הרוב לא קובע

כבר מחוץ לבניין הכנסת ניתן היה להבחין כי יום רביעי הזה יהיה יום סוער במיוחד.

שניים מהם פגשתי בצומת המרוחקת מרחק של כמחצית הקילומטר מהבניין. הם נאמו זה לזה משפטים בגנות הרפורמה המתוכננת במנהל מקרקעי ישראל, נאחזים במילים גבוהות ומזכירים את האנגלים הנואמים את נאומיהם על בימת ההייד-פארק המפורסמת. איש מבין הנהגים החולפים על פניהם לא עצר לטרוח ולהקשיב. איש, מלבדי.

עצרתי, וניסיתי לקלוט. בשפה ברורה, רהוטה, ומתובלת במילים עשירות במיוחד, הם תינו את משנתם הסדורה באשר לנזק אותו עתידה מדינת ישראל לספוג אם וכאשר, חלילה וחס, תועבר הרפורמה המתוכננת: "אף אחד לא נתן לכם מנדט למכור את הארץ", "איך תמכרו את אדמותינו לעשירים מעונבים?", "לא נסכים לחרפה" - וגם נאום ארוך ומושקע שאת מילותיו, שנאמרו במהירות, לא אטרח להעלות על הכתב.

הניסיון לפלח מיהו מגזר האוכלוסייה שהגיע לכאן כדי להביע את מחאתו, לא הלך בקלות. בני נוער חבושי כיפות, בעיקר סרוגות, לצד עטויי עגיל לאוזנם. אלו לצד אלו, ימין לצד שמאל, הם עמדו כשהשמש קופחת לראשם, ומיצו את זכותם הדמוקרטית.

"מה זה יעזור לכם", ניסה אחד מעוברי האורח לבטל את מאמציהם.

"חכה ותראה, ועוד איך יעזור", אמרו לו. ולא ידעו כמה צדקו.

הכנסת עדיין מחפשת

בתוך המליאה ישבו באותה עת מספר קטן של ח"כים, אולם בחלוף השעות הלך האולם והתמלא בקצב מרשים במיוחד. לא בכל יום טורחים נבחרנו למלא את הספסלים. ברוב המקרים אנו נאלצים להסתפק בשם המואר באדום, מבלי שיוצמד לו דמותו של הח"כ/שר.

במרכז האולם ישב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועלעל בניירותיו. אם אכן הקשיב לדברי הנואמים, הרי שקשה היה להבחין בכך. ארשת פניו נראתה רצינית לגמרי. אולי תרמו לכך המשקפיים אותם הרכיב, ואולי הדברים הקשים שהושמעו לעומתו. 40 חברי כנסת חתמו על דרישה לכנס את הדיון הזה, והוא נאלץ להגיע.

"יכול להיות שהפקדנו את הגה המדינה בידי קברניט ששכח איך נוהגים?" - ירתה ח"כ דליה איציק מקדימה לחלל האולם.

שריר לא זע בפניו של ראש הממשלה.

"כנסת ישראל מחפשת את עזרת הציבור בחיפושים אחר ציפי לבני", לא נשאר אופיר אקוניס מהליכוד חייב.

"היא פה", נשמעה קריאתו של אחד מהח"כים.

"היא מפטפטת תחת כל עץ רענן, היא מתראיינת בכל כלי תקשורת מזדמן", המשיך אקוניס, מבלי להתייחס להערת הביניים.

ציפי לבני, אגב, ישבה באותה עת בכיסאה, מעיינת אף היא בניירת.

מחמישה לא יצא שישה

אבל לא אלו היו הדברים שהטרידו את חברי הכנסת החרדים ביום רביעי האחרון. בשתי המפלגות החרדיות הסתובבו ח"כים כאחוזי תזזית. בכל מפלגה, מסיבותיה שלה.

