סוד ומשמעות "השמות בתורה" מתגלה בספר חדש ומקורי

באופן טבעי נותנת התורה מקום מרכזי לעניין השמות בפתחו של ספר שמות ובפרט בפרשה הפותחת, בין אם באזכורים מפורשים בחזרה על שמות השבטים ונסיבות שמו של משה ובין אם בשמות המיילדות שזהותן נתונה במחלוקת כמו גם האיש מבית לוי ובת לוי שזהותן מוכמנת אם כי נתפרשה כמובן בחז"ל, וכן הלאה.
לאחרונה יצא לאור ספר חדש ומקורי של הרב אהרון בורנשטיין מקריית שמואל חיפה, בוגר ישיבת 'כרם ביבנה' , העוסק בנושא השמות בצורה מעמיקה ומחכימה ביותר תוך התייחסות לכל אחת מפרשיות השבוע ושם מן השמות הקשור אליה.
הספר קושר פשט ודרש רמז וסוד בטוב טעם ובשפה ובלשון השווה לכל נפש ועם זאת מעמיקה, מלאה במקורות מחד וברעיונות מקוריים מאידך ובהחלט מדובר בחיבור תורני מעורר התפעלות ויעידו על כך כמובן כל הסכמות שקיבל המחבר בראש חיבורו.
שם האדם כידוע איננו מקרי ואיננו סתמי וידועה החשיבות ומעוגן היטב הנושא של דיוק בשמות האנשים, המלמד על אופיים ותכונותיהם, על מזגם והתנהגותם. מצאנו את משמעות השם המורה על מהות נושא השם, בתורה, בנביאים, בכתובים, בדברי חז“ל, בראשונים ובאחרונים, בנגלה ובנסתר.
בספרי המקובלים מובא הרעיון הזה פעמים רבות, לדוגמא כך כותב האר"י בשער הגילגולים: "השם שקורין לו אביו ואמו בעת שנימול הוא נכתב למעלה, כי אין הדבר באקראי. כי הקב"ה מזמין אותו השם בפי אביו ואמו שיקראוהו כן, ולכן רבי מאיר ורבי יהושע בדקו בשמא" הידיעה שקריאת השם נעשית על ידי הקב"ה, מבארת את דברי ה'בן איש חי': "ידוע שאותיות השם של האדם הם צינורות השפע שלו".
המחשה טובה לאופיו של הספר ניתן לקחת מהאופן בו הוא עוסק בעשרת שמותיו של משה. תחילה הוא מסביר בצורה פשוטה ועמוקה את משמעות המספר 10 בכלל ההוייה:

"כשם שכל ההוויה מחולקת לשלושה חלקים: עולם, שנה, נפש, שהם מקבילים למקום, זמן ואדם, כך בעולם הטבעי, הבריאה מחולקת לשלושה חלקים: מקום, זמן וחומר. כל אחד משלושה אלו מחולק לשלושה: מקום – אורך, רוחב ועומק. זמן – עבר, הווה ועתיד. חומר – מוצק, נוזל וגז. סך הכל תשעה מימדים, המקבילים לתשע ספרות בסיסיות שאיתן יוצרים אין סוף מספרים.
המספר עשר מורכב משתי ספרות: אחד ואפס. הספרה אחד מורה על היש שבבריאה, והספרה אפס המצורפת אליו, מורה על המשמעות הרוחנית של הבריאה – "אפס זולתו". עשר הוא המספר השלם המבטא שלימות כוללת של גשמי ורוחני גם יחד. על פי זה נבחן את עשרת שמותיו של משה רבינו המתארים את מסכת חייו המופלאה, ונסדר במידת האפשר את השמות לפי סדר תולדות חייו."

