צאו לנו מהוורידים, עזבו את החרדיות

"זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים"

הנורא והמזוויע מכל קרה אצלנו בשבת לפנות בוקר, והיום הוא צובע את רוב עמודי החדשות בעיתונות הכללית באדום-דם ובשחור.

איך הצליחו לעולל כזאת לעולל הרך, שאך בקושי מלאו לו שלוש שנים? איך חצתה חיית האדם את כל הטבעת ההדוקה והמחשקת שהיתה אמורה להגן על חיי ילד קטן מפני מי שילד אותו, ולהבטיח שלא ינתק אותו, חלילה, מצינור החיים?

רק מספר שעות קודם לרצח הקורע לב, עמדה כל המערכת המשולבת של פרקליטות, משטרה, רווחה, פסיכיאטריה ובית המשפט על רגליה, כדי להבטיח שה'מפלצת' היחידה עלי אדמות המסוגלת לרצוח את ילדה במו-ידיה לא תעשה זאת. לאחר דיון ארוך, ואפילו ערעור שנועד לדעת הפרקליטות לחזק את הביטחון ששום דבר לא יקרה, נכלא היצור 'חדל האישים' במעצר בית תחת השגחה צמודה ועין פקוחה. היעד לטרף המשיך להימצא השבת ב'שבי' הרחק מהחיה הטורפת. ציבור המריעים והמעודדים צמאי הדם, פוזרו בכח לבתיהם והשבת היתה אמורה לעבור בשלום.

אבל אמה'לה - אוי, מה היה לנו.

"עלה המוות בחלוננו בא בארמונותינו להכרית עולל".

אנחנו מודעים לכך שהדברים אליהם אנו מכוונים, לא יתקבלו אצל רבים, והם אף ימשכו אלינו קיתונות שישפכו על-ידי המתנגדים לנאמר בהם. לקחנו זאת בחשבון כשניגשנו הבוקר לוודא מעל לכל ספק שאף לא אחד מההורים שרצחו באכזריות את ילדיהם במדינת ישראל, וביצעו במו-ידיהם את הנבואות מסמרות השיער וסורקות הבשר הנזכרות בימי החורבן שאנו בעיצומן, לא בא מתוך מחננו.

לא פימשטיין, לא קדם, לא פיזם, לא האם שהטביעה את בנה בים, לא האב ששרף את ילדיו במעון 'ויצו', ולא אסף גולדרינג שחנק את ילדתו בשבת באמצעות שקית ניילון.

מקרה הרצח הנורא של הילדה נעה גולדרינג בידי אביה, לא התרחש בסמטאות מאה שערים, לשם היפנו לאחרונה כל הרשויות את הזרקורים, כמו ההוא שאיבד את כל כספו והלך לחפש אותו מתחת לפנס כי שם נח יותר. הרוצח הנתעב לא לבש שביס שחור, והוא אינו חרדי.

דווקא הקורבן השני שלו שומר תורה ומצוות - אשתו, שהחליטה לחזור בתשובה, והוא נקם בה על כך באמצעות רצח ילדתם המשותפת.

הנרצח גם הוא לא הילד החולה שפאותיו נשרו במהלך הטיפול הרפואי שניתן לו, כפי שהבטיחו לנו ב'תסריט'. מדובר בילדה חמודה עם קוקיות, שבסך הכל סירבה לקחת מאביה סוכריה, משום שכך אמרה לה אמה, אולי מטעמי כשרות.

העיתון 'ידיעות אחרונות' מביא היום עדות מזעזעת מפי דודתה של הילדה שנרצחה האומרת: "הילדה אמרה שהיא פוחדת להיות עם אבא שלה. כשילד פוחד מאבא שלו זה סימן מדאיג. אסף האמין בחינוך קשה והיה סוגר אותה בחדר חושך. רק בזכות אחותי זה לא הגיע למכות".

היכן היו הרשויות היודעות לזהות בצורה מדויקת כל-כך אמהות עם תסמונות שאין להן, החיות בשכונות ה'נחשלות' של ירושלים כשהאבא הבורגן מבצרה -גידל וטיפח מלתעות כדי לפגוע בבתו? מאחר והילדה חיה עם אמה בירושלים ולא בבצרה היוקרתית, הרי שמדובר באותן רשויות שהתעלקו על המשפחה ממאה שערים, והתמיהות מתחדדות עוד יותר.

