הזוגיות החדשה של ישי ואיווט

שלוש-עשרה שנה חלפו וירושלים הייתה ונותרה הקלף המנצח של ביבי. ב-96, הוא השתמש בה כדי לצאת מהבונקר. לעבור ממגננת הרצח בכיכר מלכי ישראל, תמונת רבין במדי האס-אס ונאומי ההסתה מהמרפסת בכיכר ציון, למתקפה ירושלמית ממוקדת. 'פרס יחלק את ירושלים', היה הסלוגן שהעיר את ביבי והפיח בו רוח חיים. השבוע נשלפה הסיסמא מהבוידעם והופנתה כלפי נשיא ארצות-הברית: "אובמה מקפיא את ירושלים". הטקטיקה נותרה כשהייתה. רק זהות היריב השתנתה.

"קראתי היום את כותרות העיתונים בנושא בניית שכונה בירושלים", אמר ביבי, כביכול באה לו האמירה בהיסח הדעת, בדרך לישיבת הממשלה ולא לאחר אינספור התייעצויות ושינויי נוסחאות. "אני מבקש להדגיש פעם נוספת שירושלים המאוחדת היא בירת העם היהודי ומדינת ישראל. הריבונות שלנו בה אינה ניתנת לערעור ופירוש הדבר הוא, שתושבי ירושלים יכולים לרכוש דירות בכל חלקי העיר".

שרי העבודה נעו במקומם באי נוחות. בפעם הראשונה מאז כינון הממשלה, הם למדו כי לישיבה בממשלת ימין יש מחיר. בישיבת הממשלה הקודמת שהתקיימה בירושלים, היו אלו שרי הימין שזעו למשמע הצהרת ה'שתי מדינות' של ראש-הממשלה. השבוע, הגיע תורם של אנשי העבודה. המפא"יניקים לא אהבו את הדברים אך נצרו את לשונם, העדיפו שלא להוציא הגה ירושלמי ולא משום שיו"ר מפלגתם, שר החוץ בפועל אהוד ברק, נעדר מהישיבה עקב שהותו בחו"ל. ממש לא.

"לא ייאמן", התבטא בתימהון מהול בעלבון אחד משרי הקבינט ולא מהקיצוניים שבהם, "אובמה הפך למנהל מחוז במשרד הפנים והילארי קלינטון למתכננת המחוז. במקום להתעסק עם איראן ואפגניסטן, הם רודפים אחרי כל קרוואן בשטחים ועכשיו גם אחרי כל בלוק בירושלים". מי אשם בכך? לאותו שר בכיר, אין ספק שלא אובמה לבדו: "אלו המלשינים הבאים מתוכנו, שיש להם כיום גישה ישירה לחדר הסגלגל דרך רם עמנואל שהוא בשר מבשרם. הם הפכו את הממשל החדש לזרוע מבצעת של שלום עכשיו". צריך כנראה לכוון בתפילת העמידה, ספציפית וביתר שאת: 'ולמלשינים אל תהי תקווה', גם לא בממשל אובמה.

בכל סיטואציה אחרת, יציבה יותר ונפיצה פחות, זה לא היה מתפתח לכדי עימות שכזה. וכי מה היה לנו כאן, בסך הכל? הריטואל קבוע וסיומו ידוע מראש. אין זו הפעם הראשונה שבה מוזמן שגריר ישראלי לשיחה בדרג פקידותי בסוגיית הבנייה הישראלית במזרח ירושלים. הנזיפה מושמעת, מועברת לירושלים ומושתקת. בל נשכח שאפילו בתקופת תור הזהב של בוש-אולמרט, שנראית כיום כלקוחה מפלנטה אחרת, הורה אולמרט שלא לאשר תוכניות בנייה בירושלים, ללא קבלת היתר מקדים מלשכת ראש הממשלה. ומה עוד שאז, לא דובר על בנייה דווקנית בתוככי שכונת שייח ג'ראח, אלא באישור תוכניות בנייה בשכונות ירושלמיות על טהרת המוצא היהודי, שחטאן היחיד היה הימצאותן מעבר לקו הירוק המקודש.

