מעשים חמורים כספחת • בלעדי

פרשיית הגיורים מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי. המאבק העיקש בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי בכל הנוגע להליכי הגיור, עולה שלב, ומגיע גם לבג"ץ.

מעתירה שמוגשת על-ידי עמותה בשם 'הרוב היהודי לישראל - עמותה חילונית למען מדינה יהודית מתוקנת', נגד משטרת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה, מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה, והרב חיים דרוקמן ממרכז שפירא לבג"ץ - ואשר הגיעה לידי אתר 'בחדרי חרדים' - עולה תמונה קשה של שחיתות ציבורית, זלזול בהלכות הגיור, והחמור מכל זיופים וסילוף עובדות על ידי הרב חיים דרוקמן.

המסמך שנחשף כאן לראשונה מגולל סיפור על כח ושררה שניתנו לאיש הלא מתאים, שניצל את כוחו לרמוס ברגל גסה את ההלכה, תוך רמיסת שלטון החוק. יצויין, כי כל הנתונים המובאים בכתבה הם מכתב האישום שהוגש לבג"ץ, ולא אומת על-ידי מערכת 'בחדרי חרדים'.

הסיפור המרכזי עליו מתבססת התביעה

הסיפור העומד במרכז התביעה החל ביום 10.2.08, אז ניתן פסק דין של בית הדין הרבני הגדול אשר דן בעניינה של גיורת אחת אשר על תעודת הגיור שלה חתום הרב חיים דרוקמן.

בפסק הדין נחשפו עובדות וטענות על זיופים רבים אשר לכאורה ביצע דרוקמן במהלך תפקודו כראש מערך הגיור ואב בית דין של בית הדין המיוחד לגיור. בשל זיופים אלה נקבע שיש לבדוק מחדש את תוקף הגיור של העותרת.

כמו כן, התעורר ספק לגבי תוקפם של אלפי גיורים אשר נעשו ע"י דרוקמן. מדובר בתוצאה קשה מאוד של מעשיו אשר מחייבת בחינת מעשיו בהיבט הפלילי ולו כדי שהוא וגם אחרים בעקבותיו לא יחזרו על מעשים אלה. גם אם יבוטל פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כתוצאה מהעתירה לבג"צ אשר הוגשה, יהיה בכך אולי כדי לתקן במשהו את הנזק שנגרם ע"י מעשיו, אך לא יהיה בכך כדי למחוק את הפליליות שבמעשיו.

התגוללות הפרשה: נתונים, מסמכים, ועובדות

מנהל מערכת בתי דין רבניים פרסם במכתבו אשר פורסם בעיתון "הצופה", עם כניסתו לתפקיד כנשיא בית הדין הרבני הגדול, קיבל הרב הראשי ש' עמאר תלונות שונות על התנהלות הרכבי בתי הדין לגיור בראשותו של הרב דרוקמן. הרב הראשי ביקש להכין לו תיק מסודר עם חומר בנושא. תיק כזה הוכן ע"י היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין הרבניים.

בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מצוטט חומר מהתיק שהוכן בהוראת הרב ש. עמאר בו נכתב: "כאשר בפועל, במועד שנחתמה תעודת הגירות, היה הרב דרוקמן בישראל. בשימוע שערך עו"ד יעקב שפירא, יועץ משפטי במשרד היועץ המשפטי לממשלה, הודה הרב ח. דרוקמן שלא היה בוורשא בהליך הגיור של המבקשת ולא ישב במותב תלתא כחדא יתיבנא, כפי שמצוין במעשה בית הדין עליו נמצאת חתימתו, והסביר שהבטיח לאותה מבקשת לגיירה, לכן חתם במעשה".

עו"ד ש' יעקבי הוסיף במכתבו "שאין זה הפעם הראשונה שהרב דרוקמן נוהג כך. לפני כשלושה חדשים הוגשה בקשה לאישור גיור בבית הדין הרבני בת"א ע"י מבקשת אחרת. הנסיבות היו דומות. נמסר לי כי הרב דרוקמן הוזמן ע"י נשיא ביה"ד הגדול לשימוע, וכי הרב דרוקמן הצהיר שמדובר במקרה חד פעמי והוא התחייב שלא יהיו עוד מקרים כאלו. כעת מתברר שלכל הפחות אין מדובר במקרה חד פעמי".

