לאן ולמה נעלם ניר ברקת?

זוכה ורואה בבניינה

מישהו ראה את ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת ערב תשעה באב?

כבר כמה ימים שהוא נעלם מירושלים וכלום, ממש כלום, לא קרה.

אם לא שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של 'מעריב', שהסב את תשומת לבנו להיעדרות, בדברי בקורת קשים שמתח עליו במקומון 'זמן ירושלים', לא היינו יודעים כלל שיצא עם משפחתו לחופשה ארוכה, כנראה ארוכה מדי, בחו"ל.

ירושלמי סבור שראש עיריית ירושלים זה לא תפקיד מקומי, אלא לאומי. "לא לוקחים חופשה ממושכת כאשר העיר שלך בוערת. או בגלל חניון קרתא, או בצד הפלסטיני, אחרי שראש הממשלה נתניהו רב עם ברק אובמה והבטיח להוסיף לבנות בשכונות ערביות. לא כאשר מפגינים מתקבצים ליד משפחות פלסטיניות שקיבלו צו פינוי חדש בשייח' ג'ראח".

ירושלמי אינו מרפה: "ההיסטוריה מלאה בראשי מדינה או ראשי עיריות שעזבו את משמרתם ברגע לא מתאים, והעניין לא נשכח להם שנים. נתניהו נסע לאירופה בקדנציה הראשונה כאשר ראש העירייה שלו, אהוד אולמרט, חפר לו במנהרת הכותל. 'אנחנו נוגעים בסלע קיומנו', הכריז נתניהו במטוס, ובארץ פרצו מהומות שעלו ב-17 הרוגים ישראלים, חיילים ושוטרי מג"ב, ומאות הרוגים ופצועים פלשתיניים. אילו היה בארץ, יכול להיות שההתארגנות בדרכי התגובה היו שונות".

יסלח לנו שלום ירושלמי אם נאמר שהוא יוצר דרמה מיותרת.

למה לגייטס, מיטשל ושות' מותר לעזוב את משמרתם בוושינגטון ערב הצום ולברקת אסור לצאת ל'ביקור גומלין' בה בשעה בארה"ב? למה אסור לו למלט עצמו לגולה רגע לפני שעיר עולה באש, מבחינתו, ומתברר שכל ניסיונותיו לשוות לה אופי חילוני מתנפצות אל עולליך?

טרם עזיבתו את העיר קיבל ברקת דרישה אולטימטיבית ממשרד החינוך לאחד לקראת שנת הלימודים הבאה כיתות בבתי ספר חילונים רבים, מאחר וקיימת בעיה מהותית למלא אותם. מי לא היה בורח מול מציאות לא מחמיאה שכזו?

אפרת זמר מ'מעריב' מגלה שלא פחות מ- 6000 תלמידים, כן ירבו, נגרעו מבתי הספר החילוניים בעשור האחרון וכמספר הזה בדיוק התווספו לחרדים. האם חזרו בתשובה? כנראה רק חלקם. בכל מקרה. בכל כיתה מבתי הספר הממלכתיים בירושלים יש בממוצע רק 24 תלמידים ומשרד החינוך לא מוכן לממן אותם יותר.

ברקת שמע את הנתונים המאוד לא מעודדים הללו עבורו, העמיס את המשפחה, לקח את הרגלים וברח. אז מי אמר שלירושלים אין ראש עירייה חכם? אפילו עכשיו, כשברקת לא כאן, יש לה!

למי העביר את שרביט ניהול העיר? לא לזמרת המופקרת שאמורה להגיע בקרוב ולהופיע סמוך לחומות ולהצית מחדש את המערכה על קדושת העיר, אלא לממלא מקומו קובי כחלון, איש נח לבריות, ער גם לצרכי הציבור החרדי ואומרים שגם נבון.

בראיון שהעניק לבנימין חינקיס מ'המודיע' גילה כחלון כי הוא מנער מן האבק בימים אלה תוכנית הרחבה מואצת של שכונת רמת שלמה בצפון העיר בתוך שנה וחצי. "שכונת רמת שלמה תכפיל עצמה וגם תתרחב בבניה הקיימת. אני מדבר על שטח עירוני בן 1500 יחידות דיור חדשות, וכן 700 דירות נוספות של רוכשים פרטיים שיאושרו לבניה בתקופה האמורה. בנוסף נתחיל בהליך הרחבת הדירות הקיימות בשכונה".

כחלון הוא איש בשורה גם באשר למתחם שנלר. "בתוך חודשים ספורים אנו מתכוונים להוציא את המכרזים לבניה במתחם שנלר.גם המכון הגאולוגי הסמוך למתחם יתפנה. מאות יחידות דיור בתוספת של מבני ציבור יוקמו במקום תוך שימור חלק מהמבנים הקיימים. תנופת הבניה הזו תצא אל הדרך, כאמור, בתוך חודשים ספורים".

המראיין לא שאל אותו האם, בעקבות זאת, ניר ברקת קנה כרטיס רק לכיוון אחד או שרכש הלוך ושוב...

