חיי אדם: שלמה אברהמי • תיעוד מיוחד

סדר יום:

5:30 - קם לתפילה בבית הכנסת 'בית זלצר', הממוקם ליד הבית.

6:30 - חוזר הביתה, אוכל ארוחת בוקר, ומתארגן ליציאה לעבודה.

7:00 - יוצא לנסיעה ארוכה, למפעל בבאר שבע.

8:15 - מגיע למפעל. עושה סבב בכל תחנות העבודה שבמפעל.

9:00 - מטפל בתקלות שנוצרו במהלך משמרת לילה.

10:00 - חוזר למשרד, עובר על הדוא"ל שהתקבל, ועונה על המכתבים שהתקבלו.

11:0 - מקבל את פני הבאים לסיור במרכז המבקרים, שפתוח כל השבוע.

12:15 - יושב לפגישת עבודה עם צוות לפיתוח דוגמאות חדשות לטליתות.

13:30 - יוצא לארוחת צהריים. בדרך כלל מורכבת מאוכל שמביא מהבית.

14:15 - מתכנן את פס היצור של מחר.

14:30 - מתפלל מנחה במפעל, עם מניין העובדים שמורי מצוות של קווי הייצור.

15:00 - מתפנה שוב לסדר יום שוטף: פירסום, מאזנים, ושאר הדברים השוטפים.

16:00 - נפגש עם הרואה חשבון של המפעל.

16:40 - מקיים מפגש עם לקוחות לקידום רעיונות פרטיים.

18:00 - יוצא לעבר חנות המפעל בבני-ברק.

19:30 - מגיע לחנות. מאזין לצרכי הלקוחות, ומבצע את ההזמנות למחר.

19:45 - ייוצא לעבר הבית, בחזרה לרחובות.

20:30 - מגיע לשיעור בדף יומי עם המגיד שיעור הרב פנחס בומזה ב'בית זלצר' .

22:00 - יוצא להליכה רגלית ברחבי העיר,

23:15 - חוזר הביתה. מתארגן ליום חדש.

כמה דברים על


באר שבע
"אני זוכר את אותו היום שהביאו אותי לכאן ואמרו לי, באמצע המדבר, שזה יהיה השטח שלי למפעל. חשבתי שאני מתעלף. הכל היה כאן מדבר שממה. בשבילי תמיד באר שבע היתה נקודת האיסוף שלי למילואים, לעבר צאלים. לי בכלל זה היה קשה, כתושב חיפה. היה קשה לי עם המזג אוויר המדברי. אך לאחר שהוקם המפעל אני מאוד נהנה מהמקום, והוא בעצם משמש לי כבית השני שלי. הבית האישי שלי הוא רחובות, שהיא המקום הכי דרומי שאישתי הסכימה להגיע אליו, בשביל חינוך הילדים, שיהיו במקומות מסודרים".

צמר
"הצמר הוא אחד החומרים הכי קשים לתפעול. הוא אלסטי וכל הזמן מתכווץ. אחד הדברים הכי חשובים בו שהוא יהיה טהור ב-100% כדי למנוע חשש שעטנז. הבעיה הנוספת בו היא ההלבנה, כי הוא חומר שמצהיב במשך הזמן, וכשמלבינים אותו, זו בעיה נוספת כיוון שההלבנה מתבצעת בסוף תתהליך היצור, ואז הקושי הוא להתמודד עם הפסים השחורים שלא יורידו צבע. בנוסף לכך, ההתכוצויות שנגרמות לאחר סיום הייצור מקשות מאוד. אבל המוצר שיוצא הוא תמיד מוקפד ברמה גבוהה. חברי הבד"ץ עשו אצלי כמה פעמים ביקורים במקום לבדיקות שעטנז, וכל הבדיקות יצאו תקינות, דבר שהראה על איכות החומר הגולמי".

הגר"ע יוסף
"בתחילת הפעילות שלנו במפעל, לאחר כל הניסיונות של פסי הייצור, הצלחנו לאחר כשנה של עבודה להגיע למוצר המוגמר. עלינו לביתו של הגר"ע יוסף, כדי לקבל את ברכתו על המפעל ואת אישורו על ההכשר שמוענק למפעל מטעמו. כשניכסנו, הייתי עם בני, הרב עובדיה פשוט התעלם מכל התור הארוך שהיה, ואף כמעט ולא העיף מבט לעבר הטליתות שהבאנו להראות לו: הוא התרכז בבני, נתן לו את הסטירות לחי הידועות שלו, ושאל אותו מה הוא לומד, כמה הוא לומד ואיפה, והתעניין רק בלימוד שלו וכמה ההספק שלו, ואמר לבני שכל מה שהוא רואה מסביב לא חשוב העיקר שימשיך לשקוד על התורה".

