חבל שהיא לא שמרה על 'שתיקה'

היום, בפעם הראשונה, התערער אצלנו הביטחון בצדקתה וניקיון כפיה של 'אם המריבה'.
לה זה קרה כבר קודם, אתמול או אפילו שלשום, ביום שהיא קיבלה את ההחלטה השגויה והמאוד משמעותית להעניק ראיונות ל'מעריב' ולשוחח עם כתבי 'ידיעות אחרונות'. מי שבטוח בחפותו וחזק באמונתו סומך על ריבונו של עולם ולא על שרי מקובר-בליקוב מ'מעריב' וניסן שטראוכלר וירון דורון מ'ידיעות אחרונות'.

ל'המודיע', 'יתד נאמן' ו'המבשר' היא לא היתה מעיזה. לכתבת השבועון 'משפחה', שיש לה היכרות טובה עם אמה, היא בקושי 'נידבה' מספר משפטים. איזו אישה חרדית כשרה היתה מתראיינת בראיון יזום בשני עיתונים שאסורים לבוא בקהלנו ומנתקת את הצינור המזין את ערכי חיינו וחינוך ילדינו?

שום הסבר בעניין זה אינו מתקבל. העובדה שבתמורה לראיון, שיתפרסם במלואו בשבת הקרובה במוסף 'סופשבוע', הואילו עורכי העיתון לשים את כינוי הגנאי 'האם המרעיבה' במרכאות, כאילו הוא צוטט רק מהמהדורה הישנה של העיתון, והם אינם חייבים להסכים עמו, אינו מקל מחומרת המעשה. גם העובדה ש'ידיעות אחרונות' שילם לה בתואר ה'מרוכך' "האם החשודה בהרעבת בנה" אינה מעלה ואינה מורידה.

שני העיתונים - 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' - מיקמו את הראיונות היום עם 'אם המריבה' בעמוד השער. 'מעריב', שחשב עדיין בעת הדפסת העיתון שהוא 'בלעדי', ולא ידע שסוכני המתחרה כבר העבירו את המידע על הראיון למתחרים, העלה אותו לראש העמוד, לכותרת הראשית, ובקושי השאיר מקום בעמוד כולו לגלעד שליט.

'ידיעות אחרונות', שהתייחס פחות לחשיבות העיתונאית שבשיחה עם האישה, ועיקר מטרתו היתה לגמד את ההישג של 'מעריב', וגם את האישה עצמה על שהעזה להעניק למתחרה ראיון בלעדי, הסתפק במשהו פרופורציונלי יותר, אם כי מספיק בולט.

שום דבר פסקני שיש לו משמעות רק אם הוא נאמר מכלי ראשון לא מצאנו בראיונות. י', כפי שהיא מכונה באלגנטיות על ידי הכתבת, עדיין לא על ידי העורכים, יצאה כנראה למסע חיפושים אחר כבודה האבוד. "השוטרים אמרו לי: את מבינה בכלל במה מאשימים אותך?" - היא מתארת לשרי מקובר מ'מעריב' - "את יודעת שהרבה שנים לא היה מקרה דומה לשלך? יושיבו אותך 40 שנה! אני הייתי המומה שמדברים אלי ככה. אני רגילה לסביבה שבה רק מכבדים אותי".

לא בטוח, מרת י', שגם אחרי הראיון ימשיכו לכבד אותך באותה סביבה.

'אם המריבה' אינה משלימה עם הבזיונות שהיא ומשפחתה עברו, אבל אפילו זעקת העוול הנורא וחשדות השווא לא באים מספיק לידי ביטוי בראיונות. הכל בקור רוח וללא רגשות, לא כמי שעברה התעללות משטרתית, תקשורתית וציבורית. לא כמי שבנה נתלש מבין ידיה.

בחקירות המשטרה שמרה מרת י' על 'שתיקה'. טוב היתה עושה אילו היתה נוהגת כך גם בחקירותיהם של עיתונאים. גם אם עורכי דינה, המומחים אולי במשפט אבל לא בתקשורת, יעצו לה אחרת, וההשתתפות שלהם בראיון מוכיחה שאכן כך היה, טוב היתה עושה אם כאישה צנועה וחסודה היתה שותקת לפחות בדברים שמקובל שהשתיקה יפה להם.