מי שאחראי לחורבנה של ירושלים בימינו, עוד יזכה כשישוב לראות בבניינה.

חורבן ללא 'זכר לחורבן'


באף לא אחד מעיתוני היום הכלליים אין זכר לחורבן. אפילו 'רוח הנכאים' לא הזכירה להם השנה דבר, אולי משום שהיא כבר לא שמורה לתשעה באב בלבד. גם הוויכוח הלקוני והנדוש המופיע מדי שנה סביב סגירת בתי עסק ובילוי הלילה, בעיקר ב'עיר ללא הפסקה', נעדר הפעם מהעיתונים. מחר ידעו קוראיהם, רק דרך הבנקים הסגורים, שמשהו אינו כתמול שלשום וגם זה יהיה יותר מדי.

מקדש?! - התקשורת הקימה להם 'מקדשים' משלהם. שחיטת ה'קורבנות' ? - ה'אם המרעיבה' 'עולה' כל הזמן על המזבח, וההתרסה נגד 'רבנים מלבינים' ו'אוכלי החינם' הרי נמשכת 'תמיד'.

רק פ. חובב מ'יתד נאמן' מוסיף היום לסאת הצער על החורבן גם את הצער על המצב הזה. כמונו, הוא 'מצפין את הסכינים' כפי שמצווים לעשות בימים אלה של האבל על החורבן, ומקונן במדורו 'על הפרק' על שתחושת הרעב והצימאון אינה ניכרת כלל בתקשורת של מדינת היהודים.

"היום, ערב תשעה באב מה היה ראוי יותר לעמוד במרכז סדר היום הציבורי מאשר סיפור התכנסותם של המוני בית ישראל בכל העולם כולו לאבל על החורבן? ...לא היה ראוי שהתקשורת תדווח ותסביר להמונים על מה ולמה האבל הגדול הזה?

"לצערנו מרבית אזרחי ישראל בכלל לא יודעים שירושלים חרבה. הם מביטים בבניינים היפים, במוסדות השלטון הכפרני, בכבישים המרשימים ובפעילות ה'תרבותית' המגוונת, ולא מבינים כיצד אפשר לכנות את ירושלים כעיר אבלה וחרבה. אפילו רבים מחובשי הכיפות סבורים שמה שחסר לירושלים כדי להיקרא עיר שלמה, הוא רק חיבור מדיני בין חלקה המערבי למזרחי. אם רק יתגשם מאוויים זה, תתמלא כל משאלת ליבם. מבחינתם ירושלים היא הפריז והרומא של מדינת ישראל.

"לפחות פעם בשנה, כשמאות אלפי יהודים בעולם כולו מתעטפים באבל על ירושלים היה מן הראוי שיגלו להם את האמת היהודית- שורשית כי ירושלים היא ההיפך הגמור ממה שהמנסים לסלף את דמותה רוצים שתהיה.

"לאן נעלם הערך הדמוקרטי הגדול של 'זכות הציבור לדעת'?...מה היה מזיק למישהו מהשולטים בדעת הקהל הישראלית אם העם בישראל היה יודע משהו על חורבן הבית?" - הוא תמה.

בעבר, היה מי שהציע להסמיך את 'יום השואה' לאבל על ה'חורבן' ולציין אותו בט' באב. מי שהתנגד, טען כי העובדה שתשעה באב חל בתקופת החופשה מבתי הספר, תפגע בהטמעת המסרים הטמונים ב'יום השואה' בדור ההמשך. איזה מזל שוויתרו על הרעיון הזה, אחרת היו מתהלכים בינינו לא רק מכחישי חורבן גלותיים, אלא, חלילה, גם מאות אלפי מכחישי שואה.

בעצם מה אנחנו רוצים מהם?

ו'איכה' העיתונות היומית שלנו היום?

גם בה עולם כמנהגו נוהג.

מערכת 'יתד נאמן' 'ישבה בדד' בעניין הזה. בעיתונות החרדית הדולר הוא היום זה שבשפל ולא ירושלים, הרמטכ"ל מודיע שהצפון שקט ומי בכלל חושב שאו-טו-טו קיים חשש ש"שומרון קול תתן"?
'שפעת החייזרים', המגיעה אלינו מעולם אחר, רופאי "רפאים" הקובעים מוות לאנשים חיים ופסיכיאטרים שחוזרים בהם, חלילה, מחוות בלי דעת, הם היחידים שמכינים את הקוראים לאווירת "בליל זה יבכיון".

שום הכנה נוספת.

כשכבר עמדנו ליפול בייאוש כמה שעות לפני שאנו מחויבים לעשות זאת, משום שלא העלינו דבר בתקשורת שנוכל לצטט ממנו מענייני היום והצום שנוכל לצטט ממנו עבורכם, עלה במוחנו הרעיון לצאת לשו"ת בארץ.

