למה הורה השר מש"ס לא לנסוע אל גפני?

ארבע דקות. זהו זמן הנאום הסטנדרטי של שר השיכון אריאל אטיאס. ארבעים דקות, הוא פרק הזמן שבו עמד על דוכן הכנסת ביום רביעי שעבר.

השר, המקצר בדברים, שנוהג להתמקד במסר ולהעבירו בצורה ישירה, ללא סיבובים מיותרים, נכנס באחת לפנתיאון נואמי הפיליבסטר לצידו של האלוף הנצחי, חברו לשולחן הממשלה, מיקי איתן.

חלפו עברו להן ארבע דקות. השר המקצר כילה לומר את דברו והתכוון לרדת מהדוכן. באותו רגע, הועבר לו מסר קואליציוני בהול מקצה המליאה: "ראש-הממשלה מבקש שתמשוך עוד רבע שעה".

שר השיכון לא הבין מאיפה זה בא לו. הטפלון שדבר אינו דבק בו, זה שלמרות גילו הצעיר מצליח תמיד, כמנוסה שבפוליטיקאים, לחמוק מעין כל סערה, מצא עצמו לפתע בודד בצריח. בחזיתה של עוד מערכת-נפל של ראש-הממשלה נתניהו.

הוא סחב עוד חמש-עשרה דקות, מנה אחד לאחד את כל סעיפי הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. איפשר גם לאופוזיציונרים במליאה לומר את דברם. נסתיימה לה סוף-סוף רבע השעה, אך התכונה הרוחשת במליאה, רק הלכה וגברה. מסר נוסף, בהול אף יותר; מיהר להגיע מכיוונו של המאותת הקואליציוני: "אין לנו רוב. תמשוך זמן, אל תרד עד שנסמן לך".

בשלב זה, הודה אטיאס בליבו, לר' לוזר קנופף סמנכ"ל 'המודיע'. שבועיים לפני, פגש הנכבד הגוראי את השר המשכן, באירוע 'חלוקת התארים' (לשלוחים ולשר משולם נהרי), של ר' לב לבייב. בצניעות השקטה המאפיינת אותו, ביקש קנופף מאטיאס לשאת את הנאום המרכזי, בפאנל השיכון של 'פורום המנהלים' של 'המודיע'. "אנחנו מלווים את המאבק לדיור חרדי באופן יומיומי. חשוב לנו שתהיה".

לוזר ביקש, אריאל נענה.

רק כשהגיע למקום, ביום שני שעבר, התברר לו כי הנאום כוון למצוקת הדייר, אך הפאנל נועד בעיקר לתפארת הקבלן. בפאנל המכובד השתתף כל מי שיש לו יד וגם רגל, בבינוי במגזר החרדי. "ככה התנהלו כאן כל הפאנלים?", שאל הרמ"ט איציק אלחרר.

התשובה אגב, שלילית.

בפאנל שעסק במצוקת החינוך החרדי, בלטו בנוכחותם היו"ר הליטאי של ועדת הכספים מוישה גפני, איש האגודה העותומאנית של החינוך העצמאי הרב אברהם יוסף לייזרזון, איש הת"תים ר' איצ'ה גולדקנופף והפרקליט החינוכי המפולפל, עו"ד אורי קידר. מה לעשות ובשדה החינוך, לא נמצא בעל הממון שיסכים לשבת בפאנל המכובד, תמורת נשיאה בנטל ההוצאות של הפורום.

בעודו על הדוכן במליאה, מוגיע את מוחו בנושאים אותם יעלה בזמן הבלתי קצוב, הבין אטיאס, שהנאום בפורום המנהלים ביום שני 'בא לו בזמן'. לא על כל מה שאמר בשני, בפני גורמים חרדים, הוא היה יכול לחזור ברביעי, לנגד עיניהם של חברי הבית גלויי הראש. אבל בקווים כלליים, זה נתן לו חומר למחשבה, ליציקת תוכן במחצית השעה הקרובה.

חלפו ארבעים דקות ואטיאס הבין שהוא יכול לרדת. לא רק מהדוכן, אלא גם מהרפורמה. בדקה התשעים, גילה נתניהו שאין לו רוב למהלך שהוא העלה על ראש שמחתו. לשר השיכון לא נותר אלא להתנחם במחמאות שקיבל: "לא הייתי יכול לפתח את נושא הרפורמה בצורה משכנעת כזאת", התבטא ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל והמומחה בתחום, בה"א הידיעה. דא עקא ולפחות באותו יום, את חברי-הכנסת, זה לא ממש שכנע.