אז צאו לנו מהוורידים. עזבו את האימהות החרדיות וה'קוריוזים' התקשורתיים ולכו לעבוד קשה כדי לעצור את התופעות החולניות של אלימות המתפרצת אצלכם מכל עבר והוא בבחינת - "שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה".

כך תצליחו אולי למנוע את מקרה הרצח הבא של ילד או ילדה שאת נקמתם עוד לא ברא השטן.
אם אתם אכן רוצים למנוע אותו.

"נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים"

שבוע שחל בו תשעה באב מתחיל אצלנו בבשורה הקשה על צמצום נוסף ב'תחום המושב' בירושלים ובסביבתה. מכל השטח שמעבר לזה מבקשים ארה"ב ואירופה להגלות את היהודים. קודם דיברו על פינוי 'מאחזים', אחר-כך על הקפאת ה'התנחלויות' בלבד, והיום מדווח בתקשורת שכבר יש להם 'הסכם מקובל'. לפתע צצה משום מקום צפוי מראש, הבניה היהודית על שטח פרטי בשכונת שייח' ג'ראח ולבסוף מתברר שהגזירה מתפשטת לכל שטח מזרח ירושלים ומורדותיו של הר הבית עד בואכה מעלה אדומים.

ירושלים נשכחת והימין נשכח גם הוא עמה.

בחסות שיטת ה'סאלמי' המתוארת, קובעת לאחרונה הנהגה האיסלמית עובדות בשטח שלא תמיד מגיעות לידיעת הציבור. בעוד ישראל עסוקה במחאה ובהתגוננות על ההתערבות הבוטה בענייניה הריבוניים, מנצלים הפלשתינים את הלם המהלומות הבינלאומיות הניתכות עלינו, החזקות אף יותר מאלו ש'נחום תקום' מסוגל לספוג ולעמוד בהן, והם משתלטים על הצמתים האסטרטגיים של הסכסוך הגובר בינינו לבין האמריקנים ושות'.

יהודה רוזנס מ'שעה טובה' מציג שבת תיאור עגום ביותר על הנעשה לאחרונה באחד מהמוקדים הללו - קברי המלכים הנמצאים ברחוב צאלח א דין, קרוב מאוד לשער שכם ולאיזור ה'מריבה' בשייח' ג'ראח.

על פי מסורת האר"י הקדוש, שהיום הוא יום הסתלקותו, קבורים במקום נקדימון בן גוריון וכלבא שבוע. תלמידי הגר"א ובראשם רבי ישראל משקלאב, היו באים להתפלל ליד הקברים במיוחד בימי עצירת גשמים. הם העדיפו את האתר הזה על פני קבר שמעון הצדיק הנמצא בקרבת מקום, ואפילו על הכותל שלא היתה שום מניעה להגיע אליו.

לפני כמה שנים נודע באופן תמוה כי המקום נרכש על-ידי אדם פרטי והכניסה למקום נסגרה. אם היה שמו של הרוכש מוסקוביץ והתקופה היתה תקופת כהונתו של אובמה בבית הלבן, בוודאי היתה מגיעה הוראה מבוהלת לבטל את הרכישה. אלא שהרוכש במקרה הזה הוא אלמוני ואיש לא התעניין בעסקה שביצע עד לימים האחרונים.

יהודה רוזנס: "כעת מסתבר שאם לא די שלא ניתן להגיע למקום כדי להתפלל, המחזיקים במקום עושים בו כבשלהם, מבזים אותו ועורכים בו הצגות ומופעי בידור. אדם שהגיע למקום וניסה לברר מה מתרחש בתוך המתחם, הוכה בידי ערבי שמחזיק עצמו כמנהל המקום. אותו אדם מספר לנו שהוא פנה כבר מספר פעמים לחוגים העוסקים בנושא זה, כדי לעורר אותם להפגין על ביזוי המקום, אך אף אחד לא מגלה עניין".

הכתב פנה לרב המקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, שאישר שהוא יודע על המתרחש במקום. "זה מצער וכואב מאוד. אני חושב שמי שאחראי לדברים הללו זו עיריית ירושלים. מדובר בעניין חמור מאד. אסור שזה יקרה. זה עוד אחד מהחורבנות שמתקיימים לאחרונה בירושלים".

