מדינה על ספת הפסיכיאטר

ליד דלתו של 'הפסיכיאטר הלאומי' אמור להשתרך היום תור שאין לו סוף. האימא לילד החולה תגיע ל'הסתכלות', כפי שסוכם בדיון שנערך בערב שבת לאחר חצות, עת יצירת ה'מזיקים', בבית המשפט השלום בירושלים. היא עלולה לגלות שמדינה שלמה התעוררה היום על 'ספת הטיפולים' שלו.

כך היה צריך להיות, בעקבות התנהלות הרשויות בפרשה המכאיבה הזו, שאסור למהר ולהאמין שגוועה כבר, ובעקבות שורה של התרחשויות נוספות שאירעו בסוף השבוע.

אבל נדמה לנו שאנחנו שוב משלים את עצמנו.

רבבות עיניים שהבדיקה הזו, כמו הפרשה כולה, אינה מעניינם האישי, ילוו את האמא ל'קליניקה'. התקשורת ורשויות החוק ממשיכות גם הבוקר לעודד אותם להפר את ה'חסיון הרפואי' של האם - חיסיון המוקנה, על פי חוק, לכל אזרח בעולם.

צרכני התקשורת נקראים לרמוס את האדמה החרוכה שהפרשה הכואבת הזו כבר הותירה אחריה, את עקרון 'צנעת הפרט'. צמד המלים החלול הזה, שבכל הזדמנות נשלף כ'רוממות בגרונם' הופך עכשיו לחרב פיפיות אצלם.

אבל כשמדובר באחראים ה'ממלכתיים' למחדלי הפרשה הזו, ועוד שורה של מקרים הזויים שקמנו אל תוכם היום - שום בדיקה, שום טיפול יסודי. כלום לא נעשה. מי מדבר בכלל על 'הסתכלות'?! בקושי דיווח סתמי בעיתונות כדי לצאת ידי חובה.

יחד עם ה'ילד המורעב', שהתקשורת והמשטרה יצרו את ה'עלילה' הדמיונית המציתה סביבו, קמנו היום אל שבוע ישן, בלי שום בשורות חדשות - אלפי ילדים מורעבים שכבר זמן ארוך אינם זוכים להתייחסות.

לילדי המובטלים והמשפחות מרובות הילדים, שהנתונים המבהילים על הגידול שחל במספרם פורסמו בסוף השבוע, לא נערכו אפילו 'צילומי סטודיו' בחדר הרופאים על רקע קלסרים צבעוניים, כפי שנעשו ל'בוק' של הילד החרדי החולה, וגם לא בלשכות הרווחה האמורות לדאוג להם.

אלפי ה'שלדים' המתהלכים האלה הם כנראה שקופים ואינם מצטלמים. אצלם גם אין אפשרות להציג את 'לפני' ו'אחרי'. הכל 'לפני'!

מדינה שאינה מזדעזעת מנתוני אבטלה ועוני מוכחים, ומנתקת תקופה ארוכה רבבות מילדיה מצינורות ההזנה, אין לה כל סמכות להיטפל אל אימא, ובוודאי לא כשאיש עדיין לא הוכיח שעשתה את אותו מעשה נורא שהיא נחשדת בו. 'קשוט עצמך תחילה' אל ספת האבחנה ואחר-כך קשוט אחרים!

'בצרוף מקרים' נדיר, ניתן היום פסק הדין במשפטה של אישה אחרת, שעל משקל 'האימא המרעיבה' הדביקו לה בזמנו ה'קופירייטרים' של התקשורת את הכינוי 'אימא טליבאן'.

הידיעה על האישה הזו, שהורשעה בהתעללות בילדיה, שבחלקם מעורב גם בנה, עומדה בעיתונות היום באותם עמודים שפרשת אמו של הילד החולה מופיעה בהם. מה שלא סופר עד היום לציבור הוא, שבנה, שלו מיוחסים עיקר המעשים חדלי האישים, יצא לתרבות רעה והוא בכלל חי בקיבוץ חילוני. אבל האימא החרדית היתה ותשאר ה'מתעללת' עד לאחר גזר הדין.

האישה הורשעה, ואם עשתה את המעשים המיוחסים לה - בצדק. אבל למה שהאחראים להתעללות הסדיסטית שנחשפה בסוף השבוע על-ידי אתר ynet , בחטיבת השיריון לא יוחזקו גם הם, כמוה, במעצר למעלה משנה ויועמדו לדין בפני הרכב של בית משפט מחוזי?