"לביבי זה בא כמתנה משמיים", מסביר חבר הקבינט הבכיר המצוטט בראשית הדברים. המגננה על ירושלים סייעה לו במישור החיצוני והפנימי. מול אובמה, הוא מצא את שובר השוויון שיאפשר לו לגייס לצידו את תמיכת הציבור היהודי בארה"ב, שלא ממש שש להגן על מאחזים בפאתי שכם, אך נחרד לנוכח כל אמירה שמשתמעת ממנה פגיעה בבירת ישראל, באבן ירושלמית אחת.

גם במישור הפנימי, בא לו הקונפליקט בעיתוי הנכון. ביבי קיבל כאן, משבר ירושלמי עם מע"מ. זו לא רק ההתנגדות לפגיעה בריבונות, שמגבשת סביבו קונצנזוס ישראלי יחסי. הממשל האמריקאי ניצל עד עתה את העובדה שבקרב חלקים רבים בציבור הישראלי, שוררת תחושת מיאוס כלפי ההתנחלויות. ביבי התפתל, עד שבא אובמה והתירו מהסבך. הציבור הישראלי לא אוהב ככלל לראות את מנהיגיו מחליפים מהלומות עם נשיא ארצות-הברית, הוא רואה במעצמה הגדולה בעולם ידידה שאת הקשרים עימה יש לשמר כמעט בכל מחיר. אבל יש משהו שהוא אוהב פחות: פגיעה בריבונות הישראלית בירושלים. בירת ישראל, הייתה ועודנה, תג המחיר שהישראלי מן היישוב אינו מוכן לשאת, גם במחיר משבר מול הדוד סם, לבן וקל-וחומר שחור.

בעבור ביבי, יש משמעות לפוזה המנהיגותית בפני עצמה. אחרי שבועיים בהם הותקף והוצג כחסר חוט שדרה מול שותפיו לקואליציה, אין כמו סיטואציה של עמידה עיקשת על שלמות ירושלים, כדי להוכיח שנותרה בו תכונת המנהיגות. ומי שאינו חת מאימתו של אובמה, חזקה עליו שיידע להתמודד עם מוראם של שמחון, ישי וגפני.

עד כדי כך נתפסה הסיטואציה כמועילה לנתניהו, שאחד מבעלי הטורים בעיתונות האמריקאית טען, כי השגריר אורן כלל לא הוזמן לשיחה מעוררת הסערה, אלא זימן את עצמו. ביבי, כך נטען, יזם את הסיטואציה במודע. מה נאמר ומה נדבר. אלמלא שעמדנו על התנהלותו החפיפניקית של נתניהו בישראל, היינו מאמינים לסיפורי התכססנות המופלאה באמריקה. מה לעשות והתבוננות בעקלקלות התנהלותו של האיש לכל אורך הדרך, מלמדת שלוליינות וירטואוזית שכזאת, גדולה עליו בכמה מידות.

"ציפי לבני הייתה יכולה לקנות את עולמה", אומרים בסביבתו של ביבי. אולמרט עשה זאת - אם כי דיבידנדים פוליטיים כבר לא ייווצרו לו מכך - כשניצב לימין ממשלת ישראל, במאמר שפרסם ב'וושינגטון פוסט'. יואל חסון, איש מפלגתה, התייצב גם הוא והגן על עמדת ראש הממשלה.

הגדיל לעשות הח"כ הקדימאי חובש הכיפה עתניאל שנלר, שכינה את חבורת רם עמנואל: "יועצי הממשל הנוכחי מבני עמנו החותרים ללא לאות תחת אושיות אומתנו". מלבני אין לצפות לאמירה זקופת קומה שכזאת, אבל הענקת גיבוי מינימלי לממשלת ישראל, התבקשה. לו פצתה הגברת את פיה, הייתה סותמת את הגולל, או לכל הפחות מפחיתה את עוצמת הטיעון שהולך וקונה לו אחיזה, גם בקרב אנשי מפלגתה, על היותה מונעת משיקולי שנאת ביבי בלבד, שלה ובעיקר של יח"צניה. יו"ר האופוזיציה, העדיפה להתעלם. בשתיקתה הרועמת, היא הפקירה את השטח ואיפשרה למופז להוסיף ולהיפגש בנושא עם שרי הממשלה, להתעדכן ולרכל, בעיקר עליה. לבני, שוב פספסה.