מדינת ישראל אינה יכולה להתנער מאחריות למצב המסוכן ההולך ומתהווה בירושלים. בישיבת הממשלה האחרונה חשף ראש השב"כ יובל דיסקין שהשייח' יוסוף אל קרדאווי בכיר מנהיגי הדת של 'האחים המוסלמים' ויו"ר 'קואליצית הצדקה' המממנת את החמאס, הקצה 21 מליון דולר לרכישת דירות, קרקעות ונכסים בעיר כדי לחזק את האחיזה בה.

מה נעשה במידע הזה? כלום.

כך משחקת ישראל לידי כל מי שרוצה לראות את ירושלים מחולקת וגבול 'שתי המדינות לשני עמים' חוצה אותה. פעם היו אלה רק הפלשתינים שחלמו על כך. בערב תשעה באב השנה כבר מובילים את התכנית האמריקנים, כשאירופה מצטרפת אליהם.

איפה בדיוק הם מתכוונים שהגבול יעבור? - כבר לא ב"עיר רבתי עם", אלא בטבעותיה היהודיים של העיר, שבעבר לא היינו מעיזים לחשוב עליהם.

בכתבה מדאיגה מאוד שמפרסם ניר חסון בגיליון השבת של העיתון 'הארץ', הוא מספר על הזליגה המאיימת של אוכלוסיה ערבית, בעיקר בעלת אמצעים, לשכונות היהודיות של ירושלים. היעד כבר אינו נווה יעקב ופסגת זאב, הסמוכות לשכונות הערביות, אלא הגבעה הצרפתית, המובלעת עמוק יותר בתוך השטח היהודי.

הגבעה הצרפתית היא השכונה שהצומת שלה גבתה בעבר לא מעט קורבנות בהתקפות טרור של מחבלים רצחניים. מבחינת ההישג המוראלי הפלישה הערבית אליה היא כאילו היה הופך איזור ה'גרנד זירו' שבו פוצצו מגדלי התאומים בארה"ב למושבה של ארגון אל-קאידה.

כשזה קורה בישראל איש אינו מסכל את תכנית ההשתלטות. למה? אולי משום שעל פי הנאמר בכתבה של חסון, דובר משרד החוץ הישראלי של ליברמן ה'מאיים', דני אבילאה שמו, הוא שכנם של אותם ערבים שהתיישבו בשכונת הגבעה הצרפתית ולאחרונה גם השתתף עמם במפגש על אחת המרפסות בשכונה.

לקרוא ולא להאמין.

ברמת ההסברה הממשלתית על תופעת ההשתלטות הערבית על שטחים יהודיים, בזמן שארה"ב אוסרת את ההתרחבות היהודית, לא נראה שניתן לצפות להפתעות. הכישלון הוא חרוץ והוא מביא עמו מציאות מסוכנת. מי שכן משמיע את קולו בעניין זה הוא יו"ר המנהל הקהילתי בגבעה הצרפתית, גדעון יגר. אמנם רמה נמוכה, אבל יש לו נימוקים 'משכנעים' לדרוש למנוע את התופעה.

כך הוא מסביר לכתב העיתון: "מחר יבקשו ממני לפתוח בית ספר ערבי ומחרתיים לבנות מסגד, כל אחד צריך לגור בשכונה שלו. כמו שאני לא רוצה חרדים בשכונה, אני לא רוצה ערבים. מבחינתי אין הבדל בין שני האוכלוסיות".

נשמע כל-כך 'משכנע' שגם הממשלה עוד עלולה לאמץ את מתווה ההסברה הזה.

יו"ר המינהל מוסיף בשיחה עם 'הארץ' עוד טיעון לא פחות מפתיע: "הבעיה שלי שראש הממשלה מעודד את העירוב הזה, כתירוץ לבניין שהוא רוצה שיבנה במזרח ירושלים בשביל יהודים. אני חושש שלאט-לאט הגבעה הצרפתית תיכבש על ידי עיסווה".

את 'מגרש הרוסים' כבר העניקה מדינת ישראל לאחרונה, ב'מחווה' מיוחדת, לרוסיה. את ה'מושבה הגרמנית' היא עוד עלולה להציע כהערכה לגרמניה, את שטח הקונסוליה באגרון היא נתנה לאמריקאים. את 'הגבעה הצרפתית' ודאי תתן לצרפתים, את שייח' גראח לשייחים של החמאס והאחים המוסלמים, ואנחנו נשאר עמוק ב...בקעה.

"נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים".