המקרה האכזרי המתפרסם היום, אירע לפני כעשרה ימים. סגל פלוגת השריון שהיה אמור לקלוט 20 חיילים שסיימו לאחרונה מסלול שהכשיר אותם לקבל דרגת 'סמל', הכין להם קבלת פנים אכזרית.

אחד הלוחמים תיאר את מה שאירע לו ולחבריו: "כל החיילים עומדים בשורה, מרימים את המדים גבוה, בזמן שהסגל צועק : 'נמושות, אפסים, אתם לא שווים כלום'. המפקדים עוברים בינתיים ומתחילים לתת מכות, סטירות והצלפות. אלה כאבים עזים ואיומים. המפקדים פשוט היכו אותנו במשך חצי שעה. אין מי שלא מקבל מכות, כי הם רוצים לראות דם. אלה היו מכות איומות שצריך לספוג בשקט. אתה לא יכול להגיד שכואב לך, כי אחרת יכאיבו לך עוד יותר".

'אמא טליבאן' הואשמה בין השאר ששפכה מים קרים על ראשם של ילדיה. במקרה שהתגלה בצה"ל, כותב היום יוסי יהושע, הכתב הצבאי של 'ידיעות אחרונות': "מעדויות חדשות שהגיעו ל'ידיעות אחרונות' עולה כי בחלק מהמקרים כללו טקסי ההתעללות האלה...מקלחות שמן וגריז לחיילים צעירים - עד שמישהו בכה או שנגמר השמן".

תמונות מזעזעות של צלקות ושטפי דם על גופם של החיילים מצורפות לידיעות בעיתונות.
ההתעללות האכזרית הזו התרחשה ממש סמוך לעליהום התקשורתי היזום שפרץ בעקבות 'עלילת' האם שפגעה בבנה החולה. עשרה ימים הם נשמרו כאילו היו ה'סוד הגדול במדינה' עד שהגיעו לתקשורת.

אבל כשזה קורה בצה"ל למי שמכונה בעיתונות "מפקד פלוגה שנחשב לאחד הקצינים המצטיינים בחיל השריון" ולא לאימא 'טליבאן' או לאימא התומכת את בנה החולה במחלקת ילדים בבית החולים 'הדסה עין כרם', היא מגיעה לתקשורת רק באקראי ואחר-כך גם מטויחת. חכו עד שבית המשפט המחוזי יגזור את דינה של 'אימא טליבאן' הנמצאת במעצר כבר למעלה משנה, והשוו את העונש שהיא תקבל ל...30 ימי המחבוש שקיבל האחראי להתעללות הנוראה בצה"ל.

אם עדיין לא השתכנעתם מי כאן זקוק להתייצב ל'הסתכלות', הנה עוד מקרה המתפרסם היום בעיתונות.

לפני מספר ימים דיווחנו במדור זה על החלטה משונה שקיבל מפקד באזור החרמון, להסיג את כוחות צה"ל מהאזור, כדי שלא לפגוע ב'ציפורים' וב'צמחים'.

סמוך מאוד לשטח הרגיש הזה, שדווקא הוא נבחר להיות מרחב ניסיוני ל'הומניות' הישראלית, בגזרת הר דב, חדרו בסוף השבוע 12 איש אל אחד המוצבים הנטושים של צה"ל, הניפו עליו דגל לבנון וחזרו כלעומת שבאו. כוחות צה"ל נמנעו מלהתערב.

כשישראל הופכת ל'דחליל', למה שהאויבים לא יציבו מולו דגל בצבעים האהובים, כנראה, על הציפורים באזור המשתלב בצבעי הצמחיה שישראל כל-כך דואגת לה?

עכשיו תחליטו אתם למי יש כאן 'ציפורים בראש' ומי זקוק ל'הסתכלות' מיידית?!

היומונים החרדים לא רואים אותם יוצאים

השבועונים החרדים שוב הביסו את היומונים ב'נוק-אאוט', והפעם אין לנו שום מושג למה זה קרה להם.