בכל הנוגע לזווית החרדית, לא הבנייה בשייח ג'ראח חשובה, אלא בביתר ובמודיעין עילית. האם המשבר המחריף מול האמריקאים טוב או רע לחרדים? שאלתי את אחד מהשרים החרדים היותר בכירים. "רע", הוא משיב בנחרצות. "מי שאומר אחרת, לא קורא נכון את המפה. כל הערוצים של ביבי לאובמה שרופים. אפילו אהוד ברק ושמעון פרס לא מצליחים לספק את הסחורה". אז אובמה הרים להנחתה וביבי הפך זאת לרגע של נחת, שיהפוך במוקדם או במוקדם יותר לשעה של לחץ. אובמה יכה בתגובה וביבי יזיע. מי שסבור אחרת, מוזמן לדפדף שבועיים אחורה למשבר המע"מ, חודשיים אחורה למשבר התקציב מול עופר עיני. באלבום עב הכרס לא חסרות תמונות מלחמה, שמסתיימת בדרך כלל בכניעה.

"עד 2010 אין מה לדבר", אמר שר השיכון אטיאס, לראש עיריית ביתר עילית רובינשטיין. על-פי ההתפתחויות שנרשמו השבוע, אטיאס הריאליסט בדרך כלל, אופטימי הפעם. יותר מדי.

הברית החדשה


בשקט בשקט, בלי כותרות רעשניות ועם הרבה פעילות רוחשת מתחת לפני השטח, נרקמה 'עסקת הגיור' מול הדב הרוסי. כנהוג במחוזותינו, היה זה בג"צ ש"הכשיר את הלבבות" ואילץ את הנציגות החרדית להגיע להסדר בסוגיית ברית הזוגיות, הכל במטרה להשיג תמיכה מנגד בהסדר מקביל שיאפשר למנוע את תקצוב מכוני הגיור. גרירת הרגליים מיום פסיקת הבג"צ שהכיר במכוני הגיור הרפורמיים וחייב את המדינה כצעד ראשון לתקצבם, אינה יכולה להימשך עוד. עם אישור תקציב המדינה, לא נותרה כל ברירה אלא למנוע את תקצוב מכוני הגיור הרפורמיים בחקיקה. אין דרך אחרת.

הרבה דם רע זרם בין יו"ר ש"ס ליו"ר ישראל ביתנו. ליברמן לא היה מסוגל להחליף עימו מילה, על רקע 'נאום השטן' שהבריח לו שניים-שלושה מנדטים בישורת האחרונה של מערכת הבחירות. אלי ישי סומן כאחראי הבלעדי להפקה ומני אז ועד תקופה לא קצרה לאחר הקמת הממשלה, לא הוחלפה בין השניים מילה.

הזמן עשה את שלו, השניים שקעו איש איש בכורסתו ובעבודת משרדו. משקעי העבר הפכו ללא רלוונטיים. לא שהם נשכחו, עובדה, במפגש שהתקיים בין השניים לא הוחלפה מילה וחצי מילה על הנאום השטני, ואם איווט לא מזכיר, אות היא כי לא שכח. עוד יגיע הזמן להתחשבן. לא כעת.

לשני הצדדים היה אינטרס ברור. מחד, ש"ס כמו הנציגות החרדית והדתית כולה, ראתה חובה דחופה בהסדרת סוגיית הגיורים לנוכח פסיקת הבג"צ שראשיתה תקצוב מכוני הגיור הרפורמיים ואחריתה מי ישורנה. מן הצד השני, לאיווט ליברמן שלא מבליט יתר על המידה את יכולותיו המדיניות מעבר לתחומי הקרמלין הרוסי שם הוא מתקבל כאוליגרך טיפוסי, אצה הדרך להוכיח, כי לכל הפחות בתחום האזרחי הוא קוצר הישגים ולו למראית עין.

בינתיים, ש"ס מצידה, מילאה את חובה בעסקה. החלק הראשון בדיל שנתפר, הושלם השבוע. הצעת חוק 'ברית הזוגיות לחסרי דת' שאושרה בראשית השבוע בוועדת שרים לחקיקה, אומנם נוסחה על-ידי שר המשפטים יעקב נאמן, אך זכתה לתעודת כשרות שבשתיקה גם מצידה של ש"ס. מי שהיה בסוד העניין הינו התלמיד הנאמן לרבו, הראשל"צ הגרש"מ עמאר, שבסביבתו לא חדלים מלהזכיר, כי הפשרה שגיבש בקדנציה הקודמת עם שר המשפטים דניאל פרידמן, עולה לאין ערוך על כל פתרון העומד על הפרק כיום. גם כאן, את ההתחשבנות עם מטרפדי החוק ההוא, שומרים לפעם אחרת. כהפקת לקחים זמנית, מסתפקים הש"סניקים לעת עתה, בהתעלמות מוחלטת מעמדתה של יהדות התורה.

