באיזו חוצפה הוא לקח את הכסף שלי

נכנס פעם אברך לחדרו של הגאון רבי מנדל שפרן להתייעץ עימו בעניין השקעה כספית באחד מבתי ההשקעות הידועות במדינה. "אינני מאמין במקסמי שווא ובכסף שצומח וגודל כך סתם", פסק לו הרב נחרצות, "את הכסף מפקידים בבנק או בנכסי דלא ניידי".

"אבל הוא הבטיח לי ריבית שנתית של 18% בשנה" התגונן האברך. חייך הרב וענה: "אם מישהו מבטיח לך הכנסה של יותר מ-10% ריבית בשנה, אני מודיע לך כי החל מרגע זה אתה פטור ממעשרות כספים וממצוות צדקה, כי הלא בלאו הכי במוקדם ובמאוחר יבוא יום וכל כספך ירד לטמיון, אז כבר החל מהרגע אתה פטור ממצוות אלו".

הציבור החרדי הוכה והזדעזע שוב בשבוע שעבר. 'בית השקעות' שהופקדו בו עשרות מיליוני דולרים, רובם על-ידי לקוחות המשתייכים למחנינו, קרס והתמוטט – ומי יודע כמה דולרים טבעו במצולות ים. המשקיעים מטיחים ראשם בקיר מייאוש, אינם יכולים לעכל את גודל השיברון, ואינם מאמינים כיצד שוב חוזרת על עצמה פרשיה של התמוטטות. כיצד לא למדו, לא שמעו, לא הביטו לאחור, ולא למדו מפרשיות קודמות של "מבטיחי תשואה", שנמלטו עם מיליונים אל מעבר לים.

זו לא השעה הנכונה "לרקוד על הדם", זה גם לא הזמן להטיח במפסידים "אמרנו לכם", ובוודאי לא להזכיר להם את הפשט של הפסוק המפורש "בזיעת אפיך תאכל לחם".

פגשתי חלק מהם השבוע.

לא, לא את ה"מצליחנים" שישבו בביתם על הכורסא בסלון הממוזג, הביטו בזלזול מבעד החלון על האנשים שמזיעים בעמל יומם, והיו בטוחים שהם גורפים אלפי דולרים בלי להזיז יד ורגל.
הוא הגיע אלי עם דמעות בעיניים, אדם שעבר כבר את מחצית חייו, פניו קמוטות וכפות ידיו מחוספסות. "אתה חייב לכתוב את זה בעיתון", הוא התחנן.

הצעתי לו את הכסא שניצב בקצה החנות, מזגתי לו כוס מים, בקשתי שיירגע ואחר התפניתי לשמוע אותו בקשב רב. מסתבר שבנו הצעיר, שהתחתן לא מכבר, מכר את דירתו - ואת כל שוויה עד הפרוטה האחרונה השקיע בבועת הסבון של בית ההשקעות שהתמוטט. נכון לרגע זה נשאר האברך ללא כסף וללא דירה. "אם זה היה הכסף שלו, הדירה שהזיע עליה וקנה מכספו, ניחא!", זעק האב. "אבל למה את הכסף שלי? כל ימי עבדתי 12 שעות ביממה, כלכלתי את ביתי בכבוד, חסכתי שקל לשקל בכדי שאוכל להעניק לילדי קורת גג. באיזו חוצפה ובאיזה רשות הוא לקח את הכסף שלי, את הזיעה שלי את קורת הגג שהענקתי לו ומכר את זה?", התייפח האב.

הציבור עדיין המום.

אלפי איש נותרו ללא פרוטה בכיסם. רבים מהם ללא קורת גג. בטוחני שכל מי שחשב לרגע שאפשר לשלשל לכיסו אלפי דולרים של תשואה חודשית מבלי לעבוד, כנראה כבר עשה את חשבון הנפש הפרטי שלו.

מכאן אני מעביר את זעקת האב אל אותם אברכים צעירים שקיבלו מהוריהם קורת גג: אל תשכחו, ילדים צעירים, שהדירה אמנם רשומה על שמכם, ומבחינה חוקית הדירה שלכם ולא של אף אחד אחר, אבל אתם זוגות צעירים שעדיין מתגוררים בדירה שקיבלו מהוריהם.

אנא מכם. עשו סיור בדירה, אם תביטו בקירות טוב-טוב בוודאי תוכלו להבחין באגלי הזיעה של הוריכם הנוטפים לאורך הקירות, תביטו בעיון רב בתקרת הדירה ותוכלו בוודאי להבחין בהרבה שעות ללא שינה של הוריכם.

ואתם המפסידים, אלה שכבר אין להם דירה להביט עליה, חלק ממסע הלקחים לאחר ההפסד הצורב זה לבקש סליחה ומחילה מההורים, כי לא רק כסף הפסדתם, אלא גם את מצוות כיבוד אב ואם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!