גם את זה לא עשתה ועכשיו אילצה אותנו להתאמץ ולחשוב למה.

חבל.

שועלים הילכו בו

ה'מזנבת' - 'שטריימל' בלעז - מציתה את דמיונם של אנשי התקשורת בכל פעם מחדש ונותנת להם השראה מיוחדת. למה דווקא היא? - אף פעם לא ירדנו לשורש זנב העניין. אולי בגלל המכנה המשותף של דמות ה'שועל' המופיעה גם בדימוי לעיתונאים וגם בלבוש החסידי. אולי כי הממוצע המצוי של אנשי תקשורת לא ראה את כובע השבת החסידי היפה הזה מימיו, ועיתונאים הרי אוהבים לתאר את מה שאין להם מושג איך הוא נראה.

הנה, למשל, כתב 'ידיעות אחרונות', משה רונן, השקיע כל-כך הרבה מאמץ בהכנת כתבה שתתאר איך חזרו החיים בבית החולים 'הדסה עין כרם' למסלולם. "קצת יותר משבוע לאחר התפוצצות פרשת האם החשודה בהרעבה, שקט בהדסה. החרם נשאר כנראה על הפשקווילים" - הוא מדווח ומשתדל להביא לקוראיו כתבה מעניינת וכמה שיותר אמינה.

עד שבא עורך הכתבה, רוני שקד, ומערער את האמינות של הכתב בלחיצה לא אחראית 7 פעמים על קלידי המקלדת, היוצרת את המילה 'שטריימל' והוא משבץ אותה במקום לא הגיוני. "הפשקווילים הבטיחו חרם" - כתב העורך בכותרת - "ב'עדה החרדית' נשבעו להילחם, אבל בבית החולים 'הדסה' עין כרם עסקים כרגיל. גם אתמול נראו שם שטריימלים וחליפות שחורות לרוב"...

היכן ראו משה רונן או רוני שקד 'שטריימלכים' ביום ראשון? רק הם יודעים. העיקר שהקוראים בטוחים שהם תפשו את החרדים בזנבותיהם.

ובעצם, אם יותר ויותר בתי עסק בישראל פתוחים בשישי-שבת וסגורים בימי ראשון, למה שגם החרדים לא יעברו לחבישת 'שטריימל' ב'יום המנוחה' האלטרנטיבי? למה הם שוב פורשים מהציבור?

עיתון הבת הכלכלי של 'ידיעות אחרונות' מפגין גם הוא ידע אדיר בהליכותיו ומלבושיו של הציבור החרדי. בקריקטורה ארסית, שאמורה לתאר את שמייחסים חוקרי ה-F.B.I לרבני קהילת יהודי חאלב בניו ג'רסי שבארה"ב, הוא מצייר כאילו מכבסה הנקראת 'ברוקלין לואנדראעי" וחרדי עב כרס ניגש אל ה'חרדי' שמאחורי הדלפק שלה ומבקש: "הייתי רוצה לכבס את השטריימל ושני מליון דולר". היהודי עוטה, כמובן, שטריימל לראשו.

רוני וקסמן, קריקטוריסט קטן שלי, אם היית עושה קצת עבודת תחקיר, מה שנקרא 'מבצע שטריימל' מינימלי, היית יודע ששמת את עצמך ולא אותנו החרדים, ללעג וקלס.

אף אחד מאנשי הקהילה הסורית-חאלבית, אינו חובש 'שטריימל'. החסידים שלובשים שטריימל לעולם לא יבואו איתו ל'מכבסה' שהרי היא סגורה בשבת והשבוע, תשעת הימים שבין ראש חודש אב ותשעה באב, אף יהודי חרדי אינו מכניס רגל למכבסה ולא משנה אם הוא לובש תרבוש, צילינדר או כובע של פרסטר או ברון.

אז למדת משהו.

בפעם הבאה כשתחפש איפיון גזעני לחרדים, חבל שתטפס עד לראש ותיפול. די אם תשרטט להם אף ארוך ומעוות, כמו שעשו כבר 70 שנה לפניך.

חיפש מלוכה ומצא אתונות

איזה 'כבוד' עשו לו לח"כ שאול מופז אתמול בכנסת.