עדות
"הקהילות היהודיות בעם ישראל מאוד מגוונות: החל מסאטמר, עובר דרך גור, סקווירא, בעלזא וכלה ביהדות תימן. לכל אחד יש לו את סוג הטלית שלו, עם הפסים האישיים שלו. אצלי במפעל אני מייצר את כל הטליתות מכל הסוגים לכל העדות. הכי מפתיע זה להיתקל ביהודי שבקושי שומר שבת, אבל הוא רוצה טלית כמו שאבא שלו הלך, ואם פס אחד בדוגמת הטלית לא תואם את של אביו - הוא פשוט לא יקנה את הטלית הזאת. יש פעמים שבאים אנשים עם דוגמא מיוחדת שהיתה על טלית במשפחה, ואני עמל שעות ארוכות לייצר להם את מה שביקשו".

הרבי מליובאוויטש זצוק"ל
"אצלו מעולם לא הייתי, אבל את שמעו שמעתי, והוא ידוע עד היום כאחד שהוביל את הדור והנהיג אותו ביד רמה. לפני זמן-מה גילתי, שלרבי מחב"ד היתה טלית עם פסים שונים, שלא כדוגמת כל הטליתות שלנו. לקח לי תקופה מאוד ארוכה להניח את ידי על טלית שהרבי התעטף בה. כשהיא הובאה למפעל, היא הייתה כאן ממש ל-48 שעות בלבד, כשבזמן הזה הייתי צריך ללמוד ולתעד כל פס וכל קו בטלית הזאת. ברוך ה' הצלחתי לעשות את זה. וכיום, כשהטלית הזאת מושקת, אני מקבל טלפונים מכל העולם שרוצים את הטלית של הרבי - מה שמראה שעד היום הוא הדמות המנהיגה את העם היהודי בכל העולם".

צבא
"הייתי מ"פ בשריון. לאחר מכן שרתתי בתעשייה הצבאית 12 שנים. אחר-כך עבדתי וסיימתי כמנהל מחקר ופיתוח בדברים שהצנעה יפה להם גם כיום. בזמן מלחמת לבנון הראשונה הייתי עם חיילי באזור הקרב הידוע 'סולטן יעקוב'. אנחנו היינו בין הראשונים שהגענו למקום הקרב, לאחר שהוא קרה. המקום היה נראה כשדה קרב במצב קשה. אני עד היום זוכר את הריח ואת המראות הקשים. לדאבוני, לא הצלחנו להחזיר את כולם הביתה. עד היום אני, מידי שבת, נושא תפילה מעומק הלב שישוחררו משביים וישובו הביתה".

מרכז מבקרים
"את מרכז המבקרים הקמתי מתוך דבר שראיתי אותו כצורך עליון: לתת למשפחות ברוכות ילדים להגיע למקום שבו יוכלו ללמוד את הלכות ציצית, עם כל הטכנולוגיה הכרוכה בכך, ואת ההלכות הקשורות בו להלכות שבת. באחד הימים הגיע לכאן אחד הרבנים, רב שמכהן במשרה רמה מאוד בירושלים, וביקר כאן במרכז מבקרים. לאחר הסיור קרא לי ואמר ששנים הוא לומד את הלכות שבת, ורק היום, לאחר הביקור, הוא הבין באופן מוחשי מה היא מלאכת 'מיסך' ומה זה 'העושה שני בתי נירים בשבת' - דברים שמעולם לא ראה אותם במציאות. המרכז עצמו, אגב, פתוח כל השבוע והוא ללא תשלום, בין לקבוצות בין למשפחות. עשרות המכתבים שאני מקבל לאחר מכן הם אלו שמעודדים אותי להמשיך".

מלחמה
"המלחמה האחרונה שהיתה בעזה, היתה מלחמה מאוד מוזרה. בעצם לא היינו ליד החזית, אבל העורף שלנו חטף. כאן ממש, ליד המקום של המפעל, נפלו כמה פעמים טילים. בכל פעם היינו צריכים לרוץ למקלט ובעצם לעצור את העבודה. בהתחשב בעובדה שהמפעל עובד כאן 24 שעות ביממה, חוץ משבתות וחגים כמובן, הצורך לרוץ למקלט הקשה מאוד על כושר הייצור, מה שגרם בעצם שבכל העולם הרגישו את המלחמה, כי ההספק לא תאם את קצב הביקוש ברחבי העולם. ככה בכל ריכוז יהודי חשו את המלחמה, שאנחנו עברנו, והשתתפו בה באופן סימלי".

שיאי גינס
"עם הקמת המפעל התחלתי בפס יצור של 'טליתות כל הנערים' - זו בעצם טלית גדולה מאוד, שאיתה ניתן לכסות את כל הילדים העולים לתורה בשמחת תורה, בלי שאף ילד ישאר בחוץ. תוך כדי היצור החלטתי לייצר את הטלית הכי גדולה בעולם, שאף נכנסה לשיאי גינס. תהליך הייצור של טלית כזאת הוא מאוד-מאוד מורכב, כי היא אמור להיות מחתיכה אחת. עמלנו על הייצור שלה כמה שבועות טובים, עד שהוצאנו את המוצר המוגמר והיפה, כפי שמופיע בתמונה. כמו כן יש לנו את הטלית הכי קטנה בעולם, שהיא בעצם מיועדת לילדים מבני עדות המזרח שהולכים לבית הכנסת עם אביהם. ה'טלית גדול' הזו היא הטלית הכי קטנה בעולם.

קישורים:
חיי אדם: אפרים ויזל • תיעוד מיוחד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!