על ארבעת חטאי האנטישמיות

בשבועות האחרונים יש חרדים רבים המרגישים בערך כמו שמרגיש יהודי הנתקל בתופעה הידועה היטב מתולדות האנטישמיות: יהודי אחד סורח ואת הקולר תולים בכל היהודים.

אנטישמים, כמו שאר הגזענים, האנטישמים בעלי הדעות הקדומות, לא דיברו מעולם בלשון יחיד: בשבילם קיימים רק צבורים גדולים: היהודים, הכושים, הצוענים וכדומה. די להם להתבונן בפרט אחד מתוך קבוצה אתנית או לאומית מסוימת, כדי לדעת כל מה שצריך לדעת על הקבוצה כולה.

זאת למרות הכלל הידוע, כי הרוב יודע על המיעוט מעט מאוד (לעומת זאת, המיעוט יודע על הרוב - הרבה).

ההיסטוריון יחזקאל קויפמן, באסופת כתביו 'בחבלי הזמן', הגדיר יפה עניין זה: "האנטישמיות אינה שנאת ישראל בעצם, אלא היא שיטה של קטרוגים הבאה לבסס ולהצדיק את השנאה לישראל או את הרע הנעשה לישראל. האנטישמיות בתור שיטה אינה שואפת לבאר את שנאת ישראל אלא להצדיק אותה. היא נותנת לשנאה טעמים, שאינם טעמיה וגורמיה האמיתיים. אחותה ובתה היא העלילה.

האנטישמיות משתמשת בקטרוגי שקר, בסילופים. היא משתמשת בשיטה של האשמות המכוונות נגד הדת היהודית, המוסר היהודי, הגזע היהודי, אורח חייהם של היהודים ויחסם אל הסביבה הנוכרייה" - וכאן קויפמן מתאר בשפה כה תמציתית, יפה, ברורה ונהירה את שיטת העבודה של האנטישמים בכל הדורות. "ואלה הם ראשי דרכיה", וכאן מונה קויפמן:

1.הבדות: היא מאשימה את היהודים בחטאים, שאינם בהם כלל.
2.ההכללה: היא מגלגלת על הכלל כולו את אשמות היחידים.
3.הייהוד: היא מייחדת ליהודים חטאים, שאינם מיוחדים להם, ומבליטה אותם כחטאים "יהודיים".
4.ההחמרה: היא חושבת להם לחטאים מה שאינו נחשב לאחרים לחטאים.

הרבה תוהים איך נצברו כה הרבה מאגרי שנאה ועוינות של גרמנים כלפי יהודים, של מוסלמים כלפי ישראלים, של נוצרים כלפי יהודים, של חילונים כלפי חרדים?

ובכן, התשובה פשוטה, מעבר למטען הגנטי-רוחני של "עשיו שונא ליעקב", ו"שנאת הארץ לתלמיד חכם" – הרציונליזציה לשנאה נעשתה ונעשית באמצעות שימוש בטכניקות דלעיל.

שימו לב איך בפרשה האחרונה של האם לפעוט ממאה שערים התאגדו להם 4 יסודות האנטישמיות:

הבדות, ההכללה, הייהוד וההחמרה:

1. הבדות - הכלל הידוע כי כל אדם בחזקת זכאי טרם הוכחה אשמתו – אינה תופסת כאשר מדובר בחרדים. לכן עוד בטרם החל המשפט, ועוד טרם התבררו העובדות לאשורן כבר הוכתרה האם כ"אם המרעיבה" – בניגוד לכל כללי האתיקה, ובניגוד לכל הכללים הנהוגים לגבי רוצחים, גנבים שפלים ונוכלים שהם אך ורק בגדר "חשודים" בטרם הורשעו במשפט: בעניין הזה הרשו לעצמם כל כלי התקשורת – ללא יוצא מן הכלל לאמץ את התואר המרשיע והמכתים ללא עוררין, כמו גם לאמץ (גם היום) את ההודעות לעיתונות של דוברות משטרת ירושלים ופרקליטות המדינה.

2. ההכללה - אחד החטאים הגדולים ביותר של האנטישמיים הינו חטא ההכללה. יהודי עשה משהו שלילי - האשם בכך את כל היהודים. זו הדרך המכוערת, הגסה והעכורה ביותר להכפשת פניו של ציבור. כל ציבור. העיתונאי מתי גולן בגלובס הביע תמיהה מדוע חברי הכנסת היו מזועזעים מהאלימות בצה"ל ולא מ"התעללות בילדים" בירושלים. לא ילד אחד. אלא "ילדים". דוגמא אחת קטנה קטנה מתוך ים המלל והשנאה.

3. הייהוד – הפרשה הפכה להיות, כמו בפרשיות אחרות כאילו מאפיינות. אותו מתי גולן ציין במאמרו ש"מה שהולך שם, זה אפילו לא קצה הקרחון, זה אפס קצהו" וה"עבריינות החרדית", "זוכה" לדעתו העקומה, ל"גיבוי והסתרה מצד רבנים".

4. ההחמרה – ע"פ דו"ח הפשיעה של משטרת ישראל לשנת 2008 כל 75 שניות מתבצע במדינת ישראל אירוע פשיעה (המדווח למשטרה): גניבות, פריצות, עבירות סמים, תקיפות.

על פי דו"ח זה כל 3 ימים מתבצע מעשה רצח! כמה מתוך אותם 418 אלף מעשי פשיעה קשורים לחרדים? כמה מתוך אותם 120 מעשי רצח זוכים לסיקור אדיר וחסר פרופורציה?

התשובה ברורה: הנה מה שהיה לנו: חילוני איש שמאל רצח ("ע"פ החשד?") את בתו בת ה-3. בעוד שהתקשורת הישראלית הקדישה לפרשת האם ממאה שערים, או האברך מירושלים סיקור תקשורתי ענק וחסר פרופורציה, לא ראינו סיקור דומה בשני המקרים האחרים, החמורים על אחת כמה וכמה. לא ראינו את העיתונים מגדירים את האב כ"אב החונק" - במשקל ה"אם המרעיבה".

כל העיתונאים החלו לפתע לשמור על כללי האתיקה "ע"פ החשד", "האב החשוד", אף שאין אדם אחד בארץ ובעולם שלא ברור לו כי האיש רצח את בתו בדם קר!

איך ניסח זאת יפה יפה המנהיג הציוני מקס נורדאו: "היהודים", הוא אמר, "אינם שנואים מחמת תכונותיהם הרעות, אלא מייחסים להם תכונות רעות מפני שהם שנואים" (אתם מוזמנים להחליף את המילה "היהודים" במילה "החרדים").

הכותב הוא יו"ר האגודה הירושלמית לשוויון

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!