בסעיף 9 לאותו המכתב נאמר, "עולה חשש – לאור התיק המצוי בידי ובו דווח על עשרות מקרים של תעודות גיור אשר חתומות על ידי הרב דרוקמן כחבר בית דין המגייר כביכול – שמדובר בנוהג קבוע, נוהג של שנים שהשתרש בידיו כאילו אין בו פסול, ומפטירין כדאשתקד".

הרב דרוקמן הסביר אז את התנהגותו בכך שהוא "הבטיח למתגיירים" שהוא יחתום אישית על תעודות הגיור שלהם. אולם הסיבה האמיתית נעוצה ככל הנראה בדרישתו של נשיא ביה"ד הגדול, הרב הראשי לשעבר, הרב י"מ לאו, שבכל הרכב לגיור יכהן בעל כושר לדיינות אחד לפחות, והוא נעתר לבקשה להכיר ברב דרוקמן ככזה, מהבודדים במערכת בתי הדין המיוחדים לגיור.

יוצא שאלמלא חתימתו של המשיב 4 על תעודות הגיור, לא היה להן תוקף והם לא היו מוכרות ע"י ראש העדה הדתית.


לאחר העיון במסמכים אשר קיבל בית הדין הרבני הגדול מעו"ד יעקבי פסק הוא ש"נתגלתה בפנינו תמונה מזעזעת בחומרתה על התנהלותם של הרב דרוקמן וחברו לביה"ד הרב יוסף אביאור בזיוף, רמיה ומסירת עדויות שקר, בחתימה על מעשה בית דין בתעודות גיור ומתן אשורי יהדות, לגבי קרוב למאתים תעודות גיור".

הרב ישראל רוזן, ראש מנהל הגיור באותם הימים, שלח לרבנים הראשיים מכתב תחת הכותרת "מעשי בי"ד המכילים לכאורה זיוף", ובו נאמר: "הריני נאלץ בכאב לב ובעיני דומעות לשטוח לפניכם מסכת הנראית לי כ"זיוף" ממושך במעשי בי"ד לגיור. הריני מתחנן ומפציר ממעלתכם להורות לי את אשר עלי לעשות, הן מבחינה הלכתית והן ציבורית בהתאם לשאלותי כדלהלן: רב פלוני נוהג לחתום על "מעשה בי"ד לגיור" שכלל לא ישב בהם והמתגיירים כלל לא ראוהו בתאריך הנקוב. בתעודה נאמר "במותב תלתא יתיבנא ובא/ה לפנינו המבקש/ת... וקיבל/ה בפנינו עול תורה ומצוות" – ולא היו הדברים מעולם בפני רב פלוני זה... לפני 5 ימים התחוור לי הענין בוודאות, משום שהגיעו למינהל הגיור (לאישורי ולהנפקת תעודות המרה) 3 "מעשי בי"ד" מתאריך ל' חשון תש"ס שאותו רב פלוני חתום עליהם, וביום זה הרינו מעידים "עמנו הייתם" בירושלים כל אותו היום, ולא בביה"ד!

החלטנו לבדוק מידגמית ובמהירות, ואתמול טלפנו למתגיירים שתיקיהם הגיעו לאחרונה למינהל הגיור, ובתוך כשעה גילינו עוד 12 "מעשי בי"ד" מתאריכים ז' טבת, כ' שבט וט' אד"א ש"ז שהמתגיירים לא פגשו את רב פלוני שחתם "במותב תלתא... ובא לפנינו". ידוע לנו, לפי בירור שערכנו בעבר בשל חשד בנידון, כי קבוצת מתגיירים (כ-20) בתאריכים ז' וי"ב באלול תשנ"ט, וכן ד' בתשרי תש"ס – אף הם לא ראו את הרב פלוני בדינם. לפי עדות הגרים ומלוויהם אכן היו 3 רבנים בביה"ד ובקבלת המצוות, אך לא הרב פלוני. שוחחתי עם הרב הנ"ל, שטחתי לפניו מסכת טענותי ובקשתי תגובה, ו"נעניתי" בשתיקה.