אתרי השו"ת, למרות שהם מתיימרים לייצג את ההלכה, הפכו לאחרונה מקור בלתי נדלה לידיעות רב דמיוניות המתפרסמות בתקשורת הכללית והדתית. חיפשנו אבל גם שם לא מצאנו בדיל של שאלה בנוסח שכל-כך אהוב על משתתפי הפורומים האלה כמו: "האם קניבאליות - אכילת אדם, כמו את ליצמן המוצג היום בעיתונות כאיש הרע המסרב לרכוש חיסונים לשפעת, נחשב כ'שבירת הצום'?"
שום מאגר ביומטרי יהודי, שום טביעת אצבע, אין בתקשורת לתשעה באב.

כמה מעציב.

ה'קופון' של אברכי המדינה ב'המודיע'


בעוד מספר שעות נאכל את הסעודה המפסקת, נתעטף בשק ואפר ונשקע בצום ואבל.

בזמן הקצר שעוד נותר עד לתחילת הצום, יצטרכו ראשי הכוללים, שידם לא השיגה בימים אלה את מלגת הקיום שהם מחוייבים להעביר לאברכים, כפי שהרודפים השיגו אותנו, למהר לבנק ולהבטיח שלפחות את הביצים והאפר יהיה ללומדי התורה מהיכן לשלם.

עצה טובה: כשאתם הולכים לשם כדאי שייקחו איתם את 'המודיע', אולי מנהלי הבנקים לא יאמינו לכם שמשרדי האוצר והדתות אכן הפקידו הבוקר בחשבונות הכוללים והישיבות, את הפרשי המלגות שהובטחו בהסכם הקואליציוני עם 'יהדות התורה'. האמת, גם לנו קשה להאמין שכובד הימים השפיע סוף-סוף על מצפונם, אבל איך אומרים? – כתוב בעיתון!

ה'קופון' או אם תרצו ה'המחאה', מתפרסמת היום רק בראש עיתון 'המודיע' ובידיעה לא בולטת בעיתון ה'מבשר'. ב'יתד נאמן' לא מצאנו אותה. יש בכך גם משהו חיובי אם היום, ערב תשעה באב, יזדקקו כל ראשי הישיבות, הכוללים והאברכים, גם אלה הנמנים מדי יום על קוראי 'יתד נאמן', לעיתון 'המודיע', כדי שיידעו לתבוע מיד את המגיע להם.

צעד גדול לצמצום שנאת החינם בתוכנו.

בהסכם הקואליציוני נקבע שהתקציב השנתי של הישיבות והכוללים לשנת התקציב 2009 יעמוד על סכום של 970 מליון שקל ואותו סכום יועבר אליהם גם בשנת התקציב הבאה. מאחר ועד לפני כעשרה ימים לא היה תקציב המדינה לשנה הנוכחית מאושר, וכספי הישיבות לא הוגדרו עדין כ'תקציב' אלא כ'תמיכה', התעכבה העברת חלק גדול מהסכום המגיע למוסדות התורה ונוצרו הפרשים משמעותיים.

היום, עומדים פערים אלה להצטמצם.

ה'מודיע' מבשר לקוראיו בוודאות: "הבוקר יפקידו משרדי האוצר והדתות לחשבונות הכוללים ולישיבות את הפרשי המלגות שהצטברו מתחילת השנה".

ה'מבשר' מודיע לקוראיו בהסתייגות: "הוראות התשלום הועברו לחשבונות הבנקים. בחשבונות הישיבות והכוללים יופיעו היום חלק מהזכויים של התמיכות וחלקם עד יום שישי".

לא נורא. לפחות חצי מהביצים הקשות למשפחות האברכים ברוכות הילדים - מובטח.

מהיום, יום שבו מסתיים 'זמן הקיץ' בישיבות ובכוללים, נראים אצלם גם ניצני ה'עידן חדש' של זחילה לכיוון פתחי החירום ליציאה מה'מיתון' הקשה הפוגע באחזקתם. לא שתומכי התורה נחלצו ממצוקותיהם, לא שסטנלי פישר מצא נוסחה לחבר בין רסיסי הדולר המתרסק, גם את השפעת פרשת 'דיל' על הישיבות הספרדיות עדין לא ניתן לאמוד, אבל תקציב הישיבות והכוללים, אמור לפחות להיכנס היום למסלול. זה דבר משמעותי כמו היתה הכרזה היום שהרכבת הקלה עולה על הפסים. לא בטוח שהיא תיסע, יכול להיות שהיא תקרטע, אבל עצם העמדתה דומה להעמדת המילגה החודשית הקבועה לאברך על סך 884 שקל בחשבון הבנק, במקום 720 באגרות חוב, ולבן ישיבה על 490 ₪ , במקום 400 על הנייר.

מדובר ללא ספק בהישג אדיר לנציגות החרדית. עכשיו רק צריך להבטיח שהכסף אכן יגיע לתעודתו - למשפחות האברכים - ולא יישאר בידי 'מאכערים'.

אחרי תשעה באב אל תשכחו לברך את הנבחרים שלנו ב'ישר כח' על שהגיעו להישג.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!