שיהיה לו לבריאות

הכנסת מסיימת השבוע את המושב הראשון בקדנציה הנוכחית. תאמרו מה שתאמרו, ח"כ יעקב ליצמן יוצא ממנה לפגרת הקיץ עמוס במזוודות מלאות בעשיה. שיהיה לו לבריאות.

בסקר השרים של אתר 'וואלה' קיבל ליצמן את המקום הראשון והוכרז כ"הפתעה הנעימה של הממשלה, חדור מוטיבציות, יוצא למסע צלב למען מערכת הבריאות החולה".

גם אם סקרים שוא ידברו, המציאות מוכיחה שהוא אכן הצליח במאה ימים ומשהו בתפקיד, למנף אותו יותר מכל מחזיקי תיק הבריאות שקדמו לו. לא היו לו מאה ימים של חסד, אבל מאה ימים למען החסד, עשו עמו חסד גדול.

גם בממשלה הקודמת היה לנו 'מטאור'. אריאל אטיאס היה צריך להוכיח שגם אם הוא בחור מוכשר יוכל להצליח בתפקיד המנוכר, לכאורה, לציבור שהוא נבחר לייצג אותו - תפקיד 'שר התקשורת'.
מה לתיק ה'תקשורת' ול'בד"צ בית יוסף'? מה לו ולעשייה תורנית-חברתית שהיא עיקר מצעה של תנועת שס?

אטיאס התחיל מנקודת המוצא הנמוכה ביותר בסקלת הסיכויים. חרדי, מזרחי, ומי שאמור להיות 'בער' ולא 'נאור' בעיני הברנז'ה שהיא בעלת העניין הגדולה ביותר בתחומים הנמצאים בסמכותו של משרד התקשורת. בסופו של יום, מבחינה ציבורית הוא נחשב ל'מצליחן' אדיר, אבל בסופה של קדנציה, לשס ולציבור החרדי לא יצא ממנו דבר.

רגולטורים, חישובי רווחים והחלטות על רמת חיובים של ערוצים ותחנות רדיו מקומיות , הוזלת מחירי השירותים הסלולריים שאינם כלולים בטלפון הכשר ואפילו נדידת המספרים הרי אינם נוגעים לנו. כל מה שכן, לא הגיע בתקופתו למיצוי או שלא הסתיים בטוב.

קחו, למשל, את ערוצי הקודש. כדי להגיע למה שאריאל אטיאס חתר אליו- פתיחת ערוץ אחד חזק, טוב וחוקי, הוא שילם מחיר יקר מאוד. כל הערוצים דוממו, אחד ממפעיליהם, שמואל בן עטר, נאנק עד היום בכלא, ואיש לא מחה. כשהגיע, בניגוד לכל הערכות המוקדמות והספקניות, האישור המיוחל להפעלת רדיו ספרדי שניתן יהיה לקלוט אותו בירושלים, במרכז, ובישובי הדרום, הסכימו בשס לקבל אפילו את החלטת הרשות השניה לנתק את תושבי 'הצפון' מה'מזרח' ולהתייחס אליהם כאל 'אשכנזים' לכל דבר או כ'ערבים', ושקעו באופוריה אדירה מלאי התפעלות מהשר שלהם.

'קול ברמה' אמנם החל להישמע היטב בכל מקום חוץ מ'ברמה', אבל מהשבוע
מלווה השידור בנהי ובבכי תמרורים. מחלוקת שפרצה בין השותפים הגיעה למימדים שחייבו את התערבות המשטרה. נראה, שכאשר בתקופת כהונתו של שר חרדי סוגרים במודע עשר תחנות רדיו ששידרו בעיקר שעורי תורה והופכים אותם לגל שקט, ה'מלחמה' היתה חייבת להגיע. בשעטת הקרב היא פגעה בכל מה שניקרה בדרכה ויכל להחשב להישגיו הגדולים של השר.

הערוץ התורני שלמענו נשלח למשרד הזה תקוע, החוק לסינון הגלישה באינטרנט לא אושר ועוד שורה של עניינים שהיו אמורים להיות 'גולת אריאל' לא זכו להיגאל.