ביום חמישי פרסמו השבועונים המסחריים והבלתי תלויים, המכבדים את עצמם ואת קוראיהם, ידיעה על המפגש ההיסטורי שעומד להתקיים מחר, יום שני, בירושלים, בהשתתפות חברי מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' 'דגל התורה' ו'אגודת ישראל באמריקה'. הכינוס, שזומן כדי לדון בדרכים לחילוץ ה'חינוך העצמאי' - ספינת הדגל של המפעל החינוכי החרדי - מהמבוי הסתום שאליו נקלע, בעקבות תככים פוליטיים, יעסוק גם בשורה של נושאים חשובים אחרים, העומדים על סדר יומה של היהדות החרדית. בעיקר, יעביר מסר של חובת ה'אחדות' עם כל המשמעות הרב-מימדית שיש לה בימים אלה, שבהם מציינים את האבל על ה'חורבן', ששנאת החינם היתה אחד מגורמיה העיקריים.

ב'משפחה' בישרו לקוראים על הכינוס תחת הכותרת "בהתאסף ראשי עם", וב'קהילה' כינו אותו "הכנסיה הגדולה".

אבל בעיתונות היומית ה'הגמונית', והפעם לשם שינוי גם ב'המבשר', לא תמצאו אף לא מילה אחת - לא ביום חמישי שבו מופיעים השבועונים, לא בערב שבת שבו מפרסמים את הידיעות המשותפות שרוצים שיקראו אותם, ואפילו לא היום - יום ראשון, שבו מתפרסמות הידיעות שחייבים לפרסם, למרות שרוצים להצניע.

אף לא מילה אחת.

מישהו שם שוב החליט שהציבור אינו זכאי לדעת שגדולי התורה, שהוא סר למרותם, מלבנים יחד נושאים שברומו של עולם.

יכול להיות שלא רצו לשמח אותנו בימי 'בין המיצרים'?! בואו לא ניתן להם רעיונות.

למעלה מעשרים שנה לא התכנסו יחד החברים המרכזיים של שתי מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל. את הכינוס שיתקיים מחר ב-11 לפני הצהרים, יזמו הגר"א פלדמן, חבר מועצת גדולי התורה בארה"ב והרב שלמה לורנץ, הח"כ לשעבר שבמפלגתו מוותרים משום מה על כישוריו המחודדים יותר משל עסקנים אחרים, גם לעת זקנתו.

השניים התייצבו לפני הגרי"ש אלישיב, העלו בפניו את הצורך הדחוף לחלץ את עגלת ה'חינוך העצמאי' מהבוץ שבו היא שקועה. הם הציגו לו הזמנה הקוראת לחברי שלוש מועצות גדולי התורה להתכנס יחד ולדון ביישור ההדורים ב'חינוך העצמאי', מה שייתר את הדיונים המשפטיים המתקיימים בנושא זה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

'משפחה': "לרגל הכינוס יבטל מרן הגרמ"י לפקוביץ את שעורו לאחר כמעט 70 שנה. גם הגר"ג אדלשטיין יבטל את שעורו. בעקבות השתתפותו של מרן הגרי"ש אלישיב, הודיע מרן הגר"ח קנייבסקי שיתכן שאף הוא ישתתף בכינוס. מצד אגודת ישראל צפויים להשתתף כ"ק האדמו"ר מערלוי, כ"ק האדמו"ר מבוסטון שהחליט לעשות מאמץ על ולבוא וכ"ק האדמו"ר מסדיגורא שישתתף בכינוס למרות פציעתו בשבת הקודמת. לבקשת מרן הגראי"ל שטיינמן ומרן הגרמ"י ליפקוביץ האסיפה תהווה גם כנס חיזוק לקראת בין הזמנים".

'בקהילה': "אם תתקבל ההחלטה שחברי המועצה הם חברי האגודה העותומאנית של החינוך העצמאי, והם אלה שיחתמו על הבקשה לרישום העמותה החדשה, אין כל אפשרות לערער על החלטתם. מגורמים הפעילים בארגון הכינוס נמסר ל'בקהילה' כי לא צפויים כל שינויים בתפקידים הניהוליים והביצועים של החינוך העצמאי. המשמעות היא, כי בעלי זכות החתימה בחינוך העצמאי יהיו היו"ר הרב אברהם יוסף ליזרזון והרב צבי בוימל, המנהלים היום בפועל את הארגון החינוכי הגדול ביותר בציבור החרדי בישראל ובתפוצות".

