הכיסוי הריק של 'הדסה'

פרשת הילד החולה ב'הדסה' קיבלה מאמש תפנית חדה ודרמטית.

בחוות דעת שיגיש היום בצהרים הפסיכיאטר שהוסכם על בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה, ונכפה בדיעבד גם על משפחת האם והילד, מנקה הד"ר יעקב וייל לחלוטין את האם וקובע חד משמעית כי היא אינה לוקה בשום תסמונת ולא פחות חשוב – אינה מסוכנת לאף אחד מילדיה שנתלשו ממנה, גם לא לילד החולה.

הפסיכיאטר אינו מסתפק בחוות הדעת החיובית על האם, אלא מותח בדו"ח ביקורת נוקבת וקשה ביותר על בית החולים 'הדסה' עין כרם. במקום שבית החולים יעשה את הנדרש מכל מוסד רפואי שאינו מצליח לאבחן את מחלתו של ילד רך בשנים הסובל במשך תקופה ארוכה, לא יחשוש מאובדן יוקרה ויזום התייעצות עם מומחים במרכזי רפואה אחרים, הוא נתן לרופא ילדים להשקיע את כל האנרגיות שלו ב'ריפוי' אימו של הילד, והפיץ את השמועה הלא בדוקה ולא מבוססת שהיא חולה ב'תסמונת מינכהאוזן'.

במלים אחרות אומר ד"ר וייל שרופא ילדים מבין במחלה שהוא הדביק לאם, הרבה פחות מרמת הידע שהוא ובית החולים בכלל גילו, באשר למחלתו של הילד. במקום להעביר את האם מיד לבדיקה פסיכיאטרית, ואת הילד לידי מומחים, 'החליאו' את האם במחלה שאין לה ודרדרו את מצבו של הילד.

על פי הדו"ח החמור שיוגש היום בצהרים לבית המשפט, האם נכלאה לשווא בבית מעצר ובמעצר בית, הילד נתפס כ'בן ערובה' על-ידי בית החולים, אש הושלכה בירושלים ושרפה את אחרוני המרקמים והרקמות שהיו בין האוכלוסיות השונות שבה, וכל זה נעשה כדי שהתום הריק, או ה'ריק-תום' של 'הדסה' יכוסה והרופאים יוכלו לשבת עליו לבטח.

היום מתגלה פ' חובב מ'יתד נאמן' של אתמול כפה חובבני מאוד. כל 'יפי הנפש' שהצטרפו למחלקת יחסי הציבור של בית החולים 'הדסה' עין כרם מוצאים עצמם שותפים לאחר מעשה, לטשטוש עקבות של האחראים למחדל הרפואי הכפול שנעשה בין כותלי בית החולים.

אם 'שבועת הרופאים' משמעותה רק שבועת אמונים בין רופאים, גם כשזה נעשה על חשבון החולים, חובה עלינו להמליץ שלא להתקרב לבית חולים כזה, גם אם הטיפול בו ניתן עם 'יחס טוב' וחיוך על השפתיים. כבודם של המתים, שהניתוחים שנעשו בהם בזמנו בבית החולים זה הביאו להורות לציבור יראי ה' להדיר רגליהם מבית החולים הזה, אינו חשוב יותר מקדושת ה...'חיים'.

ועכשיו בא ונראה את חובב פותח פ' גדול, ואומר: "אהההה"...

מאז אמש, חלקים מחוות הדעת של הפסיכיאטר החלו דולפים לתקשורת, וקטעים ראשונים ממנה התפרסמו כאן ב'חדרי חרדים', הוזזה הפרשה הזו מה'פרונט' בתקשורת החילונית.
עד הדיון בבית המשפט, גם הפרשה תמצא עצמה ב'מעצר בית', וה'אברך' וה'אתיופית' שהדיון בעניינם מתנהל בדיוק היום בבית המשפט העליון, יתפסו את מקומה.

ב'הארץ' הידיעה החשובה על ממצאי הדו"ח הפסיכיאטרי אינה נמצאת כלל. ב'מעריב' היא מובאת בהסתייגות רבה. ו'ידיעות אחרונות'? הוא מנצל את ה'מומנטום' עד לשניה האחרונה. אין לו ברירה אלא לצטט, בידיעה קטנה את הפסיכיאטר האומר ש"הדו"ח יפתיע", אך כמי שכמובן אינם מבינים באיזה כיוון יפתיע, שהרי ב'ידיעות' כמו ב'תולדות אהרן' לא שומעים רדיו ולא גולשים לאתרים, נותנים לקורא להבין שיש עדיין סיכוי שההפתעה תהיה לכיוון שהאם אכן חולה בתסמונת מינכאוזן.

