מגורשים לא מגרשים • דעה

עם ישראל סבל יותר מכל עם מתופעת הגירוש. היו מדינות שגירשו אותנו והיו מדינות שגירשנו את עצמנו מפניהם - אחרי שעברנו מסכת ממושכת של סבל ויסורים קשים.

הראשונה מתוך הרשימה הייתה מצרים. בסיפור 'יציאת מצרים', המצרים רדו בנו עבודה קשה, 'עבודת פרך', עד אשר נאלצנו לגרש עצמנו מפניהם, בכוחו הגדול של הקב"ה שהוציאנו משם.

מצבנו היה בכי רע, עד שעל כך מעידים חז"ל - שאילו לא הוציאנו הקב"ה משם, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו עבדים לפרעה במצרים עד היום הזה. נאמנים הם דברי חז"ל, שלמרות השינויים המשמעותיים שעבר העולם מאז ועד היום, ולמרות שכיום עבדות הינה מחוץ לחוק, הרי שאילו אנו היינו נשארים במצרים - היינו עבדים לפרעה במצרים עד היום הזה.

גורשנו מספרד, גירוש לשם גירוש, ולו רק בשל העובדה שלא הסכמנו להמיר את דתנו. מי שהסכים נשאר. הגירוש מספרד כלל בתוכו גם עינויים מהאינקוויזיציה הידועה לשימצה.

גם בני גרמניה נלוו עמהם, 400 שנה לאחר מכן. הם לא חסו לא על ילדים ולא על זקנים. כולם - ככל שרק הספיקו - הועברו למשרפות, גירוש סופי מהחיים. כך ניסו וכך רצו. הגרמנים לא האמינו בגירוש היהודים, שכן הם עוד עלולים לחזור. רק חיסול סופי, הם האמינו, יגרום לכך שלא יחזרו לעולם לאדמת אירופה ועל אדמה כלשהי ביקום.

אנחנו היהודים, על פי דתנו ואמונתנו, לא מבקשים לגרש איש מביתו. איננו רוצים לפגוע בזולת או לגרום לו להמיר את דתו כדתנו. להיפך, הגיור והכנסת הגוי לעול תורה ומצוות הנו דבר שנעשה, אם וכאשר נעשה, בדרך של בדיעבד ולא שלכתחילה - 'קשים גרים לישראל כספחת'.

הכלל הגדול של ואהבת לרעך כמוך, שכל תינוק בכיתה א' משנן אותו בעל-פה, נולד ממשפט שונה לחלוטין. המשפט שאותו אמר הלל הזקן הוא: מאן דסאני לך אל תעביד לחברך. בתרגום: מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך. בא ר' עקיבא ודרש: ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה.

מדוע שינה רבי עקיבא את המקור של הלל הזקן?

שכן, הלל אמר את תשובתו לגוי. ר' עקיבא פירשו ליהודי. מגוי אנו מבקשים אל תשנא אותנו, מיהודי אנו מבקשים את אהבתו.

אך עם זאת, עם ישראל אינו רוצה להיטמע בין הגויים. זכותו של כל עם לשמור על זהותו. רוב המדינות אינן מאפשרות הגירה לשטחן, למעט מקרים המשרתים את האינטרסים שלהן.

גם לנו מותר.

אך אנו חייבים להיות יותר זהירים במה שמכונה 'נראות'. האמת - לא מספיק שהיא נעשית. היא חייבת גם להיראות.

תמונות של גירוש ילדים, הדוברים את שפתנו והנוהגים את מנהגינו, ילדים שלמדו בבתי ספר בארץ, בנים להורים העובדים למחייתם ומעורבים בציבור הישראלי, בצורה כזו או אחרת - הרי שגם אם הגירוש הוא צודק, הוא גירוש שנראה רע, רע מאוד.

אין פתרונות קסם למצבים כאלה. החכמה כעת היא, בראש ובראשונה, לפעול שלא יכנסו לישראל שוב אותם אלה שבעוד זמן-מה יעמידו אותנו בסיטואציה דומה. כאלה שניאלץ לדון בגירושם לאחר שנים ולאחר שהקימו משפחות וילדו ילדים.

עם מגורש לא מגרש. עם מגורש שומר על זהותו ואינו מאפשר התבוללות והיטמעות בעמים אחרים.
עם מגורש מכבד ומסייע למגורש ולנפגע, גם במחיר כבד של הגירה לארצו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!