רק שבמשרד השיכון לא יחזרו, חלילה, הדברים על עצמם. אטיאס מסוגל להרבה יותר מזה.
ליצמן פועל בשיטה הבטוחה. הוא אמנם מעורב בכל נושא, אך משתמש בו רק כפלטפורמה לדאוג לצרכי הציבור שהוא נבחר על ידו. 'שפעת מקסיקו', ביקורי פתע בבתי חולים, תקציב בריאות דו-שנתי, ביטוח שיניים בקופת חולים, פעילות להעברת חקיקה למען זוגות חשוכי ילדים, הרבה לפני מעצרם של הרופאים הישראלים ברומניה, התייצבות לצדו של ער"ן המסייע לנזקקים לעזרה נפשית ונקלע לקשיים כספיים - כל אלה הם חלק ברשימת הנושאים שהוא הספיק לטפל בהם ולחדור באמצעותם עמוק לתודעה החיובית של כלל הציבור בישראל. עכשיו אם יפעל לטובת הציבור החרדי, והוא פועל, איש לא יוכל לבוא אליו בטענות כאילו מחזיק תיק הבריאות בממשלת נתניהו, הוא סקטוריאלי.

בתוך המחנה קשה להבחין בחיוניות של ליצמן במשרד הבריאות. כאן משקללים לו הכל יחד. החינוך העצמאי ועיריית ירושלים לא תורמים לבריאות של הציבור שלנו. מי שמבחין, אם כן, במעלותיו הם דווקא המנותקים מהביצה החרדית, ששופטים אותו רק על פי הישגיו. הם מוכנים אפילו להתעלם מלבושו השחור, מהליכותיו השונות, מלשונו שאינה קולחת, ולדון אותו רק על פי מעשיו.

משהו שעד עתה היה שמור רק להרב פירר.

סטלה קורין ליבר, כתבת בכירה ב'גלובס' שמה את האצבע על יכולתו של האיש ומכתירה אותו בגיליון השבת של עיתונה כ'איש השבוע'. "בשמים יודעים שהאיש עם מבט שובב, קצת מתנשא, די מאוהב ומלא בעצמו, עם זקן ארוך לבן ומגבעות מרשימות, מנהל בית ספר יסודי בעבר, יו"ר ועדת כספים במשך שנים שוויתר על אזרחותו האמריקאית רק לקראת בחירתו הראשונה לחבר כנסת ב-1999, יכול להסתדר עם צרות. ...חדור מוטיבציות הוא יוצא למסע צלב למען מערכת הבריאות החולה. הוא תפס את הסוד הגדול בקרניו ונודע בפני המפלגות והציבור החילוני כמי שפועל, בשם מפלגתו, למען החלשים בחברה כולה. סוג של חברתי חרד" - היא כותבת.

היפה הוא שקורין ליבר יוצאת מגדרה לשבח את ליצמן גם לאחר שהבחינה במה שאנחנו יודעים, כי הכל לא נעשה אלא כדי שיוכל לפעול ללא הפרעות לטובת הציבור החרדי שאותו הוא מייצג: "ברור שכל מה שמוגדר ל'טובת החלשים' הוא קודם כל לטובת החרדים ורבניהם, אלה ששלחו את הרב ליצמן לממשלה, לא להיות שר, רחמנא ליצלן, אלא רק סגן שר. ...מערכת הבריאות נמצאת בידיים של מי שמחזיק במין פרבילגיה שלא לקחת אחריות על מה שלא בא לו" - היא כותבת, ולמרות זאת מלאת הלל על האיש.

חבל שהעיתונות החרדית לא יכולה עדיין לצאת כך מגדרה ולשבח את ליצמן, אפילו רק על היותו סגן שר מצליח במשרד הבריאות. עם אבחנה נכונה וטיפול נכון ביחסים הבין-אישיים הלקויים אצלו, הוא יכל להגיע לזה.

כסגן שר הבריאות הוא יכול למצוא את התרופה המתאימה ולהשלים את 'סל הבריאות' שלו.

קצרים בתקשורת: 8 הערות בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הגילוי המפתיע ביותר

עיתון 'העיר' השינקינאי גילה לנו השבת משהו שכל צופי הטלוויזיה בשבת, כבר יודעים אותו שבוע שלם ורק אנחנו לא ידענו ודווקא בשבחו של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים.
ברקת, הוזמן להופיע בתוכניתו של יאיר לפיד 'אולפן אישי' המשודרת בליל שבת, והעמיד תנאי שהראיון עמו יצולם לפני כניסת השבת. בסוף הראיון, ניסה לפיד להבין ממנו מה הביא אותו לדרישה הזו? ברקת השיב בטבעיות שכאיש ציבור הוא רוצה להתחשב ולכבד גם את תושביו וחבריו לקואליציה ששומרים שבת.
מגיע לו צל"ש.
'העיר' מוסיף שאת לפיד זה לא שכנע והוא הסביר לברקת שמתראיינים אצלו ראשי ממשלה ושרים שהם אנשי ציבור לא פחות ממנו, והם מסכימים להצטלם בשבת.
לו מגיע צל"ג.