בשעות הבוקר של יום רביעי שעבר, הכל נראה בטוח ומבטיח. האגף החף ממרדנות במפלגת העבודה, נתן את תמיכתו למהלכי הרפורמה, לא רק רשמית, בחתימה על ההסכם הקואליציוני, אלא אף מעשית, בהבנות ברורות שגובשו. נציגי המפלגה בוועדת הכלכלה של הכנסת, אף הצביעו בשלב מוקדם יותר בעד הרפורמה, בעת שעלתה לדיון.

הסיכום הסופי, הושג בישיבת הממשלה שנערכה בבאר-שבע. אטיאס, ברק ושמחון, הסתגרו באחד מחדרי העירייה הדרומית ולא עזבו את החדר, עד שהגיעו להבנות. בדיוק כמו בסוגיית המע"מ על הפירות והירקות, גם כאן הפריעה למפא"יניקים המסואבים, הפגיעה היחסית במושבים ובקיבוצים, שכוח נציגיהם במוסדות העבודה, שווה ערך להשפעתו של אטיאס ב'מוסדות התנועה הקדושה'.

אז נכון, שר השיכון הסביר שאין כל היגיון בהענקת הטבות עודפות, שיהפכו את ה"קיבוצניקים האידיאליסטים", מהמושבים 'בני-ציון' ו'ארסוף', לעשירים עוד יותר. למי שטרם זכה לסייר ביישובים האמורים, אם מחמת ריחוק גיאוגרפי ואם מחמת השער שנחסם בפניו, רק נסביר שמדובר במקום מגוריהם של מיליארדרים דוגמת סטף וורטהיימר ועידן עופר, האחרונים שראויים לחסדי המינהל.

כך או כך, על צמד האידיאולוגים 'ברק את שמחון', הטיעונים החברתיים של אטיאס לא השפיעו. רק לאחר שהושגה הבנה שהניחה את דעתם, נתרצו השניים והבטיחו לתמוך במהלך.

אלא שאז, לאחר שקיבלו את 'חבל הארץ' המובטח, עזבו השניים את אדמת המולדת איש איש לחופשתו. ברק לאירלנד, שמחון לברצלונה. מאחור נותרו קומץ החברים מהאגף הקואליציוני של 'העבודה', תחת מתקפה משולבת מבית – בהובלת ח"כ שלי יחימוביץ הבלתי נלאית ומחוץ – חשופים לבליסטראות של מאתיים ושישים נציגי ארגונים חברתיים, שקראו בקול רעש גדול, מבלי שקראו לפני כן את סעיפי הרפורמה.

"הם סגרו את העסקה ויחגגו בחו"ל ואנחנו נישאר כאן ונואשם בבגידה בערכי 'אמא אדמה?", שאל פואד, שאל גם וילנאי, שהסתגר בחדרו ולא יצא ממנו, גם לאחר שנפרץ על ידי איש משמר הכנסת, בהוראת האדונים המיוזעים האוזר-גבאי ממשרד ראש הממשלה.

הסוף ידוע. הרוב הקואליציוני קרס כמגדל קלפים. למתנגדים הצטרפו גם פרופ' הרב דניאל הרשקוביץ מהבית היהודי ואפילו בוגי יעלון, המשנה הליכודי של ביבי. לנתניהו לא נותרה ברירה, אלא לנקות את הרקיקה ממצחו, להוריד את ההצעה מסדר היום ולהתכונן בצורה טובה יותר – כולל איום בפיטורי שרים וסגנים סוררים - להצבעה החוזרת.

הרפורמיסט החרדי

כשקוראים את סעיפי הרפורמה המוצעת, אחד לאחד, מבינים עד כמה גדול חדלונו של ראש הממשלה.

קשה להבין, הכיצד הפכה רפורמה שמטיבה במהותה עם האזרח, למפלצת אנטי-חברתית? כמו תמיד, מאשימים בסביבתו של ביבי את התקשורת. לא שהיא חפה מאשמה, אבל במקרה זה, הכשל הינו של ראש הממשלה.

במקום להתמקד במהות ולפרוט את הסעיפים ל'שפת בני אדם', העדיפו בסביבתו לצאת בהצהרות פומפוזיות על 'אם כל הרפורמות'. שומה היה עליו לדעת, כי רפורמה ביביאית, נתפסת מיד כעוד פגיעה בשכבות החלשות. המסבירן הלאומי, נכשל. לוואקום ההסברתי, נכנסו הטרמפיסטים מהארגונים החברתיים השונים.