עכשיו הבנו למה 'המבשר' נמנע מלדווח על הישיבה. איזה יומון חרדי, ואפילו אם הוא קם על רקע הטענה שהיומונים האחרים נמנעים מלהביא דיווח אובייקטיבי ונייטרלי בנושאים שונים, ידווח על כינוס של גדולי ישראל, חשוב ככל שיהיה, אם אמורים להתקבל בו החלטות על נישול הסיעה שעומדת מאחוריו, מאחיזה כלשהי בחינוך העצמאי?!

אבל 'המודיע', ובעיקר 'יתד נאמן', למה הם מוכנים שכינוס חשוב שכזה יהיה טריגר לחזק גם את השבועונים? - את זה לא הצלחנו להבין.

יכול להיות שזו מחאה על שאף אחד מגדולי התורה הספרדים לא הוזמן להשתתף בכינוס, אפילו לא במעמד של 'משקיף'?! קשה להאמין!

שופט אותו ברותחין

משהו טוב קורה ב'עולם המשפט'. ככל שהוא מסתאב יותר, וזה קורה בשבועות האחרונים הרבה, משפטנים בכירים מתפכחים ומתפקחים, וכבר אינם חוששים לומר את מה שהם באמת חושבים על אלה שעומדים בראש המערכת.

לעו"ד יגאל ארנון זה עדיין קורה רק בקטן. על פי הדיווח בעיתוני סוף השבוע, בהקרנה המיוחצנת שנערכה לסרט 'השופט' על נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, הוא נשמע אומר שהוא מסכים עם כל פסקי בית המשפט העליון, רק עם הסתייגות אחת - פסק הדין של דרעי היה טעות.

גם לומר את זה צריך אומץ.

אבל מי שהעז הרבה יותר הוא עורך הדין אביגדור פלדמן. במאמר שהוא עצמו כותב במוסף השבת של 'מעריב', ולא באמצעות עיתונאים, הוא תוקף במלים קשות, אפילו בוטות, את 'פסטיבל הפרידה' מנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, כפי שמשתקף מתוך הספר 'עושה הכובעים' והסרט 'השופט' שהוקרן בסוף השבוע בהקרנת בכורה.

את הספר הביבליוגרפי 'עושה הכובעים' כתבו המשפטנים זאב סגל ואריאל בנדור. אם תתקנא דורית בייניש, היורשת של אהרן ברק, תוכל גם היא לשכור לה שני משכתבים שיכתבו עליה ספר דומה ואולי יקראו לו אפילו בשם שאנחנו מתחייבים שלא לבקש עליו 'זכויות יוצרים' - "אוכלת הכובעים". בסט 'סלר'...

אבל סרט זה כבר יותר בעיה.

את הסרט 'השופט' הכין לא אחר מאשר איש התקשורת רם לנדס, שגם לנו נודע רק בסוף השבוע שאהרן ברק הוא ה'שווער' שלו. כשמדובר באיש תקשורת ידוע המיח"צן את חותנו השופט בדימוס ועוד בסרט, אין מקום, כנראה, להרהר ולערער על הצד האתי. הכל נסגר ומאושר מראש.

אל דאגה גם לבייניש תינתן אותה פריווילגיה השמורה ל'נשיאים' בלבד, אבל היא תצטרך לדאוג לעצמה לחתן היודע לערוך סרטים. עד כמה שאנחנו יודעים אין לה אחד כזה. אז או שתפנה לטלוויזיה החינוכית, כפי שפנתה בעניין הסדרה שהיא חלק מה'קמפיין' החדש של בית המשפט העליון, או שתבדוק אם בעלה עו"ד יחזקאל בייניש יכול לעזור לה בזה. אומרים שיש לו קשרים לגמרי לא רעים.

האם זה מה שהרגיז את עו"ד אביגדור פלדמן, או שהוא הגיע לכתיבת המאמר עם מספיק משקעים קודמים? - אין לנו מושג. אבל 'זהבי עצבני' לעומתו היה בסוף שבוע הזה 'רגוע'.