כך או כך, את שלא נעשה אז, אין להשיב כיום. בנסיבות הנוכחיות נוצר הצורך לתת לאיווט את ליטרת הבשר הלא-כשר. וכך הועברה בוועדת השרים לחקיקה, הצעת החוק המאפשרת למי שמוגדרים כ'חסרי דת', להקים משפחה המוכרת בחוק. באיזה סדר גודל מדובר? תלוי את מי שואלים.

על פי דברי ההסבר לחקיקה המדובר באוכלוסיה המונה למעלה מ-300,000 נפש. מנגד, בארגוני שדולת הנשים טוענים, כי רק ארבעה אחוזים מכלל 300,000 פסולי החיתון, ייהנו מהחוק. הנה כי כן, הגם שמדובר ב'חסרי דת', הווכחנות, יהודית.

על פי עיקרי הצעת החוק, שמתפרסת על פני לא פחות מחמישה עשר עמודים, רישום הנישואין של בני זוג חסרי דת, ייעשה בפני אדם בעל כישורים לשמש כשופט בבית משפט שלום שיוכר כ'רשם זוגיות'. נשמע כמו שבירת מוסכמות? לא כשקוראים את ההגבלה המשמעותית הבאה: לבית הדין הרבני תהיה זכות וטו במקרה שיעלה חשד שאחד מבני הזוג רשום כיהודי, נוצרי, או בן דת אחרת. במקרה כזה יעבור הטיפול בעניינו לבית הדין המטפל בדתו.

ההצעה אושרה בוועדה ואיווט – 'מילה זו מילה' – ליברמן, מיהר ליטול קרדיט על עמידה בהבטחה: "הבטחנו שתוך חמישה עשר חודשים מיום הקמת הממשלה, נעביר את חוק ברית הזוגיות. השלב הראשון קרה עכשיו ולאחר פגרת החורף של הכנסת יובא לאישור השלב השני", התרברב האיווט.

צפירת הרגעה נשמעה דווקא מהצד הרפורמי של המתרס, כאשר נציג הטמפל הרפורמי הסביר, כי הצעת החוק: "מוכרת את ציבור העולים לממסד הרבני בעבור נזיד עדשים". גם בארגוני הנשים הביעו תרעומת: "מי שיזכה להירשם אצל רשם הזוגיות יצטרך עדיין להשיג תעודת כשרות מהרבנות", התאוננה היועצת המשפטית של שדולת הנשים. ואם נציגי הרפורמים ושדולת הנשים מעקמים את האף, זו כבר סיבה להתחיל לחייך, לפחות בחצי פה.

אם הכל יתנהל למישרין, חיוך רחב יותר, בפה מלא, יתפשט על פניהם של נציגי ש"ס בשבוע הבא, לאחר שיושלם החלק השני בעסקה. על-פי ההבנות השקטות שגובשו, הפעם ש"ס היא זו שתשלים את העברת 'חוק הגיור' שינטרל את פסיקת הבג"צ ויבטל את ההכרה בגיור הרפורמי על מכוניו, כאשר ישראל ביתנו, היא שתגזור על עצמה שתיקה.

בניגוד למנהיג הרוסי, שאחרי הצלחה חלקית דוגמת זו שעלתה בידיו השבוע, זקוק להאדרה תקשורתית, הרי שעבור הנציגות החרדית, מדובר בהישגים שהשתיקה יפה להם. לא למיקרופונים זקוקים הש"סניקים בעת שכזאת, אלא לאוזן קשבת להישגים, ברחוב הקבלן 45. אוזן קשבת ויד סוטרת.

רודף או מוסר?


בעוד שברחובות ירושלים מתנהלים קרבות 'שוטרים וחרדים', התכנסו להם תחת קורת גג אחת בביתר עילית בחסותו של ראש העירייה מאיר רובינשטיין, דיינים, רבנים, נציגי הציבור החרדי ברשויות החרדיות ונציגי גופי השלטון, על מנת לדון בהידוק שיתוף הפעולה, דווקא בין חרדים למשטרה. 'יום עיון איזורי בנושא קדושת החיים ובטיחות בדרכים', נקרא האירוע. לשם שינוי, תאמה המציאות באולם את הכותרת העיונית. הדברים שנאמרו ולובנו, ראוי שיופצו בכל בית חרדי אשר שוכן בו אוחז הגה והולך רגל.

