. זו הצעתו, "טייק אית אור ליב אית" - בשפתם של המלומדים:

"אם הדרישה המושמעת בקרב חוגים דתיים בדבר ההכרח במינוי על בסיס ייצוגי היא דרישה רצינית, כי אז ראוי שצדקה תחל בבית. נדאג בראש ובראשונה למינוי על בסיס ייצוגי במערכת בתי הדין הרבניים, לרבות מינוי נשים ודיינים חילוניים, ואם הניסיון יעלה יפה, נבחן ברצינות את אימוץ שיטת המינויים לבתי דין אזרחיים. אולם אם חפץ הציבור הדתי בייחוד הדיינות לגברים שומרי מצוות, ייטיבו נציגיו לעשות אם ימעיטו לבחוש במערכת המשפט האזרחית".

איזה טיעון מוחץ! איזו מחשבה בהירה! כמה זמן מחדדים את המוח עד שצומחים ל'פסיפלורה' במדעי המדינה? כל דקה שווה כדי להגיע לבסוף למסקנה שבמדינת ישראל הציבור הדתי הוא שמתערב במערכת המשפט, ולא שיועצים משפטים והבג"צ חונקים את בתי הדין הרבניים.

לי זה מזכיר את הבדיחה עם הזקן הארוך (שוב סימן היכר של החרדים) על אותו בעל שרצה להיראות שוויוני ומתחשב, והתפאר כי בעוד שהוא מסתפק בקביעה בדברים הקטנים בבית, הוא מפקיד בידי אשתו את ההחלטות הגדולות.

ומי קובע מהי החלטה קטנה ומהי גדולה? - הוא נשאל.

- זו בדיוק דוגמא להחלטה קטנה, שאני קובע בה - השיב...

אנחנו יודעים שלא קל לפתח מאמר מורכב ומלא תבונה שכזה. הפרופ' למדעי המדינה בוודאי התעייף. רק שאלה קטנה, ברשותו: האם גם מהציבור הערבי בישראל הוא דורש ייצוג חילוני הולם בבית הדין השרעי בתמורה לייצוג ערבי בבתי המשפט האזרחיים בישראל?!

החור של הבייגל

רוצים לקנות בייגלה? לא חבילה אחת, אלא את כל המפעל המייצר? אם כן, חברת 'יוניליוור' שלה 51% במפעל 'ביגל את ביגל', ושהמקפידים על כשרות למהדרין הם מהנאמנים שבצרכניה, עושה שמיניות מלוחות באוויר בניסיון למכור את חלקה במפעל. יתר 49% הבעלות מוחזקים בידי המשפחות שאפילו שמן לקוח מהכעכים, כאחים ממש.

'יוניליוור' היא חברה הרשומה בבריטניה ובהולנד, לא בארצות ערב חלילה, ומניותיה נסחרות ברבות מבורסות העולם. שלוחתה - 'יוניליוור ישראל' - היא מהחברות המובילות והגדולות בארץ למוצרי צריכה, ורבים מהמוצרים הכשרים למהדרין הם שלה. בין השאר מדובר ב'תלמה', 'קנור', 'קליק' , 'בלו-בנד', 'מזולה', 'אפיכל', '778', 'דאב' , 'פינוק', 'בדין', 'פנטסטיק' וגם 'ביגל את ביגל'. היקף המכירות השנתי של 'יוניליוור ישראל' מסתכם בכ-400 מיליון דולר, בחלקם הגדול מחרדים.

למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? לא כדי שתוציאו המחאה מהכיס ותרוצו לקנות מפעל מצליח, אלא משום שעל פי הידיעה המתפרסמת בגיליון סוף השבוע של 'כלכליסט', הסיבה האמיתית שבגללה רוצה 'יוניליוור' למכור את חלקה במפעל הבייגל'ה היא מקוממת וצריכה להדאיג את כל מי שדם יהודי זורם בו.

אורנה יפת וגלי ברגר חתומים על הידיעה, שבה נאמר:"קצת מפתיע המהלך של 'יונילוור' העולמית בעלת השליטה ב'בייגל את בייגל' המבקשת למכור את חלקה בחברה, נוכח העובדה שמדובר בחברה רווחית".

בטח רווחית. מי מאתנו אינו מכרסם בייגל'ך מהרגע שאנו יודעים לגרוס, תרתי משמע?
אז למה בכל זאת רוצה החברה למכור עסק מרוויח? "אחת ההערכות למכירה היתה כי בשל מיקומו של המפעל באזור התעשייה של ברקן סבלה 'יונילוור' מחרם ערבי על מוצריה ורשתות בינלאומיות סירבו להציב את המותג על המדפים".

יורם אביגד, מנכ"ל המפעל מזה פחות משנה, מכחיש את ההערכות הללו. יש לו ברירה? אבל אם יש לה בכל זאת אחיזה, זהו תקדים מסוכן ביותר שאסור למדינת ישראל להבליג מולו. מי שמשתף פעולה עם מחרימי ישראל ומתקפל מפניהם, צריך לשלול ממנו את כל המענקים הממשלתיים, ולא רק אלה שהוא מקבל מתוקף מקומו של מפעל 'ביגל את ביגל' באיזור תעשיה מועדף.

כשכמה מרצים שונאי ישראל קראו לאוניברסיטה באנגליה להחרים את ישראל, העולם געש. אותה אוניברסיטה גם לא נכנעה בסופו של דבר לחרם. אבל כשחברה בינלאומית מוכרת חלק מעסקיה בישראל, משום שהיא נכנעת לאיומי החרם הערבי, לא נעשה דבר? זה עלול להתפתח ל'בומרנג' אין סופי ומסוכן ביותר.

זה התחיל בהקפאת הבניה, ועלול להמשיך בייבוש אזורי התעשייה ביהודה ושומרון ונטילת פת לחמם של תושבי יו"ש.

במקרה של 'בייגל את ביגל' ה'חור' של טבעות ומקלוני החרם עשויים לפגוע גם בפלשתינים. על פי הכתבה לא פחות מ-70 משפחות פלשתיניות מועסקות בהכנת המרכיב החשוב כל-כך בתפריטי השמחות היהודיות – הבייגל'ך. אם יימכר המפעל ויעבור מברקן, או שיוניליוור לא תקבל בעדו את המחיר שהיא מבקשת לקבל, ותעתיק אותו ליד מפעליה האחרים בצפת או בערד, יהיו מעודדי החרם אלה, שירקדו על הגגות מול הניצחון שהשיגו, הנפגעים הראשונים ממנו. אבל לטווח ארוך, סכנת החנק מהבייגל'ך היא גדולה.

חייבים ללעוס את זה טוב-טוב ואסור לבלוע!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!