הנה, להנאתכם, כמה ציטוטים מדויקים מהמאמר, לא נגענו:

"אהרן ברק הוא מותג רב עוצמה, אייקון תרבותי, לא חיקוי, לא שרבוט, לא סימולציה אלא הדבר עצמו. הוא משתייך, ללא ספק, לליגה הבכירה ביותר של המותגים - 'אמקור' זה מקרר, אלברט איינשטיין זה מדען, ליאונרדו דה וינצ'י אמן, אהרן ברק - שופט. אלא שכדרכו של כל מותג, ככל שאתה יודע עליו יותר כך הוא הולך ונחלש.

"הראשון בסדר הכרונולוגי של יציאה לאור הוא הספר 'עושה הכובעים', ראיונות ושברי מחשבות של אריאל בנדור וזאב סגל. אחריו בא הסרט 'שופט', של רם לנדס ועמי טיר. רצוי לקרוא ולראות את שניהם, על אף דמיון ניכר, עד לרמה הלשונית של אהרן ברק בשני המדיומים, מה שדי מעורר תמיהה: כל-כך מוגבל מלאי הרעיונות והדימויים הלשוניים של ברק עד שהם חוזרים על עצמם? אבל מי שמכיר את כתביו עבי הכרס של אהרן ברק, בעיקר בנושא שיקול הדעת השיפוטי, יודע עד כמה אהרן ברק הוא חסיד המוטיב החוזר על עצמו ורק לשונות רעות במיוחד יגידו - הממחזר את עצמו.

"מי יודע כמה נאשמים ובעלי דין הופיעו בפני אהרן ברק בכל שנות כהונתו בבית המשפט העליון, נאשמים שנשאו אליו עיניים של תקווה וייאוש, בעלי דין השולחים יד זה אל גרונו של זה. אף אחד מהם לא השאיר חותם על השופט ברק עד שיזכה להיכנס למעבדה של 'עושה הכובעים'? איפה הראשים גזוזי השיער, לבני השיער, צבועי השיער בצבע החציל המעיד על מחלה המקננת בגוף? איפה הראשים המורכנים בעייפות אין סופית או מורמים בהתרסה? האם לא להם התאים אהרן ברק כובעים מצוחצחים עם תיתורת, או קמט או קפל, כובעי צילינדר או כובעי יום יום עם מצחיה? אף אחד מהם לא זכה להיכנס לספר. אולי היה ראוי לקרוא לו 'כובעים ללא ראשים'".

עו"ד אביגדור פלדמן עוד מאריך במאמרו ב'הערכת' דמותו של אהרן ברק. המדור שלנו נותן לו ב'כיף' במה. "ברוך הבא למועדון". אבל למה נתן לו 'מעריב' שני עמודים? - זו כבר אקסיומה.

קצרים בתקשורת: 9 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הכתבה הנוגעת ביותר

רשת המקומונים 'זמן' של 'מעריב', מפרסמת כתבת סינדיקציה של מאור צור על מצבם הכלכלי העגום של שולי רנד ומשפחתו, שנקלעו לחובות של שני מיליוני שקלים, בעקבות כשלון עסקי. מיכל, רעייתו של שולי רנד: "אנחנו גרים בדירה של שני חדרים וחצי עם עוד עשרה אנשים, חייבים למכולת לירקן, לכולם...אנחנו מתחננים שיבוא מישהו ויציל אותנו". עכשיו אם תשמעו את ר' שולי, הברסלב'ר, שר בשיר שלו 'אושר' על הבושה בלהיות בעל חוב לחזי הירקן ולבעל המכולת, תדעו שהוא שר על עצמו.


2. הראיון הכואב ביותר

נחמה דואק מראיינת במוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' את יפה, רעייתו של שלמה בניזרי. "לא יכול להיות שהקב"ה יעמיד אותי בניסיון כזה. אני פשוט לא אעמוד בו" - היא שופכת את מר ליבה. הכתבת מספרת שהיא מקפידה לקרוא לבעלה תמיד, ולא רק בראיון "הרב בניזרי", והוא קורא לה בשם "הרבנית". יפה בניזרי: "ביום שבו קבע העליון את עונשו של הרב בניזרי הסתגרתי בחדר שלנו והתפללתי. שמעתי את האנשים נכנסים הביתה ובהלה בקולם. זעקתי את תפילותיי. הבנתי שדבר לא טוב קרה ולא רציתי לשמוע. כשסיפרו לי התמוטטתי, בכיתי, הסתגרתי בחדר ולא רציתי לראות אף אחד. כשהרב בניזרי הגיע הביתה, דבר ראשון הוא נכנס לחדר כדי להרגיע אותי. אבל איך אפשר להירגע כשאני מאמינה שנעשה כאן עוול גדול? שעל הגב שלנו מבקשים ללמד את כולם לקח? החתן החדש שלנו שהתרגש לרגל חתונתו, ושהכיר אותנו רק חודשים קודם במהלך השידוך, ישב ומירר בבכי. זה היה נורא". קורע לב.