ב'יהדות התורה המאוחדת' עדיין נותרו הפצעים, חבושים אך מדממים תחת הרטיות. רק זמן קצר חלף מאז התנפצו סיכוייו של 'החוק הנורבגי' לעבור כפי שרצו שיעבור, ובכירי המפלגה עסוקים בחיפוש אחר האשמים. אולם בעוד הם מחפשים את האשמים מתחת לפנס המאיר, טוענים 'הנאשמים': "למה הם כועסים? והרי היו 12 מתנגדים".

כדי להיות מובנים יותר, נצרף כמה מילים של תרגום: החוק הנורבגי, במתכונתו הבסיסית, מאפשר לשר להתפטר מחברותו בכנסת, ולפנות בכך את כסאו לח"כ הבא ברשימה. שר, אמרנו, אך בהחלט לא כולל סגן שר. חברו להם יחדיו כל מי שביקשו להגדיל את כוחה של התנועה הקדושה בח"כ נוסף, ובקשו להוסיף ולכלול גם סגני שרים. יעלה ויבוא סגן השר מאיר פרוש, יתפטר נא מחברותו בכנסת, ויואיל לפנות את מקומו לח"כ הבא ברשימה: ישראל איכלר. עד כאן הכול טוב ויפה. אין חולק על תרומתו החיובית של אייכלר לכנסת ועל התועלת הרבה שתצמח מהגדלת התנועה במנדט נוסף. בחינת, מה שלא הצלחנו לעשות בעת מערכת הבחירות, בשל התנהגותנו, נעשה זה עתה.

אלא שגם כעת, ובגלל התנהגותנו, לא עלה הדבר בידינו, יאמר מי שיאמר. ולא נאמר דברים בשם אומרם. בפינות השונות יכולנו לפגוש בהם, לשמוע את לחשושיהם. "הוא לא הגיע לדיון", האשימו את ח"כ מוזס. "הוא 'קיזז' את עצמו עם גפני", השיבו להם יודעי דבר.

אלו גם אלו נאלצו להודות באמת, זו שבלטה מול הנתונים בשטח. עם 12 מתנגדים (הטוענים: סגן שר? זהו חוק חדש, התחילו את ההליך מהתחלה, קרי לאחר הפגרה) ו-4 תומכים (סגן שר יהווה חלק מהחוק הדן בשר, תוך כניסתו המיידית של החוק לתוקף) - למה לחפש נאשמים.

כך או כך, ניפגש אחרי החגים.

מחטף באישון לילה

וכמו חולה קשה, המובל באמבולנס, ומוצא את עצמו בתאונת דרכים, נחתה התנועה אל תוך המערבולת הבאה, כשהיא עדיין משתנקת ומקיאה את מימיה של הטביעה הקודמת.

כמו לא מצא לו חבר הכנסת דוד רותם מישראל ביתנו זמן מתאים יותר להתעלל בהם, אלא עכשיו. בעוד אדונו, השר אביגדור ליברמן, מנסה, על אדמת ברזיל, לבקש טיפול מיידי ברודן האיראני, ניצל הח"כ שלו הזדמנות מפתיעה למחטף, רגע לפני הפגרה.

"רותם ניצל ניצול ציני את העובדה שלא הייתה נוכחות מלאה בוועדת הכנסת, והצליח להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית תוך סימונו באופן כזה, שאינו צריך המתנה של 45 יום כמו שאר החוקים", מסביר גורם בכיר בתנועה. הדרך אל אישורו של החוק אמורה להיות סוגה בשושנים, אלא אם כן יחליטו חברי יהדות התורה לקחת אוויר ולעשות שרירים. "רבותי, אנחנו חברים בקואליציה, למה ככה?" - זועק בפני אותו גורם בכיר, כשהוא מביע כעס עצום על החברים לקואליציה, שנתנו ידם ל"פשע". "הם הרי ידעו שכל הממשלה הזו התעכבה רק בגלל החוק הזה. אז למה לפוצץ את הכול?!".

התכנסות סיעתית מהירה הביאה להחלטה ללכת נגד, עד הסוף. עכשיו לא נותר אלא לבדוק מי ייכנע, מתי ואיך.