המיניסטר מהתנועה החברתית הספרדית, מצא עצמו שלא בצדק, בצד הרע של המתרס. ולא היא. על פי הרפורמה החדשה, 808,000 בעלי דירות המתגוררים בבנייה רוויה (בעיקר בבתים משותפים) ונחשבים כיום כחוכרי קרקעות מהמינהל, יקבלו לידיהם את הבעלות על דירותיהם, חינם אין כסף, עד 250 מ"ר לדירה. המשמעות אינה רק על הנייר.

חווה אותה כל מי שמבקש להרחיב מרפסת ונדרש לא רק להליכי הבירוקרטיה עירונית, אלא גם לקבלת גושפנקא מבעל הנכס, המינהל: "באופן עקרוני, חוכר הקרקע עד היום, דמה לשוכר דירה שבכל הליך שינוי, צריך את הסכמת בעל הדירה – המינהל. את זה, הרפורמה תשנה", הסביר שר השיכון.

בשישה מחוזות בלבד, התרכזו להן עד כה פניותיהם של לא פחות מ-150,000 חוכרי דירות שביצעו שינויים בדירותיהם ועברו 'ויה דלורוזה' בדרך לקבלת אישור מהמינהל. כמה מתוכם הם "משפצים משלנו"? רבים וטובים. די בסיור קצר ברחובות הערים החרדיות, כדי להבין כי ההקלה על אופציית ההרחבה, תרחיב גם את ליבו של החרדי הממוצע.

להזנת 'מפלצת החכירות', הקדיש המינהל עד היום, שלושים וחמישה אחוזים מכוח העבודה שלו. כמאתיים מעובדי המינהל עסקו ועודם עוסקים, בתיוק ואוורור מאות אלפי תיקי חוכרים עליהם הם עובדים במקביל. שהרי כל חכירה, מתחילה ומסתיימת במועד אחר. בירוקרטיה תמנונית רבת זרועות. זה מה שעשה המינהל עד היום: התפתל בכבלי הבירוקרטיה. עסק באכיפה על פולשים ובהסדרת ענייני החכירה, במקום להשקיע בשיווק עוד ועוד קרקעות לבנייה.

הנתונים הרשמיים מעידים על גודל המצוקה. הגידול הטבעי באוכלוסיית המדינה, מצריך תוספת של כארבעים אלף דירות מדי שנה. בפועל נבנות פחות משלושים אלף דירות. המחסור רק הולך וגדל משנה לשנה. המחירים, הופכים לבלתי ריאליים. ואין כמו ההורים החרדים, המחתנים זוגות צעירים, כדי לדעת זאת, על בשרם.

קרקעות לא חסרות. אבל בהיעדר יד מכוונת, הלך המצב והידרדר. מתחת לפני השטח, מתחולל משך שנים מאבק בין משרד הבינוי בתואר, לבין המינהל שהפך לבנאי בפועל. משרד השיכון מתכנן ומשווק מדי שנה, כאלפיים דירות בממוצע. המינהל לעומת זאת, מתכנן את בנייתם של בין חמישה עשר אלף, לעשרים אלף יחידות דיור.

בניגוד למשרד השיכון שמתעסק עם 'כסף קטן', הרי שלקופת המינהל זורם ההון האמיתי. הכל נופל בתחומי אחריותו: משטחי תעשייה, מלונאות ושטחים צבאיים ועד למיזמי ענק למגורים. כל צד משך את החבל לכיוונו. החבל נקרע כבר מזמן. התוצאות, ניכרות בקפיצות התקופתיות של מחירי הדירות.

בקדנציות עבר, היה המצב גרוע שבעתיים. המינהל סבב לו בין משרדי הממשלה השונים וכל קשר בינו לבין משרד השיכון, היה מקרי בהחלט. לפחות מהפן הזה, התחולל השינוי מרגע הרכבת הממשלה, כאשר אטיאס דרש וקיבל (כבר בעת טרפוד אופציית ממשלת לבני), אחריות מלאה על מינהל מקרקעי ישראל.

השבוע, הוא חזה מקרוב עד כמה השליטה משמעותית: על הפרק עומד המיזם לתכנון מיידי עד סוף שנת 2009, של כשלושת אלפים יחידות דיור עבור הציבור החרדי, במושב אחיסמך הסמוך ללוד. הקרקע, בשליטת המינהל. הפרויקטור, הוא שר השיכון. החיכוך רב השנים בין המשרד לבין המינהל, הביא גם כאן לפיצוץ צפוי.