ואז פורט ומפרט המחבר את שמותיו של משה על משמעויותיהם הפרטיות והכלליות:

צילום: מתוך הספר

בהקדמה לספר כותב המחבר:

"זהו החיבור המונח לפנינו 'השמות בתורה': דוגמאות שיטתיות לשמות העיקריים הנזכרים בחמשת החומשים, על פי דיוק במובן העברי של השם, בתרגומו לשפות שונות, באותיותיו, בהיפוך אותיותיו, בנקודותיו, בטעמיו, בשמות המסתתרים בו, בערכו המספרי ועוד. משכך פרשנו את השמות על פני כל הפרשות בתורה, אף בפרשות כאלה שאין זה מקומם הטבעי, כדי ליצור מסכת שלימה של השמות בתורה, שיאירו וישפיעו על חיינו.
שלוש מטרות עמדו לנגד המחבר בכתיבת הספר הזה :
א. להוכיח ולהמחיש שלשון הקודש איננה ככל הלשונות. כשם שדברי ימי העולם מוכיחים את האמירה: "אתה בחרתנו מכל העמים", כך העיסוק בשמות מוכיח את המשך המשפט: "ורוממתנו מכל הלשונות". אין אומה ולשון שבה נמצא משמעויות ועומקים, רמזים ומהויות בשמות פרטיים של כל אדם, כמו שנראה בלשוננו – לשון הקודש.
ב. ייחודיותה של לשון הקודש ניכרת בכל אוצר המילים שלה. אולם חיבור זה מתמקד בשמות בני האדם, על מנת שנכיר ונוקיר את עומק ועושר השמות בעם ישראל. אולי תועיל ההיכרות הזו, לתיקון המנהג בדורות האחרונים, לנטוש את שמות אבותינו ואמותינו המופיעים בתנ"ך, ולקרוא לילדים בשמות לא שְערום אבותינו. נקווה שהחשיפה לעושר הטמון בשמותינו הקדומים, יחזק אבות ואמהות בעלי תודעה היסטורית, לאומית ומשפחתית, לשוב לשמות הנאים המצביעים על מעשים נאים, ולא לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים. זאת ועוד, המעיין במאמרי הספר יחוש את החשיבות שבכל אות מאותיות השמות, ויבין את הקשר שקיים בין השם לבין המהות. ממוצא הדברים יתברר שהוספת שם וקל וחומר החלפת שם, צריכה שתיעשה רק על ידי אדם גדול בתורה, איש אשר רוח בו.
ג. מתוך העיון בשמות, זכינו במאמרים רבים, לעיונים מחשבתיים, לשוניים, השוואתיים, בדרך הפשט, הדרש, החסידות, בפסוקי פרשת השבוע, ובעניינים כלליים שאינם קשורים ישירות לפרשה עצמה. הבירורים האלו, הבנויים על הזהות שבין שם האדם למהותו, מעניקים נדבך של עומק לתורתנו הקדושה. ועוד חזון למועד להרחיב ולהוסיף להעמיק ולפרש, אם יאזרנו אוזר ישראל בגבורה."
ובהמשך המחבר מקדיש את חיבורו לעילוי נשמת הוריו אודים מוצלים מאש התופת של השואה:
"חיבור זה הוא נר זיכרון להורי, ששרדו את שואת אירופה ת"ש-תש"ה. אבי מורי ר' יוסף בן משה בורנשטיין ז"ל, ואמי מורתי מרת פלה פייגע צפורה בת ר' דוד יחיאל וייצמן ז"ל. שניהם התייסרו במוראות השואה הבלתי נתפסת בשכל אנוש, נותרו אודים מוצלים מאש, ללא שאר וקרוב, חסרי בית ורכוש, נטולי קורת גג בה יוכלו לרפא את גופם ונפשם, ומגורשים מכל ארצות תבל (זולת מדינת שבדיה אשר פתחה את שעריה בפניהם – יזכור ה' חסדם). אולם מה שהחזיק אותם, ומה שנשאר בנפשם זו האמונה. האמונה בה' אלוקי ישראל, והאמונה בנצחיות עם ישראל, הניעה אותם לאסוף את כוחותיהם ולעלות לארץ ישראל, להקים בית, להוליד ילדים ולחנכם לשמירת תורה ומצוות. אלפי רבבות עמך בית ישראל, פליטי חרב אלו, הם החוליה המקשרת שבין דור החורבן לדור הבניין. הם אלו שראו שלושה עולמות, והם בוודאי נשמות גדולות שההשגחה העליונה ייעדה אותם למשימת קודש זו. תהיינה נשמותיהם צרורות בצרור החיים."

יצויין כי הספר זכה בפרס לספרות תורנית של המועצה הדתית בחיפה.

למעוניינים ניתן ליצור קשר עם הרב המחבר במייל : [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!