על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו • גלריה

צילום וטקסט: יעקב נחומי



ערב ט' באב, התבקשתי לנסות ולהעביר תחושות אבל ועצב מבין חומות ירושלים.

הסתובבתי שבע שעות בשמש הקופחת. ומה שראיתי היה חומות ולמרגלותיהם מרחבי דשא מוריקים. וכששקעה השמש ראיתי לילה ירושלמי צבעוני.

לא התייאשתי מלמצוא את הפריים המיוחד שיכלול בתוכו – חומות ירושלים עם דוק של עצב. ניסיתי ולא הצלחתי. כמעט וחשבתי להגדיר את הפרויקט ככישלון.

וברגע אחד הבנתי.

אלפי שנים של חורבן, מסורת של עצב בימים אלו נשארה, חדה , עזה ולא נשכחת. כשזה תלוי באנשים, ובכוח הרצון, הציווי חזק. לזכור ולא לשכוח.

אבל החומות הללו, להם אין חובה לזיכרון. מבחינתם הזמן ממשיך ושהזמן יעשה את שלו. השנים חלפו, גינות נבנו וכך זה נראה היום, צבעוני, חייכני ואופטימי לחלוטין.

ועכשיו, הסתכלתי שוב על התמונות ונעצבתי – כאילו כלום לא קרה. עיר האלוקים עודנה מושפלת. כמעט אלפיים שנה שחומות ירושלים עומדות בשיממונם, בחורבנם, ממתינות ליום הגדול והנורא, יום בו יופיעו רגלי המבשר, עומדות בשערי ירושלים ומבשרות על בנייתה מחדש של העיר אשר עיני העם היהודי נשואות אליה מזה אלפי שנים.





























































*******************************************************************************************************

צילום וטקסט: אלי סגל

ארכיטקטורה יפה, טובלת בים של קוצים ודרדרים. חומות של אבן בצורה, תחת שמיים קודרים.

תיקתוק ועוד אחד. בליל של צבעים המשאיר את חותמו אי שם בתוך כרטיס זיכרון מתקדם. מבט חטוף ממעלות החומה, אל מעבר לה, מגלה בתים וכרמים, כולם, פירות שועלים. הצצה קלה אל מעל לחומות, ליצירה שדהתה, התפוררה וטובעת בשיחי סרק, זכר לירוק, מגלה שמיים כחולים ועצובים. שמיים שראו תחתיהם ימים יפים יותר. שמיים ששמעו קולות של שמחה בעלות להר ה'. שמיים, שבקושי יודעים היום לדבר עברית. הר ציון קיים גם קיים, אך קיימים בו השועלים.

ומעבר לחומות, קיימים גם חיים. חיים יהודיים יפים, עליזים, שמחים. אבל החומות יציבות, כמו חוסמות את השמחה, מקוננות. היה כאן עולם שנמוג. עולם שיכול היה לתת אושר לכולנו. בתמונה הדוממת, נשמעת זעקתם של אבני החֶל, זעקה אילמת. לראות גם את מה שמסביב. להבחין במה שלא נקלט בעינית האלקטרונית.

והעדשה מייפה את הכול, כי דרכה, גם הרס ודם יכולים להפוך למראה מרהיב. ומרחוק, האבנים הללו מנסות להתגמד, ללא הצלחה. סוגרות על חיי היומיום, מבקשות ---

לעצור. לזכור. לראות בצמחייה התוססת ובורדים המלבלבים את התקווה לזמנים אחרים. לדעת את שהיה ולדעת את מה שיכול להיות.

חיים יפים כמו פעם.

קרבת אלוקים כמו פעם.

חומות של שלווה – כמו פעם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!