וכך, חתומים שלושה כתבים יחד, דני אדינו-אבבה, ירון דורון וניסן שטראוכלר, על המשפט הבא: "גם אם וייל יקבע שהאם סובלת מהתסמונת, האם עדיין צפויה לעמוד לדין. וזאת מכיוון שמדובר בהפרעת אישיות ולא במחלת נפש הפוטרת מאחריות פלילית".

זה נראה כאילו גם 'חוות הדעת' הזו ניתנה על ידי אותו רופא ילדים שוייל קוטל אותו ומאשים אותו ודרכו את בית החולים שפעלו מתוך 'הפרעות ציבוריות' ולא רק 'אישיות'...

על פי האבחנה המתפרסמת היום בעמודו הראשון של 'המבשר', לבית החולים 'הדסה' עין כרם יש גם הפרעה קשה של פיצול אישיות. מצד אחד מבינים שם להיכן נקלעו, ומגייסים את העיתונות החרדית לניסיון להחזיר את אימון הציבור בו. מצד שני ממשיך בית החולים להחזיק בילד החולה כ'בן ערובה' עד שתתקבל דרישתו להתנקות.

דווקא ה'מבשר', שהוא עיתון המזוהה עם הזקוקים לשירותי רפואה בירושלים, יותר מ'יתד נאמן' הבני ברקי, מביא את עמדת המשפחה ללא מורא ומתוך תחושת אחריות כלפי קוראיו והציבור החרדי בכלל. המשפחה טוענת שעל אף ההבטחות, בית החולים ממשיך לעמוד בסירובו לשחרר את הילד לטיפול בבית חולים אחר.

"ישנו חשד" - כותב העיתון - "כי המטרה היא העלמת ראיות בהתנהגות ה'רפואית' עם הילד שהפך לדבריהם לשפן ניסויים". דברים קשים מאוד.

המקרה של הילד החולה, שבבית החולים הדסה יודעים כי קיים סיכון שיסתיים בוועדת חקירה עם מסקנות העלולות להכתים את כל עברו ועתידו, שולחים ל'חזית' את בעל הכיפה - סגן מנהל בית החולים, הד"ר יאיר בירנבאום. איש באמת הגון.

אבל לאן נעלם מנהל בית החולים, פרופ' שלמה מור יוסף, הזכור מתקופת אשפוזו הארוך של אריאל שרון, שבה איש לא נגע בצינורות? האם האימא זקוקה ל'חיים' שלה פחות מאשר אריאל שרון לנשימה "עצמונית"?

גם העיתון 'משפחה' נופל היום ב'רשת' ונותן לבית החולים פתחון פה גדול על חצי עמוד. יש לזה גם צד כלשהו של הגיון, במיוחד שהדברים בעיתון הזה אינם מופיעים כהודעה מ'טעם' אלא כתשובות לשאלות שצריכות להישאל. יכול בהחלט להיות שהתשובות שניתנו שם על ידי נציג בית החולים עשויות לשחק לידי המשפחה, אם הפרשה תגיע בכל זאת לבית המשפט. בכל מקרה 'הישג עתונאי' ודאי אין כאן.

ההישג הגדול של 'משפחה' בגיליונו המופיע היום, הוא ראיון של הכתבת חוה עם האימא ובעיקר עם הסבתא.

"ברגע שהודיעו לי שאני עצורה השתתקתי. לא דברתי מילה" - אומרת האימא. "גם בעת שניסו לחקור אותי במהלך המעצר שתקתי. היה לי ברור שאצלם אין מי שיבין אותי. אין מי שינסה ללמד עלי זכות. שם, בתא המעצר, זכיתי לדבר עם הקב"ה, ולהרגיש אותו הכי קרוב שאפשר. זו היתה הרגשה נהדרת לדעת שרק ה' שומע אותי. רק הוא מבין אותי ורק הוא יכול לעזור לי. שאלתי את ה' כפי שכ"ק האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל שאל בשבתו בכלא: ריבונו של עולם, אני מרגישה שאתה איתי, ואם אתה איתי גם השכינה איתי. מילא אני יושבת בכלא כי כך רצונך, אבל השכינה מה היא אשמה? מדוע עליה לשבת כאן בכלא האיום?"

היא תתעלל?! היא תתהלל!

ה'מנהל הגדול' צוחק כל הדרך ללשכה

בהתחלה נפגענו עד עמקי נשמתנו.

