"הרפורמים רוצים להשתלט על 'החורבה'"

בימי בין המצרים בכלל – ובתשעה באב בפרט – אין כמעט יהודי כשר שאינו מתאבל על חורבן ירושלים. אולם יש יהודים בודדים שכל חייהם סובבים את כאב החורבן, יהודים המסמלים בכל דרכיהם את האבלות על הגלות.

הגאון רבי אביגדור נבנצל הוא אחד מהם.

הוא מתגורר בבתי מחסה, בבית הקרוב ביותר לבית המקדש החרב, יושב על מדין כרבה של העיר העתיקה מזה עשרות בשנים, וחי יום יום את האבלות. ודברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

אני מזכיר לרב את הימצאותה של ירושלים בתקשורת בתדירות גבוהה מדי בזמן האחרון, ולא בהכרח בהקשרים מחמיאים. השנה נראה כי החורבן הרוחני בירושלים גדול יותר מאי-פעם. והרב משיב: "כמו שאמרת, ירושלים נמצאת כל-כך הרבה בחדשות בזמן האחרון. מחלוקות. קטטות. צריך לחזק את ירושלים הרוחנית. שבת בירושלים, כשרות. וכמובן אהבת ישראל. צריך גם להרבות בלימוד תורה. הגאולה צריכה לבוא על ידי תורה".

רבי אביגדור מביע את כאבו על חילולי השבת בירושלים: "ראש העיר החדש נלחם ממש נגד השבת..."

• בזמנו הרב נמנה על קבוצת רבנים שנקראה לפגישת התייעצות אצל ברקת בימים שבהם שקל אם לפתוח את החניון.

"נכון, הוא הביע נכונות לא לפתוח את החניון, והוא עשה את ההיפך הגמור"...

• מבחינה חיצונית, יהודים רואים שירושלים נבנית. העיר העתיקה והעיר החדשה. מלונות, מרכזים מסחריים, בנייני מגורים. דבר יום ביומו. קשה להתאבל על עיר שנבנית. איך אפשר להחדיר את האבלות?

"איך אפשר לשמוח?" תוהה הרב. "ירושלים מלאה כנסיות ומסגדים וכל מיני דברים שאיננו רוצים. ומה שאנו כן רוצים – שלמים וקורבנות – זה אין לנו... אומרים סדר העבודה במוסף של יום הכיפורים, אבל לא כולם מבינים מה שאומרים... אם יבינו יותר, ידעו לבכות יותר על ההפסד הגדול שלנו בגלותנו".

הרב נבנצל, מרום מושבו, יודע דברים שלא כולם יודעים: "היום הערבים עושים ממש 'ערו ערו עד היסוד בה'... לוקחים כל מה שנשאר מכלי המקדש בהר-הבית... הם הורסים בכוונה מכוונת".

• עוד סיבה להתאבל על החורבן יותר מאי-פעם, היא תופעת העלייה להר-הבית, שבה נוטלים חלק גם 'רבנים' העושים לעצמם היתר.

"שמעתי על זה... פשוט שהדבר אסור! בשנת תשכ"ז, גדולי הרבנים מכל החוגים כתבו לא לעלות להר הבית... הרב קוק בזמנו גם אסר את הדבר.... וכן בשנים האחרונות הרב אלישיב ושאר גדולי הדור.. אין שום היתר בעניין הזה... מותר לעלות להר רק למטרת בניין הבית, אבל היום אין שום אפשרות... אלה שעולים, יכולים לטבול במקווה כמה שהם רוצים. בפועל, הם מטמאים את ההר".

• יש נוהגים להטמין פתק עם בקשותיהם בין אבני הכותל – האם יש בזה עניין מסוים?

"אין שום עניין בזה, הקב"ה אינו "קורא" תפילה, אלא "שומע" תפילה. בנוהג שבעולם אדם כותב לחבירו פתק באחת מג' סיבות, או שיש שנאה ביניהם, והם אינם מדברים אחד עם השני, או שאי אפשר להשיגו, או שהחבר ישכח בלי שיותיר בידיו פתק לזכרון, והרי אצל הקב"ה אין את הסיבות הללו, אז מדוע לשלוח לו פתקים?"

• האם הקורא פתק פרטי שאדם אחר הפקיד בין אבני הכותל, עובר על איסור?

"זה לא הגון לעשות כך".

"תלוי מי הרבנים שימונו"

כמי שהכיר אישית שניים מרבני ירושלים, הגאון רבי בצלאל ז'ולטי (החתום על כתב הסמיכה של הרב נבנצל) והגאון רבי יצחק קוליץ זצ"ל, ניכר כי רבי אביגדור כואב את מצבה של ירושלים כיום. לא רק את השועלים המהלכים במקום המקדש. לא רק את חילולי השבת בעיר, כי אם גם את מצבם של שירותי הדת בבירה.

"אין היום רבנים בירושלים", הוא אומר בכאב. "הרב ז'ולטי היה למדן גדול. הוא הקנה לרבנות ירושלים שם של שחיטה מהודרת ברמה מאוד גבוהה. בזמנו היה לרבנות כאן שם, ומאז זה הידרדר..."

• אני לא היחיד שטוען שאישיות כמו הרב שליט"א, ודאי מתאימה לעמוד ברבנות הבירה.

(מחייך) "אפילו כאן, בעיר העתיקה, אני כבר לא שייך לרבנות – נתתי את התפקיד בפועל לבני הרה"ג רבי חזקיהו - אז להיות רב של ירושלים כולה?".

• הרב שמח מהבחירות הקרבות?

"לא העיקר הוא שימונו רבנים. תלוי מי הרבנים".

• בנייתו של בית הכנסת החורבה מתקדמת?

"זה מתקדם. השאלה היא מה יעשו עם זה. יש ויכוח. דודכם, הגאון רבי שמחה קוק, הוא הרב של בית הכנסת. זה ודאי טוב. אבל יש שלא רוצים אותו כרב. הם רוצים שבכלל זה יהיה בית-כנסת קונסרבטיבי או ורפורמי וגורמים אחרים רח"ל. השאלה היא שאלה מהותית: אם זה יהיה בית הכנסת ובית מדרש, או תערוכות וכל מיני שטויות".

• מה החשיבות הגדולה ב'החורבה'?

"זה היה בית-הכנסת הגדול והמרכזי של ירושלים כולה – ולא רק של הרובע".

• בימים רוויים במחלוקת, הרב מסמל את יותר מכל את האחדות בירושלים. חרדים, דתיים, ספרדים ואשכנזים. כולם באים לרב. איך אפשר לגרום לכך שכל עם-ישראל יזכה להיות מאוחד?

"כשמשיח יבוא, כבר לא תהיה מחלוקת..."

• ולפני כן?

"אליהו הנביא יבוא ויפתור את המחלוקות, ואז יבוא המשיח..."

לסיום אנו מבקשים מהרב את ברכתו לנו, לקוראינו ולכל בית ישראל – והוא מברך: "שהימים יהפכו לששון ולשמחה. ושנזכה לראות משיח במהרה בימינו אמן".

כשאני משיב לו על ברכתו, ברכת כהן הדיוט שהרב יזכה להאריך ימים על ממלכתו, הוא משיב בחיוך: "הלוואי שאזכה להעביר את הממלכה למלך המשיח".

השיחה המלאה מתפרסמת השבוע בגיליון 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!