'כביש הדמים החרדי', אינו מתחיל ונגמר במקטע מסוים, סמוך לעיר כזאת או אחרת. זהו מסלול ייסורים שאין לו סוף. מבט קצר על אירועי התקופה האחרונה מלמד שמדובר במכת קהילה: מתאונת הדמים הנוראה בדרך חזרה מהילולת הרשב"י במירון ועד לטרגדיה הנוראה סמוך לאלעד בה האב שהוביל את בנו לחופה, הובל למחרת על ידי הבן לקבורה. ובכלל, הסטטיסטיקה בערים החרדיות רווית תאונות דרכים, הרבה יותר מכפי שניתן לסבול. הוראות החוק ושלטי הכוונת התנועה, נראים לאחדים מאיתנו כמו עוד נדבך בחוקי 'שלטון הרשע הציוני' - כנוסח מודעות הרחוב בגאולה ובמאה שערים - שמצווה לעקוף בכל דרך, לרמוס ברגל גסה על הגז.

הלקחים הפומביים שמופקים מתאונות מחרידות שכאלה, נוגעים לכל, רק לא לדבר האמיתי. הנה, רק לאחרונה בתאונה מחרידה שאירעה לבני משפחה חרדית, הובהר לכל מי שבא במגע עם הילדים הפצועים, כבר למן הרגע הראשון, כי הפציעות הקשות באו אך ורק בשל העובדה שהילדים לא היו חגורים.

והנה לא הפלא ולא פלא, בתקשורת החרדית לא נשמעה מילה וחצי מילה של הסקת מסקנות ארצית לנוכח התוצאות החמורות. "זה מתסכל, מוציא מהדעת", השתפך בכאב בועז מלכה, האמון על התחום הרגשי במד"א (כן, לא עסוקים שם רק ברדיפת מתנדבי 'איחוד הצלה'), בדיון מסכם מטעם הארגון שהתקיים בפתח-תקווה בצוותא עם מתנדבים חרדים, על רקע ריבוי התאונות במגזר החרדי. "אין לנו שום אמצעי ויזואלי להמחיש לנהג החרדי, מהן ההשלכות של נהיגה מופרעת. גם כשמתרחשת תאונה בעקבות רשלנות, אף אחד לא מעז למנף אותה, להמחיש לציבור מהי התוצאה של זלזול בחוקי התנועה. חושבים על כבוד המשפחה הפצועה ולא על חיי המשפחות שעומדות להיפצע. במקום לחשוב על החיים, מתחשבים במתים".

יש מי שמקטרים ויש מי שקמים ויוזמים: יובל יעקב ושניר זיידל, מנהלי הבטיחות ביהודה ושומרון מטעם 'הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים', העלו בפני מנהל אגף דרום ברשות, אבי אזולאי, רעיון יצירתי וקיבלו את ברכת הדרך. הם לא הסתפקו בשליחת מכתבים, שילוט בדרכים ועריכת קמפיינים פרסומיים והחליטו לקחת את כל זה צעד אחד קדימה, בהצגת מראה בפני הציבור החרדי.

השניים ירדו לערים החרדיות, בליווי צלמים מקצועיים ועקבו אחר התנהלות האוכלוסייה ב'דרך המלך' החרדית, בתוככי הערים. התוצאות הוקרנו לפני באי יום העיון בביתר עילית. נראו שם ילדים עסוקים עד מעל לראש במשחקי כדור, בכביש סואן סמוך לעיקול הדרך. לנהג שבא ממול אין כל סיכוי לבלום, אלא לאחר התאונה.

הילדים הם רק הסימפטום לרשלנות הוריהם: במהלך הפרויקט, נערך מעקב אחר הורים למשפחה ברוכת ילדים, שהעמיסו את הצאצאים על הטנדר המשפחתי, בשיטת דחוס ככל יכולתך, בדרך לקנייה המשפחתית במרכול המקומי. המצלמה הנסתרת של הרשות, עקבה אחריהם ותיעדה כיצד ההורים יוצאים לקניות ומותירים את הילדים לנפשם, לבדם ברכב.