מילא יובל שטייניץ מנהל ביד רמה את תקציב האוצר בלי שום צורך בהתערבותו של נתניהו. סטנלי פישר? - הוא מנהל את שער הדולר וגם את משכורתם של עובדי בנק ישראל, ומנחם גשייד הוא הרי מנהל את ה-כל!

אבל את מי או את מה מנהל ה'יועץ החרדי' של ראש עירית ירושלים ניר ברקת? למה דווקא הוא זכה לעמוד ולהרצות כאישיות חשובה מאוד מול כל משתתפי 'פורום המנהלים' הגדול של 'המודיע'?
לא יפה. זו כנראה רק הקנאה שאוכלת אותנו.

איך שכחתנו שיועץ האישי והלוחש הצמוד, האחראי לפינה החמה שיש לראש העיר כלפי הציבור החרדי, ושאליה הוא דוחק אותו מדי פעם. אפילו את ה'חניון' כמעט וניהל, אלא שברגע האחרון העדיף לחזור בשלום, או יותר נכון ב'שבת שלום', למשפחתו שבקרית ספר.

ואולי בעצם זה לא היה בכלל ה'יועץ' שהתקבל ב'פורום' כאח"מ אלא ראש העיר ניר ברקת בכבודו ובעצמו, שבא להוקיר תודה ל'מנהלי' העניינים שבחרו בו.

ולמה לא היה כתוב במפורש? – נו באמת.

ואולי היועץ הוא בכלל ראש העיר. הרי אמרו שיהיה 'חרדי'.

די. בלבלתם אותנו.

זה היה מי שהיה והעיקר שלימד את המנהלים את סוד התאמת הפתגם 'ברומא התנהג כרומאי' לירושלים, נוסחה המוכרת רק לו.

"מנהלים נכבדים" - הוא פנה בפניה של כבוד אל המתכנסים - "מאז הבחירות האחרונות ישנם עשרות מינויים שמשפיעים על התנהלות הגופים כלפי המגזר החרדי".

"משפיעים על התנהלות הגופים כלפי המגזר הדתי". משפיעים לטוב? - איש לא העז לשאול אותו.
"צריכים להיות חכמים וקשובים" - הדריך את שומעיו - "להקשיב לשינויים ולזהות אצל קובעי המדיניות איך אפשר להפיק מהם תועלת לטובתנו מתוך המדיניות החדשה שלהם".

איזו גאונות.

זה הרי בדיוק מה שהוא עושה, והתחיל בו עוד הרבה לפני הבחירות.

"להפיק מהם תועלת לטובתנו"!

צודק. לפחות משכורת שתכסה את האוברדרפט גם אם לא את הבושה.

היועץ סיים את דבריו, ירד מהבמה, זכה לטפיחות פרגון מנהליות וצחק כל הדרך חזרה אל לשכתו של ברקת.

אבל חייבים לומר שזו לא הפעם הראשונה שהוא צוחק, עלינו, בדרך לשם.

מחקר 'על האדם' או 'של האדם הפרימיטיבי'

מעולם איננו זוכרים את עצמנו עומדים כל-כך הרבה זמן מול המראה, מביטים שוב ושוב ומוודאים שזה אכן אנחנו. אמש, אחרי ש'נעקצנו' על ידי ה'כוורת', לא היתה לנו ברירה אלא לעמוד ולהביט בעצמנו כדי לדעת אם באמת מתכוונים אלינו.

עם קשר למקרה של האם לילד החולה מ'הדסה', או בלי קשר, מצאו לנכון עורכי כתב העת 'כוורת' למדעי ההתנהגות, שיוצא על ידי המכללה למינהל, לכלול בו מאמר 'מלומד' עלינו - על 'הורות חרדית' או בשם האקדמי הגבוה יותר 'ילדים של הקהילה'.

כבוד גדול לנו להיות 'אישו' העומד במרכז מחקר אקדמאי. לקחנו מילון, שמנו את המשקפים בתנוחה מכובדת על קצה החותם, מרחנו משחת הגנה, שלא נעקץ יותר מדי ואחזנו במאמר.

כתבה אותו אחת בשם אורנה שני, תואר שני באנתרופולוגיה, וההתמקצעות עם השם הארוך הזה הביא אותה עד לאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. פשוט מרכז הארץ היה קטן להא-נ-ת-ר-ו-פ-ו-ל-ו-ג-י-ה. היא ערכה את המחקר בבאר שבע והעיתון 'הארץ' הביא אותו בטובו עד לתיבת הדואר שלנו.