סברתי היא כי הרב פלוני איננו בודק בעת חתימתו האם מדובר בתיקים שהוא נכח בהם, ולמיטב ידיעתי רב אלמוני, שעניני ביה"ד לגיור נושקים על פיו והוא מעונין בחתימת הרב פלוני, הוא שמעביר את "מעשי בי"ד" לחתימה, ומסתמא עליו קא סמיך. אני מוטרד ביותר מ"גילוי" זה, ואחלה פניכם כי תורוני מה לעשות. אני חש שעלי לפעול מיידית, גם בתוקף תפקידי הרשמי כראש מינהל הגיור, מן ההיבט הציבורי-ממלכתי. מה לעשות עם כל "מעשי בי"ד'' הידועים לי כ"זיוף", ואשר טרם נמסרו למתגיירים, האם לדרוש החלפתם בחתימת השמות הנכונים? מה לעשות עם כל "מעשי בי"ד'' הידועים לי כ"זיוף", ואשר כבר נמסרו למתגיירים. האם לדרוש החלפתם בחתימת השמות הנכונים? (היבט חמור של חילול ה'!)

מה לעשות בעוד 120-150 "מעשי בי"ד'' שאותו רב פלוני חתום עליהם במהלך מחצית השנה האחרונה? האם לברר נוכחותו עם המתגיירים במישרין או בעקיפין? חשוב לציין כי אותו רב פלוני מוכר בציבור, ומתגיירים יגלו בעתיד את ה"זיוף", וכדי בזיון וקצף!

האם אותם פלוני ואלמוני, יכולים להמשיך ולשבת בדין גירות? ונפשי בשאלתי, למי עלי לדווח או להגיש תלונה אם בכלל? ושמא, שמא, אני מגזים בכל הענין וגם אם העובדות נכונות – אין כאן 'הכצעקתה'?".

מכתב זה של הרב י. רוזן נשלח לקבלת תגובתו של הרב דרוקמן ולא זכה להתייחסות כלשהי מצידו. ויודגש כי בכל תעודת גיור החתומה על ידי הרב דרוקמן נכתב: "במותב תלתא יתיבנא [במושב שלושה ישבנו] ובא/ה לפנינו המבקש/תובא/ה לפנינו המבקש/ת הנ"ל וביקש/ה להתגייר, בדקנוה/ו בדיקה מדוקדקת ונתבררה לנו כנות רצונו/ה להכנס תחת כנפי השכינה לקדושת ישראל, ומתוך כך קיבל/ה על עצמו/ה בפנינו עול תורה ומצות".

באותו המכתב, הרב י. רוזן מדווח שבהנהלת בתי הדין הרבניים נתקבל דווח על כך שתיקי גיור שטופלו ע"י הרבנים דרוקמן, אביאור ואלטשולר, המשיב 4 לא היה כלל בחלק ניכר מן הדיונים.

מנהל בתי הדין הרב א. בן דהן, והיועה"מ לשפוט רבני דאז, עו"ד אשר רוט, הציגו בפני המשיב 4 שאלות העולות מתלונותיו של הרב י.רוזן. הרב ח. דרוקמן הבטיח להשיב בכתב, ולא ניתנה כל תשובה.

ביום 11.2.2001 פנה הרב ישראל רוזן לעו"ד אשר רוט, היועץ המשפטי לשיפוט רבני דאז, בתלונה על מעשה בית דין לגיור של הרב אביאור החשודים כמזויפים: "הנדון: תלונה על מעשי בית דין לגיור של הרב אביאור החשודים כמזוייפים....בשעתו חשפתי כי הרב אביאור מחתים את הרב דרוקמן על מעשי בית דין לגיור, גם בתיקים שבהם לא נכח כלל. החתימה שלו כי "במותב תלתא יתיבנא" היא שקרית. הסיבה לנוהג זה היא דרישתו של נשיא ביה"ד הגדול, הגרי"מ לאו שליט"א, כי בכל הרכב לגיור יכהן בעל כושר לדיינות, והוא נעתר לבקשת הרב אביאור להכיר ברב דרוקמן ככזה.