2. הכתבה המרושעת ביותר

"תרבות" – הוא שמו של מוסף 'מעריב' הפונה אל המבלים את זמנם ומכלים אותו, והשבת זו ודאי "תרבות אנשים רעה". כתבה ארסית ופוגענית המתפרסמת בו, מכפישה את פניו של שולי רנד - כמעט החרדי האחרון שנשאר בקונצנזוס. למה עושים לו את זה? ב'ימי החורבן' לא שואלים, אבל ניתן להבין את הכל אם רק קוראים את קטע השטנה הפותח את כתבתו של רועי בהריר.
כדי שלא תשקעו חלילה בערימות הזבל, תוך כדי חיפוש אחר הכתבה הזו הנה הקטע הרלוונטי: "מה לא עשה שולי רנד כדי להתחבב על בורא עולם? - זנח לטובתו קריירת משחק מצליחה, וחזר בשבילו בתשובה. הקים תיאטרון שכולו קדושת השם, כתב והלחין שירים מרטיטים שהצליחו לגשר בין כופרים לרבי נחמן מברסלב, ובכל זאת הגיע לחובות של שני מיליון שקלים".
אל דאגה רנד, אצל הכתב הזה ושכמותו אתה סתם יעד 'שולי'. המטרה האמיתית היא הקב"ה והאמונה בו. וזה הרי באמת 'חוב', לא רק שלך, אלא של כולנו.


3. השיחה האיכותית ביותר

א. ארליך מביא ב'משפחה' ראיון מרתק אם הרב שלמה פפנהיים, אחד מזקני חברי הנהלת 'העדה החרדית', המפגין נגד ההפגנות האלימות בירושלים, וקובע שהן מזיקות ומשניאות אותנו ואת הדת. "חילוני שחטף אבן בשבת לעולם לא יחזור בתשובה. צריך להשאיר את אופציית ההפגנות למלחמות אמיתיות הנוגעות לנו כציבור חרדי, ולא לבזבז אותה על מלחמות שנועדו מראש לכשלון". בעקשנות 'יקית' הוא מוסיף: "רבי עמרם בלויא זצ"ל מעולם לא הרים יד ולא השמיע מילת גנאי, גם כשקיבל מכות רצח".
היוזמה לראיין את ה'סבא' הנחוש והבהיר הזה, ולא להסתפק בשיחה בפעם המי יודע כמה עם נכדו, ראויה לכל שבח.
על הדברים שיצאו ממנו היה אומר דוד המלך: "מזקנים אתבונן".


4. התואר המגוחך ביותר

רק נטל גומא אגייאר שומר התורה והמצוות, פטרונות על קבוצת הכדורגל של 'ביתר ירושלים', ועוד לפני שנודע אם ימשיכו למרות זה לשחק בשבת, כינה השופט שדן בהליך העברת הבעלות, את מאות האוהדים שנדחקו לאולם הדיונים "הקהל הקדוש הזה".
ואחר-כך עוד אומרים ששופטים לא מושפעים מהסביבה.
ניר קיפניס, שכותב על כך במדור הספורט של 'גלובס' בסוף השבוע, אומר שככה זה ביתר - פעם עם רצח בעיניים, פעם נותנים לארקדי גאידמק את התחושה שהוא יכול להיות לא רק ראש עיריית ירושלים, אלא גם ראש ממשלת ישראל, ופעם הוא 'קהל קדוש'.
יאללה בית"ר.