3. המאמר המשונה ביותר

חצי שנה ויותר אחרי הופעתו של 'המבשר', מפרסם הרב מנחם פרוש בגיליון ערב שבת מאמר המתיימר להצדיק את הופעתו. "מאמר זה הוא פתיחה לסדרת מאמרים לשחזר את התקופה הנוראה ביותר שעברנו"- כותב הרב פרוש, אבל מסיומו של המאמר הקצר והלא משכנע ניתן להבין שלא יהיה לו המשך. מה זה חשוב, העיקר שלעיתון יהיה.


4. הידיעה ההזויה ביותר

עמרי אילני ב'הארץ' מדווח על אדם בשם שלמה אבני, תושב גבעתיים, היוצא במאבק להבטיח שלאחר 120 שלו, ימלאו אחר צוואתו. למה שלא יעשו זאת? כי הוא מבקש שיניחו לאחר מותו את גופתו מאכל לחיות טורפות ואוכלי פגרים. מנהל מחוז מרכז במשרד המשפטים כבר הודיע לו שלא ניתן יהיה לקיים את הצוואה משום שהיא עומדת בסתירה לחוק, אבל אבני אינו מתכוון לוותר.
ונניח ש'ינצח' את רשויות החוק, מה יעשה אם החיות יסרבו לאכול את הפגר הזה? איך יוכל להכריח אותם?


5. הפרסומת המרגיזה ביותר

תזכירו לנו מי זאת חני נחמיאס? למה ברדיו 'קול חי' חושבים שאנחנו אמורים להכיר אותה, ומאיפה? האיה הזאת עולה לשידור כמה פעמים ביום ברדיו הזה, פונה אלינו ב'סחבקיות' כאילו היתה גפני, פפנהיים או נועם זיגמן, ומציעה לנו תכשירים להתייפות בהם. זה לא יפה ולא מתאים.


6. הידיעה המפתיעה ביותר

אריה בלום ב'בקהילה' מספר שהגרי"ש אלישיב התעניין השבוע האם הנשיא אובמה אוהב צ'יפס? למה זה חשוב לדעת? כדי לפסוק האם יש בהכנת הצ'יפס איסור בישול עכו"ם, שכן הוא קיים רק במאכל העולה על שולחן מלכים. על פי אותה ידיעה הגרי"ש אלישיב גם פסק שמן הראוי לרכוש מטאטא מיוחד לכבוד שבת ולהדביק עליו מדבקה עם הכיתוב: שבת. מה - טאטע?


7. המריחה הגדולה ביותר

גם בתואר המפוקפק של ה'מורח השבועי' זוכה השבועון 'בקהילה'. את מה שכתב אבישי בן חיים ב'מעריב' בקצרה עוד באמצע השבוע וצוטט גם במדור הזה, שדרעי לא ישוב לבמה הציבורית עד אחרי החגים, מרחו שם על פני עמוד שלם. שום חידוש. לא מתאים לעיתונאי מחונן ושנון כמו יעקב ריבלין.


8. הכותרת היפה ביותר

לא פחות מ-4 כותרות נתנו עורכי 'משפחה' לכתבתה של שרה פרדס על מיזמי הבניה לציבור החרדי. בעמוד השער קראו לה בשם "דירה באספמיה". זניח. בגוף הידיעה, מעל הכותרת הגדולה היא נקראה: "מי הזיז את הדירה שלי". לא הבנו. באותיות ענק מעליה נכתב "כאן לא בונים". נו.נו. ולאחר שלוש נסיונות באה ה'הברקה' הטובה ביותר בעינינו: "דירה עמיקתא". זו באמת איגרא רמא.


9. השבועון המעודכן ביותר

מכל השבועונים החרדים רק ל'יום ליום' של שס יש כנראה לוח 120 שנה. הוא עילעל בו, נבר בארכיונים, ומצא שהשבוע לפני 40 שנה דרך האדם הראשון על הירח. "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!