בשעתו התלוננתי לפני נשיא ביה"ד הגדול הגרי"מ לאו שליט"א ובידיעתו פניתי לרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו שליט"א. שניהם "נבהלו מאד", קראו לרב דרוקמן והוא הבטיח להם בפה מלא שלא יעשה כך יותר (כך דיווח לי הרב אליהו וכן בנו של הרב שפירא). לבקשתך אוכל לצרף התכתבויות בנדון.

לאחרונה נודע לי כי חתימתו של הרב דרוקמן ממשיכה להתנוסס גם בתיקי גיור שלא נכח בהם. הדברים אמורים בישיבות בי"ד המתקיימות בימי ב-ג-ד (ימי כנסת) גם אם הן נערכות בירושלים (כדי לאפשר לרב דרוקמן, כביכול, להשתתף בהן): אדגיש כי טענותיי מכוונת כלפי הרב אביאור, ולא כלפי הרב דרוקמן, משום שאני משוכנע שהוא איננו יכול לזכור באיזה תיק נכח. נודע לי ממקור מהימן כי ביום רביעי ב' בכסלו תשס"א גוירו כ – 15 מתגיירים, ולמרות שהישיבה נערכה בהיכל שלמה בירושלים הרב דרוקמן לא נכח באף תיק.


ניתן בקלות לאמת את התלונות ולעמת את הרב דרוקמן עם שורת מתגיירים/ות, ולשאלם הדדית האם הם מכירים? סביר כי הרב לא יזכור את כל הבאים לפניו, אך ברור כי אם היה נוכח בגיור – דמותו המרשימה נחרתה בלב המתגייר/ת".

מכתב נוסף נשלח ע"י הרב י. רוזן לעו"ד אשר רוט כעשרה ימים מאוחר יותר בו "מתואר זיוף 18 "מעשה בי"ד לגיור", בהם נכחו הרב בראלי, הרב אביאור וחתום גם הרב דרוקמן למרות שלא נוכח באף אחד".

כפי שנכתב בפסק הדין "בין השנים תשס"א-תשס"ה מצויים בתיק "תפקוד בית הדין לגיור במרכז שפירא" שבראשותו של הרב ח. דרוקמן, והרב י. אביאור מסמכים רבים המעידים על עשרות מעשי בית דין וגיורים שיצאו מתחת ידם וחתימתם של הרב דרוקמן והרב י. אביאור שנחשדים על מעשי רמיה ונתינת עדויות שקר בחתימתם. כמו"כ מסמכים רבים על הליכי גיור וגיור שנעשו ע"י רבנים אלו בדרכי רמיה ושקר. בעיקר מדובר בכ-ששים וארבע הליכי גיור וגיור שנעשו בחו"ל".

הרב דרוקמן לא מצא לנכון להשיב לאף אחת מההאשמות האלה. רק לגבי מעשה הגיור הנ''ל שנעשה בוורשא בשנת 2004, הודה הרב ח. דרוקמן שנתן חתימתו על מעשה בית הדין בוורשא למרות שלא היה כלל בהליך הגיור ובמושב בית הדין שעשה את ההליך.

עו"ד הרב ש. יעקבי מציין במכתבו ליועץ המשפטי לממשלה שהיה עוד מקרה דומה בו חתם הרב ח. דרוקמן על תעודת גיור אף שלא היה במותב תלתא ולא השתתף בדיונים, ובשימוע בפני נשיא בית הדין הגדול הרב שלמה עמאר הצהיר המשיב 4 שמדובר במקרה חד פעמי והוא מתחייב שלא יהיו עוד מקרים כאלו.

הרב דרוקמן: "תפנו למשטרה"

רק במכתב אחד התייחס הרב דרוקמן לכל האשמות החמורות של זיוף נגדו.

במכתב המופנה לר' אשר טביב, מנהל בתי הדין המיוחדים לגיור שבהנהלת בתי הדין הרבניים, כותב הרב חיים דרוקמן בזה הלשון: "באשר למי שיש בידיו עדויות והוכחות ברורות שהדיווחים כוזבים, הכתובת לעניין זה היא המשטרה. אני מציע לו איפוא לפנות על כך למשטרה".

מתשובה זו נודפת התנשאות ויהירות, בטחון מלא שהוא מעל החוק ושרשויות החוק לא יעזו לפעול ולחקור בעבירות שהוא ביצע. ביטחון שהוא, המשיב 4, איננו ''בוזגלו''!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!