ראש הממשלה מתקשה לרכז 62 חברי כנסת שיתמכו בתיקון שהוא מבקש להכניס על שמו לחוק מינהל מקרקעי ישראל, והוא מופז , בקדנציה הזו סתם חבר כנסת מ'קדימה' שלא הגיע לכלום, זוכה לתמיכה גורפת שכזו בחוק שהתקשורת הדביקה לו את הכינוי 'חוק מופז' בדבק מגע, שתפס כמו המושג 'האם המרעיבה' לפעולת התעללות סדיסטית.

אלכס גולדפרב - זוכרים? החשמלאי מאשקלון - נאלץ לעבור מסכת ארוכה של תלאות וביזיונות, עד שנכנס עמוק-עמוק לתודעה כסמל לעריקות פוליטית. אריק שרון, שנטל את כסאו מה'ליכוד' וקרא יחד עם חבריו, ובהם הרמטכ"ל לשעבר מופז, את קריאת המפקדים - 'קדימה', שוכב למעלה משלוש שנים כצמח, עד שמישהו הואיל בטובו להחליט בימים אלה, ללחוש לו, כמו לילד מאומץ, שהעיר הוותיקה 'אריאל' היא בעצם על שמו. מה איכפת להם, הוא הרי בין כה וכה לא שומע רק מוסיקה קלאסית וגם זו ממש קלאסיקה.

אבל הוא, מופז, זכה מן ההפקר שחוק האופורטוניזם יקרא על שמו, וזאת למרות שעמד וצווח ככרוכיה שהוא אינו מעוניין.

איזו אהדה מרשימה יש לאיש הזה!

למה עשה לו נתניהו את ה'זובור' הזה? בתחילה היה עוד מי שסבר שבשביל תיק ו'וולוו' מופז היה מוכן לשחק את המשחק, גם אם מחיר הבושה שהוא נדרש לשלם נסק לשמים. מחנה 'מופז' טוען שנתניהו יודע שהמתמודד הבא נגדו יהיה מופז, והוא החליט לחסל אותו, כמו הגשש את הקומקום, כשהוא עוד קטן.

שני ההסברים אינם מתקבלים על הדעת.

נתניהו הוא איש של כבוד. הוא לא היה מביא על עצמו קיטונות של בוז מצד רובי ריבלין וחברים אחרים בממשלת הליכוד, אם לא היתה בידו איזושהי תוכנית סודית, שרק הוא ושרה יודעים מהי.

יוסי ורטר מ'הארץ' סבור שגם הוא יודע. בכותרת ראשית המעטרת היום את הכתבה שלו בעניין 'חוק מופז' נאמר: "מקורבי נתניהו מתעקשים שגם בלי מופז יש 7 ח"כים מקדימה שמוכנים לערוק". אם זה נכון, אפקט הנקמה של נתניהו במופז הוא עצום - הוא גם מאכיל אותו דגים סרוחים, ומנציח על שמו את אחד החוקים הבולטים בסרחונם הפוליטי, וגם זורק אותו מהעיר.

מה המשמעות של חוק מופז למפלגות הדתיות? בואו ונחשוב ביחד. ל'בית היהודי' יש בקושי 3 ח"כים ובחוק מדובר על 7. גם ל'יהדות התורה' יש רק 5 ח"כים, ואפילו אם היו להם 7, כפי שהסקרים של 'גאוקרטוגרפיה' מנבאים להם לפני כל מערכת בחירות ועד לספירת הקולות, גם אז הם לא היו מצליחים להתאחד יחד. ואולי החוק יכול להשפיע על פרישה מצד זה לצד אחר בעמותת החינוך העצמאי? שטויות!

ובש"ס? - הרי לא מתקבל על הדעת ש-7 חברי כנסת יפרשו ויחברו לדרעי. גם אם ירצו לעשות זאת יוכלו הרי ללא 'חוק מופז'.

ובכל זאת יש משהו משותף בין מופז מה'חוק' לבין דרעי, וגם משהו שונה. המשותף: שניהם הכריזו קבל עם "אני לא פורש". דרעי עומד לקיים, ולגבי מופז עוד נראה.

והשונה: 'אות הקלון'. זה של דרעי נמחק בתום 7 השנים. אבל אות הקלון הנובע מחוק 7 הח"כים שנקרא על שם מופז ירדוף אותו עד סוף דרכו הפוליטית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!