שר השיכון זימן את הצדדים, ביום שני השבוע. הוא הושיב אותם מול שולחן אחד ודרש ללבן את הנושא עד שייצא עשן לבן ממנוע הטרקטורים. בראשית הדיון הוא הזכיר להם מי הבוס: "התרגלתם להתנגח אחד בשני, אני מבקש להזכיר לכם, שכולכם כפופים כיום לשר אחד".

אחרי ישיבה שנמשכה שעות, הושגו הבנות, שמימושן אם וכאשר, עשוי להביא להגדלת מכסת הדירות לציבור החרדי בצורה משמעותית. לא בחריש המרוחקת, אלא במרכז הארץ. לא בטווח התכנוני הרחוק, אלא באופק הקרוב.

ועכשיו, תארו לעצמכם, מה היה מתרחש אילולא היה אטיאס מתעקש לקבל לידיו סמכות כפולה, על המשרד והמינהל גם יחד. הוא היה תלוי לחלוטין בחסדיו של השר האחר, זה שהיה ממונה על מינהל מקרקעי ישראל. בסיטואציה כזאת, כוחו בבניית דירות היה שווה לסמכות שנתונה לו כיום לסלול כבישים. הוא היה מעורב. דעתו הייתה נשמעת, אבל הביצוע היה ממנו והלאה, נתון בידיו של השר הממונה על המינהל, כפי שסלילת הכביש נתונה כיום בידי שר התחבורה ישראל כץ.

אטיאס התעקש ולפחות בכל הנוגע לבינוי, סלל עבור עצמו, כביש 'חוצה ישראל – כץ' (לא האיש, העיקרון). הוא העומד בראש מועצת המינהל החדשה, הוא הנושא בנטל המשרד. ההישגים ייזקפו לזכותו. גם מכישלונות, הוא לא יוכל להתחמק.

הרשות נתונה


הרפורמה תעשה כאן סדר. כל גוף יהיה אחראי על תחום אחר. לא עוד כפל סמכויות וקונפליקטים מוכתבים מראש. התכנון כולו, יעבור מהמינהל למשרד השיכון. למשרד עצמו תינתן האופציה להאציל את סמכות התכנון לרשות המקומית. אין כל סיבה שהעירייה, שמכירה את המקום טוב מכל, לא תעסוק בתכנון. לא מדובר בהעברת סמכויות שאין ממנה דרך חזרה, שכן למשרד עצמו, תיוותר הזכות ליטול בחזרה את סמכות התכנון מהרשות ולעשות זאת בכוחות עצמו.

יש שיוסיפו ויאמרו, כי הדבר יהא תלוי גם, שלא לומר בעיקר, בתחומי התעניינותו של השר. אם איתן כבל היה שר השיכון, הוא היה מבקש להותיר בידי משרדו את הליכי התכנון בראש-העין, עיר מגוריו. את אטיאס, יעניינו מן הסתם ערים אחרות, שאת תכנונן הוא יעדיף להותיר במסגרת משרדו.

שיווק, שיווק ועוד פעם-שיווק. זהו התחום שבו יתמקד המינהל מעתה ואילך. כל גוף יעשה את המוטל עליו. על ההרמוניה בין הגופים, יהיה אחראי השר, שיעמוד גם בראש מועצת המינהל. במקרים חריגים, יוכל השר להורות למינהל לעסוק גם בתכנון.

אתר פי-גלילות, הוא דוגמא טובה למקרה כגון זה. על שטחי חוות הגז המפונים מהאתר, ניתן לבנות כשמונה עשר אלף יחידות דיור. מדובר באחד מהאזורים היקרים במדינה. בסיטואציה כזאת, אינך יכול להתעלם מניסיון העבר. אין מי שבקיא במטריה התכנונית, טוב יותר מהמינהל. סדרי הגודל הכספיים שהמינהל מתעסק בהם מדי יום ביומו, עולים לאין ערוך על אלו שמשרד השיכון עסק בהם עד כה.

לפיכך, את תכנונו של מגה-פרויקט שכזה, יוכל השר להעביר באופן חריג, לידי המינהל. לא נופתע, אם גם תכנון בנייה עבור הציבור החרדי, הסובל ממצוקת הדיור החריפה ביותר במדינה, יוגדר בצדק כ'מגה-פרויקט' בפני עצמו.

