"הייתי שם": אבא לילדה שנפטרה מסרטן כותב מדם ליבו

בעקבות כתבת התחקיר על עמותת רחשי לב ב'ערוץ 12' הרגשתי צורך לתת תגובה על כך משום שמאוד כאב לי לראות את זה.

הייתי שם.

לפני שנתיים ביתי אושפזה במחלקת המטואונקולוגיה בתל השומר לצורך השתלת מח עצם. היינו הורים עם בת יחידה בת שש שקיבלו את הבשורה הקשה שנחתה עליהם פתאום, מבולבלים וחסרי אונים.

ישבנו בחדר ההמתנה במכון, לפתע ניגשה אלינו אישה והתיישבה לידינו. היא הציגה את עצמה כמתנדבת של רחשי לב, עודדה אותנו ועשתה לנו סדר בכל הבלגן. מאותו הרגע היא לא עזבה אותנו ודאגה לנו לכל מה שהיינו צריכים.

הכל, החל מקפה, סנדוויצ'ים, הפעלות, צעצועים ובנות שירות ששיחקו עם הילדות המאושפזות במחלקה. ועד עזרה וסיוע בנושאים בירוקרטיים ורפואיים סבוכים בתקופת ההשתלה, תקופה ממושכת שבה שהינו בבית החולים יום ולילה, שבתות וחגים.

זה היה הבית השני שלנו. ילדה קטנה בחדר מבודד מלאת סבל וייסורים קשים, וכל מה שצריך דאגו לנו רחשי לב. לצערינו המצב הלך והחמיר מיום ליום והגענו לטיפול נמרץ במצב קשה שפשוט נלחמנו על החיים של ביתנו, אך לאחר חודשיים ביתי נפטרה.

לעולם לא נשכח את "רחשי לב", הקשר איתם הוא ברמה של קשר משפחתי. האדם היקר שימי גישייד כל כך תמך ועמד לצידינו בשעות הקשות בכזו רגישות והפך את כל העולם עד הרגע האחרון. כמעט כל יום הוא בא לבקר ולעודד, לא ראיתי אדם בעל לב רחב כמוהו שרק רוצה לעזור ותמיד לא מרגיש שעשה משהו.

ואני לא היחיד שאומר ומרגיש את זה, אני מכיר הורים רבים שיגידו לכם את זה. לכן כשראיתי את הכתבה ממש הרגשתי שאני חייב להגיב.

חבל שאנשים טובים כאלה שנמצאים איתך באמצע הדרך ועושים דברים כל כך גדולים וחשובים במצבים כל כך רגישים וקשים מוצגים כך בתקשורת.

המציאות היא שאין על הלב של רחשי לב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!