5. הידיעה המשעשעת היותר

העיתון 'מעריב' ורק הוא, דיווח בערב שבת בעמודו האחורי שבתו של ברוך מרזל איבדה בשבוע שעבר את הטלפון הסלולרי שלה. איזה עניין יש לציבור לדעת זאת? - אתם שואלים, ומיד מקבלים תשובה.
"היא התקשרה אל המכשיר שלה, בתקווה לאתר אותו בקרבת מקום, אך מהצד השני ענה, לתדהמתה פלסטיני מאזור חברון. הוא דרש ממנה 1000 שקל תמורת החזרת הטלפון. היא השיבה לו: "אפילו אתה לא שווה אלף שקל" וניתקה את השיחה.
אבל בתגובה ה'מרזלית' הטיפוסית לא הסתיים הסיפור, הוא בעצם רק התחיל. אמיר בוחבוט כתב העיתון מתאר את שאירע בהמשך: "הפלסטיני התקשר שוב והציע להפחית את הסכום. במהלך השיחה ציינה הנערה כי היא בתו של ברוך מרזל. מאותו רגע הטון שלו השתנה והוא ביקש להחזיר את המכשיר ללא תמורה. "אני לא רוצה עסקים עם אבא שלך. אני יודע שהוא השייח' של החמולה בחברון".
הנערה השיבה לערבי הנפחד כי אם הוא מעוניין להחזיר את המכשיר שיעשה זאת דרך החיילים במחסום הצבאי. "הפלסטיני שלח באמצעות חבר את הטלפון לתחנת משטרת חברון, אך שם חששו שמדובר במהלך שנועד לפגוע בברוך מרזל וחבלן משטרה החליט לפוצץ אותו".
סיפור עם הרבה מוסר השכל, במיוחד כשהוא מתרחש בחברון רק כמה ימים לפני שמלאו 80 שנה למאורעות תרפ"ט.


6. הידיעה הנגועה ביותר

עיתון 'הארץ' אינו מסתפק ב'עליהום' שהוביל נגד השופט המחוזי משה דרורי חובש הכיפה, עד שנפסל מלהתמודד על תפקיד שופט בית המשפט העליון, ופונה עתה לקבוע מי אינו ראוי להתמודד על תפקיד שופט מחוזי בישראל. השופט פיליפ מרקוס, שהכתב תומר זרחין גילה, ומעניין איך, שהוא חרדי המתגורר בשכונת הר נוף בירושלים, נפסל!
הטענה כי קבע בעבר ש"אימוץ הוא פעולה לא טבעית" מכריעה, לדעתו, והיא אף חזקה יותר מהעובדה שמדובר בשכנו לשכונה של דר' בירנבאום מ'הדסה' שזכה השבוע דוקא לתמיכה גורפת בתקשורת.
עוד שני שופטים שעליהם שם 'הארץ' איקס גדול בשל היותם חובשי כיפות – השופט מנחם קליין מתל אביב והשופט אלכסנדר רון מירושלים. מה 'חטאו' של קליין? זרחין: "הוא נחשב לשופט לא שגרתי ושנוי במחלוקת, שלא חוסך ביקורת מתאגידים גדולים המתעמרים באזרח הקטן". נורא ואיום.
ואלכסנדר רון? - הוא העז לאחרונה לזלזל ב'פנתרים השחורים'. כאילו שבוגריהם נמנים על קוראי 'הארץ'.
ב'הארץ' לא ירשו בשום אופן שרשות המשפט בישראל תלך בין הכיפות.


7. הכתבה ה"מגעילה" ביותר

רוצים לצום טוב? כדאי שתקראו את הכתבה של שרה גל על הג'וקים במזנון הכנסת המתפרסמת ב'בקהילה'. סביר להניח שהתיאבון שלכם יעלם ליותר מיום אחד. האחראים במקום הבריחו גם אותה ב'תרסיס' ואסרו עליה להיכנס לתוך המטבח, אבל היא, בכל זאת, הצליחה להביא כתבה מעניינת החורגת מההיבטים הקולינריים בלבד.
אנחנו למדנו ממנה שג'וקים וטפילים יש לא רק במטבחים הפוליטיים של הכנסת.
לחברי הכנסת,שאולי בשל התארכות הדיונים ערב הפגרה יאלצו לאכול במזנון את ה'סעודה המפסקת', אנחנו מזכירים שאסור לאכול שני תבשילים באותה סעודה. תבשיל שבתוכו נמצא מקק, בהחלט נחשב לשניים.
צום קל.


8. התחקיר התועלתי ביותר

בני רבינוביץ מעורר את הציבור במוסף השבת של 'יתד נאמן' לבעיית עירובי החצרות בבתי החולים בישראל. נקודת המוצא שהציבור אינו ער לה: "אין בכח העירוב העירוני להתיר את הטלטול בבתי חולים הנמצאים בתחום העירוב". ועוד יותר מזה: "במקרים מסוימים אי עשית עירוב בבתי חולים גורמת לפסילת עירוב החצרות שנעשה בעיר שבה נמצא בית החולים".
מעניין וחשוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!