עשרים אחוזים מערך הדירה, נגזרים מהבירוקרטיה הנוהגת כיום. היא חונקת את הקבלנים, שנאלצים ללוות בריבית. את המחיר משלמים הקונים. אם הזרועות הביצועיות תפעלנה כנדרש: המינהל יעסוק בשיווק ומשרד השיכון או הרשות המקומית בתכנון, תיסלל הדרך לבניית עוד עשרות אלפי יחידות דיור בשנה. הקבלנים יבנו יותר, בפחות בירוקרטיה. לרוכשים תהיינה יותר אופציות, במחירים מופחתים. אטיאס מאמין, שאת החלום הזה ניתן להפוך למציאות. נלך לישון ונקום בסוף הקדנציה, לחזות בתוצאות.

שיכון תקשורתי

על שני טיעונים מרכזיים, אטיאס חייב לספק תשובות. 'חזית הסירוב' טענה שהרפורמה החדשה תאפשר לטייקונים להשתלט על קרקעות המדינה. הפחידו אותנו, שאלה ירכשו קרקעות במחירים זולים וימתינו לשעת הכושר, לרגע בו יתוכננו לבנייה כדי לגזור את הקופון. הם ירכשו בגרושים וימכרו במיליארדים. חשש נוסף שהופרח לחלל האוויר, פרט על נימים יהודיים. הזכירו לנו, כי 'מוסד החכירה' נועד למנוע מגורמים עוינים להשתלט על הקרקע. ביטולו, עלול להביא לכך ששייחים סעודים באמצעות אנשי קש, ישתלטו על קרקעות המדינה.

אטיאס משיב על ראשון ראשון: שני מהלכים נעשו כדי למנוע את השתלטות בעלי ההון. שניהם הועלו על-ידו בדיונים שהתקיימו בוועדת הכלכלה. הוא הציע, והכניס זאת למסגרת הרפורמה, שהקרקעות שניתן יהיה למוכרן, תהיינה רק כאלה שהליך תכנונן הושלם. במקרה שכזה, גם המחיר הראשוני שמשלם היזם למדינה - גבוה ואופציית הפקת רווחים של מאות אחוזים, לא עומדת על הפרק.

כדי לסגור כל פינה אפשרית ולמנוע מספקולנטים לרכוש קרקעות מתוכננות באיזורים מתפתחים שמחירי הדירות בהם עשויים לזנק, ביקש אטיאס להשתמש בניסיונו במשרד התקשורת: "כפי שאסרנו על ריכוזיות יתר בתחום התקשורת, כך נאסור על ריכוזיות יתר בתחום הדיור". וממחשבה למעשה. בסעיף מיוחד נקבע, כי לא יותר לקבלן אחד לרכוש באותו איזור למעלה מעשרים דונם, לכל היותר (שווה ערך בממוצע לכמאתיים יחידות דיור).

שמעו זאת בכירי המינהל ונבעתו. "איך הסכמת לאסור על מכירת קרקע לא מתוכננת? הרי הורדת מהפרק את כל אופציית המקב"ת (מכרזי קרקע לא מתוכננת), גם במקרים שיש בכך צורך?", הם שאלו את שר השיכון בתמיהה.

אטיאס השיב להם בלמדנות חרדית מתחכמת: "איש לא מונע מכם להוציא מכרזי קרקע לא מתוכננת לחכירה, כפי שהיה עד היום. כל מה שאסרנו, זה את מכירת אותן קרקעות".

באשר לטענה השנייה הנוגעת לחשש מהשתלטות עוינת, התשובה פשוטה בהרבה, שכן לדידו של השר, לא מדובר אלא בדמגוגיה בלבד. במציאות, החכירה מעולם לא הוכיחה את עצמה. אין תקדים להוצאת קרקע מוחכרת מידי מי ששילם עבורה טבין ותקילין.

יתירה מזאת, רק לפני כעשור קבע הבג"צ הלעומתי, כי המינהל לא יכול למנוע מרוכש ערבי, לחכור קרקע ביישוב יהודי. באותו מקרה, היה זה ארגון עדאללה, שכפה על המינהל, החכרת שטח ביישוב הקהילתי קציר למשפחת קעדאן הערבית.

אם יש בעייתיות, הרי שהיא טמונה במצב הנוכחי. אטיאס סבור, שדווקא הרפורמה החדשה תתן למינהל כלים טובים יותר להתמודדות. גם כיום, פועלת ועדה, ששיקוליה בין השאר ביטחוניים ומסמכותה לפסול עסקאות קרקע עם זרים. לזר נחשב כל מי שאינו תושב ישראל ואינו זכאי להתאזרח על פי חוק השבות. עכו"ם חוצניק, בלע"ז.