את הקטע הנוסף, ההזוי לא פחות, בחר יובל יעקב שלא להקרין לפני הנוכחים הביתרים. כשההורים יצאו מהקניה, עמוסי שקיות, בדרך לילדים הממתינים ברכב, הם הבחינו בצלם המתעד. בהלה אחזה באב שסבר לרגע כי שלוחי הישות הציונית, עומדים להטיל עליו קנס כלשהו: "עזבו אותי, מה אתם רוצים מהילדים שלי, הרגע קמתי משבעה", הוא הגיב בספונטניות. כשהוצג הסרטון בפגישה סגורה של בכירי הרשות ונציגי ציבור חרדים, לא יכלו נציגינו לתת לחיוך הבלתי-נשלט להימלט מזוויות פיהם. את התירוצים החרדיים הללו הם מכירים מבפנים. אבות שכאלה לא קמים מ'שבעה', אלא גורמים לצערנו לילדיהם או לילדי חבריהם, לשבת שבעה.

בכינוס הביתרי התעורר פולמוס הלכתי. על הפרק עלתה סוגיה מרתקת, שניתן להגדירה כשאלה עקרונית: האם דין מוסר, חל גם על מסירת הרודף? הוי אומר, האם על יהודי חרדי מוטלת החובה לשתף פעולה עם המשטרה בהסגרת מי שנוהג בפראות שלא על פי חוקי התנועה, או שמא 'דין מוסר' מונע מלמסור את העבריין, ינהג כפי שינהג.

התשובה, לדידו של הגאון רבי אשר לעמיל כהן, רבה המשפיע של קהילת חב"ד בעיר, הינה חד משמעית: "במידה ורואים נהג כלשהו שאינו מקפיד על תקנות וחוקים ונוהג בעבריינות, חובה לשתף פעולה עם המשטרה, כדי לא להיכלל בגדר 'כל המרחם על האכזרים, סופו שמתאכזר על הרחמנים". איך מציגים את חומרת העבריינות בכבישים לפני צעירי הצאן? גם כאן יש לרבי-אשר-לעמיל תשובה ברורה וסדורה: "יש להציג לילדים את חומרת הזהירות מעבירות תנועה, כזהירות מאכילת חזיר".

בזה אחר זה השמיעו הדיינים והרבנים את דעתם. אנשי הרשות הופתעו לגלות, כי מדובר בדעה אחידה שאין עליה כל וויכוח, גם לא על מידת החומרה: "חוקי התנועה הם כחוקי התורה לכל דבר ועניין", התבטא באוזני הנוכחים, הגר"צ ברוורמן, חבר הבד"צ בעיר. הגר"י ברזובסקי הסביר, כי בהתנהגות עבריינית, אשר כמוה כהפרת חוקי השולחן-ערוך, יש גם משום חסרון באמונה: "נהג העובר על חוקי התנועה מתוך מטרה 'להרוויח' כמה דקות, הרי שיש פגם באמונה שלו, הואיל והוא עושה השתדלות שהיא מעבר למה שכתוב בשולחן-ערוך". מפיהם של הרבנים, לאוזני הנהגים.

אם לשפוט על-פי המסקנות שהוצגו בעת נעילת הכינוס, לא מדובר רק בשיחה נאה. יהודה גרליץ מנכ"ל העירייה הודיע על הקמת גוף התנדבותי שתפקידו יהיה לפטרל בכבישים ולתעד עברייני תנועה, כולל מספרי רכביהם ולפרסמם בעיתונות המקומית וזאת על מנת ליצור אפקט הרתעתי כלפי העבריינים.

מה תהא מידת השפעתה של היוזמה, אם וכאשר תצא אל הפועל? אין לדעת. אבל הלך המחשבה לכשעצמו, חיובי. לראשונה נרשמת כאן יציאה מהקופסא וחשיבה יצירתית מונעת. עד היום התרגלנו לחשב חשבונות שמיים בלבד ולהתעלם ממעשה ידינו. לראשונה קמים רבנים מתוכנו - ואין המדובר ברבנים ממלכתיים מטעם, אלא ביושבי על מדין מהשורה הראשונה של אנ"ש - הקוראים לכוון את הלב כלפי שמיא, אך את האצבע המאשימה, כלפי עצמנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!