שני מתחילה את 'מחקרה' בהצהרת כוונות: "המאמר מבקש להכיר את הבית החרדי ולהיכנס לנבכי הדינמיקה של ההורות החרדית. אלא יחשפו אדיקות אידאולוגית שמעוננת בתמת השליטה (מה זה?), והורות שיוצאת מגדרות התא האינטימי אל המרחב הקהילתי".

לא הבנו כלום, אבל המשכנו.

שני מציגה את המחקר שלה כמבוסס על ראיונות עומק עם כעשרים וחמש משפחות מהזרם הליטאי וארבע מהזרם החסידי (איפה האיזון?), מחציתן יוצאים בשאלה שלימדו על חוויותיהם כילדים ומחציתם הורים 'חרדים'.

מסקנה ראשונה ומיידית מהמחקר ה'מלומד' - הספרדים שוב קופחו ולא שותפו. אגב, הציור המלווה את פרסום ה'מחקר' הוא רק של חסיד, אחד מהשניים שנותרו עם שטריימל. כשפרצופם של 12 הליטאים שלא 'יצאו' עם שאלה אינם מופיעים בו.

שני: "ההורים החרדים מעניקים לילדם את טבור ההוויה המשייכת אותם לקהילה באמצעות הריטואלים היומיומיים, הסמלים והטקסים שאינם מותירים הרבה מרחב לבקיעת ה'עצמי'".

נשמע כמילים של שבת? - אבל נראה לנו שהן מתייחסות לבדואים של באר שבע.

"ומבעד לביטוי הפומבי של החיים הפרטיים שהילדות מודרות ממנו, מובל הילד לשלבים הבאים למימושו ל'תלמיד חכם'. זהו מנגנון פיקוח שחובק את המסר החברתי. תחילתו בברית המילה שמסמלת את חיבורו של היילוד לזהות הקהילה. המשכו בגיל שלוש בטקס כניסה ללימודים ב'חיידר'...בגיל זה מקבל הילד תודעה דתית וסימני זהות גברית...למעשה כל האחדות הדתית היא פולחנית בטבעה, אך הקולקטיב אינו חף מיחידים. בתוך הכללים יש
גם ילד".

עד עכשיו הכל מובן? אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם ממה סובל הילד מ'הדסה' שבכותרות? הרי כבר לפני חצי שנה, בגיל שלוש, היה אמור לקבל זהות גברית, ותראו איך הוא נראה המסכן. בטח אימא שלו ניתקה אותו מה'גבריות'...

ויכול להיות שהילד סובל מעוד משהו המופיע במחקרה של שני: "להרביץ בחגורה זו לא מילה גסה. ובכלל אין משפחה חרדית שאין בה מכות".

את זה כבר אין לה האומץ לומר בעצמה, היא רק מצטטת, כמובן, את המרואיינים, ועל פי עדותה הם אמרו זאת כ'אחד'.

איזה מזל שאצל החרדים אישה אינה נאמנת לעדות, אחרת היו עוצרים את כולנו וכל תקציב משרד הבריאות לא היה מספיק כדי שליצמן ישחרר אותנו בערבות.

די. מספיק עם השטויות.

בעצם עוד כמה ציטוטים, זה אינטלקטואלי, ורק אל תעלבו לנו.

"אחת מהשלכותיה של התביעה לקיום מצוות, היא שזו אינה מאפשרת להתפנות מהדת אל תחום שיחות החולין". חכם.

יצחק אחד המרואיינים במחקר (זה לא אני!):"פליקים על עבירות כמו צחוק, ורצועות עור על ריב בהפסקה זה היה נקרא משכנתא. ה'מלמד' היה מוציא את החגורה מהמכנס ומכה". השאלה מה קרה למכנסים כנראה שאינה מתחום האנתרופולוגיה. (ואולי בכלל כותבים את זה בט').

ויש גם מילה טובה על הגמ"חים, על גידול ילדים, על האימא המוכנה 'לאבד' את בנה לטובת הישיבה והיא פונה להתעסק בילד הבא.

מחקר באמת מקיף, אבל איך זה יכול להיות שלא מצאנו לכל אורכו את המילה 'שטויות' - מושג כל-כך אקדמאי?

האנתרופולוגיה היא על פי הגדרה אחת במילון - חקר האדם הפרימיטיבי. אחרי שבדקתי עצמי מול המראה אני אומר לכם בוודאות שזה לא אנחנו, זאת היא!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!