שר השיכון הציע, לתת לוועדה שיניים: "עצם העובדה שמכאן ואילך מדובר במכירה ולא בחכירה, תאפשר לנו ליצוק תוכן למסגרת הוועדה". גם כאן, בחר אטיאס להשתמש בדוגמאות מהתחום התקשורתי המוכר לו: "בתקשורת, כל חברה זרה שרוכשת מעל עשרה אחוזים ממניות חברת טלפוניה ישראלית, זקוקה לאישור מיוחד. זה מיושם, כי כולם מבינים שעל מכירה צריך לפקח וזה בדיוק מה שיקרה ברגע שגם את הקרקעות נמכור ולא רק נחכיר".

בשיטה החפיפניקית הישראלית, אנו עלולים למצוא את עצמנו, מגלים אחרי שהוועדה אישרה והקרקע נמכרה, שאיל-נדל"ן יהודי-חלאבי, רכש אותה עבור שייח סעודי. גם כאן יש לאטיאס תשובה תקשורתית מן המוכן: "זה בדיוק מה שקרה בבזק. בא גד זאבי ורכש שבעה עשר אחוזים ממניות החברה. רק אחרי שהושלם ההליך, גילתה המדינה שזאבי שימש כאיש קש של מיכאל צ'רנוי. ומה קרה? העסקה בוטלה. זה מה שיקרה במכירת קרקעות, אם נגלה שעבדו עלינו, נבטל את המכירה. הרי לא רוכשים את הקרקע ונעלמים איתה לסעודיה. היא נשארת כאן, תחת עין ישראלית פקוחה".

אין נביא בעירו

אטיאס מסביר זאת בדרכו. גם ביבי, בדרכו שלו, עסוק במלאכת הסברה בתוככי הקואליציה. מרגע שנפלה ההצבעה, הוא לא חדל לאיים ולשדל. הקדימון להצבעה המתקנת על רפורמת המינהל, היה העברת 'חוק מופז' ביום שני, השבוע. נתניהו הבהיר לראשי הסיעות, שהפעם, שום תירוץ לא יתקבל.

יו"ר ש"ס, אלי ישי, שהה סמוך למליאה ושמועה רעה גונבה לאוזניו. "אמסלם נוסע לנחם את גפני", לחש לו מאן-דהוא. הח"כ הרבני, שמקדיש את עיתותיו בשעות ליל ללימוד ולעשיית נפשות לרבנות אשדוד, העדיף לנחם את האבל, בשעת צהריים. אמרו לו שבערב, אי אפשר לדחוף סיכה בבית הבני-ברקי הצנוע, שראשי ובכירי המדינה והמשק מתדפקים לפתחו, בניסיון לצוד לרגע את מבטו של המנוחם, יו"ר ועדת הכספים. עד כדי כך גדול הכבוד והיקר, שהיה מי שביקש לפסוק, כי אסור לח"כ גפני, לשבת 'שבעה' בתשעת הימים...

"שלא ייסע לגפני", תפסה הוראת הבכיר בש"ס את הרב אמסלם על סף היציאה. לא, אין המדובר באמרה שיצאה מפיו של בר-הפלוגתא נהרי, אלא בהנחיית הידיד, יו"ר התנועה ישי, בכבודו ובעצמו. "שום ח"כ לא יוצא. כולם נשארים בבניין. אם ביבי יפסיד, זה הפסד שלנו. אם הוא חלש, אנחנו חלשים".

אז ביבי יצליח כנראה להשיג את הרוב הדרוש. זכות ההומור שמורה לפרופ' הרב דניאל הרשקוביץ. בשבוע שעבר הוא היה מאלה שגרמו לנתניהו כאב ראש, כשסירב לתמוך ברפורמה. השבוע, כששאלתיו מהי הערכתו בנוגע להעברת רפורמת המינהל, כמו חוק סלומיאנסקי הנוגע אליו קצת יותר, הוא בחר להשיב בהומור יהודי-רבני: "שאלו פעם רב רפורמי, מהי ההפטרה השבוע? 'תראו', הוא השיב, 'כאן בקהילה, אני גם רב, גם שוחט, גם מוהל וגם חזן. מה אתם רוצים, שאהיה גם נביא?".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!