הדאגות של ש"ס

גם לסיעת ש"ס היו דאגות משל עצמה. היום הזה עומד לעבור, או שלא לעבור, חוק הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, חוק הדגל של שר השיכון המוכשר שלהם, אריאל אטיאס. לא היה כנס, במהלך התקופה שלאחר בחירתו, בו לא העלה את הנושא, תוך שהוא מסביר את נחיצותו של החוק ואת תועלתו לכלל אזרחי ישראל.

בשיחה עם מקורביו ניסיתי לבדוק האם הם מודעים למה שקורה בחוץ, להפגנות הנחרצות ולהתנגדות החוצה ימין-שמאל. כן, הם מודעים לכך בהחלט, אך מאמינים כי למרות הכול יגבר ההיגיון על האמוציות המניעות את המתנגדים, וכולם יבינו כי מדובר במהלך חיובי.

אם אכן שרוי השר אטיאס במתח, הרי שקשה להבחין באותותיו על פניו. כל מעבר שלו במסדרון, צריך לומר, מלווה בלא מעט יהודים טובים שהגיעו לכאן "במיוחד כדי לבקש עזרה". שלא כח"כים אחרים הוא מקשיב להם, מנסה להגיש "עזרה ראשונה" ומבקש, לסיום, לקבוע פגישה מסודרת.

לא קל להיות שר, שהרי לא תמיד מוכנים מצביעי התנועה הקדושה להתחשב בכך שיש עניינים "לוחצים" ו"בוערים" יותר מלסדר דירת נכה לאשה אומללה, משימה חשובה בפני עצמה, אולם צריך להיות בעל עצבי ברזל כדי להתרכז בביצועה כשאתה נמצא דקות ספורות לפני הצבעה לא פשוטה.

בין לבין הוא חוזר ומסביר עד כמה חשוב החוק "גם לנו". "עד היום היו מרבית הדירות במדינת ישראל מוחכרות לאזרח, מאת המדינה, ל-49 שנים. הרפורמה החדשה תעניק בעלות לאזרחים ותביא לכך שכל שינוי בדירה לא יגרור עמו בירוקרטיה מייגעת, שתשלומי ענק בצידה. החוק יכלול גם שינוי ארגוני במנהל, וכל זה יורגש בהחלט בפישוט הליכי הקניה והמכירה".

האם החרדי הממוצע יוכל ליהנות מפרות החוק החדש? - אטיאס בטוח שאכן כן. מחד, הוא מדבר על 6000 יחידות דיור מתוכננות בטווח המיידי, מאידך הוא ממריא לכיוונה של הרפורמה החדשה, שתטפל לא רק בכמות הדירות, כי אם גם ב'איכותן'. צריך רק להיזכר באופן שבו העמיד את חברות התקשורת לסדר, תוך שהוא מתזז את האזרח באופציות של תחרות שיעניקו לו את המחיר הטוב ביותר, כדי לדעת שאטיאס הולך על כל הקופה.

לא, אין לו שום כוונה לדבר בשלב הזה על בנייה במודיעין עילית או ביתר. למה להרגיז את אובמה? אבל בהחלט יש לו תוכניות גרנדיוזיות בבית שמש, בלוד ובכל מקום שייראה מתאים.

זמן קצר לאחר שנפרד מהמסדרונות ומהמזנון ורץ לשאת את נאומו בנושא הרפורמה, החל לקלוט כי הרוב להצבעה כלל וכלל אינו מסתמן. שיחתו הלכה והתארכה, אולי מתוך תקווה שמשהו יביא את הנס, אולם כמו בכל נאום כנסת מצוי, תמיד מגיע קולו של פטיש היו"ר ושם קץ למילים.

כאשר הבין ראש הממשלה כי הפעם לא ינחל הצלחה, נדחתה ההצבעה עד לשבוע הבא.

יעבור חוק ההפרטה את משוכת הרוב הדרוש או לא יעבור, בראשו של אטיאס בוודאי מתגלגלים גם רעיונות חלופיים ותוכניות מגירה לכל תרחיש. תרשמו לעצמכם, ושלא תגידו שלא אמרנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!