"ראיתי מולי חבר ומלאך שמביט בי כעל חומר שמתבזבז"

כמו רבים אחרים, גם אני למדתי שם, בישיבת אור יקר. במשך כמה שנים חסיתי תחת כנפיו האוהבות של רבי ומורי הרב ירמיה כהן, שהרעיף עלינו תורה ויראת שמים כמו מים טהורים ומזככים.

כיום אני ברוך השם נשוי עם שישה ילדים מקסימים שלומדים במיטב המוסדות החרדיים במודיעין עילית, אני בעצמי אברך כולל שלומד מבוקר עד ערב. הנתונים הללו חשובים כדי שתבינו מעט את הסוד העצום שעומד מאחורי התופעה השקטה אך הענקית ששמה "הרב ירמיה כהן".

בצעירותי הייתי בליין תל-אביבי מצוי, גדלתי במשפחה טובה - חמה ואוהבת בהרצליה, וכמו רבים מחבריי, חשבתי אחרי הצבא לטוס להודו כדי למצוא מעט משמעות לחיים, לקראת היציאה לחיים האמיתיים.

בדרך לא דרך נפלתי בטעות לישיבת אור יקר, ותפסתי שם שיחה אקראית עם הרב ירמיה, שיחה ששינתה את חיי.

יצא לי לפגוש לפני כן כמה ממחזירי התשובה של אותה התקופה, והם בהחלט הותירו בי רושם עז, אבל המפגש עם הרב ירמיה הותיר בי את התחושה שנגעתי בנקודה עצמה, בנקודת האמת של התורה והיהדות.

חצי שעה אחרי שהתחלתי לשוחח איתו הספקתי כבר לשמוע מה כתוב ב"צדקת הצדיק" על כמה וכמה מהיצרים שלי, ובתוך שעה הבנתי ממנו שלימוד התורה הוא הדבר החשוב ביותר בעולם.

וזה היה הדבר הכי משכנע ששמעתי עד לאותו הרגע. ראיתי מולי אדם פשוט שמדבר איתי בגובה העיניים כמו חבר שמכיר אותי ורואה אותי שקוף, וראיתי מולי מלאך שמביט בי כעל נשמה, רוח, וחומר שמתבזבזים כאן ביקום ללא תכלית אמיתית. היה בו עוצמה של פשטות ואמת שגרמה לי להבין את המסר שלו: יקירי בוא לכאן ופשוט תלמד דף גמרא, והאור שבה יחזירך למוטב.

בתוך שבועיים כבר הייתי שם, שבוי עמוק עמוק לשיעורי המוסר והההשקפה הכי צלולים שמעצבים אותי עד עצם היום הזה, ולתענוג העילאי של לימוד דף גמרא - כמו שרק הוא יכול להיה לנטוע בנו.

הישיבה הפכה תוך תקופה קצרה למשפחה השנייה שלי. אחרי שעות של לימוד גמרא, ישבנו באוויר הצפתי מול הנוף ההורס, וניגנו מנגינות יהודיות פשוטות, מנגינות מלאות ערגה וכיסופים לתורה ולבורא עולם. בלילות שבת הארוכים של החורף, ישבנו ושרנו בערגה וכיסופים לבורא עולם, אחרי שיחה ממושכת של הרב ירמיה שהותירה אותנו בפעם המי יודע כמה עם התחושה ש-'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', וש'ברוך אלקינו שברכנו לכבודו'.

למחרת בבוקר כשהיה לי קשה לקום לתפילת שחרית בנץ החמה, אני זוכר מבעד לערפילי השינה את הרב ירמיה נכנס לחדר וקורא לי בקולו השקול והעדין, אך המתובל גם בקורטוב רחב של ציניות דקה - "יובל, בהלכה כתוב 'חייב לקום לרבו', ואתה עדיין שוכב במיטה..", וזה היה במקרים הנדירים ממש, כי אף אחד מאיתנו לא רצה לאכזב אותו, היינו קופצים מהמיטה כנשוכי נחש.

לא אלאה אתכם בסיפורי אותם הימים. כי מי מאיתנו שלמד שם, יודע בוודאי על מה אני מדבר, ולא יקשה עליו להתחבר שוב בערגה לאותם ימים מופלאים של קבלת התורה כפשוטו.

כששמעתי על הכינוס הגדול בו יתאחדו בצילו דורות של חברים שהמאחד בינינו הוא שזכינו להתקרב לרבינו הגדול אשר אהב אותנו כבניו ממש, ושפתח לנו אולמות של חכמה ודעת. ערב גדול בו נזכה לראות את הפירות המתוקים באחדות גדולה. לא היה לי ספק שזהו ערב היסטורי שיחרט, ושאסור לנו לפספס אותו..

השאירו פרטים ונתקדם הלאה למסע של הכרת הטוב והשבת אהבה לאבא הגדול של כולנו. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!